קרואטיה – עצי גפן, תאנה, זית, תפוח, שזיף וים, הרבה ים!

התחנה הבאה, הונגריה, לאיזור אגם באלאטון. התחשק לנו קצת ים, ובאלאטון הוא אגם גדול והכי קרוב לים שהיה בסביבה.

מצאנו מלון חמים – במושגי מזרח רחוק  זה היה  נקרא הום סטיי. בעלי הבית נחמדים ממש, הגברת היא הטבחית ומנהלת הכספים והאדון אמון על התחזוקה, השירות ובידור הלקוחות. מגיש לשולחן בארוחות, מספר בדיחות והכל באנגלית בסיסית ביותר.

חוף האגם מזכיר מאוד חופים קטנים בכינרת(בקטע טוב), זהו חוף אבנים קטנות ספק חצץ, ספק חלוקי נחל.  המים הקרים, עזרו לצנן את החום בחוץ והבנות נהנו לשחות ולאסוף אבנים יפות בתוך ומחוץ למים.

נשארנו שני לילות ומאוד רצינו להשאר עוד אבל… לא הצלחנו למצוא עוד מקומות לינה קרוב לאגם (בתקציב שלנו עד 85$ ללילה), אז החלטנו לשנות כיוון כי בא לנו ים!
ואיפה נמצא חוף הים הכי קרוב? קרואטיה!!
יצאנו לכיוון שמחים וטובים. פעם אחרונה שהיינו בים היה בפיליפינים כבר לפני למעלה מ5 חודשים –  הזמן טס כשנהנים!

נסענו ישר עד לזאגרב (כ3 שעות), לדירת איירביאנבי, מתוקה ונעימה.
הימים היו מאוד חמים, יצאנו לטייל בעיר רק אחר הצהריים כשהחום מעט נרגע.
העיר העתיקה פשוטה ויפה, במרכזה הקטדרלה הגדולה אשר לצידה שוק איכרים (כשאנחנו הגענו כבר נסגר)

במקביל לקטדרלה ולאורך הדרך היורדת אל הכיכר, אווירה מצויינת, מסעדות  וברים מכל הסוגים והמינים בשלל צבעים.

מצאנו מסעדה ישראלית ששיכת לשתי ישראליות. הזמנו פלאפל, חומוס, סלט טרי ואפילו ניתן היה לקנות מוצרים מישראל כמו קפה שחור, שוקולד השחר ועוד כאלה. הצוות מקסים ואדיב מאד היתה חוויה טעימה וכייפית.

הגענו לאיזור שמרכזו היא העיר זאדאר. כבר כשהתקרבנו קיבלו את פנינו, כמעט בכל חצר גידלו, גפנים, תאנים, שזיפים, תפוחי עץ, אגסים זיתים ועוד. שלל תנובה מרשים שהתחושה הראשונית שלנו היתה הרגשה שאנחנו בבית, בישראל.

רציתי להעלות לכאן וידאו קצר שצילמתי בחצר של המשפחה המדהימה הזו, שמגדלת…צבים!! כן כן, צבי יבשה בהמוניהם. קטע מדהים ומגניב, הצבים מתנהגים כמו כלבלבים קטנים שהולכים אחריך לכל מקום. אנסה להעלות את הוידאו בהמשך.

הנה הוידאו, זה כזה מגניב!

מזג האוויר היה חם, מאוד חם, נופים שנראים מאוד ים תיכוניים… ישראל כבר אמרנו?
הבית הראשון אליו הגענו היה בית כפרי עם משפחה מורחבת, הבית עצמו בנוי משתי יחידות וחדר אחד רחב לסלון ומטבח ורק בו היה מזגן, החום היה גדול גם בלילה וכולנו ישנו בסלון בקור המיזוג, למחרת בערב כבר היו גשמים…
למצוא את חוף הים, היה מעט טריקי כי הוא "הסתתר" בין מבוך בתים, סמטאות צרות, שבתחילה נראו לנו מסובכים אך מהר מאוד התמצאנו ואפילו חיבבנו את הרעיון…
החוף עצמו מגניב, חוף אבנים ללא חול והים בתוך מפרץ עמוק, שקט וללא גלים כלל.

כך התחיל מסענו, מחוף אל חוף. בכל פעם חיפשנו לנו בית לשניים-שלושה לילות, כשהפרמטרים החשובים הם: קרוב לים ומזגן.
כל חוף הפתיע אותנו מחדש, כל פעם סוג שונה של נוף, חול, לרוב חופי אבנים קטנות, אליהן התרגלנו דיי מהר. דאגנו לאביזרים, מיטות ים, דלי, מצופים לגלוש, גלגל ים ושאר משחקים וכמובן קרם הגנה!

הים מנגן באמצעות הרוח והגלים, על הנקבים שעשו במשטח הבטון, ויצרו מעין מפוחית או הרמוניקה לטבע.

וגם העיירות עצמן, אולי אפילו כפרים. שונים כל כך, האחד עם מכולת קטנה ומסעדה אחת או שתיים והאחר גדוש מסעדות לאורך קו החוף.
היינו במקומות בהם מאוד צפוף, והומה אדם ובמקומות שקטים ורגועים ללא התרחשויות מיוחדות.

הדבר המשותף והכי מהמם בכל החופים הם המים הצלולים, אולי בגלל שאין חול ואולי זה פשוט ככה, אבל אפשר ממש לראות את הקרקעית.  יצא לנו לטייל ולראות המון צדפות וקיפודי ים ודגים כמובן. צבע המים הוא טורקיז כחול מדהים! מה יכל להיות יותר טוב מזה?

לסיכום התקופה הנפלאה בחופים נסענו לגן העדן הקרואטי או בשמו הפארק הלאומי קרקא, בחבל דלמטיה. אחרי התלבטויות בין הפארק הגדול פליטביציה וקרקא, החלטנו לבחור בפארק קרקא, כי מזג האוויר היה חם, ובפארק הזה ניתן היה להכנס למים.
נשמענו להמלצות ואזהרות הרבות על העומס בפארק, והגענו מוקדם מאוד בבוקר, כחצי שעה לפני פתיחת הקופות, היינו בין הראשונים להגיע, ולכן לא נאלצנו להמתין בתור ויצאנו באוטובוס הראשון לשמורה.

טיילנו בנינוחות ללא עומס. הפארק מדהים, הטיול עצמו על דק עצים בנוי, נוח לטיול עם עגלת תינוק, המראות מרהיבים ממש.

המון ירוק לאורך הנהר (נהר קרקא) עם מפלים קטנים עד שמגיעים לשיא הפארק: המפל הגדול. המים מלאים סלעים גדולים עליהם אפשר לשבת וללכת לתוך האגם כמעט עד למרגלות המפל, בין בריכות מגניבות שאפשר ממש לשחות בהן. המים בצבע ירוק טורקיז מדהים ביותר.

השתעשענו שעה ארוכה במים, אכלנו כריכים שקנינו מאחד הדוכנים הרבים לצד המפל והמשכנו במסלול לנקודת הסיום, והמתנו לאוטובוס המסיע חזרה לחנייה. אין ספק שזהו אחד המקומות שייזכרו לטובה בטיול שלנו.

באוטובוס, פגשנו משפחה נחמדה מצרפת, שפינקה אותנו בריסוס מגניב של מים, מתרסיס מחברת המים המפורסמת "אוויאן" מצרפת, שלא באמת מרטיב רק מרענן את הפנים.

לאחר שנפרדנו מהם, והלכנו לאוטו שלנו גילינו שהשארנו אורות דולקים והמצבר נגמר. תודות לעזרה ממפעילי הפארק, שהניעו לנו את האוטו עם כבלים, יכולנו לצאת לדרך בשמחה. ואז פתאום… הגיעה המשפחה מצרפת עם תרסיס מים נוסף ונתנה לנו אותו מתנה להמשך הדרך שלנו. אנשים נחמדים!

למחרת היה יום ראשון, יצאנו לכיוון העיר ספליט, לשוק פשפשים קטן. כשהגענו התברר שבדיוק היום יש הפנינג ידוע בשם אלקא, המתקיים בכל שנה ביום ראשון הראשון בחודש אוגוסט בו מקיימים תחרויות סוסים בסגנון ימי הביניים, אירוע אשר מתקיים כבר למעלה מ200 שנים (על פי הסבר מהמקומיים) ולכן השוק היה קטן במיוחד, החלטנו לנסוע לצפות בתחרות.

הגענו לעיר "סין", והתברר שהתחרות מתקיימת אחר הצהריים, הסתובבנו ברחוב המרכזי שהיה גדוש באנשים שחגגו לקראת האירוע, צריך להבין שהתחרות היא מיוחדת לכל רובע בעיר יש נציג מתחרה ולו דגל והאנשים מתלבשים בצבעי הדגל או עם הסמל שלו וההתרגשות רבה. עוד סיפרו לנו שהמנצח מזמין אליו הביתה את כל העיר לסעודת הנצחון.

נהננו מהאווירה נפלאה ברחובות שנסגרו לכניסת רכבים והפכו למדרחוב ענקי, תוסס וצבעוני. אך עם זאת היה חם במיוחד, והחלטנו שלא להמתין לתחרות עצמה ולהמשיך בדרכנו.

העיר פולה בחצי האי איסטריה, הידועה באתרים ההיסטוריים שבה, המבנה המרכזי ואולי המרשים ביותר, הוא אמפיתיאטרון שלם, המושך אליו כחצי מיליון תיירים מכל העולם בכל שנה. מדהים איך המבנה נשתמר 2000 שנים (מהמאה ה1, תקופת האימפריה הרומאית), והכי מגניב שעדיין מציגים בו מופעים!
הבנות התרוצצו ברחבה, והצטלמנו בפודיום המנצחים, עם עלי דפנה וענף דקל… כמנהג הרומאים. אמנם היה חם, אבל הצלחנו למצוא כמה פינות מוצלות לנוח ולהנות מהאווירה הנפלאה.

הבית שלנו, היה במיקום מדליק (בעיירה וודניאן), בחלק הוותיק, בין סמטאות צרות כל כך, שלא תמיד היינו בטוחים שאפשר לעבור עם האוטו… מזכירות לי
את הסרטים של מיסטר בין עם האוטו הפצפון שלו… ולמואב מזכירות את הסצנות מהסדרה משחקי הכס, שרבות מהן צולמו כאן בקרואטיה.

למחרת מואב לקח את הבנות לפארק מים ענקי עד אחר הצהריים, חזרו מותשים ושזופים.

לרוני הופיעה פריחה מגרדת ומציקה שממש הפריעה לה לישון בלילה. חיכינו יום -יומיים שתחלוף ומאחר שהגרד רק התגבר והתחיל להלחיץ אותנו, קפצנו בערב לבית מרקחת לקנות פניסטיל טיפות.
השעה היתה אחרי 8 בערב, והעיר היתה מלאה אנשים במדרחוב מגניב, ממש ליד בית המרקחת, היה מפתה מאוד להצטרף למבלים, אך כולנו היו ממש עייפים, והבנות התנגדו בתוקף, אז חזרנו לבית לישון.

למחרת בבוקר מואב ואני הלכנו עם גלי, בטיול רגלי לכנסית סנט בלייז, המפורסמת ב"שכונה" שלנו וודנייאן (מקווה שתרגמתי נכון), בה נמצאות מומיות, גופות חנוטות של אנשים עשירים מוונציה שבקשו להנציח את הגוף שלהם ממש כמו במיצרים. כשהגענו לשם בדיוק התחיל טכס.

אז הסתובבנו בכנסייה עצמה וראינו תמונות של המומיות אך לא מצאנו את המומיות עצמן, ובגלל שכולם היו עסוקים לא היה את מי לשאול… הכנסייה יפה ולא מפוארת מידי והאנשים היו נחמדים ונכנסו בהתרגשות וציפיה לטכס.

נפרדנו לשלום מהכנסייה, אספנו את הבנות מהבית והמשכנו בדרכנו ליעד הבא שלנו… לסלובניה!

על כך נספר בפוסט הבא ♡