האמת חודש בתאילנד עבר לנו מהר מידי "הזמן טס שנהנים…" אמר מי שאמר וצדק. המון אטרקציות וגם, גלעד אח של מואב הצטרף אלינו והזמן ממש עף!
למחרת יום ההולדת של מואב, נסענו לקו צ'אנג, אי מקסים במרחק שש שעות נסיעה מבנגקוק. העניין הוא שאנחנו לקחנו אוטובוס לילה מצ'אנג מאי לבנגקוק ומייד אחריו אוטובוס לקו צ'אנג ומשם עוד מעבורת… זה אחרי שבסוכנות 669 בצ'אנג מאי הבטיחה לי שהנסיעה היא בסה"כ 4 שעות כולל המעבורת ונגיע כבר לאי. טוב, זה ממש לא היה כך, אחרי 10 שעות באוטובוס, נסיעה שעברה בטוב, רוב הזמן כולם ישנו, הגענו לבנגקוק, חיכינו שעתיים עד לאוטובוס הבא שנסיעתו ארכה 8 שעות! בשעות היום הסבלנות של הילדים הרבה פחות טובה, שלא נדבר על הסבלנות של המבוגרים…
כשהגענו לאי קוצ'אנג היה כבר ערב, ולא היה לנו מלון, נהג המונית לא היה סבלני בערך כמונו, ולאחר סיבוב די ארוך הודיע שהוא רוצה את התשלום בעבור הנסיעה כי הוא לא ממשיך איתנו. זה היה במלון שקצת מעל התקציב שלנו יותר מ-40$ כולל בריכה וחוף מהממממם. החלטנו שהמלון בחר אותנו ואנחנו זורמים באהבה ומכאן עברו עלינו ימים נפלאים, רגועים ושקטים בבריכה ובים, מיותר לציין שהבנות חגגו, סופסוף מלון עם בריכה וים מה יכל להיות טוב מזה?
לארוחת הצהריים היתה לנו מסעדה קבועה, אחת הטובות באזור בשם טמארין ובערב טיילנו במרכזי בילוי בחופים האחרים. לקו צ'אנג רצועה ארוכה של חופים, החל מחוף החולות הלבנים שהוא הגדול שבהם וכלה בחוף שלנו שהוא אחרי החוף הבודד. אכלנו במסעדות מקומיות, בהן מתמחים בפירות ים ודגים כמובן והכל לצד המוני דוכני מכירה של בגדי ים, צעיפים, נעלים, בגדים ועוד ועוד
הגיע הזמן לחזור לבנגקוק, הויזה שלנו עמדה להגמר ורצינו להספיק כמה ימים לפני שנעבור ליעד הבא שלנו… קמבודיה!
בכל זאת היו לנו כמה ימים בבנגקוק שנצלנו היטב בבילוי בקניונים, אפילו צפינו בסרט טרולים, הבנות חזרו בעננים!
נפרדנו מגלעד שנשאר בבנגקוק לעוד יומיים לפני החזרה לארה"ב, ויצאנו באוטובוס לילה לסיאם ריפ, עיר מקדשי האנגור הידועה. בשבילי זו הפעם הראשונה בקמבודיה, ואני מודה שהתמלאתי התרגשות לצד אי וודאות והמון ציפיות ממה שמחכה לנו!
הנסיעה עברה יחסית בטוב, נסיעת לילה כבר הבנו, עובדת טוב בשבילנו… אפילו כל עניין ההגירה וקבלת הויזה שנעשתה לגמרי ע"י הנהגים שגבו מאיתנו 1400 באט תאילנדי שהם קצת יותר מ-35$ וידענו שיש כאן "עמלה" שהם לוקחים לעצמם, אבל החלטנו לשתף פעולה כדי לזרז עניינים.
בדרך מואב הזמין לנו מלון ב-20$ הכולל בריכה (טוב נו, התרגלנו…) ובמשך ההמתנה לחדר הבנות שכשכו במים וזה בהחלט ריכך את הסיטואציה.
בימים הבאים הצטרפה אלינו פאר לי, בחורה חביבה שפגשנו בבית חב"ד בתאילנד, והחליטה להצטרף אלינו ל3-4 ימים בקמבודיה לפני נסיעה לוייטנאם. יחד שכרנו טוק טוק (אופנוע מחובר לכרכרה) ל-3 ימים ויצאנו לטיולי יום למקדשים על פי תוכנית שמואב בנה עבורנו.
ביום הראשון שהיה קצר יחסית התמקדנו במקדשים הכל כך מיוחדים, תראו בתמונות חבל אפילו לכתוב כדי להסביר.
המקדשים היו מעוררי התפעלות, ונהננו מאוד אפילו הבנות שמידי פעם התלוננו "כמה עוד מקדשים נראה??" (אחרי המקדש השני בערך)
אך באמת מה שהיה הכי מרשים, הוא לפגוש את החיים האמיתיים בכפרים, לראות את הילדים חוזרים מבית הספר, והמבוגרים בהתנהלות היומיומית, בעלי החיים, חזירים, תרנגולות, ברווזים, כלבים ובהמות כמובן, שחיים איתם בחצרות הבתים.
ביום השני נסענו לכפרים הצפים, כפר שלם (כ-700 משפחות) של אנשים שהחיים שלהם על עמודים, מבני ציבור, בתי ספר וכמובן בתים (מישהו אמר ונציה?) צחוק הילדים המשחקים במים ליד הבית, גינות העציצים בחזיתות הבתים נותן תחושה של, איזה כיף להם…אבל כשיורדים לפרטים הקטנים החלטנו שלא באמת מתאים לנו…
אחרי סיור ביער הצף חזרנו למלון שמחים בחלקנו. בדרך חזרה עצרנו במשתלה של פרחי לוטוס, המראות היו מקסימים ופרח הלוטוס קסום!
ביום השלישי נסענו למפל מרוחק, רק הנסיעה ארכה למעלה משעה וחצי, פתחנו את היום בפיקניק על גדת אגם מקסים, קנינו בסופר גבינה טעימה, בגטים טריים, טונה, זיתים, עגבניות שרי וכאלה וזללנו הכל בשמחה, את השאריות הענקנו לכלבים שהגיעו בעקבות הריח…
ההליכה למפל לא היתה ארוכה, והיתה מלאה בפרפרים מרהיבים. אך כל זה לא הפריע לבנות להתלונן…
המפל היה מקסים , טבלנו רגליים והתחלנו לחזור חזרה.
ואיך אפשר בלי מקדש אחד לקינוח של היום הזה?
בדרך חזרה כבר היינו ממש עייפים, כולם נרדמו. מלבדי כמובן, אז יצא לי להתמוגג בשקט ובשלווה מהמראות הכפריים הפסטורליים, ביום הטיול האחרון לפני המעבר לאיזור החוף. על כך יסופר בפרק הבא 🙂
עד כאן, להתראות בינתיים.
משפחת גפני - חיים את החלום 