בין גאות לשפל, מתחת ומעל לפני הים – הפיליפינים חלק ב

לאחרונה החיים שלנו מושפעים מגובה הים, גאות ושפל הפכו לחלק מהחיים הטבעיים, מחכים פעם לגאות ופעם מחכים לשפל. רגע אחד עומדים והמים מגיעים עד הקרסוליים ושעתיים אחר כך עד המותניים.

בילוי על החוף ובין הגלים זה עיקר העשייה אחרי השנירקולים הרבים במוהל בוהל, בבוהול ובאפו איילנד טסנו לפאלוואן יחד עם הטננצפים הטיסה היתה זריזה שעה בערך מ"אילו אילו" ונחתנו בפורטו פרינססה,

יצאנו משדה התעופה למסעדת יוסק, מסעדה
שקראנו עליה בקבוצת מטיילים בפיליפינים. היה כיף למצוא פלאפל, חומוס, חצילים ופיתות. 

 משם לקחנו ואן 3.5 שעות לפורט בארטון, הנסיעה היתה פרועה משהו, המון קפיצות אבל כרגיל, הבנות נרדמו מרבית הדרך.
הגענו לגסט אהוס שמואב סגר לנו מראש,  בפייסבוק (ג'יי בי אר). מקום שאהוב על הישראלים קרוב למרכז העניינים.

היינו חייבים להתרגל לתנאי המחייה החדשים:
חשמל: אין חשמל בין 9 בבוקר ל6 בערב (לזה היה הכי קשה להתרגל)
מזגן: אין
מחיר: 1,600 פזו (יותר מ-30$- איזה חדר הייתי יכולה לקבל בתמורה למחיר הזה בתאילנד…)
אינטרנט: גרוע מאוד
אבל יש:
מטבח דיי מאובזר ואפשר לבשל!!! ואכן בשלנו (כבר נגיע לזה…)
100 מטר הליכה לים!
כל המסעדות הכי שוות במרחק 1 דק הליכה
כנ"ל חנויות המכולת הקטנות
הצוות נחמד וגם עושים כביסה – 100 פזו לק"ג (מחיר מופקע ואחיד בכל הכפר)

יצאנו להכיר את החוף והבנות התלהבו שאפשר להשכיר קיאק. אז לקחנו קיאק, וסידרו לי ולגלי סירה פרטית קטנה ושטנו לאי קטן ולו חוף מאוד מאוד רדוד, מואב חתר עם הבנות מרחק דיי מכובד (כמעט חצי שעה) בקיאק. 

בעל הסירה שהשיטה את גלי ואותי, היה גאה מאוד כשהגענו, לערום על הסירה כוכבי ים ענקיים, הוא הוציא 5 או 6 עד שאמרתי לו שנראה לי שזה מספיק. אין ספק שזה מראה לא שגרתי, המיים רדודים וצלולים, החול נקי וכל מה שרואים, מעט אצות,אבנים ו…כוכבי ים(!) והרבה. מתברר שכוכבי הים הם אלה שמנקים (אוכלים) את הים מהקיפודים והסרטנים. 

בפורט ברטון פגשנו שוב את יעל, שרון, שלם ולב שבשבילנו הם ה"אברהמיז", ומאוחר יותר הצטרפה גם מירית חביב עם שני בניה שחר ועידו המקסימים והחיבור עם הבנות היה טבעי.
הימים חלפו בנעימים בין מסעדת הפנקייק המעולה,

 למסעדת הפיצה האלופה של רותם (גורגונזולה).

זוכרים שסיפרתי על המטבח המאובזר אצלנו בגסטאהוס, אז מתברר שיעל ושרון,הם זוג בשלנים מהוללים, שמאוד אוהב לבשל (כמעט כמוני). אז עשינו קניות, אורז,פסטה ,עדשים, ירקות ופירות והצוות הכין ארוחה לתפארת!

וגם אנחנו ניצלנו את המטבח לארוחות בוקר ביתיות, שעלו הרבה יותר מארוחה במסעדה כמובן בגלל הירקות והפירות הכל כך יקרים

באחד הימים יצאנו לטיול רגלי למפל נחמד ואפילו טבלנו במים הצוננים.

זה שיא העונה, וכמות התיירים אדירה, אפילו שיש כאלה שמוותרים על פורט בארטון, מאוד לא בצדק (פספוס אדיר לדעתי) עדיין פגשנו המון תיירים וכמובן ביניהם המון ישראלים. אפילו יצא לנו לפגוש חבר'ה שהכרנו בנפאל (!) בתחילת הטיול שלנו וגם חבר'ה שפגשנו בווייטנאם בחודש שעבר.

בתחילת מרץ, נסיים חודשיים בפיליפינים (יכולנו לטייל כאן עוד המון אבל יקר לנו… והויזה נגמרת) אז החלטנו להמשיך להונג קונג לכשבוע (קפיצה קטנה לצוויליזציה, דיסנילנד, ויזה לסין) ומשם לסין לחודש חודשיים. מרגע שהחלטנו, מואב שקע כולו בתכנון הטיול בסין ובהונג קונג.
זה נשמע מצחיק כי אנחנו כבר מטיילים חמישה חודשים ובתחילת הדרך בפיליפינים, הרגשנו שאנחנו יוצאים מאיזור הנוחות שלנו, ואז, רגע אחרי שהתרגלנו, התמקמנו וחזרנו לנוחות, אנחנו בוחרים לצאת שוב מאיזור הנוחות והפעם זו סין העצומה(!) נראה שאנחנו מתמכרים לתחושה המרגשת והמרטיטה של היציאה מאזור הנוחות…
 
נשארנו בפורט בארטון  עשרה ימים נפלאים. ביום האחרון רוני ואלה דברו על כמה חבל שעוזבים כי היה כיף והן מכירות כבר את האזור ומרגישות בנוח להסתובב לבד לסופר או למסעדה. "כמו בכפר הס " היה הציטוט.

 ,מפורט בארטון ארגנו עם משפחת חביב וואן פרטי לאל נידו, סגרנו מראש על 4,400 פזו (דרך הגסטאהוס, אחרי התמקחות) פרסמנו בקבוצות בפייסבוק אם מישהו רוצה להצטרף והצטרפו 3 צעירים וכך היינו עשרה ונסענו בנוחות ובזול (כרטיס עולה בדר"כ 500 פזו לאדם בואן מתפרק וצפוף).

הגענו לאל נידו, הוזהרנו שהמקום מגעיל דחוס וכד' אז הגענו בלי ציפיות והתלהבנו מאוד. נכון יקר כאן פי 2 אבל:

חשמל:24/7 
יש כספומט!!
האוירה מדהימה – מצוקים מצד אחד וים מצד שני
מכאן נגזר השם אל נידו – "הקן" שכן, מצוקים גבוהים מקיפים את החוף כמו קן.

אחרי שהתמקמנו עם הציוד בחדר בגסט אהוס שנקרא פי.גומז פנסיון. יצאנו לשוטט באזור. הכרנו את מסעדת "האפינס" הישראלית אשר בבעלות של כמה חברים ישראלים ומגישה אוכל ישראלי טעים. כאן אכלנו את ארוחת הצהריים שלנו והבנות מאז רק רוצות לחזור לשם (גם בגלל שהישיבה על הבר היא על נדנדות).

אחה"צ מירית ואני ירדנו לחוף למרגריטה קרה ושיחת נשים קלילה ולרגע קט גם אנחנו היינו בנופש 🙂 

במרחק של כ10 דקות נסיעה בטרייסיקל נמצא חוף לאס קאבאנאס, ארזנו את הילדים ונסענו לשם, חוף מקסים! ההיי לייט בחוף הזה, הוא הזיפ ליין (אומגה) המחברת בין שני איים (500 פסו לאדם קצת יותר מ-10$) כמובן שהבנות ומואב לא וויתרו ויחד  עם משפחת חביב גלשו באומץ רב ואני חיכיתי להם בחוף עם גלי. הבנות והבנים שגלשו יחד בזוגות, לא היו במשקל מספיק לאומגה ולקראת הסוף הן פשוט נתקעו(!) ונאלצו להמתין כמה רגעים עד שפיליפיני מיומן בא לחלץ אותם – זה היה מפחיד!

בהמשך היום בילינו בחוף ובים לסירוגין, לקראת שקיעה טיילתי עם הילדים שהתרחקו קצת ממקום הישיבה שלנו. התחיל שפל, והם היו עסוקים בלהעביר כוכבי ים למים מהמקומות בהם נשארו בקושי שלוליות.

בעודי מצלמות את השקיעה שהחלה, ומרגע לרגע הפכה ליותר כתומה ומרשימה, פתאום אני שומעת את הילדים צועקים מהתרגשות, נגשתי אליהם ולמרבה ההפתעה ראינו זוג חתולי ים!
היה קשה מאוד להוציא את הילדים מהמים אחרי כזו התרגשות מזל שכבר החשיך.

בית חב"ד באל נידו נפתח ימים בודדים לפני שהגענו, וכדרכנו לבקר את בתי החב"ד ברחבי המזרח, להכיר את המשפחות להפגש עם עוד ישראלים ולהנות מארוחת ערב ישראלית ביום שישי. מאחר שהמקום חדש נדרשה עזרה בהכנות לקראת הסעודה, ואני התנדבתי בשמחה למלאכת הבישולים האהובה עליי.

במקביל הילדים החליטו לאסוף המון צדפים וליצור מהם יצירות מגניבות, ולאחר יום שלם של איסוף צדפים רב משתתפים -שתי משפחות שלנו וחביב.

 הילדים יצאו עם שלל רב. ובבוקר יום שישי, בעודי במטבח בית חב"ד הילדים טרחו והכינו יצירות מצדפים ולאחר מכן ירדו לרחוב, פתחו דוכן ומכרו את היצירות המדהימות שלהם ואת כל ההכנסות והיו לא מעט כאלה,הקדישו לבית חב"ד – ממש גאווה ותרומה לקהילה!

החוויות בפיליפינים הן רבות ומדהימות,אז החלטתי לפצל את הבלוג לחלק נוסף בו יסופר על השייט עם איוון, מנילה וצפון לוזון.

יללה ביי