"יש מיליארד סינים שחיים ואני מי אני מה אני?…" – סין חלק א

מציינים חודש בסין, ואני בכלל לא יודעת מאיפה להתחיל. הכרנו ארץ מדהימה מפתיעה וענקית שאנחנו כישראלים מתרגשים מהעוצמה שהיא מקרינה. וכל זה לצד סדר מופתי בכל אתרי התיירות מוכנים להכיל מליוני תיירים והכוונה לרוב היא לתיירות פנים המאוד מפותחת בסין. מבחינת התקציב, האוכל יחסית ממש זול, לפעמים פחות מ1$ למנה לאוכל מקומי במסעדות מערביות כ3$ למנה. מה שיקר זה הנסיעות וכרטיסי הכניסה לאתרי תיירות.

תה ירוק – הסינים מסתובבים בכל מקום עם בקבוק זכוכית קטן (טרמוס) ובו תה צמחים, תמצית המורכבת ממגוון עלים ופרחים אותו הם שותים במהלך כל היום. ובכל מקום עמדות למילוי מים חמים. גם במסעדות אגב מגישים מים חמים. בכלל כל תחום התה מלווה בטכס חגיגי בכל חדר במלון תמצאו קומקום חשמלי ושני ספליםבחדרי הפרימיום תוכלו למצוא את האביזרים לכל הטכס, כלי חרסינה חסידיים ועוד.

כמות החוויות שצברנו היא אדירה וכדי להצליח לתעד אותן חילקתי את הסיפורים לפי המקומות בהם ישנו.

גואנגז'ו

הגענו לסין, קבלת הפנים היתה מבלבלת מאוד. התכוננו לקשה ביותר ונראה היה שזה בדיוק מה שנקבל.

אחרי הרכבת ממקאו, הגענו לכניסה לסין לחתימת ההגירה בדרכון, תור ארוך השתרך מול כל אחד מהעמדות וכשהגיע תורנו התברר שלא מילאנו את טופס הכניסה לסין. אז נאלצנו לעמוד בצד למלא אותו. לסינים אין הרבה סבלנות אלינו או בכלל וניסו לעבור אותנו בדחיפות קלות אך מרגיזות.
אבל זה עבר, לאחר נסיעה ברכבת ואח"כ מונית הגענו למלון  דיי מהר ואז…התברר שזה לא המלון הנכון! אותו השם אבל לא המלון שלנו. אז היינו צריכים לחפש בטופס ההזמנה את הכתובת הנכונה, והאינטרנט היה רק בקומה 6 והבנות מתחרפנות… לבסוף לקחנו מונית והגענו למלון שהיה באמצע אזור תעשייה של טקסטיל (??), נהג המונית לא מצא את הכתובת המדוייקת ונהיה חסר סבלנות וכך גם אנחנו. עד שבחור מקומי חביב ששאלנו בדרך, לקח את מואב והראה לו איפה המלון ואנחנו חיכינו בינתיים במונית עם נהג מעשן  שלא מבין מילה אנגלית כמובן.
נכנסנו עם כל הציוד למלון, שהיה מסריח מסגריות, והחדרים הקדמיים היו מעין חדרי הימורים של פוקר/בלאק ג'ק או לא יודעת מה ולא רוצה לדעת… אני כבר הייתי על סף "התמוטטות עצבים" העייפות ו"מאורת ההימורים" הזו לא עשתה לי טוב. נוסיף על כך פקידות קבלה שלא יודעות מילה אנגלית… רק רציתי לברוח משם. אבל, אחרי הרבה שימוש בגוגל טרנסלייט, קיבלנו לבסוף את החדר ובתוך עשר דקות כבר היתה דממה בחדר – נרדמנו.
 השעה היתה כבר אחרי אחת עשרה בלילה, החדר אגב, היה ממש מצוין, גדול מרווח ונקי.

בבוקר יצאנו לארוחת בוקר, שהיתה פרויקט מאוד לא פשוט למצוא.
הסתובבנו ברחובות שהקיפו את המלון שלנו שהיו כולם חנויות לצד חנויות של בדי טקסטיל מכל הסוגים, המינים והמרקמים.

למחרת מואב קם מוקדם ונסע לתערוכת פרחים שהתקיימה בעיר, אנחנו ישנו עד שהוא חזר לחדר בסביבות 11 בערך.

הרחובות בעיר מרשימים, עיר גדולה, מלאה ברבי קומות, קניונים  ומרכזי קניות עצומים.
באחד הקניונים אליהם נכנסנו גילינו אקוואריום פארק מדהים.

במרכז קניות של צעצועים, רכשנו לגו ענקי במחיר של פחות מ50 ש"ח. ורחפן עם מצלמה קטנה באותו מחיר הבנות היו בהתרגשות על.

את הערב האחרון בילינו בפארק מקסים המוקף במגדלי קומות ובראשו מגדל הקנטון שכל אחד מואר בדרכו המיוחדת, ובמדרכה משולבות מנורות צבעונית חוויה כיפית לקטנים ולגדולים 

בדרך חזרה לא הצלחנו למצוא מונית שתקח אותנו חזרה למלון, הרכבות התחתיות סיימו בעשר, הבנות ממש נלחצו כשההליכה נמשכה ונמשכה… 
עלינו על גשר של הכביש הראשי בניסיון למצוא מונית, חצינו את המחלף וככל שהזמן חלף הבנות נהיו יותר עצבניות ואנחנו היינו צריכים להשתדל לשמור על קור רוח ולשדר שהכל יהיה בסדר ולבסוף אחרי כשעה (!) תפסנו מונית והגענו לחדר סמוך לחצות, עייפים אך מרוצים.

יאנגשו
—–
אחרי נסיעה קלילה של שעה בערך ברכבת, למדנו כמה דברים חשובים בענייני רכבות: להגיע מינימום רבע שעה לפני לחדר ההמתנה, הבורדינג מתחיל כעשר דקות קודם, לוודא שקונים כרטיס עם מקומות מסומנים, על הרציף מסומנים מספרי הקרונות, יש קרון "מסעדה" בכל רכבת בדר"כ קרון מספר 5, בכל קרון עמדה למים חמים (מצוין למנות חמות).

 הגענו למלון שלנו שהיה מעין הום סטיי של בחור חביב ומוזר שלימד אותנו לתקשר עם האפליקציות תרגום בנייד ומאז החיים הפכו יותר קלים.

אחרי שני לילות עברנו למלון קרוב יותר לרחוב המרכזי בו כל התיירים (נקרא ווסט סטריט) 

התאהבנו במקום המופלא, העיר עצמה ממוקמת בין מצוקי קראסט מדהימים היוצרים נוף ייחודי והאווירה הנעימה מזכירים לנו קצת את הנוף בעיר אל נידו בפאלוואן שנבחר האי היפה בעולם.

 מסעדות הודיות מעולות מול המלון שלנו, שהיו טעימות וזולות. מסעדה צמחונית פשוטה וטובה שאמצנו ואכלנו בה בכל בוקר, הצטרפנו לחוג  הלקוחות הקבועים כולל כל הפינוקים, בשבוע הנהדר שבילינו ביאנגשו. 

בימים הראשונים שהיו גשומים הקדשנו ללימודים ויומיים נוספים לטיולים באזור.

יום אחד בקרנו באתר מקסים בעיר שינג פינג, המצוייר על שטר ה20 יואן.

וביום אחר עלינו לטיול נחמד לגבעת הירח, הבנות מתעקשות שזה היה טרק. תופעת טבע של חור גדול ועגול במצוק גבוה בהר.

עריכה

נהננו לטייל ברחובות האוטנטיים, עצרנו לשתות שייק מנגו באחת מחנויות רשת המוכרות שייק מטורף (במחיר ארוחה) של מנגו, עם קצפת וחתיכות מנגו טרי – היה שווה 

המשכנו למערת המים המוזהבת, בדרך אליה אמצה אותנו גברת סינית חביבה באנגלית מגומגמת בקשה ללוות אותנו למערה כדי שהיא תקבל עמלה על הכרטיסים שלנו (70 יואן לכרטיס מבוגר ו35 לילד), מאיתנו לא לקחה כסף. בדרך קנינו תותים טעימים בדוכני רחוב ועצרנו להצטלם ליד 3 פסלים של הרובוטריקים.

המערה היתה מדהימה, בכניסה הוצמד אלינו מדריך דובר אנגלית, (בכלל לא ברור מאליו) כבר בתחילת המערה היה מסלול של פעמונים והמדריך אמר שהם נועדו למזל, אז בתמורה לתרומת כ5 יואן הבנות קיבלו פטישים קטנים איתם נקשו על הפעמונים. 

הטיול במערה היה מלווה בסיפורים של המדריך על הנטיפים ולמה הם דומים, צפרדע, לוויתן, מפת יאנגשו ונקיק אחד מיוחד, שנקרא "הלידה מחדש" מואב ואלה עברו בו והמדריך שר להם "היום יום הולדת" בשמחה ובהתרגשות. 

בהמשך המערה הגענו למעיינות טבעיים, תחילה למעיינות בוץ – מואב והבנות מהרו להחליף לבגד ים, וכשנכנסו הופתעו לגלות ש… הבוץ היה קר! לאחר כמה דקות קצרות של משחק בבוץ, מיהרו כולם למלתחות (הכל כמובן מסודר ומשולט) אך גם המים במלתחות היו קרים, המדריך הסביר שיש להתנקות היטב מבוץ טרם המעבר למעיינות החמים. 

המעיינות החמים היו חגיגה, כשלוש בריכות של מים חמים בטמפרטורות שונות שהגבוהה שבהם היתה 40 מעלות! מואב והבנות לא רצו לצאת ונהנו כמעט חצי שעה במים כולל גלי.

את הדרך חזרה עשינו באוטובוס, ועצרנו במערת הפרפר רק לצילום מבחוץ, היה שווה לראות את הפרפר הענק מונח בכניסה למערה, בכל אתרי האינטרנט מציעים לוותר על כניסה למערה עצמה וגם הבנות כבר היו עייפות אז הכל התאים, הצטלמנו והתחלנו בחזרה למלון.

הנסיעה היתה באוטובוס מקומי והמחיר: 1 יואן! (חצי שקל)

בכל ערב הסתובבנו ברחוב המערבי שהוא מדרחוב סגור מלא חנויות, מסעדות ובתי קפה בטוב טעם. 

ברחוב היה גם מוזיאון שעווה קטן לפארק קרח אליו נכנסנו אנוכי רוני ואלה (היה בינוני מינוס מבחינת תחזוקת המקום) אבל אנחנו נהננו מאוד

התאהבנו במיוחד בבית קפה אחד שנקרא מומי קפה, חנות ספרים שהיא גם קפיטריה , גולת הכותרת היה קיר שלם של תיבות לגלויות ששולחים אל העתיד, מייד רכשנו גלויות וכל אחד שלח גלויה לעתיד בבחירה של שנה ועד 9 שנים. רוני התאהבה בעוגת הגבינה והמקום זכה לכינוי "עוגת הגבינה", מעבר לכל אלה בחנות היו המון פיצ'יפקעס ומתנות מגניבות, אנחנו רכשנו ערכה לחותמות שעווה כמו במכתבי מלוכה של פעם, ממש הייתי צריכה להחזיק את עצמי כי היו שם בהחלט המון דברים מגניבים.

מסעדה אחרת שזכתה לכינוי "הגרמני" כי היא בבעלות גרמני חביב המגיש במסעדה אוכל מערבי טוב (ולא זול) ובמיוחד פרצעל אמיתי, לכן הבנות בקשו לאכול שם בגלל זה וגם הפיצות הטעימות.

אהבנו להסתובב בין חנויות ודוכנים שמוכרים מזכרות לתיירים הרבים (בעיקר סינים), דוכני מזון טעימים (תפו"א, פיתות עם עשבי תיבול) וכאלה של פירות ים, חרקים, שאנחנו פחות מתחברים אליהם.

וכך חלפו להם 7 לילות נפלאים ונעימים שאפילו הגשם לא הצליח להרוס את האווירה הטובה והכיפית.

גווילין
—-
לגווילין נסענו ברכבת, הפעם שעה וחצי של נסיעה נעימה ואז מונית. הגענו  למעין הומסטיי, שוב סצנת מהמרים, הפעם בסגנון יותר לייט, במעין חצר לצד החדר. 

החדר סה"כ היה סבבה, נשארנו לילה אחד ועברנו למלון אחר בעיר קרוב למרכז ליד אגם נחמד ובו שני מבנים אחד נקרא שמש והשני ירח. נשארנו יומיים של טיולים רגליים ברחבי העיר.

מאחר ולא מצאנו ארוחת בוקר בסגנון המערבי, אמצנו לנו
 ארוחת בוקר שכללה מרק כיסונים (או בשמו מרק מומואים לפי הבנות) בבוקר השני כבר זללנו אורז עם ירקות כמו סינים אמיתיים.

ביום ראשון טיילנו עם כל המקומיים שבילו עם משפחותיהם בפארק המרכזי בעיר, בו היו מגוון פעילויות לילדים, הבנות הכינו מדבקות חלון מצויירות וגלי שחקה בארגז גרגירי אורז מיובש כמו בארגז חול עם כף ודלי עם שאר הזאטוטים הסינים. יום ראשון הוא יום השבת הסיני, וכולם יוצאים לרחובות ונהנים לטייל במיוחד במזג אוויר נעים כמו באותו היום.

סמוך לתחנת הרכבת, מצאנו דוכן של חבר'ה בוכארים שהכינו פיתות. אחרי יומיים של אורז ונודלס ממש שמחנו לבצק שמרים חם וטרי, במיוחד כשהוא מתובל בשומשום ואפוי בטאבון. לקחנו איתנו כמה פיתות לדרך, לתחנה הבאה שלנו, 12 שעות ברכבת לשמורת הטבע המדהימה ג'יאנג זיה זיא.

אגב תודה רבה לכל העוקבים שלנו מכל העולם, תמיד משמח לקבל תגובות, אז תתכבדו. 

זהו להפעם, לילה טוב ♡