קטגוריה: הונג קונג מקאו

הגענו להונג קונג בציפייה לצוויליזציה וקיבלנו שדרוג אמיתי, אחרי חצי שנה במזרח, התחושה היתה, כמו קפיצה קטנה למחר. חנויות עצומות, קניונים בכל פינה, מטרו נקי ומטוקטק, שני תורי הליכה – ימיני הולכים, שמאלי חוזרים או להיפך (נוהגים כאן בשמאל בכל זאת שלטה כאן הממלכה הבריטית). כולם הולכים – זורמים, לא מהר מידי אבל גם לא לאט וכמעט לא נעצרים. לאט לאט נכנסנו גם אנחנו לזרם.

בשדה התעופה חיכו לנו שני מתנדבים מעמותת סטפינג סטונז, אנטוני ואודליה

הם לקחו אותנו באוטו שלהם לארוחת צהריים ואפילו התעקשו לשלם, זה היה מאוד לא נעים לנו, התעקשו לשלם גם כשאנחנו התעקשנו שוב ושוב וחששנו להעליב.

אחר כך הסיעו אותנו למלון ושאלו אם נרצה לטייל איתם למחרת. היינו מאוד עייפים ובקשנו יום אחד למנוחה וקבענו איתם ליום א. בערב הלכנו לבית חב"ד לאכול ארוחת ערב שישי. היו המוני אנשים בבית חב"ד אך עדיין נהננו מאוכל ישראלי טעים ומוכר.
למחרת מואב לקח את הבנות לטור את העיר בזמן שנשארתי בחדר והשלמתי שעות שינה.

ובערב אכלנו ארוחה טעימה, ואפילו היו בה מנות צמחוניות, במסעדת דים סאם בעלת כוכב מישלן ובכלל כל החוויה שהיתה נהדרת, המסעדה עצמה, המלצרים, ההגשה וכמובן האוכל (המחיר לא היה מטורף אגב…) הגענו יחסית מוקדם בערב, שש בערך, כשיצאנו כבר היה תור ארוך של אנשים מחוץ למסעדה.

 ואחרי הארוחה, הלכנו למופע האורות על בנייני הונג קונג האי, מלווה במוסיקה שהיתה נעימה, מול מייצגי אור לא מרשימים במיוחד (טוב נו, ציפינו ליותר). המון אנשים מגיעים לצפות במופע ולכן הגענו מוקדם, לתפוס מקום, זה בהחלט היה חכם.

אנחנו גרנו בקאולון, זהו חצי אי (פנינסולה) והשקפנו על הבניינים של האי הונג קונג. המלון שלנו היה בבניין בקאולון בלב ליבו של מרכז העיר. ב"לובי"של הבניין היו המון מסעדות הודיות, (המקום היה גדוש במהגרים הודים) היו שם דוכנים של כרטיסי סים, טלפונים ניידים, מכשירי חשמל קטנים, מכבסה בשירות עצמי (מאוד שימושי ויעיל) ועוד. המקום היה מלא גסט אהוסים בכל קומה וההמתנה למעליות לפעמים היתה ארוכה והצריכה עמידה בתור ארוך.

ביום ראשון נפגשנו עם שתי מתנדבות מהסטפינג סטונז שלקחו אותנו ליום הכרות עם העיר באתרים המפורסמים שבה, ויקטוריה'ז פיק, שווקי רחוב, המסוע הכי ארוך בעולם (הבנות השתעממו והאטרקציה הופסקה באמצע לטובת גלידה) ולמסעדת מקדונלדס הכי מצויינת שהיינו אי פעם. גם כללה ארוחה צמחונית וגם הזמנה בשירות עצמי ומכונה סופר מגניבה לשטיפת ידיים…

התחלנו לטפל בעניין הויזה לסין וגילינו שאנחנו צריכים תעודות לידה של הבנות באנגלית כמובן. נכנסנו לאתר של משרד הפנים והזמנו את המסמכים, שיישלחו אלינו בתוך 2 ימי עסקים.
בינתיים הסתובבנו בהמוני הקניונים, שווקי הרחוב, הפארקים וכמובן גולת הכותרת – הדיסני לנד!!!

היינו בשוק הפרחים, שהיה מאוד כייפי וריגש את מואב במיוחד כמובן, היה מאוד עשיר בפרחים מכל העולם.

שוק הדגים והציפורים (אם מתעלמים מכל נושא צער בעלי חיים…)

מוזיאון הצעצועים, היסטוריות צעצועים בהונג קונג ובסין בכלל. היה מאוד מרשים וגם חוויתי.שולחנות אוריגמי היו בכניסה למוזיאון, קיפולי נייר הכוללים הדרכה מודפסת על השולחנות, מהקל לכבד החל ממטוס ועד לפרח הלוטוס שייאש גם מקומיים נלהבים. בכניסה (עלה מחיר סימלי של 10 דולר הונג קונגי) כל אחד קיבל מכונית מתכת קטנה, כמעט וינטאג', ובאולם היו משחקים שונים, ביניהם מעין משחק הרכבה עשוי שערות דקות שמצמידים אותן הן נדבקות כמו קיפוד -זה  היה כיף

מחוץ למוזיאון היתה תערוכת מלחמת הכוכבים כזאת

באחת הפעמים שטיילנו לנו ברחובות, היינו רעבים והחלטנו להכנס לאכול באחת המסעדות המקומיות, מיותר לציין שהמלצרים אינם דוברים אנגלית, אך התפריט היה באנגלית בחלקו וכך הזמנו כמה מנות שחשבנו שהן צמחוניות. כשהגיע האוכל, לא הפסקנו לצחוק (וגם להיגעל) המנות היו מלאות פירות ים, וכל מיני טעמים שלא היו לטעמנו (בלשון המעטה) אחרי שהבנו שזה לא האוכל בשבילנו, בקשנו חשבון, שילמנו ויצאנו צוחקים ורעבים.

רוב הנסיעות שלנו היו באמ. טי. אר שזו הרכבת התחתית בהונג קונג, עשינו כרטיס רכבת שנקרא אוקטופוס – זהו כרטיס נטען שאפשר גם לשלם ב"סבן אילבן", מקדונלדס ועוד מקומות (מחירי נסיעות לילדים כחצי מהמבוגרים)
הסתובבנו בין החנויות והחלטנו פה אחד שהונג קונג פשוט מגניבה! יש בה חנויות מדליקות, ואווירה כייפית.

שכחתי לספר שביום הראשון כשפגשנו את הבחורה הראשונה (מריאה) מהסטפינג סטונז זיהינו אותה כי היא החזיקה ביד – דוריטוס! אמיתי וצהוב מהארץ! היא הביאה לנו מתנת היכרות ובכך כבשה אותנו ברגע.

היא סיפרה שמוכרים מלא דברים מישראל בחנות הכשרה (???@@) אנחנו התלהבנו ובררנו בבית חב"ד ומתברר שבהונג קונג מלבד בית חב"ד יש גם תנועת "שובה ישראל" וחנויות כשרות עם כל טוב מישראל (שמגיע מארה"ב ) אז חיפשנו את החנויות האלה פעם אחת הגענו וכבר היה סגור ובסוף הגענו גם לחנות שהיתה סגורה עקרונית אבל האחראי היה שם והוא הסכים למכור לנו, אז קנינו 6 במבות!
הגברת עם הדוריטוס (מריאה) היתה מדהימה, ממש ניסתה לסייע בכל עניין וכשסיפרנו לה שאנחנו רוצים ללכת לדיסנילנד, הציעה לקנות לנו כרטיסים מוזלים וכך היה.
כרטיס אחד עלה 540$ הונג קונגי כ-65$ אמריקאי שכלל ארוחת צהריים בשווי עד 100$ הונג קונג.
וביום שלישי בהתרגשות רבה נסענו לדיסנילנד!

לינק לתמונות מהדיסנילנד, המון תמונות , לאוהבי הז'אנר ולמשפחה 😉

ויום אחר בקרנו במוזיאון תלת מימד של דיסני, גלי ממש התאהבה במיקי מאוס או איך שהיא קוראת לו: ".קיקי"

תעודות הלידה הגיעו במייל (תודות לאבא של מואב, אני לא יודעת איך היינו מסתדרים בלי העזרה הרבה מהבית…) שלחנו אותן בוואטסאפ לפיטר,  סוכן שפורסם באחת הקבוצות בפייסבוק ומואב התכתב איתו מאז הגענו להונג קונג. ולמחרת הפקדנו אצלו את הדרכונים, תמונת פספורט (חוקים מיוחדים אז נאלצנו להצטלם כל המשפחה עלה 70$×5)והמחיר שהוא 1,100$ הונקונגי כפול 5 (גם גלי משלמת…).

כל זה היה רק שבוע… הרגשנו כאילו היה הרבה יותר. היה כיף אמיתי והוצאה כבדה בכסף. 

אגב ארוחות בוקר אכלנו כריכים טעימים מה"סבן אילבן"  זה התחיל כי לא מצאנו ארוחות בוקר בשעות שהתעוררנו, והמשיך כי היה טעים וחסכוני! מצאנו מסעדה מרוקאית מעולה ואכלנו שם קוסקוס מצוין וחומוס לא רע בכלל. ובמסעדה לבנונית אכלנו חומוס וקציצות ירק נחמדות. וכמובן מקדונלדס מפעם ליותר מפעם.

וביום שישי אחר הצהריים סופסוף הגיעו הדרכונים, סיכמנו את שבעת הימים שלנו בארוחת ערב נעימה וטעימה בית חב"ד ולמחרת נסענו למקאו!

מקאו

ההחלטה לנסוע למקאו היתה מאוד ספונטנית (כמו עוד דברים בטיול שלנו), ראינו שהיא ממש קרובה ומגניבה וחשבנו:"למה לא, בעצם?" מואב הבטיח שיהיה מגניב כמו בווגאס וכולנו שמחנו, ציפינו ולא התאכזבנו.
נסיעה פשוטה במעבורת קצת יותר משעה ואנחנו שם. מעאכרים מכרו לנו כרטיס ממש על יד הקופות, (כבר לא היו כרטיסים לשעות הקרובות)  ב-  200$ במקום 177$ הונקונגי. ומתברר, שילד מעל גיל שנה חייב בכרטיס(?!) אז נשלחנו לרכוש עוד כרטיס לגלי, אבל חוץ מזה הכל עבר חלק.

  ואחרי שייט נעים הגענו למקאו, לקחנו שאטל, לאחד במלונות ב"סטריפ" ומשם מונית למלון שלנו (שהיה 10 דק משם) הנחנו את המזוודות במלון 'המפנק' יש לאמר (וגם לא זול, 120$ אמריקאי) ויצאנו לתור את העיר.

היינו בעיקר בשני מלונות הונציאני האיטלקי, והפריזאי הצרפתי. 

הפאר וההדר, בכל אחד מהמלונות האלו, בהתחלה לא נתפס (פעם ראשונה בשבילי ולבנות) והמלון שהוא בעצם קניון מעוצב מבפנים כמו ונצייה, כולל הציורים על התקרה של שמיים, הגנדולות בתעלות המים והמדרגות אליהן, מעוטרות במעקות ממש נאמן למקור ועם הרבה סטייל. הגנדולירים, מידי פעם מפתיעים בשירה באיטלקית(!) והכל בנעימים כשמסביב עשרות חנויות מותגים.

במלון "הצרפתי" הפריזאי, גולת הכותרת היא דגם כייפי מוקטן (50% בדיוק נאמן למקור) של מגדל אייפל. כולל מוזיאון תמונות קצר שמתאר את בניית המגדל המקורי בפאריז. העלייה למגדל כרוכה כמובן בתשלום נוסף, עולים במעלית לקומה 37, ואז יוצאים להסתכל על הנוף המדהים למטה, עושה פיק ברכיים הגובה הזה, גם לאמיצים שבחבורה. האולמות מבפנים מזכירים אולמות מלכים מפוארים בסגנון הרנסנס (המאה ה-16?). פסלי שיש, ציורים ענקיים על הקירות ושטיחים מודפסים מדהימים מקיר לקיר. המרחבים מוגזמים ממש ובהתחלה נהננו ללכת בהם לאיבוד, אבל גם התעייפנו מזה בשלב מסוים.

ולקינוח הלכנו למלון שנקרא וויין למופע מזרקות מים מרהיב. ורכבל מגניב/מפחיד בכניסה למלון ומעל המזרקות.

הרכבל בחינם גם כדי למשוך תיירים למלון ולהעלות אותם למעלה, כשהגענו לכניסה למעלה ברכבל,ולא רצינו לרדת, הצוות בקש כרטיס לנסיעה חזרה. אנחנו אמרנו שאין לנו והם ונתנו לנו להמשיך בלי בעיות – מעין תרגיל שיווקי לא ברור, כי למטה כתוב שזה חינם.

חזרנו בלילה סחוטים למלון, ומייד שקענו בשינה במיטות הענקיות והמפנקות (לומדים להעריך מיטה טובה בטיול) 

למחרת בבוקר ירד גשם אז ויתרנו על הטיול ברובע הפורטוגזי העתיק והבטחנו לעצמנו שנשוב (לפחות שנשתדל…)  אכלנו ארוחת בוהריים מפנקת בבופה במלון ויצאנו לתחנת הרכבת בדרך לסין!

להתראות בסין ♡