הגענו לכפר באד גאסטיין בחבל זלצבורג ליד צל אם זי. הכפר נמצא בעמק מהמם.
לאורך כל השבוע שהיינו כאן כל יום ירד גשם, בוקר וערב ובשעות הצהריים השמיים התבהרו לכבודנו ואפשרו לנו לטייל קצת בין מטר למטר (קשה לי להעביר את התחושה הנהדרת להיות ביולי במזג אוויר כזה, תענוג).
הבית שהשכרנו היה גדול, 4 קומות שהתחילו במרתף, קומה ראשונה ובה סלון מרווח, פינת אוכל ובמטבח מאובזר ביותר. בקומה השניה והשלישית חדרי שינה שירותים ומקלחות. כשבקשנו לפתוח מים גילינו שאין זרם של מים מספיק ובקשנו מבעל המקום לתקן את התקלה, אך מאחר שהיה כבר ערב הובטח לנו שיטפלו בזה בבוקר וכך היה.
אחרי שהתרגלנו, נהננו מאוד בבית שהיה גדול, מרווח וכל 10 הנפשות שהיינו, מצאו להם פינה שקטה אם חפצו בכך.
בימים הבאים יצאנו בכל יום למסלול טיול שארז תכנן לנו; מערת קרח מדהימה, ענקית וקפואה. המסלול כולל הליכה רגלית לרכבל ומשם עוד 20 דקות למערה עצמה. בכניסה למערה יש חלוקה לקבוצות מטיילים לפי שפת ההדרכה, ובכל 40 דק בערך יוצא סיור. הגענו בדיוק בזמן להדרכה באנגלית אך היו יותר מידי אנשים ונאלצנו להמתין להדרכה הבאה, לכן החלטנו להצטרף להדרכה בגרמנית שיצאה כמה דקות אח"כ כדי שהילדים לא התחרפנו בהמתנה וכדי שנספיק להגיע לטירה שתוכננה לחלק השני של היום.
בתוך המערה אסור היה לצלם, אז עיקר התמונות צילמתי מהגלויות, בכניסה וביציאה.
בכניסה קיבלנו עששיות נפט שמידי פעם הבנות הפשירו בחום העששית את כפות הידיים הקפואות. היה מאוד קר במערה ורוני ממש קפאה מקור ובקשה לצאת באמצע הדרך, אז מואב וגלי יצאו איתה. כל פעם מחדש אנחנו מגלים כמה אנחנו לא מתורגלים לרמות כאלה של קור ושלא נדבר על שפשוט איו לנו מקום לציוד חורף רציני.
הסיור היה מקסים, הדרך עצמה על מדרגות עץ עם מעקה ומידי פעם המדריך הדליק חוטי מגנזיום להאיר איזורים יפים בקרח שהיו מהממים. כשיצאנו מהמערה הפשרנו לאט, הגענו לרכבל, ממנו לאוטו ומיהרנו לטירה, השעה היתה חמש אחה"צ כשהגענו ובדיוק סגרו את הכניסה לטירה… הבטחנו לעצמנו לשוב בפעם אחרת וחזרנו שמחים לבית שלנו.
למחרת נסענו למסלול מאוד מפורסם שנקרא נקיקי ליכשטיין, אך כשהגענו התברר שהאתר נסגר לשיפוצים עקב מפולת סלעים ולא יפתח בקיץ הזה. בדרך החוצה ליעד החלופי שלנו מצאנו שיחי פטל בר!!
איזו שמחה! קטפנו מעט וזללנו פטל מתוק 🍇תוכנית ב' נכנסה לתוקף והגענו לנקיק אחר, המסלול התחיל בהליכה קצרה ומקסימה בין סלעים נהר גועש, ובובות חציר בדמות טרולים ליוו את המסלול שבנוי צמוד לצד אחד מקירות הסלע הליכה של 10 דקות הלוך ושוב.
אח"כ ממשיכים במסלול הליכה פסטורלי לאורך הנהר. הגענו לכפר המקסים, ובדרך כבר הסכמנו כולנו שהיינו שמחים לבית משלנו ממש כאן.
ישבנו לנוח במסעדה נחמדה, הילדים זללו צ'יפס ואנחנו התענגנו על בירה קרה ומשקה מקומי כתום בטעם יין לבן יבש.
לקינוח שטרודל תפוחים מסורתי עם המון אבקת סוכר מעל וגם פנקייק נוטלה…
הבנות ותומי, נהנו לקפוץ בטרמפולינה בחוץ ולזלול תפוחי עץ חמצמצים ומצויינים ישר מהעץ. מזג האוויר היה נפלא!
מואב וארז הלכו חזרה לתחילת המסלול, להביא את הרכבים ונסענו לטירה, הפעם הגענו בארבע. גלי ישנה באוטו והחלטנו לוותר מלבד רוני שהצטרפה למשפחת שחר שעלו לטירה בשמחה.
רוני מספרת על הטירה: עלינו ברגל, הגענו לטירה ובחוץ קצת גשם טפטף. נכנסנו לחדר שהיו בו המון מכונות של פעם ותותחים. מתוך הטירה מהחלון ראינו אנשים שמאכילים עופות דורסים שנחתו להם על הזרוע.
היתה רחבה גדולה וקיבלנו מכשירי שמע, וכשנכנסנו שאלו אותנו מהיכן אנחנו, וכשענינו מישראל, הם אמרו לנו שיש להם הפתעה מיוחדת לילדים מישראל. והמדריך אמר שהוא מאוד רוצה לבקר בישראל וקיבל המלצות מארז לאן כדאי לטייל בארץ ישראל.
ההפתעה היתה מכשירי שמע לילדים, שהמספרים הם שני עכברים בעברית!! זה היה מאוד מגניב ועשה את הסיור הרבה יותר כייפי, כי זה היה כמו להכנס לעולמם של העכברים בטירה זה גם היה מצחיק. ראינו את השעון הגדול שהשמיע צלצולים חזקים. אני הכי אהבתי לעלות לצריח הכי גבוה בטירה, כשהגענו למעלה ירד המון גשם והיתה רוח ונרטבנו מאוד, אבל זה היה כיף. הטירה ענקית עם המון חדרים, ומרתף וחדר עינויים כמובן, ממליצה מאוד!
מפלי קרימל, נחשבים למפלים הגדולים באירופה. מיד שמגיעים מרגישים שזו אחת האטרקציות המתויירות, המוני תיירים גדשו את האתר מכל העולם וכמובן גם מישראל. מרבית התיירים מגיעים מתחת למפל, להנות מרסס המים הנופלים בכוח למטה.
המסלול הוא טיפוס בשני שלבים לפסגת המפל, אנחנו הגענו לשלב הראשון, אחרי עליה קשה, אך בהחלט נוחה ואפשרית אפילו עם עגלת תינוק, לגובה של כ-1000 מטר, קינחנו בגלידת "כל הכבוד" וחזרנו למטה.
ה'שחרים' האלופים, המשיכו לשלב ב', פסגת המפל בגובה 1,460 מטר!.
בדרך הבחנו בשלט משולש גדול, המספר שהמסלול שעשינו היה חלק מנתיב בריחה של יהודים אחרי השואה. בשנת 1947, שהחליטו לברוח מהיחס המחפיר מהמקומיים באותה התקופה לאיטליה בדרך לישראל. והמסלול הזה נבנה לאות זכרון וציון גבורתם של אותם יהודים אמיצים בדרך לישראל.
את היום האחרון בחבל זלצבורג בחרנו לבלות במסלול הידוע ככביש גרוסקלונגר שנחשב היפה ביותר באלפים האוסטריים.
במסלול יש 11 תחנות בהן נקודות תצפית מרהיבות, מסלולי טיול קצרים, מוזיאונים, מתקנים לילדים ואפילו קטע קטן עם שלג!!
טיפסנו לגובה 2,650 מטר וצפינו בפסגות הגבוהות ביותר עד 3,500 מטר בערך. עצרנו בכל 11 הנקודות, מוזיאון קריסטלים שנאספו באזור, מתקני שעשועים ותצפיות שונות.
הנקודה האחרונה היא תצפית על הקרחון פראנץ יוסף, הגדול באירופה, מרהיב ממש. זה היה יום נהדר ואטרקציה שבהחלט אסור לפספס!
למחרת יצאנו לנסיעה ארוכה לוינה, 4 שעות. בפאתי העיר זלצבורג, קפצנו לחנות המפעל של השוקולד האוסטרי הידוע – מוצארט.
רכשנו מהשוקולד המפורסם במחירים מצויינים העמסנו את הבנות והמשכנו בנסיעה לזלצבורג, העיר מהממת. יצאנו לטיול בעיר העתיקה;
הגענו לכיכר מוצארט, לשוק דוכנים מקסים שכלל מזכרות, פירות, גלידות ומיני מאפים עצומים וטעימים.
במשפחת שחר יש אהבה למוסיקה ולנגינה, מיתר ואיתי מנגנות פסנתר וסתיו מנגנת כינור. אז במיוחד מכיוון שמוצארט ניגן בעיקר כינור, יצירותיו ידועות היטב למוסיקאיות הצעירות והיתה התרגשות רבה וביקור במוזיאון מוצארט, היה אחד מההמלצות ש"אסור לפספס" בקרב אומני המוסיקה. אלה הצטרפה אל משפחת שחר בביקור במוזיאון וצילמה לנו כמה תמונות.
מואב, רוני, גלי ואני הסתובבנו בשדרת החנויות היפייפיה ליד המוזיאון.
הגענו לוינה בערב מותשים ישר למיטות. היומיים שהיינו שם התחלקו ל2; ביום הראשון תומי ואנוכי קיבלנו "שחרור" מהגברים שלקחו את הבנות ליום כיף שכלל הסתובבות בעיר העתיקה, בבית האופרה ובקטדרלה המרכזית בעיר ולקינוח הלכו לקולנוע לצפות בסרט מיניונים 3!
אחרי שבועיים שעברו כל כך מהר, בבלוג סיפרנו בעיקר על הטיולים, אבל בכל יום הבנות נהנו מהמון זמן כיפי גם בבית המשותף, תומי ואני בילינו בסופרים (חושבות להפיק טיולי סופרים בעולם), בשיחות והמון חיבוקים, הגברים מצאו זמן איכות בעיקר להתבודד ביחד ולחוד…
אך גם היום האחרון הגיע, היה זה יום עצוב לכולנו. אחרי כמה שעות בקניון נפרדנו מתומי, ארז והבנות, שעסקו ברכישת מזכרות סופטיול.
אחרי חיבוקים ונישוקים רבים, הם חזרו לארץ ואנחנו המשכנו לכיוון אגם באלטון בהונגריה למנוחה…ועל כך בפוסט הבא ♡
משפחת גפני - חיים את החלום 