פורסם ב הודו

היי  פותחים את השבוע בטרק מאתגר ואיך הבנות עמדו בו בגבורה

אחרי שבת רגועה וגשומה, החלטנו לצאת ביום ראשון מייד אחרי ארוחת הבוקר, לטיול מפלים מעל דרמקוט. השמיים נראו טוב, אז יצאנו לדרך. ההמלצה היא לקחת טוק טוק- ריקשה לגאלו שזהו מקדש גאלו. אבל לא מצאנו, הנהגים פשוט לא הסכימו לעלות לשם כי הכביש, בעייתי לטענתם, בעקבות הגשמים מאתמול.

אז לקחנו טוק טוק לדרמקוט, ומשם אמרו לנו שיש מסלול של שעה ברגל עד מקדש גאלו ומהמקדש עוד שעה למפלים.

הנסיעה עברה בלי בעיות מיוחדות, הגענו לטושיטה (בית קפה קטן ליד מרכז ויפאסנה) והתחלנו ללכת,  איש נחמד הצביע על דרך קיצור, הדרך בעליה סוג של מדרגות יחסית נוחה, ירוקה ויפיפייה. 

זו היתה הליכה מאומצת אך הבנות עמדו במשימה בלי תלונות. גם חני, בר ומיקה הלכו בלי בעיות. המשכנו בעליה עד שהגענו לקיוסק קטן "גזלן" ככל שעולים למקומות מבודדים אז המחירים מתייקרים כמובן, אבל עדיין מחירי הודו.

עשינו עצירה למנוחה קלה, המוכר הוציא לנו מעין שטיח בשביל שהבנות ישבו. והיה מאוד נחמד. תיירים נוספים הגיעו ולשם שינוי פגשנו אנשים גם ממדינות אחרות מלבד ארץ הקודש.

המשכנו ללכת, לאחר כמה דקות בכביש מאוד רעוע, בו מכוניות נאלצו להיעזר בדחיפה של הנוסעים בה כדי להצליח לעלות את העליה, הבנו למה נהגי הטוקטוק סרבו להגיע לכאן. אחרי כעשר דקות, הגענו לגאלו, כפר קטן ובו המקדש, כמה גסטאהוסים, ואולי בית אחד או שניים.

ממש ללכת ביער גשם

וידאנו שאנחנו בכיוון הנכון, והמשכנו בדרך. הילדות היו במצב רוח טוב, כבר שכחו מהחלק הראשון של העליה הראשונה, והיו בהתרגשות לקראת המפל. הדרך היתה בוצית וחלקה, ואני מודה שהיה לי קשה להפסיק להזהיר את הבנות שלא יחליקו. 

ההליכה היא בעיקר על סלעים בגדלים שונים, גם השבילים במקומות מסוימים היו מאוד צרים – מלחיץ קצת אני מודה, ובהחלט רמת קושי למיטיבי לכת.

לכל אורך המסלול ישנם חצים עם כיתוב באנגלית

 שמנחים את הדרך למפלים, ולפעמים עם ציון זמנים

 "20 min to the waterfalls"

בשלב מסוים הבנות כבר היו מאוד עייפות, הרגליים כאבו להן, הם החליקו המון וזה הפחיד אותן. תיירים שחלפו על פנינו הרגיעו אותנו שלא נשאר הרבה ושאנחנו כבר ממש בסוף. הם הכינו אותנו לכך שבית הקפה שנמצא במפל סגור ושלא נתאכזב, כמובן שהתאכזבנו, במיוחד שכמות המים הולכת ואוזלת לנו…

לבסוף הגענו!!! ולשמחתנו בדיוק הגיע בעל הקיוסק ויכולנו לרכוש מים ושאר ממתקים ועוגיות לילדים, שלא יחסר 🙂

בשלב זה מואב ירד עם אלה לראות את המפל מקרוב ואולי אפילו לתבול רגליים במים הקפואים, טוב נו, בכל זאת הן הרוויחו את זה.

אחרי מנוחה של כעשרים דקות הכוללת נשנושים וצילומים מול הנוף המרהיב, התחיל לטפטף ואנחנו החלטנו להזדרז לחזור לפני שיתחילו גשמים רציניים. בדרך למפל, חני והבנות, כך התברר יותר מאוחר, החליטו לשוב על עקבותיהם ולסיים את הטרק.

בדרך חזרה שהיתה כמובן הרבה יותר קלה, זו כמובן אותה הדרך רק פסיכולוגית יותר קל כי כבר הכרנו אותה., הייתי צריכה לשוב ולהזכיר לבנות שלא לדלג או לרוץ מחשש להחלקות. 

בבית הקפה הקטן בכניסה למסלול פגשנו את חני והבנות, הן ישבו להפסקת תה ופנקייק שוקולד שאהוב עליהן כ"כ. הצטרפנו אליהן לקצת, קנינו מים והמשכנו במהירות כי הגשם החל להתחזק

כשהגענו לתחנת המוניות כבר הגשם היה סוער, המחיר לנסיעה היה יחסית יקר 600 רופי עד למלון. והנהג אמר שלא נדאג, כי המונית אמנם ישנה אבל מאוד טובה וגם הוא נהג טוב. אנחנו חייכנו כי לא ידענו מה מחכה לנו. התחלנו בנסיעה ואני רציתי לצלם אותנו במונית, הנהג הציע שנשב בלי הרבה תזוזות כי הדרך בעייתית. הנסיעה היתה מלחיצה ביותר. הגשם התחזק ממש, הנהג ניסה לראות מבעד לאדים שמילאו את האוטו והחלונות ומידי פעם נגב אותם בידיו. השארתי את החלון שלי פתוח, דבר שגרם לי להירטב אבל עזר להפחית את האדים.

המונית קפצה מכל מהמורה בכביש והיו המון כאלה, מידי פעם גם הגיע רכב ממול, ולחץ הדם שלי זינק מפחד. הנהג היה דרוך ולחוץ מה שרק הוסיף למדד החרדה. אחרי דקות ארוכות סיימנו את כביש המוות (מואב נתן לו את השם הזה, הבל הבלים) מרוב הטלטולים והניעורים הבנות נרדמו שזה היה מצוין כי הן לא היו צריכות לראות את אמא שלהן בלחץ מהנסיעה הנוראית הזו.

אבל גם זה נגמר, המונית הביאה אותנו עד המלון שלנו, הגענו רטובים, מלוכלכים ובעיקר מותשים. אבל אז בדיוק היתה הפסקת חשמל, ולא יכולנו לחמם את הדוד למקלחת, הבנות הסתפקו במקלחת מגבונים וירדנו לארוחת ערב, במסעדה של המלון, לאף אחד לא היה רצון או כוח לחפש מסעדה אחרת. אחרי הארוחה עלינו לחדר למקלחת ולישון. חלפו יותר משעתיים וחצי עד שחני חזרה, מתברר שהם חיכו שהגשם ייפסק, מה שלא קרה, אלה להיפך, ואז גם התחיל להחשיך, נהגי המוניות כבר עזבו את המקום, והם נאלצו לעשות את מרבית הדרך למטה ברגל עם פנסים. עד שהגיעו למונית שלקחה אותם למלון. העיקר שחזרו בריאים ושלמים ואפילו שמחים ♡

היום נשארנו לנוח במלון, לגלי עלה קצת חום, אז הוכרז יום מנוחה.

המשך שבוע נפלא ♡

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s