התבשרנו חגיגית אחרי המון דיבורים של אולי… שסבתא שושי ודוד שי (אמא שלי ואחי) מגיעים לבקר אותנו בסין. הילדות יצאו מגדרן מרוב התרגשות והחלו להכין רשימות של המוצרים האהובים עליהן כדי שסבתא תביא איתה.
החלטנו להגיע לביג'ינג לפגוש את האורחים, ולאחר בירורים והשוואות מחיר, בחרנו ברכבת הסופר מהירה (10 שעות במקום 33) המחיר שווה למחיר טיסה, 1,140 יואן בערך. החלטנו לנסוע ברכבת כי לבנות יש הנחה של 50% וגלי לא משלמת כלל. ואילו בטיסות סיניות הילדים משלמים לפעמים יותר ממחיר מבוגר וכולל גלי, והזמנת הטיסה אונליין כשיש מספר ילדים גדול ממספר המבוגרים זה בלתי אפשרי.
הנסיעה היתה מדהימה! נוחות ונועם, באנו מוכנים עם חטיפים וסוללות מוטענות לכל המכשירים ובאמת עבר סבבה.
הגענו לעיר ביג'ינג, רשת מטרו גדולה ונוחה, קניונים ענקיים, גשרים עצומים, כבישים מרווחים, עיר מטורפת!
את הלילה הראשון העברנו בגסטאהוס מומלץ על ידי התרמילאים, שהיה ממש מבאס יחסית למקומות שהיינו בהם בסין והמחיר יקר בהרבה. היינו חייבים למצוא מקום טוב יותר גם לכבוד אמא שלי.
אז עברנו לאזור אחר, מצאנו מלון נחמד קרוב מאוד למטרו, לקניון נחמד ולבית חב"ד (אמא שלי שומרת כשרות, אז רצינו גישה קלה ללא תחבורה)
טיילנו באזור בזמן שחיכינו לביקור הנכסף. הגענו לרחוב 798 שהינו אזור תעשייה נטוש שאמנים מכל מיני תחומים הקימו במבנים השונים גלריית מעוצבות ואפילו נתקלנו במרכז הישראלי לתרבות ועסקים
וקיר ארוך עם תמונות מגניבות לצילומים
הגיע היום הגדול, הבנות לא הצליחו להסתיר את ההתרגשות ואי השקט. הגענו לשדה התעופה חצי שעה אחרי חצות.
ההמתנה היתה ארוכה ובעיני הילדים אפילו עוד יותר, הבנות התחילו לפקפק ולתהות אולי טעינו בתאריך וכאלה… אבל אז הם הגיעו!
הדרך למלון היתה מלאת התרגשות, לקחנו שתי מוניות. הגענו לחדר והתחילה פריקה של כל המשלוח שהגיע מהארץ, הגיעה מיני חנות מכולת מסבתא שושי כמובן, הדודים ומסבא אפרים וסבתא אורה מצד האבא. היתה חגיגה גדולה
מלבד חטיפים וממתקים אהובים, הבנות קיבלו מכתבים ומשחקים מהאחייניות שלהן אליהן הן כ"כ מתגעגעות, הבנות ממש רקדו בשמחה.
הימים הבאים היו גדושים פעילויות, כיאה לטיול קצר (כי רוצים להספיק הרבה בזמן קצר), חלקנו את הזמן בין שווקים: שוק הפנינים, שוק הצעצועים, שוק אוכל, שוק לילה, שוק פשפשים, חנויות ומרכזי קניות… קניות זה חשוב 🙂
לצד טיולי יום מדהימים: העיר האסורה – ציפינו כל כך הרבה מהעיר הזאת ואולי בגלל זה גם התאכזבנו. מלבד אוסף השעונים של הקיסרות לדורותיה, מתנות שהקיסרים קיבלו לאורך ההיסטוריה. שעונים ענקיים ושעונים קטנים, עם מנגנונים שונים, באמת מגוון אדיר ומרשים. היה כיף לעבור בין השעונים מכל ארץ וארץ לבדוק באיזו שנה הוענק השעון ולהתלהב.
טיול לחומה הגדולה, התחיל בנסיעה במונית לתחנת אוטובוס מספר 719, שלקח אותנו עד החומה בכשעתיים וחצי, נסיעה סבירה.
הגענו לכניסה לשמורת – באדאלינג, והמוני דוכנים עם מגוון יפה של מזכרות ומאכלים ליוו אותנו כל הדרך למעלה. התלהבנו כל כך, גם שהמחירים הזולים באופן מפתיע וגם אחרי התמקחות המחיר אפילו זול יותר. הבטחנו לעצמנו שנקנה מזכרות בדרך החוצה והמשכנו בדרך לחומה.
השמורה מקסימה, מסודרת בצורה מופתית כיאה לאתרי תיירות בסין. הכל נקי, משולט ומסודר. העלייה לחומה היתה קלילה והמראות שנגלו היו מדהימים.
ההליכה על החומה עצמה היא קשה לפעמים ותלולה עם המון מדרגות בעליה. בשלב מסוים הבנות החליטו שהם מיצו וירדו למטה עם אמא שלי, מואב וגלי שהיתה במנשא.
שי ואני המשכנו עד לנקודה הכי גבוהה ורחוקה בקטע, הנוף היה מהמם, פחות ופחות אנשים והרבה תמונות מצחיקות, בנופים עוצרי נשימה. מרוב שנהננו לא שמנו לב שהשעה כבר היתה מאוחרת, וכשחזרנו כל הדוכנים היו כבר סגורים, ולא היו עוד אוטובוסים מהשמורה.
בסופו של דבר תפסנו מונית עד למטרו הכי קרוב ומשם למלון. מהרנו מאוד כי היה זה יום שישי ורצינו להספיק לארוחת שישי בבית חב"ד. כשהגענו פינו לנו מקום, כי הארוחה כבר החלה, וכדרכם של בתי חב"ד, הכל היה בנועם, באדיבות הכוללת תובנות וסיפורים מעולם היהדות עם מסר חכם ונחמד לחיים.
באחד הימים פנה אלינו מנהל המלון והפנה את תשומת לבנו שהויזה שלנו נגמרת בעוד יום או יומיים והוא לא יוכל לאשר לנו להשאר במלון ללא ויזה בתוקף. היינו מופתעים מאוד. היינו בטוחים שקיבלנו ויזה ל3 חודשים. קפצנו מייד למשרד ההגירה, מילאנו טפסי בקשה להארכת הויזה, צרפנו אישור מהמלון ותעודת הלידה של גלי. התבקשנו להגיע בעוד 7 ימים לקבל את הדרכונים עם הארכה של חודש נוסף. המחיר 160 יואן לפספורט.
גן החיות הגדול בביג'ינג ובו האקוואריום הידוע – אין כמו ביקור משפחתי בגן החיות. תמיד עושה לנו טוב בלב, לזהות חיות מוכרות ולהכיר חיות חדשות. פתחנו את הביקור אצל הפנדות כמובן והמשכנו לשאר החיות. היה זה יום מלא שמש וחם, ובכל זאת יצא לנו לראות כמה פנדות ערניות ופעילות. שיא הביקור היה האקוואריום הגדול שרק הכניסה אליו עלתה 150 יואן למבוגר. הוא תופס מקום של כבוד בגן החיות ואנחנו שמחנו לראות שוב חיות מים. הביקור כלל מופע דולפינים, כלב ים היה כיף ומשעשע.
ביקור בפארק מדהים כשלוש שעות נסיעה מביג'ינג בעיירה ושמה שיידו – זו היתה בשבילנו הזדמנות להכיר למבקרים מהארץ את העוצמה המדהימה של סין, בכל מה שקשור בתיירות טבע, בדומה לחוויה שלנו בדרום סין. נסיעה קצרה מביג'ינג, רק 3 שעות וכבר אנחנו באזור מצוקים, נהרות, רכבל וגשר זכוכית כמובן-המתכון הבטוח של הסינים לאתר תיירותי מצליח.
העליה ברכבל היתה קצת מפחידה, למעלה היה ממש מקסים. והיה מצחיק לראות את התגובות של סבתא כשהלכה על גשר הזכוכית בפעם הראשונה, שי לעומתה דילג בטבעיות כמו הבנות.
בפארק המסלול מעגלי, תחילה עולים ואח"כ יורדים. הגיעה שעת אחה"צ והתחלנו לחשוש שנפסיד את האוטובוס האחרון. אז מואב, גלי, סבתא ורוני ירדו ברכבל ואילו שי, אלה ואני ירדנו ברגל. בגלל שהזמן דחק עשינו את הדרך בחצי ריצה חצי דילוגים.
כשיצאנו מהפארק התברר שאכן אחרנו את האוטובוס. ניסינו למצוא מוצא, ואז פגשנו סינים תיירים מקומיים אדיבים, שהציעו לנו טרמפ. הם גם נסעו לבייג'ינג והזמינו אותנו להצטרף אליהם. כל הבנות הצליחו להצטופף ברכב הגדול (ב.מ.וו. מפנק במיוחד) ומואב ושי הגיעו בטרמפ אחר שהביא אותם לבייג'ינג בתמורה ל100 יואן. הנסיעה שלנו עברה יחסית בנוחות הנהג הציע לנו מים ומסטיקים, נדיב מאוד מצידם. עוד הרפתקאה, שעזרה לנו להכיר עוד צד של הסינים בנחמדותם ואדיבותם.
ולקינוח, ממש ביום האחרון נסענו לארמון הקיץ, שהיה בהחלט גראנד פינאל'ה, בטיול בביג'ינג. המקום מקסים, מטופח ונמצא ממש על אגם ענקי, כמובן שניצלנו את ההזדמנות לסירת פדלים. אח"כ כשהיינו כבר בסירה, גילינו שיש גם סירה חשמלית (איך לא?) בסין ממש מדהים שיותר ויותר רכבים חשמליים.
רוני גילתה דוכן נחמד של אמן שמצייר שמות באותיות לועזיות ממש מקסים בסגנון סיני. אז החלטנו לעשות גליון עם השם לכל אחת מהבנות. וכשראינו את התוצאה התבאסנו שלא עשינו גם לבני דודים, אבל נהיה כזה תור…אז ויתרנו.
נפרדנו מסבתא שושי ודוד שי אחרי 12 ימים שעברו הרבה יותר מידי מהר. קיבלנו "מנה של בית" שנתנה לנו כח להמשיך בטיול שולחנו הביתה המון מטען חורג שהיה לנו בתוספת מתנות כמובן.
בימים הבאים, העברנו את הזמן עד קבלת הדרכונים שלנו עם הויזה המעודכנת, הלכנו למוזיאון המדע וטכנולוגיות. מוזיאון ענקי, מצוין לילדים, לצערי אנחנו הספקנו רק קומה וחצי וכבר הגיעה השעה 17:00 והמוזיאון נסגר. העובדים ממש גרשו אותנו משם (בחיוך כמובן), זה היה משעשע. הבנות יכלו לבלות שם בכיף עוד שעות ארוכות.
עוד אספר שבסין יש מבחר אמצעי תשלום מאוד לא מוכרים לנו ומאוד טרוויאלים בשביל הסינים. לפעמים הם ממש לא מבינים למה שנרצה לשלם בכרטיס אשראי או במזומן, והוויצ'אט – אפליקציית ההודעות בסין, משמשת כארנק ואמצעי התשלום השכיח ביותר.
קיבלנו את הדרכונים ומואב טס לבנגקוק,להביא את המזוודה והסלקל שהשארנו מאחור.
זה הזמן להמליץ לכל מי שחושב על טיול כזה, לארוז כמה שפחות מכל דבר… אנחנו הבאנו המון ספרים, בגדים, נעליים, תרופות…. וחבל כי יש הכל בכל מקום. השארנו את הציוד בתאילנד, כשנסענו לקמבודיה, היינו משוכנעים שאנחנו נוסעים לכמה שבועות. התוכניות השתנו כל כך הרבה ועברה חצי שנה, שבסופה החלטנו בכלל לא לחזור לתאילנד, כך שמואב נסע להביא את הציוד במיוחד וגם אז שלחנו את כולו כמעט לארץ (חצי בתאילנד וחצי בסין.) סעו קל כמה שתוכלו המלצה שלנו אליכם מכל הלב- כי אני ממש גרועה בזה.
כמה ששלחנו עדיין היינו תמיד עם הרבה יותר מידי תיקים והרבה יותר מידי משקל.
כשהגענו לבייגינג פגשנו את יאנג, חבר של ציפי וטימי מצנגדו, גם הוא חבר בעמותת "בית שלום" והוא ניסה מאוד לעזור לנו עם העגלה של גלי, שהמעצור שלה נתקע ולא מאפשר לעצור את העגלה. יאנג הגיע למלון, לקח את העגלה וניסה למצוא מקום שיתקן אותה. אחרי שניסה מספר מקומות ללא הצלחה החזיר לנו אותה וגם נתן לבנות מתנות, מניפות אותנטיות, שעליהן אביו מצייר וכותב באותיות סיניות – מקסימות ממש. הוא צירף כמה מאכלים סיניים ואבטחת.התרגשנו מאוד, במיוחד שהוא שעוזר לנו ובסוף אנחנו עוד מקבלים ממנו מתנות.
ביום שלפני הטיסה קבענו עם יאנג, ארוחת צהריים, עם חברותיו לכנסייה. יאנג הזמין אותנו בשם חברותיו שמאוד רצו להכיר אותנו. הסכמנו בשמחה וביום שני בצהרי היום נכנסנו כולנו למכוניתו של יאנג, שהסיע אותנו לבית חברותיו. בתוך הבית חיכה לנו שולחן סלון גדוש כל טוב, ממתקים מקומיים, דובדבנים והמון, ליצ'י, מים קרים, שקוררו במיוחד בשבילנו. פחיות מיץ, סוכריות, עגבניות שרי, בננות ומשמשים! יוגורט בדיוק הסוג שהבנות אוהבות ועוד מלאן הפתעות.
המארחות לא יודעות אנגלית או עברית, והשיחה התאפשרה תודות לתרגום של יאנג. לאחר טעימת המטעמים בסלון, הוזמנו להגיע לשולחן לארוחה. בעלת הבית פתחה בברכה יפה, בנוסף לתודה על המזון ועל השפע בחיינו, הוסיפה ברכה אישית בשבילנו. זה היה מאוד מרגש.
הארוחה התחילה. המזון על השולחן היה בשפע. התברר שבעלת הבית קיבלה המלצות מטימי וציפי המקסימים, והכינה לנו אוכל שאנחנו אוהבים, כולל פלפלים חריפים בשבילי. האוכל היה מעולה, טעים מאוד ומאוד מגוון.
זה היה ערב סיום נפלא לסין, יעד שכבש אותנו ובגדול. נהננו לטייל, להכיר אנשים נפלאים, טבע, מסורת ומנהגים. נשארו לנו עוד 3 חודשים לטיול וזה בהחלט מרגיש לנו כמו סוף הטיול. אחרי התלבטויות, רעיונות ומחשבות. החלטנו לשנות את מבנה סגנון הטיול שלנו, ולעבור ממזרח (אסיה) למזרח (אירופה) 🚙.
הזמנו טיסה למוסקבה שנקבעה ליום שלישי בבוקר. כשכבר התיישבנו במטוס (אחרי ריצה, כי עיכבו אותנו בבדיקה הבטחונית, וכבר באו לחפש אותנו) גילינו ששכחנו את התיק גב ובו כל הציוד של גלי; מטרנה, חיתולים, מגבונים ושאר עניינים, כמו למשל הנייד עם הסים המקומי. אני מודה שהתבאסתי ממש, כולל דמעות… והדייל המקסים, נגש אלי, אמר שהם מתקשרים למחלקת הבטחון וינסו לאתר את התיק, אבל אם אלך לחפש בעצמי, הטיסה עלולה לצאת בלעדי. אחרי 2 דקות הודיעו לנו שהתיק לא נמצא ושהטיסה חייבת לצאת. זה היה מלחיץ כי לא היה לנו ציוד נוסף לגלי, לפנינו 2 טיסות כל אחת 4 שעות ועוד המתנה של שעתיים ביניהן. בלי תחליף חלב לגלי זה היה מאוד מאתגר, שלא לדבר על חיתולים ומגבונים. בסופו של דבר הסתדרנו כמובן, בקשנו ממשפחה עם ילד בגיל של גלי, חיתול ובמקום מגבונים שטפנו טוסיק בכיור השירותים, ושמנו לגלי חלב רגיל בבקבוק. אז אומנם היא לא ממש אהבה, והיה יותר בכי מהרגיל בהמראה ובנחיתה, אבל נגמר ודי.
להתראות במוסקבה ♡
משפחת גפני - חיים את החלום 