הוי-אן, איך סגרתי עסקה ב- 2,500,000 ביומיים בלבד!

הנסיעה התחילה טוב, זו נסיעה של כ-12 שעות, היה הרבה מקום באוטובוס, גלי נרדמה בצ'יק. אגב מאז שמצאתי לה תרופה הומאופתית נגד בחילת נסיעות, הילדה כמו חדשה!

נחזור לנסיעה, שהיתה בסדר עד ש… נשמע קול נפץ וראינו שנהג האוטובוס נתקע ברכב, שנסע לפניו, הוא ממש נמעך וחלון הזכוכית התנפץ, ברגע הראשון זה היה מפחיד, בדקנו את הילדים -כולם בסדר.

הנהג עצר בצד הגיעה משטרה, ואז החלה סגה ללא הסברים, השוטרים התחילו לחקור ולמדוד מרחקים מהמדרכה לאוטובוס והתייעצויות והזמן עובר… אנחנו יורדים ועולים מהאוטובוס מנסים להבין מה קורה עכשיו. נראה שהאוטובוס נפגע ולא נוכל להמשיך בנסיעה, אבל אף אחד לא מסביר כלום. פתאום מבקשים לעלות, מתחילים לנסוע, האוטובוס קירטע, כמה דקות עד שהגענו לתחנת משטרה. לאחר בירורים הבנו שאנחנו נאלצים להמתין 4 שעות עד שתפתח התחנה להמשך חקירה ??!!@@&#$

בשלב הזה החלטנו שאין סיכוי שאנחנו נשארים, הבנות בכל הזמן הזה ישנו. בעזרתה האדיבה של בחורה וייטנאמית דוברת אנגלית, הזמנו מונית גדולה שתוכל לקחת אותנו כולל המטען שלנו. ואז פנו אלינו כמה חבר'ה צעירים ובקשו להצטרף, המונית כבר הגיעה ולא היה בה מקום לעוד אנשים, אז בקשנו שיזמינו עוד אחת, אז הנהג נסע (???) והתברר אח"כ שהוא נסע להזמין מיניבוס ובתמורה ל-3.8 מיליון דונג הסיעו אותנו להוי אן. נסיעה של 3 שעות. 

היו אלא 3 שעות בכביש שכפי הנראה נהרס בהצפות שהיו באזור כמה שבועות קודם, ואני בטוחה שלנסוע באוטובוס זו היתה חוויה מטלטלת תרתי משמע, כך שכרגיל הכל לטובה ♡

הגענו למלון שלנו. הום סטיי חביב, חדר ענקי ב-22$ כולל ארוחת בוקר בסיסית. 

הבנות התמקמו בחדרים ויצאנו לתור את העיר, נראה היה שכולם נרגשים לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, שנת 2017. 

בכל מקום רוכלות מבוגרות מכרו גזירי נייר ובתוכם נר, כמו סירה קטנה שהזכירה מעט את חג ה'לוי קראטונג' בתאילנד. מייד רכשנו 2 סירות, הבענו משאלות, הודנו על השנה שנגמרה והשטנו את הסירות הקטנות באדרת כבוד – הללויה

גשם טפטף והיה קריר. הגענו לאזור הנהר, מצאנו מסעדה מאוד טעימה והמשכנו לכיוון שוק הלילה אבל אז התחיל גשם חזק, מיד שינינו כיוון וחזרנו למלון.

גשם ירד כל הלילה, וגם בבוקר. החלטנו על יום בחדר – ותכננו לימודים לבנות וכאלה. 

מואב יצא לברר במשרדי סוכנויות מחיר כרטיסי נסיעה לנין בין – התחנה הבאה שלנו. וחזר עם בשורות כפולות! גם המחיר שהוא מצא יותר זול ממה שהציעו לנו בהום סטיי (פי 2) וגם הוא מצא לי תופרת!

מצויידת במעיל גשם, מיטריה ובגדים אותם רציתי לשכפל יצאתי אל התופרת. מייד כשראיתי אותה ידעתי שהגעתי למקום הנכון. מקום קטן, צנוע מהדור הקודם, מקום שהוא חלק מהבית, גרים עם הסבתא…בקיצור מושלם!

היא הסיעה אותי על האופנוע שלה לחנות בדים גדולה, 

שם בחרנו בדים וכן את מחיר העסקה כולה – 2.5 מיליון דונג ל: 2 ג'ינסים מעוצבים  בשבילי, 4 שמלות לבנות, 4 טייצים קצרים ו-2 חולצות קצרות בשבילי. ועוד קצת תיקונים; כפתור חסר במכנסיים של מואב, שני טייצים קרועים ושתי רצועות של התיק שנפרמו. בשקלים זה כ-400 ש"ח. אם נודה על האמת בארץ רק הג'ינסים היו עולים לי כך במבצע.

 ועוד הבטיחה התופרת כי עד מחר לפני הצהריים הכל יהיה מוכן וכך היה.

הבגדים יצאו מעולה, ובבד שנשאר לה תפרה לבנות עוד טייצים, בסופו של דבר הכינה 8 טייצים (!!!). הבטחתי לה שאעביר לחברים את הכרטיס שלה, אז הרי הוא לפניכם. תהנו! שווה ביותר.

זה מזכיר לי שרציתי לספר על אפליקציה נחמדה שנקראת מפות.אני,  אחד היתרונות שלה שאפשר להכניס כל כתובת והיא מלווה אותך גם ללא אינטרנט (צריך כמובן להוריד את מפת האזור לטלפון מראש) ואז אפשר לנווט בקלות במונית או ברגל, בנוחות ובפשטות.  אני השתמשתי לראשונה באפליקציה הזו בהוי אן אבל מואב משתמש בה מאז יצאנו לטיול בערך (טוב נווט נשאר נווט!).

עכשיו אנחנו בנסיעה לנין בין, הנסיעה הארוכה האחרונה בוייטנאם (14 שעות) רגע לפני האנוי ותודה על כך, זו היתה נסיעה נוראית, מלאה עצירות והעלאת אנשים בדרך…

טוב גם זה נגמר

ביי בינתיים נתראה בפוסט הבא.