אחד המדריכים המפורסמים באל נידו בקרב הישראלים נקרא איוון. וגם אנחנו החלטנו לצאת איתו לשייט. המשרד שלו נמצא בקורון קורון, (50 פזו בטרייסיקל מאל נידו,5 דקות נסיעה ), בדרך ללאס קאבאנאס, נגשנו למשרד נרשמנו אצל דימפל חברה/שותפה של איוון.
בימים שקדמו לשייט שלנו היו רוחות חזקות והסיורים באל נידו בוטלו, דייגים לא יצאו לים וכמו כן מעבורות לקורון.
אגב, זו הסיבה שהחלטנו לשנות תוכניות ובמקום{ שייט מקורון למנילה שתוכנן לסוף החודש, בטלנו (כ-400 פזו דמי ביטול לכרטיס) והזמנו טיסה למנילה במקום}.
ולענייננו, הגיע יום השייט, בבוקר קיבלנו הודעת טקסט שהשייט מתקיים כמתוכנן, טריסייקל הגיע לאסוף אותנו מהמלון. אותנו ועוד המוני ישראלים… מתברר שכל הסיורים שבוטלו באותו שבוע סוער קובצו ויצאו יחד איתנו היום – יצאנו 4 סירות מלאות (כ-50 איש). מיותר לציין שכמעט לא ראינו איוון כל השייט למעט בהפסקת הצהרים.
למדריך שלנו קראו ג'וני, בחור בן 19, חמוד אמיתי. דאג לילדים ולנו והכל בחיוך ובנדיבות.
הסיור שלנו כלל את טור איי, סי וחלק מטור די.
התחנה הראשונה היתה פאפאייה איילנד – כולם ירדו לשנרקל אני נשארתי עם גלי בסירה, אבל המים כ"כ צלולים שהצלחתי לראות קצת דגים ואפילו את נחש המים הכי ארסי בעולם, נקרא האלו האלו (שמונה שמונה) לפי ההגדה/אגדה, בגלל שאם הוא מכיש מתים אחרי 8 שניות…ההסבר המפחיד והמקוצר
התחנה הבאה, גדאלאו (חיוך) – כי הלגונה נראית מלמעלה כמו סמיילי. מואב ירד עם הבנות לעוד שנירקולים וראו הרבה 'נמואים' (דגי ליצן בתוך שושנה) דג זהרון אחד ועוד המון סוגים
אגב לפי סיפורי המדריך כאן צולמה העונה הנוכחית של הישרדות ישראל – מגניב!
שבין לבין על החופים ראינו לטאות כוח מטיילות, זה היה מפחיד ומרגש כאחד!
בתחנה הבאה הגענו לפאליו,חוף קטן ומקסים. הצוות טרח, הכין והגיש ארוחת צהריים נחמדה: ירקות, פירות, אורז לבן ואדום, עוף מטוגן, חזיר מטוגן ודגים על הגריל. כל הסירות הגיעו והילדים שיחקו על החוף, קצת שנירקלנו (כן. אפילו אני)
משם המשכנו לעוד שתי תחנות הלגונה הקטנה והלגונה הגדולה, היתה אפשרות לקחת קייקים ולהגיע לכל מיני מקומות אבל ויתרנו על זה.
לקראת השעה שלוש בצהריים התחילה רוח שעשתה גלים, הסירה קיפצה בין הגלים, הילדים שהקפידו לשבת קרוב לחרטום הסירה התלהבו מאוד – אני קצת פחות.
התחנה לפני האחרונה היתה הסיקרט ביץ, חוף קטן שכדי להגיע אליו צריך לשחות דרך נקיק בין הסלעים. בגלל הגלים הגבוהים, בקשו שנזדרז לפני שהמים יכסו את המעבר.
בשעות הבאות התחיל להתקרר ולקראת שקיעה "שהיתה מהממת, עצרנו באי שנקרא "סבן קומנדו ובו חוף קטן עם דוכן מיצים, מסעדה ונדנדה מאולתרת על עץ קוקוס קרוב מאוד לים,
הילדים לא הפסיקו לקפוץ ולהתנדנד בניצוחו של ג'וני כמובן.
בדרך חזרה היה כבר ממש קר, גלי נרדמה. עטופה במגבת ישנה עד שהגענו חזרה למלון.
היה זה יום גדוש ונהדר. אמנם לא ראינו צב ים אבל יום שלם על סירה בנופים עוצרי נשימה עשה טוב לכולנו.
למחרת לקחנו וואן פרטי ונסענו לנקפאן. הצטרפו אלינו ולמשפחת חביב גם ה"אברהמיז" שהגיעו באותו היום.
החוף נחמד מאוד, הילדים בנו רפסודה והלכנו לראות את אי התאומים (שני איים שכנים שנקראים כך כדי להביא עוד תיירים)
הטיסה שלנו למנילה נקבעה ל-21/2, אז ב-20/2 קבענו לנו וואן פרטי לפורטו פרינססה, שילמנו 3500 פסו והצטרפה אלינו ולמשפחת חביב בחורה ישראלית נחמדה. עדיין יצא הרבה יותר זול ונוח.
בפורטו פרינססה לא עשינו הרבה, מלבד כביסה ומקדונלדס.
הטיסה למנילה עברה בכיף, תמיד טיסה עם חברים נחמדה יותר (נשיקות משפחת חביב).
במנילה ישנו במגדל דירות מפונפן שנקרא: ג'ז רזידנס. בחור ישראלי בשם גיא משכיר את הדירות לפי לילה במחיר 2000 פסו. הדירה אמנם קטנה אבל עם מטבח מאובזר, נקי ונעים.
לפני שהגענו לחדר עצרנו במסעדת בני פלאפל, מקום ידוע ומוכר לישראלים, הפתוח 24 שעות. מאוד שימושי כשחוזרים מוקדם מנסיעות לילה. אוכל ישראלי טעים טעים! בני הוא בחור נהדר הנשוי לפיליפינית. תמיד חביב, מחייך אוהב ילדים וכיף לדבר איתו.
עוד שירות מצויין שבני נותן, הוא שמירת חפצים. ניתן להפקיד אצלו תיקים/מזוודות במחיר של 100 פסו לתיק והוא שומר אותם בחדר עם מצלמות בטיחות למי שדואג.
אז לפני שנסענו לצפון גם אנחנו הפקדנו את מרבית הציוד שלנו ונסענו עם תיק אחד בלבד – תענוג!
הנסיעה לצפון לוזון
אני חייבת להודות שכשהגענו למנילה כבר הייתי עייפה ורק רציתי לנוח, הטיול בפיליפינים היה מדהים ומתיש כאחד. וממש ניסיתי לשכנע את מואב לוותר על הנסיעה לצפון,
אך מואב שכנע אותי שיהיה לנו כיף וחבל לפספס. אז נסענו – תודה מואב,היה שווה!
הנסיעה לבנאווי ממנילה ארכה כ-9 שעות באוטובוס סביר, היה קר והתעטפנו בבגדים חמים. הילדים כרגיל ישנו כל הנסיעה וטוב שכך.
הגענו לכפר קטן, שהזכיר לנו את דרמסלה בצפון הודו, מזג אוויר קריר ונעים.
התמקמנו במלון קטן, ויצאנו לטיול למעיינות חמים במסלול מקסים בין טרסות אורז מדהימות. אחר הצהריים התחיל גשם ואנחנו שמחנו מאוד שכבר היינו חזרה במלון.
למחרת בבוקר נסענו בוואן פרטי לבטאד ( 3,300 פסו הלוך וחזור למחרת) מגיעים עד פאתי הכפר ואז נפרדים מהרכבים והכניסה לכפר נעשית ברגל בלבד (מרגישים בנפאל).
ההליכה היא בנוף מקסים של טרסות הכל ירוק ומסביב ילדים מקסימים מתרוצצים.
הגענו לגסט אהוס שנקרא סיימון, וסיפרו לנו שאתמול התארחו שם בנות מלכת המדבר מישראל.
למחרת בבוקר באישורו של סיימון, הכנתי ארוחת בוקר לכולנו; שקשוקה, סלט ירקות, סלט ביצים ותפו"א, סלט טונה ופיתות שהכנתי במגש ברזל על הגז.
אחרי הארוחה יצאנו לטיול קצר מסביב. גשם שוטף שירד כל הלילה יצר בוץ נוראי והחלטנו לא להתרחק.
אכלנו ארוחת צהריים, במסעדה בדרך חזרה מהטיול, הילדים העדיפו ללכת למסעדה אחרת ונפגשנו אחרי הארוחה. לקחנו את כל הציוד שלנו, נפרדנו ויצאנו לכיוון תחנת ההסעה מחוץ לכפר. ההליכה לא היתה קלה, הבוץ בעליה וגשם שהתחיל לא ממש עזר. אבל גם זה עבר וכחמש דקות לאחר שהגענו למעלה הגיע גם הוואן שלנו.
בערב כבר נסענו חזרה למנילה. שוב אוטובוס לילה גם הפעם הנסיעה עברה בסדר גמור.
הגענו לפנות בוקר למסעדת בני פלאפל, היה כיף לאכול ארוחת בוקר ישראלית אפילו מוקדם כ"כ בבוקר. אספנו את הציוד שלנו ונסענו למיני דירה שלנו בג'ז רזידנס.
את שלושת הימים האחרונים שלנו במנילה,החלטנו להנות מהטוב של הקניונים המדהימים במקאטי. ביום שחזרנו ממנילה ישנו עד אחר הצהריים וכשהתעוררנו נסענו ל"מול אוף אסייה" הקניון הכי גדול באסיה, עם מירית והבנים כמובן.
הילדים נהנו לשחק בבובות בחנויות המגניבות עד שגילו את משחקי המחשב ואז גם אנחנו יכולנו לקשקש לנו קצת בשיחות של "גדולים".
למחרת נפרדנו ממירית והבנים שהמשיכו לתאילנד, ביום כיף איך לא, שוב ב"מול אוף אסייה" הילדים בקשו שוב למשחקי מחשב.
במקביל פגשנו את משפחת חכים. רון שירלי ושלושת ילדיהם: יהב, נטע ושגב.
למחרת התארחנו אצלם בדירה שבה גרו, הבנות שיחקו בבריכה ואנחנו נהננו מ"זמן איכות" עם ההורים.
וביום האחרון שלנו בפיליפינים הלכנו איתם, ועם משפחת טננצפ, שגם הגיעה למנילה, לפארק ה"דרים פליי" לחגוג סיום של תקופה מדהימה.
היה יום מעולה וסיכום נפלא, לטיול בפיליפינים.
למחרת בבוקר טסנו להונג קונג!
לילה טוב ♡
עוד משהו קטן:
זהו החלק האחרון בפיליפינים, חודשיים מדהימים עם כ"כ הרבה עשייה וחוויות מדהימות, וזאת הסיבה שהפוסטים כ"כ ארוכים, הרגשנו שמיצינו לפעם הזאת, עם זאת, יש עוד כ"כ הרבה מה לעשות ולראות שבטח נחזור בשלב זה או אחר.
הפיליפינים דוברי אנגלית מצויינת יחסית וההתנהלות היא נוחה מאוד בדר"כ. גילינו אנשים ישרים ואדיבים (שלוש פעמים שכחנו את הטלפון הנייד ותמיד נמצא וחזר אלינו) תמיד שמחו לעזור.
הטיול עצמו דורש מאמץ, בגלל מעברים של מעבורות, טיסות פנים בין האיים ונסיעות בתוך האי וזה גם עוד מייקר כשכבר גם ככה המחירים יקרים יחסית לרמת החיים שרצינו לנו בטיול וחשוב להיערך. כמו בכל מקום אהוב, תנופת הבנייה בטירוף ומה שיהיה הוא לא מה שהיה, מי שמתלבט אם לנסוע, סעו ועכשיו!
טל.
משפחת גפני - חיים את החלום 