פורסם ב ישראל

 שלום לך ארץ נהדרת 🇮🇱/ הביתה בשמחה רבה!

יושבים במטוס חזרה הביתה, מוקפים במטיילים ישראלים וכולנו שמחים ומתרגשים, כמעט לא מאמינים שכבר חלפה לה שנה, ועוד רגע נגיע לישראל, הביתה! 

החלטתי לנצל את השעתיים האחרונות בטיסה לכתיבת הפוסט אולי האחרון של הטיול שלנו:
הימים האחרונים במסע שלנו
ההתרגשות היתה בכל דבר שנגענו, העלנו זכרונות מתחילת הטיול, קראנו בבלוג ובעיקר הסתכלנו בתמונות.

נזכרנו במאכלים האהובים עלינו: מומו, דאלבט, פאד תאי, מרק פו, האוכל במסעדות סירים בפיליפינים, "לחם ממולא" ירקות בסין ועוד…

האטרקציות המדהימות שעשינו בדרך, רכבלים, אומגות, פארקי מים, טרקים, פארקי שעשועים, מפלים, מערות מכל הסוגים: מלח, קרח, נטיפים ועוד ועוד.

דרכי התחבורה בהם השתמשנו: כ20 טיסות, רכבות, אוטובוסים, מוניות, טוק טוק, ריקשה, טנדר, סירות משוטים, סירות פדלים, אופנועים, מעבורות והמון הליכה ברגל…

ארזנו את המזוודות שלנו, שהתמלאו במתנות ,מזכרות וכ40 אלף תמונות מגובות בדיסקים ניידים ובעננים. השלכנו הרבה בגדים ונעליים שכבר התבלו, ניסינו למיין ולשחרר מה שכבר לא צריך…
התחלנו להפרד מהטיול, מהמסע השנתי שהיה החיים שלנו בשנה החולפת.

רוני ואלה עסוקות רוב היום, בתכנונים, איך יסדרו את החדר בבית והאם לעשות מסיבה לחברות… אין מה לאמר, המחסור בחברים, היה אולי החלק הכי קשה לבנות, לפעמים לא פגשנו ילדים גם חודשים ארוכים, ומצד שני כשפגשנו משפחות עם בנות בגילאים שלהן, הבנות היו בעננים.

לסיכום הטיול שלנו, במילה אחת, היה מדהים!
כל מקום שהיינו בו, במזרח הרחוק ובאירופה, העניקו לנו המון חוויות; בתרבות המדהימה והאוכל במזרח הרחוק, הטבע ותרבות ימי הביניים באירופה.

ואם כבר מסכמים, אז נפרט ונסכם לפי ארצות:
דרום מזרח אסיה:


הודו
🇮🇳 – דארמסלה – נופים, הרים, מזג האוויר למרגלות ההימלאיה – מזג אוויר אירופאי במחיר זול ביותר, אוכל מגוון וטעים פשוט מושלם

נפאל
 🇳🇵- אוויר ההרים, האגמים הודו ויותר- כיף

תאילנד
 🇹🇭תענוגות ופינוקים, איים מדהימים – המקום לחיות בו


קמבודיה
 🇰🇭- מקדשים מדהימים וחופים בתוליים

וייטנאם
🇻🇳 – הכל מהכל בשפע, פארקי מים מדהימים , תרבות, אוכל מעולה (מרק פו שנכנס לתפריט שלנו לנצח), הנופים המדהימים מדיונות חול ועד יערות גשם.


פיליפינים
 🇵🇭- גילינו את עולם הים, דולפינים, כוכבי ים, קיפודי ים, מלפפוני ים, חתולי ים, כריש לוויתן וכמובן צבי הים המדהימים! שנירקולים בלב ים וקרוב לחוף עם להקות הסרדינים, שייט לאיים נסתרים, לגונות מדהימות, שקיעות,זריחות ועוד ועוד


הונג
קונג 🇭🇰- אנגליה במזרח הרחוק, דיסני לנד, קניונים ורבי קומות, מסכי ענק – טירוף


מקאו
🇲🇴- קפיצה קצרה לווגאס במזרח


סין
 🇨🇳- ההפתעה של הטיול, כמעט 3 חודשים של טבע, תרבות, טכנולוגיה, תחושה שאנחנו במעצמה, הכל ענקי, מרווח, מכוניות ואופנועים חשמליים, היה מאוד מרשים סין מוכיחה שהעתיד כבר כאן, וגם זכינו לביקור משפחתי משמח, מה נאמר התאהבנו.


בהזדמנות זו נאמר תודה מיוחדת:

בכל מקום מרכזי במזרח הרחוק, בקרנו בבתי חב"ד – בהם תמיד יש רב ורבנית מקסימים ואדיבים שהשליחות בדמם, משפחת הבית היהודי בהודו ארגונים אוהבי ישראל: סטפינג סטונס, בית שלום צ'נגדו וקונמינג. הכרנו אנשים נפלאים, שקיבלו אותנו באהבה ונתנו לנו תחושה של בית, ויישארו בליבנו תמיד.

מזרח אירופה:

רוסיה
🇷🇺- מוסקבה – שער הכניסה לאירופה, המסעדה של ג'יימי אוליבר עשתה לנו את זה.

צ'כיה
 🇨🇿- אירופה הקלאסית, פסטיבלים, בירה כמו מים בזול, טבע יפיפה ואנשים מקסימים.


פולין
🇵🇱- בהחלט ארץ יפה לטיול, לא רק בהקשר של השואה.


הונגריה
 🇭🇺- ביקור קצר בבודפשט היפה וגם אגם באלאטון, יום אחד נחזור לביקור מעמיק יותר…

סלובקיה
 🇦🇹ואוסטריה🇸🇰- טיול עם המשפחה שקפצה לביקור, הרים מושלגים, קרחונים, מסלולי טיול אתגריים, רכבלים, מערות קרח המון מהכל לצד מזג אוויר חורפי ביולי – שווה ביותר!


קרואטיה
 🇭🇷- טיול מים לים, מחוף לחוף טיול תענוגות מהסוג שלא היינו יוצאים אליו אלמלא ההזדמנות המדהימה הזו.


סלובניה
 🇸🇮- טיולים למרגלות האלפים היוליינים, האגמים בלד ובוהין במזג אויר קריר וכיף!


רומניה
 🇹🇩- חופשה סטייל אילת בעיר המעיינות החמים והספא אוראדה, באנו לנוח לפני החזרה הביתה.

מרימים כוסות "לחיים", בארוחת ערב האחרונה לפני הטיסה לארץ

אתמול בארוחת ערב החגיגית שעשינו, שאלנו את עצמנו מה הדבר הכי משמעותי שלמדנו בטיול והתשובה היתה חד משמעית, למדנו שהכי נכון לנו, לחיות את החיים מוקפים בבני המשפחה שלנו, ללא כל הלחץ היומיומי שהתרגלנו אליו.

איזו התרגשות!! אפילו הטיסה "התקצרה" לשעתיים ו45 דקות כי כבר לא יכולנו לחכות…
כמה הבנות גדלו השנה המדהימה הזו
צולם ביום שיצאנו למסע ב1/9/2016

הגענו הביתה, אחרי מפגש מרגש בשדה התעופה, שהוביל להפתעה אצלנו בבית, שהיה נקי, מקושט ומלא כל טוב מטעמים אהובים שהכינו לנו בני המשפחה האהובים שלנו וסידרו לנו את הבית כאילו לא עזבנו לשנה שלמה.

ועוד תודות,
תודה לכל מי שקרא, עקב, התעניין ופירגן למסע המשפחתי שלנו – תודה מכל הלב!
תודה על כל החברים שפגשנו בדרך מקווים לשמור על קשר!
תודה על החוויות, הדיוק, האהבה והמלאכים השומרים שהזכירו לנו תמיד שהכל אפשרי!
תודה לבנקאים שלנו שפירגנו ותמכו.
תודה למשפחות האהובות שלנו שבזכותן כל זה התאפשר.

אוהבים את כולכם ♡

כמה טוב לחזור הביתה!
כפי שכתב בשירו אילן גולדהירש:

"שלום לך ארץ נהדרת
עבדך הדל נושא לך שיר מזמור
גם אם לפעמים נודד אני על דרך
זה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור…"

פורסם ב אוסטריה, אירופה

 אוסטריה – הרפתקאות בארץ השטרודל, טירות, מפלים ומוצארט…

הגענו לכפר באד גאסטיין בחבל זלצבורג ליד צל אם זי. הכפר נמצא בעמק מהמם.

לאורך כל השבוע שהיינו כאן כל יום ירד גשם, בוקר וערב ובשעות הצהריים השמיים התבהרו לכבודנו ואפשרו לנו לטייל קצת בין מטר למטר (קשה לי להעביר את התחושה הנהדרת להיות ביולי במזג אוויר כזה, תענוג).

הבית שהשכרנו היה גדול, 4 קומות שהתחילו במרתף, קומה ראשונה ובה סלון מרווח, פינת אוכל ובמטבח מאובזר ביותר. בקומה השניה והשלישית חדרי שינה שירותים ומקלחות. כשבקשנו לפתוח מים גילינו שאין זרם של מים מספיק ובקשנו מבעל המקום לתקן את התקלה, אך מאחר שהיה כבר ערב הובטח לנו שיטפלו בזה בבוקר וכך היה.

אחרי שהתרגלנו, נהננו מאוד בבית שהיה גדול, מרווח וכל 10 הנפשות שהיינו, מצאו להם פינה שקטה אם חפצו בכך.

הבנות מכינות עוגיות… תחושה של בית ♥

בימים הבאים יצאנו בכל יום למסלול טיול שארז תכנן לנו; מערת קרח מדהימה, ענקית וקפואה. המסלול כולל הליכה רגלית לרכבל ומשם עוד 20 דקות למערה עצמה. בכניסה למערה יש חלוקה לקבוצות מטיילים לפי שפת ההדרכה, ובכל 40 דק בערך יוצא סיור. הגענו בדיוק בזמן להדרכה  באנגלית אך היו יותר מידי אנשים ונאלצנו להמתין להדרכה הבאה, לכן החלטנו להצטרף להדרכה בגרמנית שיצאה כמה דקות אח"כ כדי שהילדים לא התחרפנו בהמתנה וכדי שנספיק להגיע לטירה שתוכננה לחלק השני של היום.

בתוך המערה אסור היה לצלם, אז עיקר התמונות צילמתי מהגלויות, בכניסה וביציאה.

בכניסה קיבלנו עששיות נפט שמידי פעם הבנות הפשירו בחום העששית את כפות הידיים הקפואות. היה מאוד קר במערה ורוני ממש קפאה מקור ובקשה לצאת באמצע הדרך, אז מואב וגלי יצאו איתה. כל פעם מחדש אנחנו מגלים כמה אנחנו לא מתורגלים לרמות כאלה של קור ושלא נדבר על שפשוט איו לנו מקום לציוד חורף רציני.

הסיור היה מקסים, הדרך עצמה על מדרגות עץ עם מעקה ומידי פעם המדריך הדליק חוטי מגנזיום להאיר איזורים יפים בקרח שהיו מהממים. כשיצאנו מהמערה הפשרנו לאט, הגענו לרכבל, ממנו לאוטו ומיהרנו לטירה, השעה היתה חמש אחה"צ כשהגענו ובדיוק סגרו את הכניסה לטירה… הבטחנו לעצמנו לשוב בפעם אחרת וחזרנו שמחים לבית שלנו.

למחרת נסענו למסלול מאוד מפורסם שנקרא נקיקי ליכשטיין, אך כשהגענו התברר שהאתר נסגר לשיפוצים עקב מפולת סלעים ולא יפתח בקיץ הזה. בדרך החוצה ליעד החלופי שלנו מצאנו שיחי פטל בר!!

איזו שמחה! קטפנו מעט וזללנו פטל מתוק 🍇תוכנית ב' נכנסה לתוקף והגענו לנקיק אחר, המסלול התחיל בהליכה קצרה ומקסימה בין סלעים נהר גועש, ובובות חציר בדמות טרולים ליוו את המסלול שבנוי צמוד לצד אחד מקירות הסלע הליכה של 10 דקות הלוך ושוב. 

אח"כ ממשיכים במסלול הליכה פסטורלי לאורך הנהר. הגענו לכפר המקסים, ובדרך כבר הסכמנו כולנו שהיינו שמחים לבית משלנו ממש כאן.

ישבנו לנוח במסעדה נחמדה, הילדים זללו צ'יפס ואנחנו התענגנו על בירה קרה ומשקה מקומי כתום בטעם יין לבן יבש.

לקינוח שטרודל תפוחים מסורתי עם המון אבקת סוכר מעל וגם פנקייק נוטלה…

הבנות ותומי, נהנו לקפוץ בטרמפולינה בחוץ ולזלול תפוחי עץ חמצמצים ומצויינים ישר מהעץ. מזג האוויר היה נפלא!

טרמפולינה מגניבה באדמה

מואב וארז הלכו חזרה לתחילת המסלול, להביא את הרכבים ונסענו לטירה, הפעם הגענו בארבע. גלי ישנה באוטו והחלטנו לוותר מלבד רוני שהצטרפה למשפחת שחר שעלו לטירה בשמחה.

רוני מספרת על הטירה: עלינו ברגל, הגענו לטירה ובחוץ קצת גשם טפטף. נכנסנו לחדר שהיו בו המון מכונות של פעם ותותחים. מתוך הטירה מהחלון ראינו אנשים שמאכילים עופות דורסים שנחתו להם על הזרוע.

היתה רחבה גדולה וקיבלנו מכשירי שמע, וכשנכנסנו שאלו אותנו מהיכן אנחנו, וכשענינו מישראל, הם אמרו לנו שיש להם הפתעה מיוחדת לילדים מישראל. והמדריך אמר שהוא מאוד רוצה לבקר בישראל וקיבל המלצות מארז לאן כדאי לטייל בארץ ישראל. 

ההפתעה היתה מכשירי שמע לילדים, שהמספרים הם שני עכברים בעברית!! זה היה מאוד מגניב ועשה את הסיור הרבה יותר כייפי, כי זה היה כמו להכנס לעולמם של העכברים בטירה זה גם היה מצחיק. ראינו את השעון הגדול שהשמיע צלצולים חזקים. אני הכי אהבתי לעלות לצריח הכי גבוה בטירה, כשהגענו למעלה ירד המון גשם והיתה רוח ונרטבנו מאוד, אבל זה היה כיף. הטירה ענקית עם המון חדרים, ומרתף וחדר עינויים כמובן, ממליצה מאוד!

מפלי קרימל, נחשבים למפלים הגדולים באירופה. מיד שמגיעים מרגישים שזו אחת האטרקציות המתויירות, המוני תיירים גדשו את האתר מכל העולם וכמובן גם מישראל. מרבית התיירים מגיעים מתחת למפל, להנות מרסס המים הנופלים בכוח למטה.

המסלול הוא טיפוס בשני שלבים לפסגת המפל, אנחנו הגענו לשלב הראשון, אחרי עליה קשה, אך בהחלט נוחה ואפשרית אפילו עם עגלת תינוק, לגובה של כ-1000 מטר, קינחנו בגלידת "כל הכבוד" וחזרנו למטה.

ה'שחרים' האלופים, המשיכו לשלב ב', פסגת המפל בגובה 1,460 מטר!.

בדרך הבחנו בשלט משולש גדול, המספר שהמסלול שעשינו היה חלק מנתיב בריחה של יהודים אחרי השואה. בשנת 1947, שהחליטו לברוח מהיחס המחפיר מהמקומיים באותה התקופה לאיטליה בדרך לישראל. והמסלול הזה נבנה לאות זכרון וציון גבורתם של אותם יהודים אמיצים בדרך לישראל.

את היום האחרון בחבל זלצבורג בחרנו לבלות במסלול הידוע ככביש גרוסקלונגר שנחשב היפה ביותר באלפים האוסטריים.

במסלול יש 11 תחנות בהן נקודות תצפית מרהיבות, מסלולי טיול קצרים, מוזיאונים, מתקנים לילדים ואפילו קטע קטן עם שלג!! 

טיפסנו לגובה 2,650 מטר וצפינו בפסגות הגבוהות ביותר עד 3,500 מטר בערך. עצרנו בכל 11  הנקודות, מוזיאון קריסטלים שנאספו באזור, מתקני שעשועים ותצפיות שונות.

 הנקודה האחרונה היא תצפית על הקרחון פראנץ יוסף, הגדול באירופה, מרהיב ממש. זה היה יום נהדר ואטרקציה שבהחלט אסור לפספס!

למחרת יצאנו לנסיעה ארוכה לוינה, 4 שעות. בפאתי העיר זלצבורג, קפצנו לחנות המפעל של השוקולד האוסטרי הידוע – מוצארט.

רכשנו מהשוקולד המפורסם במחירים מצויינים העמסנו את הבנות והמשכנו בנסיעה לזלצבורג, העיר מהממת. יצאנו לטיול בעיר העתיקה;

 הגענו לכיכר מוצארט, לשוק דוכנים מקסים שכלל מזכרות, פירות, גלידות ומיני מאפים עצומים וטעימים.

במשפחת שחר יש אהבה למוסיקה ולנגינה, מיתר ואיתי מנגנות פסנתר וסתיו מנגנת כינור. אז במיוחד מכיוון שמוצארט ניגן בעיקר כינור, יצירותיו ידועות היטב למוסיקאיות הצעירות והיתה התרגשות רבה וביקור במוזיאון מוצארט, היה אחד מההמלצות ש"אסור לפספס" בקרב אומני המוסיקה. אלה הצטרפה אל משפחת שחר בביקור במוזיאון וצילמה לנו כמה תמונות.

מואב, רוני, גלי ואני הסתובבנו בשדרת החנויות היפייפיה ליד המוזיאון.


הגענו לוינה בערב מותשים ישר למיטות. היומיים שהיינו שם התחלקו ל2; ביום הראשון תומי ואנוכי קיבלנו "שחרור" מהגברים שלקחו את הבנות ליום כיף שכלל הסתובבות בעיר העתיקה, בבית האופרה ובקטדרלה המרכזית בעיר ולקינוח הלכו לקולנוע לצפות בסרט מיניונים 3!

אחרי שבועיים שעברו כל כך מהר, בבלוג סיפרנו בעיקר על הטיולים, אבל בכל יום הבנות נהנו מהמון זמן כיפי גם בבית המשותף, תומי ואני בילינו בסופרים (חושבות להפיק טיולי סופרים בעולם), בשיחות והמון חיבוקים, הגברים מצאו זמן איכות בעיקר להתבודד ביחד ולחוד… 

אך גם היום האחרון הגיע, היה זה יום עצוב לכולנו. אחרי כמה שעות בקניון נפרדנו מתומי, ארז והבנות, שעסקו ברכישת מזכרות סופטיול.

אחרי חיבוקים  ונישוקים רבים, הם חזרו לארץ ואנחנו המשכנו לכיוון אגם באלטון בהונגריה למנוחה…ועל כך  בפוסט הבא ♡

משפחת שחר האהובה שלנו ♡
פורסם ב אירופה, צ'כיה

 צ'כיה – הדרן קצר שווה במיוחד

אחרי פולין היינו צריכים להחזיר את האוטו לצ'כיה, לפני המעבר שלנו לסלובקיה.

נסענו מזאקופנה לסלובקיה (כ-100 ק"מ), השארנו את שתי המזוודות שלנו בדירה ששכרנו לעוד שבוע ונסענו לצ'כיה לקאמפ נחמד (כ-70 ק"מ מפראג), שנמצא ממש על הנהר ומהווה תחנת עצירה מלבד לקאמפרים ולמשפחות מטיילות בכבישי אירופה גם לכאלה המטיילים עם סירות ממונעות על הנהר עצמו.

שלושה ימים רגועים העברנו בקאמפ, אני הייתי צריכה להתאושש מכאבי גב עזים ובגלל זה לא יכולתי ממש ללכת ומואב והבנות רצו קצת מנוחה.

במסגרת המנוחה, יצאנו יום אחד לעיירה קטנה ומקסימה בשם 'קוטנה הורה', המקום שופע קטדרלות וכנסיות מרשימות, אנחנו בקרנו בשני מקומות מאוד מרשימים:

כנסיית העצמות – בה למעלה מ-40 אלף שלדים, אשר הוצבו כפסלים אומנותיים.

בזמן שבנו את הכנסייה, נתגלה קבר אחים שכפי הנראה נפטרו ממחלת האבעבועות השחורות או מגפה אחרת. והנזיר שהיה אחראי על עיצוב הכנסייה, החליט להנציח את זכרון האנשים בדרך זו.

זה מראה ממש מלחיץ בהתחלה, במיוחד שיודעים שאלו הן גולגלות ועצמות אדם אמיתיות, אבל אחרי כמה דקות, מתרגלים ומתייחסים לאומנות הסידור של העצמות ומה שעשו שם באמת מרשים.
אגב, מספרים שנזירים נסעו לירושלים בסוף המאה ה-14 והביאו אדמה מארץ הקודש, אותה פזרו מסביב לכנסייה לקדושה וריפוי – מעניין ומרגש.

כנסיית סנט ברברה המדהימה
הדרך לכנסייה עצמה ממש מרשימה, מעין טיילת פסלים מצד אחד ובנין לבן מצדה השני, להקת נגנים קטנה שניגנה בסגנון ימי הביניים הנעימה והכניסה אותנו לאווירה הנכונה…
נכנסנו לקטדרלה העצומה שנבנתה במאה ה-13 ומאז נוספו לה עוד ועוד אגפים וצריחים.
החלל המרכזי מרשים מאוד, חלונות הויטראז' מקסימים, פסלי אבן ועץ מעטרים את המקום בכל פינה.
העוגב העצום ומעליו מלאכים ילדותיים עושה חשק לשמוע את הנגינה שלו…

עלינו לקומה השניה, ממנה ניתן להסתכל על המקום מזווית שונה, קרובה יותר לתקרה המעוטרת בציורי סמלי המחוזות השונים שהיו בצ'כיה בעבר ופסלי פרצופים שונים בקימורי התקרה.
יצאנו למרפסת, מדהים להשקיף מגובה כה רב, וגם גורם לפיק ברכיים במיוחד עם גלי הקטנה, שמתרוצצת ורוני ואלה אחריה חסרות פחד…

כשיצאנו החוצה, גשם החל לרדת (התאריך הוא
ה-1 לחודש יולי, איזה כיף באירופה!!!) מיהרנו לאוטו ולדירתנו הקטנטונת בקאמפ לשנ"צ.

הנסיעה לפראג היתה קצרה, שעה בערך. בזכות הנחישות שלנו והארגון, יצאנו מוקדם יחסית 7:45, יום ראשון הכבישים ריקים, הצ'כים עוד לא התעוררו והדרך זרמה בנעימים.
זהו יום של לוגיסטיקות, מואב הוריד אותנו בהוסטל קטן, במרכז העיר והכי חשוב במרחק 350 מטר מתחנת הרכבת. המטרה היתה: יום בפראג ולמחרת בבוקר נסיעה ברכבת לבודפשט, הונגריה. שם מחכה לנו האוטו החדש שילווה אותנו את המשך הטיול.
הלכנו לארוחת בוקר בביסטרו קטן, לא רחוק מההוסטל, מואב נסע לשדה התעופה "להזדכות" על האוטו. כשחזרנו, החדר שלנו חיכה לנו, אבל הופתענו מהתנאים, החדר היה מרווח יחסית ונקי, אך עם שירותים משותפים (?!) אני ממש הופתעתי שירדתי לקבלה לוודא שזה אכן מה שהוזמן על ידינו, (טוב כבר התרגלנו להתפנק…) ומתברר שבהוסטל הזה כל השירותים משותפים. אבל ההפתעה הגדולה היתה שאינטרנט היה רק בקבלה וזה היה הקש ששבר את לב הבנות שהתרגלו בצפייה חופשית ביו טיוב ומשחקים אינטרנטיים.

כשמואב חזר יצאנו לטייל בעיר. לקחנו מונית למוזיאון הטכנולוגי, 5 קומות של מיצגים שונים המראים התפתחות של תחומים שונים מרגע המצאתם ולאורך ההיסטוריה.
זה התחיל בקומת הכניסה, באולם גדול ובו כלי תחבורה מכל הסוגים וכל המינים: מכוניות, אופנועים,אופניים, מטוסים, רכבות ואפילו כדור פורח!

עוד היה מעניין, עולם הצילום, הטלוויזיה והאסטרונומיה שממש היה מגניב לראות את כל כלי המדידה בהן נעזרו החוקרים כדי למקם את הכוכבים לתעד ולאתר אותם וכמובן למצוא חדשים, ודיסקסנו על ההתפתחות העצומה שעבר תחום האסטרונומיה עד היום, שכל אחד יכל להוריד אפליקציה פשוטה המאתרת וממקמת את הכוכבים בכל רגע נתון לכל אדם החפץ בכך.

מיצג נחמד היה של תחום הרפואה, אך הבנות נרתעו מתצוגות הפרוטזות והתפתחות טיפול בעצמות על ידי פלטינות וכאלה שהתקדמנו במהירות במיצג הזה.

אחרי ארוחה קלה במוזיאון יצאנו לכיוון מרכז העיר, בהליכה קלילה, עברנו גן משחקים מקסים, המשקיף על העיר בצורה מושלמת.
האווירה של יום ראשון, האנשים מחייכים, רגועים מטיילים עם המשפחה, וביניהם המוני תיירים כמונו.

סיימנו את הטיול שלנו, בפסל המסתובב הידוע של פראנץ קאפקא, הפסל מרשים בדיוק כפי שתיארו אותו. כיף לעמוד ולהסתכל איך כל חלק נע וגורם לראש הענקי לשנות כיוון כל כמה דקות. מגניב מאוד.

בדרך לחדר עוד עצרנו להשתעשע בגינת משחקים קטנה ליד ההוסטל, הבנות נהנו לשחק ואף לפגוש ילדים אחרים חמודים שגם ניסו לדבר איתן.

הנסיעה לבודפשט, הונגריה

נסיעה ברכבת של 6.5 שעות לקראת המפגש שלנו עם משפחת שחר. לאחר תכנונים וארגונים רבים הצלחנו לקבוע טיול משפחות עם אחותי האהובה תומי, ארז והבנות דודות המהממות: איתי, סתיו ומיתר. שבועיים ביולי שיכללו את סלובקיה ואוסטריה. חיכינו כל כך וממש ספרנו את הימים!! המפגש יהיה בסלובקיה אבל נספר אח"כ את כל הפרטים.

הנסיעה עברה יחסית מהר ובנעימים. מתחנת הרכבת המרכזית בבודפשט, תחנה אחת במטרו והגענו לדירה המפנקת שלנו בהוסטל חביב ובמקום מצוין.

בודפשט מקסימה, יצאנו לטיול רגלי בעיר, הגענו למבנה הקפיטול המרשים, שחקנו והצטלמנו ברחבה, כמו תיירים מנוסים.

ומשם המשכנו ל"נעלים על גדות הנהר" פסל לזכרם של יהודי הונגריה שהוצאו להורג בשואה על גדות הדנובה.

משם חצינו את הנהר בדרך גשר השלשלאות. זהו הגשר הראשון שנבנה על הגובה ומחבר בין 'בודה' ו'פשט' אשר בחזיתותיו שני אריות גדולים. האגדה מספרת, כי מתכנן הגשר אדם קלארק, קפץ מהגשר אל מותו, לאחר שגילה כי פסלי האריות המרשימים היו פגומים ולא היה להם לשון בפיהם (הבנות ניסו לבדוק, וגם אנחנו… אך הפסלים עצומים וקשה לקבוע בבטחון). בכל מקרה הגשר מרשים וגדוש בתיירים…

משם המשכנו לכיכר אדם קלארק למרגלות גבעת פשט. עלינו לגבעה, שם ראינו את ארמון המלך, פסל הנשר, הכנסייה הלבנה. בדרך עצרנו לאכול גולש הונגרי אותנטי במסעדה ליד בית הודיני המפורסם (לא נכנסנו ממש).

סיימנו את היום ומיהרנו לחדר הנעים שלנו, מואב נסע להביא את האוטו שהשכרנו לתקופה הבאה שלנו עד סוף הטיול.
האוטו שקיבלנו היה קטן מהרכב הקודם ופחות מפנק. הכיסא של גלי נכנס באילוצים מסוימים, והחלטנו לנסות להחליף אותו למחרת בבוקר לפני שיוצאים לכיוון סלובקיה.

הניסיונות לקבל רכב אחר לא צלחו אך כלום לא יכל לעמוד בהתרגשות ובשמחה שלנו לקראת המפגש המשפחתי בעוד כמה שעות בסלובקיה! יצאנו לדרך בשמחה גדולה !
להתראות בסלובקיה!

פורסם ב אירופה, ימי הולדת בטיול, פולין

פולין – אנשים מנומסים, עיירות מקסימות ויום הולדת 2 לגלי שלנו

המעבר לפולין היה קליל, נסיעה של כשעתיים וכבר
הגענו לוורוצלב.

עיר מקסימה, שלב ליבה הוא כיכר השוק המרכזית. בכל פעם שהגענו, הכיכר היתה גדושה באנשים וילדים שבאו לטייל, לנפוש ולחפש גמדים המפוזרים בכל העיר.

מה הקטע עם הגמדים?

הסיפור מאחורי הגמדים מאוד מעניין (על כל גרסאותיו), בתקופת ההתנגדות למשטר הסובייטי, בשנות ה80, פעלה מחתרת שהציבה גמדים בעיר ובכך הביעה את התנגדותה למשטר. אט אט בעלי עסקים שתמכו בהתנגדות החלו להציב גמדים משלהם בחזית החנות שלהם במיוחד לאחר שראש העיר הראה את תמיכתו כשהורה להציב צלחת מנייטורית בגובה הברך (כמה עשרות ס"מ) באחת הפינות מקירות הכיכר.
כיום הגמדים עברו שידרוג ועיצוב אחיד בברונזה כל גמד וגמד מסמל עסק שלידו הוצב או פעילות אופיינית וכד'

בלשכת התיירות בכיכר ניתן לקנות מפה (₪6), ובה  מקרא של כל הגמדים 100 במספר, והיכן מוצב כל גמד.
כבר ביום הראשון מצאנו למעלה מ 30 גמדים והאושר היה גדול!

פסל מאוד מפורסם שממחיש את המאבק המחתרתי באותה התקופה.

הכיכר נהדרת והיה כיף להסתובב בה שוב ושוב, המזרקה הגדולה מאוד מגניבה ובאחד הימים החמים לא עמדנו בפיתוי ואפילו נכנסנו פנימה, אני לא בטוחה אם מותר או אסור, אבל הבנות מאוד נהנו!

המוזיאון הלאומי ומבנה הפנורמה של וורוצלב (  כרטיס משולב)
הסיור בבנין הפנורמה נקבע לנו לשעה 14:30. והיו לנו שעה וחצי להעביר אז הלכנו למוזיאון הלאומי הכלול באותו הכרטיס עם הפנורמה ונמצא מעבר לכביש.

המוזיאון מציג בבנין מפואר בן 3 קומות, בקומות הראשונות היו בעיקר מיצגים היסטוריים דתיים לאומיים, ציורים ופסלים אבל בקומה האחרונה שכמעט ויתרנו עליה כי הבנות כבר התחילו להתעייף, היתה תצוגה של ציורי ילדים מתוך ספרים, הצגות ועולמם של הילדים בכלל. 

התצוגה היתה מקסימה היו בה פינות סיפור לילדים, הקרנת הצגות, תיאטרון בובות ופינת יצירה ואת כל התצוגה ליוו מדבקות עגולות ועליהן דמויות מאויירות…קסם אמיתי. ממש שמחנו שלא ויתרנו על הקומה האחרונה ויצאנו שמחים לבניין הפנורמה אבל בריצה כי נשארו לנו 10 דקות לתחילת הסיור.

הכל התחיל בטריפ אדווייזר האפליקציה החביבה עלי, היה כתוב על ציור פנורמה שאסור לפספס. אז הלכנו לראות אותו ובאמת שווה ביותר!!!
מבנה עגול ובו ציור המתאר כמה קטעים מהמלחמה בין רוסיה ופולין.

הכניסה היא בקבוצות, בסיור באורך 30 דקות הכולל הסברים בפולנית (קיבלנו אוזניה לתרגום אנגלית).
כשנכנסים המראה של הציור והתפאורה סביבו מתעתעים כאילו אנחנו מביטים מחלון אל הנוף בחוץ. הציור מדהים מלא פרטים ומאוד ריאליסטי.
הסתובבנו והקשבנו להסברים באוזניה. בהתחלה הסבר כללי על הציור והתקופה, ואחר כך ביתר פרטים על הדמויות המשמעותיות מאותה תקופה המופיעות בציור.

אבל…בשלב מסוים הבנות אבדו עניין, והתחילו להשתעשע כדרכן. אך הפולנים לא אהבו את זה והעירו לנו, אז קיצרנו את הסיור ויצאנו מהר החוצה.

התלבטנו בין נסיעה לקראקוב לבין גרמניה לאזור דרזדן שנמצא קרוב פי2 מקראקוב, וגם קרוב יותר לפראג אליה היינו צפויים לחזור אח"כ.  אך לבסוף שיקולים כלכליים הכריעו לטובת קראקוב ובכלל לא הצטערנו, להיפך!


קראקוב
,
הגענו לקראקוב לרובע היהודי, במלון שלקחנו היה מקום רק עד ה-24/6 וגם מקומות אחרים היו מלאים. 

כשהגענו הבנו שהחל מה24 מתקיים פסטיבל היהדות הידוע בקראקוב, אליו מגיעים עשרות אלפי יהודים מרחבי העולם בכל שנה. כרגיל הדברים מסתדרים לטובה אז החלטנו שכנראה זה בסדר שנעזוב בשבת…
במקומות רבים באינטרנט, קראקוב מתוארת כגרסה המתויירת של וורוצלב והאמת גם אנחנו הרגשנו את זה ובהחלט בקטע טוב, הכיכר המרכזית מקסימה, האווירה, החנויות, הדוכנים וכמובן התיירים הרבים מאוד… במרכז כל העניינים ארמון המלך המפואר וכמובן הרובע היהודי בו ישנו.

הכיכר הגדולה

בשלושת הימים שבילינו בקראקוב, טיילנו יום אחד למכרות המלח, חוויה מדהימה בבטן האדמה (כ150 מטר עומק) חללים מדהימים, אולמות נשפים של ממש, כנסייה אדירה, מסעדה ועוד ועוד.

 הסיור כ3 שעות, התחיל בירידה בעשרות רבות של מדרגות אל תוך בטן האדמה, גורר המון תגובות .וצחוקים מאיתנו והבנות ולבסוף הגענו למטה המדריך, בחור פולני דובר אנגלית מצויינת, ליווה בהסברים מעניינים את הסיור החל בבניית המכרה, תנאי העבודה הקשים, מערכת הונטילציה בעומק האדמה ועוד. מידי פעם שולבו מייצגים אור וסאונד (דיי פשוטים ומיותרים בעיננו) החדרים והפסלים מהמלח כל כך מרשימים שבאמת לא צריך יותר כלום.

בחלל האחרון ציין המדריך את תקופת מלחמת העולם השניה, בה אולצו יהודים רבים לעבוד במכרה בכפייה והראה את סמל מגן דוד שהוטבע על ידם כחותם למזכרת – עצוב ומרגש.

בשאר הימים טיילנו בעיר, בכנסיות ובכיכר המרכזית עצמה.

ביקור במפעל הכלים של שינדלר, שבזכותו ניצלו אלפי יהודים בזמן השואה.

וכמובן הרובע היהודי, בקרנו בבית הכנסת הגדול (בתשלום) ולאורך שדרת המסעדות הכשרות המגישות אוכל יהודי/פולני/ישראלי!

שדרת המסעדות הכשרות ומוזיאון היהדות

בית הכנסת הגדול בקראקוב

ביום האחרון בקראקוב, הלכנו להתרשם מההכנות לפסטיבל, בקרנו במוזיאון היהודי ובדיוק ירד קצת גשם אז נחנו שם קצת והמשכנו.

היתה בהחלט התרגשות באוויר, אבל אנחנו פחות התחברנו לזה. בכל זאת ארץ הקודש היא ביתנו ואמנם אנחנו כבר מאוד מתגעגעים, אבל זה הרגיש ככמיהה אחרת, ששותפים לה יהודים המתגוררים ברחבי העולם ואנחנו הרגשנו מעט לא שייכים..
אז אחרי ביקור קצר בבית חב"ד בו התרשמנו מאוד מהכתובות העתיקות על קירות בית הכנסת, ברכנו את כל הנמצאים לשלום (היתה זו שבת והיו המון מבקרים) והמשכנו בדרכנו.

התחנה האחרונה שלנו בפולין היא זאקופאנה, עיירת סקי קטנה ומקסימה על גבול סלובקיה,

המלון החמוד שלנו

 המתהדרת במדרחוב ארוך ובו שלל מסעדות וחנויות והאווירה נפלאה של מטיילים מכל האזור שבאים להתענג על ארוחה טובה לצד כוסות בירה ענקיות או הגבינה המעושנת המאוד מפורסמת מאזור זה הנמכרת בדוכנים בצורת גליל, ומגיעה בגוונים שונים של עישון, טעמנו כמובן, והחלטנו שהיא לא לטעמנו… לחך שלנו היא היתה מעט קשוחה, על גבול הטעם בין נקניק מעושן לגבינה קשה וגם הצמיגיות שלה לא התחבבה עלינו. אבל כאמור נחשבת למעדן אמיתי במיוחד באזור זה ונמכרת בכל פינה!

גבינת צאן מעושנת ויש גם של חלב פרה

יום ההולדת 2 של גלי הגיע וההתרגשות היתה גדולה במיוחד אצל רוני ואלה שהיו עסוקות, בלתכנן את החגיגות… "אולי גן חיות, פארק מים או פארק שעשועים…"
היום הגדול הגיע והוחלט על חגיגה בפארק מים!
התעוררנו בשמחה בבוקר (בדר"כ קשה לקום בבוקר). בלילה תליתי שרשרת בלונים על הקיר, וגלי גילתה אותם כשהתעוררה ומייד קראה "בלון" והבנות שמחו איתה ושיחקו עם הבלונים.

 אחרי ארוחת הבוקר, התארגנו לאט לאט ויצאנו לכיוון אקווה פארק זקופאנה.
בפארק היו כמה בריכות, וכמה ג'קוזים קטנים המתאימים למשפחה (בדקנו), מגלשות מים ארוכות וקצרות והמגלשה הכי ארוכה ומפותלת נשפכה אל הבריכה שהיתה בחוץ. כל הפארק מקורה והמים בבריכות, מיים טרמיים בטמפרטורה של כ-35 מעלות, מלבד בריכה אחת גדולה בחוץ וסביבה פזורות מיטות שיזוף.
היה ממש כיף, הבנות התרוצצו לבד בפארק (שלא היה גדול במיוחד) עלו וירדו במגלשות, שחו בבריכות ונהנו ביחד ולחוד. והכי כיף היה לגלי, ששיחקה במים, גלשה במגלשות הקטנות, מצאה גלגל מים והשתעשעה איתו וכל הזמן חזרה ואמרה "כיף…כיף…"

אחרי כשעתיים בפארק, כולנו מיצינו, גלי כבר היתה ממש עייפה. אחרי מקלחות במלתחות, החלפנו בגדים ויצאנו אל האוטו.
גלי נרדמה די מהר, ואנחנו חיפשנו מאפיה או קונדיטוריה וקנינו עוגה קטנה לחגיגת יום ההולדת שתכננו לאחר הצהריים.
כשהגענו לחדר, גלי עוד ישנה והבנות הכינו ברכות מצוירות לילדת היומולדת, ועטפו מתנות קטנות שקנו לגלי (כשהלכנו לקנות את העוגה).
בפינת ישיבה קטנה במלון, הניחו את העוגה, הבלונים והמתנות והמתינו בקוצר רוח שגלי תתעורר.
ואז אחרי שגלי התעוררה, התלבשה בחגיגיות והיתה מוכנה למסיבה. שרנו שירי יום הולדת, עזרנו לגלי לכבות את הנרות על העוגה ולבסוף הגשנו לה את המתנות והבנות עזרו לה לפתוח אותן בהתרגשות.

תקציר בתמונות של היום הנפלא שהיה לנו

למחרת החלטנו לצאת לטיול באחד מהמסלולים שהומלצו לנו בסוכנות התיירות בעיירה. 
הגענו לחנייה שהיתה גדושה באנשים ובמיוחד במשפחות עם ילדים בעגלות, אנחנו העדפנו לקחת את גלי במנשא ויצאנו לדרך. להפתעתנו, המסלול היה על כביש סלול. בצידי הכביש היו עצים והירוק ירוק האהוב עלינו כל כך, וכן נחל קטן שפכפך בעדינות לצד הדרך… המסלול לוקח כשעה וחצי, אך אנחנו התחלנו להשתענם, הרגשנו שהמסלול קצת מבאס, הבנו מדוע כולם הגיעו עם עגלות, זה טיול על כביש! ואנחנו לא היינו מוכנים נפשית לכך והחלטנו לשוב על עקבותינו.

חשבנו לנסוע לאגם שגם עליו שמענו המלצות טובות, אך לצערנו גם המסלול הזה היה 9 ק"מ הליכה על כביש סלול והבנות כבר נרדמו באוטו והחלום שלנו להגיע לאגם מקסים ולשבת סביבו בסבבה נמוג. חזרנו לחדר מבואסים קצת.

באחד הימים קפצנו לסופר וראינו על ידו בית הפוך!! אטרקציה חמודה שכבר נתקלנו בפרסום שלה על אחת המפות, אז נכנסנו. מקום קטן וחמוד להשתעשע עם הבנות.

בצידו השני של הכביש היה פארק מקסים עם דשא וחציר!!! אז הלכנו להשתעשע גם שם.

האטרקציה המרכזית בזאקופנה הוא המדרחוב עליו כתבתי בהתחלה, בקצהו התחתון יש מרכז ובו שוק, ומתקנים לילדים, וכן רכבת חשמלית מגניבה שהעלתה אותנו לראש הגבעה, שם היו גם המון דוכנים ומסעדות ומעל הכל הנוף המשגע על כל העיר והעמק. 

דוכני מזכרות ואוכל, מגלשת הרים וגבינה מעושנת עם קונפיטורת פטל הרבה יותר טעים מהגבינה בגליל

טיילנו בין הדוכנים ופגשנו גם הרבה ישראלים, ביניהם גם חברים ותיקים מהעבודה שלי מפעם  (גמלאי דיסקונט) שנתנו לנו טיפים להמשך הטיול. עוד היתה למעלה מגלשת הרים מגניבה, שבזמן הגלישה אפשר להשקיף על כל העיר. 

למחרת חיכתה לנו נסיעה לסלובקיה ואחריה המשכנו לצ'כיה, למה? על כך יסופר בפוסט הבא…

פורסם ב אירופה, צ'כיה

צ'כיה – הבירה היפה בעולם והבירה כמעט חינם

נחתנו בפראג בשעות הצהריים אחרי טיסה של כמעט 4 שעות. 

במטוס שלא היה ככ מלא, הבנות בקשו מהדיילות לשבת בשורה הראשונה (השמורה למחלקה ראשונה) ונענו בחיוב. שם ישבו להן בכיף, ציירו ויצרו בשמחה.

בשדה התעופה חיכה לנו האוטו שלנו, פורד סטיישן חתיך ואוטומטי (!). מרגע זה אנחנו מרגישים לגמרי אירופה! 

,טיפ🦉: את האוטו שכרנו ל3 ימים, ואחרי יום סגרנו עסקה לשכירות של חודש שהוזילה לנו את המחיר לכ-25$ ליום כולל ביטוחים. (חסכון של כמעט חצי מחיר) כשהגענו להחליף את הרכב ביום השלישי, בגלל שזו היתה אותה החברה, אישרו לנו להשאר עם אותו האוטו.

טיפ🦉🦉: יש הבדלים משמעותיים במחיר השכרת הרכב בין המדינות השונות באירופה,  בפראג למשל, היה ממש זול לעומת כל ארץ אחרת שהשכרנו בה. אנחנו שכרנו באתר הזה, אחרי שבדקנו בכל החברות הגדולות והמוכרות, זהו אחד האתרים הגדולים להשוואת מחירים להשכרת רכב במחירים הכי זולים כולל ביטוח.

וגם חיכתה לנו הפתעה – מני ממטרה – מצאנו באוטו שלנו דיסק ילדים בעברית(!!!), של אמן ילדים, מני ממטרה (שלא הכרנו קודם), הבנות הופתעו והתרגשו מהמציאה המעולה, ומאז מקשיבות לדיסק בכל נסיעה. תוך יום או יומיים כבר כל המשפחה זמזמה את המוסיקה וכעבור שבוע שבועיים כבר דיקלמנו את המילים כולל קטעי דיבור וחיקויים.  אפילו גלי הקטנה התמכרה!

יצאנו עם הפנים דרומה לאתר קמפינג מקסים, שנמצא על אגם מהמם. 

הגענו לחדר שלנו די מאוחר ונכנסנו ישר למיטות, מתברר שלמרות שזאת תחילת העונה, אתרי הקאמפ מלאים בסופ"ש.
 בבוקר התעוררנו לנוף מקסים וארוחת בוקר פשוטה ועם זאת טעימה כמעט כמו בבית וכללה: ביצים, ירקות, גבינה ולחם טרי. מה יכל להיות טוב מזה?

אחרי ארוחת הבוקר, הגענו לאתר הקאמפ הבא שלנו, שם היה למזלנו מקום וסגרנו לשני לילות.
המקום מקסים, נמצא ממש על נחל ואפשר להכנס לרחוץ במים או לקחת סירת משוטים.


בבוקר יצאנו לטייל במסלול נחמד לאורך הנחל, הגענו לבית קפה קטן בו כולם עוצרים לשתות…בירה! זה מדהים לראות כמה בירה אנשים שותים כאן, ממש בכל הזדמנות. והמחיר בהתאם כ-1€ לחצי ליטר(!!). הבנות נהנו מגלידה וכך נהננו לרבוץ על הדשא בשמש הנעימה.

 בשעת צהריים עלינו על סירה קטנה שהעבירה אותנו לגדה השניה של הנחל, למסעדה קטנה אחרת, ואכלנו שם ארוחת צהריים צ'כית קלאסית; פרוסת גבינה עטופה פירורי לחם מטוגנת (כמו שניצל) עם צ'יפס. סלט ירקות טרי וטעים, שניצל עם קוביות תפו"א מאודה, פירורי בצק מאודים (סוג של תבשיל כמו פסטה) מוגש ברוטב עגבניות.  הכל היה טעים מאוד.


בערב הדליקו מדורה במרכז הקאמפ, בזמן שהבנות שחקו במשחקי מחשב, גלי כבר נרדמה, יצאנו מואב ואני לפטפט עם האנשים שהתארחו בקאמפ. במיוחד עם בחור סיני שנמצא ברילוקיישן בגרמניה (דרזדן) בחברה שמייצרת פנסים לרכב, היה מעניין לדבר איתו כי בדיוק חזרנו מסין וזה העלה המון נושאי שיחה מרתקים…

בשבוע שלאחר מכן, התקרבנו לפראג, והתארחנו בקאמפ מפנק ביותר שנקרא אוהייס. גרנו במעין דירונת נחמדה. קיבלנו שידרוג, ובמקום 2 חדרי שינה שהזמנו קיבלנו 3. 

הבנות התרגשו כל כך, כי בפעם הראשונה השנה, היה לכל אחת חדר משלה!
הקאמפ מאורגן ומאובזר ויש בו כל מה שמטייל רוצה או צריך לטיול ובמיוחד עם משפחות והכל חדש, נקי ומטופל ברמה גבוהה ביותר.
לילדים יש בריכה מחוממת ובריכה חיצונית (היתה סגורה עדיין), מתחם טרמפולינות אדיר! אחד המקומות האהובים עלינו בקאמפ.


אומגה לילדים, מתקנים (מגלשות נדנדות וכד), מגרש כדור עף, ארגז חול.
משחקייה – חדר שלם עם משחקים כמו בגן, ג'ימבורי, בובות, לגו, לבני עץ ועוד.
משחקי שולחן – הוקי אוויר, כדורגל שולחן
אזור מכונות כביסה ומייבש, מדיח כלים ומסעדה.
מה יכל להיות טוב יותר מזה?


השבוע עבר בנעימים, הבנות לא רצו לצאת בכלל מהקאמפ. בחג השבועות החלטנו לנסוע לפראג, הבנו שעדיף לא להגיע לפראג עם האוטו אז הגענו עד לתחנת מטרו, החננו ונסענו ברכבת התחתית.
כבר בתחנה הראשונה עלו שני פקחים שבקשו לראות את הכרטיסים שלנו. ואז התברר, שהיינו צריכים להדפיס תאריך על הכרטיסים לפני שעלינו לרכבת, אבל אנחנו לא ידענו את זה😣😣 (כלומר, אלו כרטיסים שאפשר לקנות מתי שרוצים וכשמתשתמשים צריך לכרטס אותם) הפקחים אמרו שהם חייבים לתת לנו דוח וזה 800 קרונות צ'כיות לכרטיס (32$) ולאחר דיבורים והסברים והתנצלויות מצידנו, שילמנו את הקנס בעבור כרטיס אחד והמשכנו בדרך קצת בהלם.

מייד מבינים למה אומרים שפראג היא העיר היפה בעולם. איך שיצאנו מהמטרו, הרגשנו את האנרגיה  משתנה. תיירים גודשים את הרחובות, מבנים  ישנים ששומרו יוצרים תחושה של תפאורת סרט רומנטי, לצד דוכני פירות, מיצים, סירים עם אוכל מקומי, מזכרות ואווירה נהדרת מלאת חיוכים גם לשומרים המבצעים בדיקת בטיחות שגרתית, יש חיוך וקריצה כשאנחנו אומרים להם שאנחנו מישראל.

נתנו לזרם האנשים להוביל אותנו, ל'טירה' של פראג,  הטירה נמצאת על גבעה המשקיפה על העיר, וכשנכנסים לטירה ומעפילים למעלה ב287 מדרגות ספירליות (אנחנו ספרנו 285) מגיעים לנוף מדהים וגם אפשר לראות את קצוות הצריחים המקיפים את הטירה. המראות מדהימים!

ירדנו למטה והתחלנו בהליכה קלילה לכיוון גשר קארל, בדרך עברנו בסמטאות יפיפיות המעוטרות במסעדות, בתי קפה וחנויות מזכרות. 

ממש בתחילת הדרך ראינו חנות גדולה לבובות מריונטה. התלהבנו מאוד ובתוך החנות מוכרת חביבה, הסבירה לנו בחביבות על הבובות השונות, ההבדלים ביניהן, מפלסטיק, מעץ, עבודת יד וכאלו שלא. ואף נתנה לבנות להתנסות בהפעלת בובת מריונטה בעצמן. 

כמובן שיצאנו עם בובת מריונטה משלנו… טוב נו איך לא.
בהמשך הדרך ראינו שמוכרים בובות כאלה כמעט בכל חנות מזכרות – קטע  כזה.

מאפה הקיורטוש ההונגרי, נמכר כאן בכל פינה, עטוף בסוכר וקינמון מעוטר בשוקולד חם ולפעמים ממולא בפודינג וניל מתקתק.

כשמגיעים לגשר קארל, מרגישים מיד, המוני התיירים והדוכנים הפזורים לאורכו, מזכרות, ציירים ועוד כיאה לאטרקצית תיירות מרכזית אבל מה שמיוחד באמת, אלו הם הפסלים ברוח הנצרות לכל אורכו של הגשר, ולפעמים בשילוב אותיות עבריות.

אחרי גשר קארל, פנינו לכיכר המרכזית. ראינו את השכון האסטרונומי המפורסם ואף האזנו לצלצול השעון המיוחד בכל שעה עגולה. האווירה טובה כמעט כמו בכיכר סן מארקו בוונציה. 

התחלנו ללכת לכיוון בית חב"ד שנמצא ברובע היהודי, בכל זאת, היה זה חג שבועות והובטחה לנו מסיבת גלידה.

עברנו ליד בית הכנסת הגדול שהיה סגור, בגלל חג השבועות. כשהגענו לבית חב"ד היו שם כבר המון אנשים, בעיקר אנשי הקהילה היהודית שמתגוררים בפראג. מה שהיה נחמד, שהיו המון ילדים וכולם חיכו בציפייה לגלידה המובטחת.

כשהגיע הרגע (לאחר שהאזנו לקריאת עשרת הדיברות – בכל זאת חג מתן תורה) הילדים נעמדו בתור לקבלת הגלידה בטור ארוך ליד הטעם המועדף עליהם (בעיקר שוקו ווניל עוגיות). סיכמנו את הביקור הקצר בפראג כנהדר והחלטנו שנשוב אליה בהמשך ❤

מהרובע היהודי, חזרנו למטרו ומשם לאוטו ולקאמפ שלנו – הביתה. שאר השבוע בילינו בקאמפ. את הארוחות בישלנו בדר"כ, ולפעמים התפנקנו בפיצה – הפיצות מצויינות כאן.

מכינות כדורי שוקולד "בבית" בקאמפ

ואז החלטנו לנסוע לאזור הרי הענקים בצפון צ'כיה והתמקמנו בשפינדלרוב מלין (המכונה שפינדל), עיירת הסקי הכי מפורסמת באזור. ובימי הקיץ הופכת לבסיס יציאה לטיולים בהרי האזור ובעלת אווירה טובה של מסעדות וכמובן בירה הרבה בירה בכל מקום.

בתחילה לקחנו בקתה מקסימה בקאמפ ונשארנו בה 3 לילות, היה לנו שם אפילו תנור!! והיה כיף גם לאפות פיצה!

יצאנו לטיול בשמורת מדבדין – שמורת הדובים.


אחרי עליה ברכבל סקי פתוח, הנוף ירוק מקסים ורוח קרה בפנים. הקטע הוא שבאנו בסנדלים וז'קט דק ודיי רעדנו מקור כשהגענו למעלה. אבל מייד נכנסנו לבית קפה והתפנקנו בשוקו חם שחימם אותנו בצ'יק. אך לא נשארנו שם זמן רב, הבנות לא יכלו להתאפק ורצו לשחק במתקנים המגניבים ולהצטלם על אותיות העץ המפורסמות.

כשהתחלנו במסלול הטיול הבנות כבר קצת התעייפו ולכל אורך המסלול המקסים למפל, התלוננו וכעסו. הרבה פעמים זה קורה, כשתקופה ארוכה יחסית, לא יוצאים לטיולים רגליים, אז בטיול הראשון הבנות ממש מתנגדות ואז אנחנו מדובבים אותם וכך היה גם בפעם הזו.

הדרך חזרה כבר היתה במצב רוח מרומם, עם שירים והצגות ואפילו ויתרנו על אוטובוס שהסיע את מרבית הדרך חזרה ועשינו זאת ברגל במקום (גילוי נאות: אחרי המתנה של חצי שעה לאוטובוס ויתרנו בשמחה והלכנו חזרה בכיף).


המלון הבא שלנו בשפינדל, היה אקווה פארק, מלון ובו פארק מים מגניב ומקורה ומבצע של 40% הנחה! כ-70$ ללילה שכללו ארוחת בוקר וערב וכניסה חופשית לפארק מים, שוב יתרון כלכלי כשעדיין לא ממש התחילה העונה.

במהלך השבוע הלכנו לעוד שני מסלולים באזור הזה שנקרא גן העדן הצ'כי (צ'סקי ראז'); אחד יער האבנים פראחובסקי סקאלי, 

והשני מבוך האבנים שצמוד לעיירה בסידייס.

ולא ויתרנו על על ביקור בטירה מקסימה סטאר אהרדי (בהארד א זאמק) וקיבלנו סיור תת קרקעי בנושא גמדונים ופיות.

הטבע כל כך מקסים, המסלולים מוצלים בעצים ומצוקים  מרבית הדרך והטיול נעים ויחסית קל גם במאמץ, כי ההליכה מלאה באטרקציות ויזואליות, כמו סלעים בצורות מיוחדות או נקיקים בהם אפשר להתחבא או לעבור דרכם והמסלול הופך מאתגר לחוויה מגניבה לילדים, בקיצור שווה.
כשחזרנו אחה"צ עוד הספקנו לבלות בפארק המים לפני ארוחת הערב.

את היום האחרון בשפינדלרוב מלין, פתחנו בפארק חבלים ובו מגלשת הרים מגניבה. לפארק החבלים הבנות לא יכלו להכנס כי הן מתחת ל140 ס"מ. אז נהננו בגלישת הרים כייפית. וחזרנו לפארק המים במלון עד שהבנות מיצו וחזרו לחדר.

 


משפינדל המשכנו מערבה לליברץ (העיר השניה בגודלה אחרי פראג), עיר קטנה ומקסימה. היה זה יום ראשון ובכיכר המרכזית היה שוק מקושט כמו תפאורה בסרט ברוח ימי הביניים, ברקע טירה ענקית (קתדרלה) אבירים, סוסים והסיעות עם המון תלבושות, חרבות, מגנים, מוסיקה ברוח התקופה, אוכל רחוב והופעות ליצנים. הצליחו ליצור אווירה מושלמת. ולקראת אחר הצהריים אפילו היתה הצגה עם סוסים אמיתיים ואבירים. 

בעיר היה פארק דינוזאורים – דינו פארק. פארק נחמד לשחק ולהשתולל כמה שעות. היה כיף ומעניין אפילו שבשלב מסוים הבנות גילו את האקס בוקס ורק שיחקו למעלה משעה במשחקי מחשב מגניבים עם עוד ילדים צ'כים חמודים, שהצטרפו מידי פעם.


באחד הימים יצאנו לטייל באזור שנקרא שוויצריה הצ'כית, על גבול גרמניה. המסלול כלל הליכה בנחל ושיט בנחל. ההליכה לא היתה ארוכה כחצי שעה – שעה, והשייט בנחל עשרים דקות בערך. 

האיש שהשיט את הסירה היה איש מבוגר ומבדח ולכל אורך המסלול סיפר בדיחות בצ'כית והראה כל מיני סלעים שדומים לחיות. בשלב מסוים הגענו לנקודת המפל שהיה יבש ואז הוא משך חבל נסתר מתוך הסלע ומפל מים נפל ממש קרוב אלינו, כולנו צחקנו והתרגשנו זה היה ממש כיף במיוחד לבנות שישבו בחרטום הסירה. 

אחר כך המשכנו במסלול ההליכה בנחל (כשעתיים) שהעלה אותנו לכפר, עליה דיי קשה והבנות עלו בכיף ובלי תלונות. 

הפינלה של הטיול היה באוטובוס מגניב עם 'שיק של פעם', שהחזיר אותנו לחנייה של המכוניות.

את היום האחרון בליברץ בחרנו לבלות במוזיאון המדע שנקרא איי.קיו. לאנדיה. 4 קומות בבניין ענק, של מיצגים שהכל היה חדש. הבנות נהנו לבחון ולהתנסות, נכנסנו גם לפלאנטריום (תשלום נוסף של כחצי כרטיס כניסה) קיבלנו מכשיר מתורגמן ואוזניות לשפה האנגלית. הסרט היה מרהיב וכולל הסברים על המירוץ אל החלל בשנים הראשונות, של רוסיה וארה"ב עד לנחיתה על הירח.

הראכוב היתה התחנה האחרונה שלנו בדרך לפולין, בימים שהיינו שם היה קריר וגשום, זוהי עיירת סקי חביבה ולנו זו היתה הזדמנות לטעינת מצברים והתרגעות. האינטרנט היה מצוין והבנות נהנו לבלות ביו טיוב כאוות נפשן (שלא ידעה שובע).
בין לבין טיילנו למפל מקסים ובקרנו בעיר הפולנית השכנה פורבה, בדיעבד חשבנו שדווקא העיר הפולנית היתה יותר פעילה והיינו צריכים לישון שם (פעם הבאה).

למחרת יצאנו לכיוון פולין, ובדרך לא התאפקנו, וקפצנו למפל נוסף מיד אחרי ארוחת בוקר נפלאה (בופה ארוחת בוקר שוודית) והמשכנו משם לוורוצלב.

להתראות צ'כיה שלום פולין ♡

פורסם ב סין

צ'נגדו – מה היה לנו שם? בית שלום, דובי פנדה, ליל הסדר, אוכל טוב ועוד המון חוויות – סין חלק ג'

אני רוצה לתעד את התחושה שהיתה לנו ביום הראשון בצ'נגדו, התרוממות הרוח, ההתרגשות, הציפייה. הגענו מאוהבים לגמרי בסין והתאהבנו יותר – אם זה אפשרי.
הגענו בלילה כמעט אחת עשרה ל"בית שלום", בית של נוצרים משיחיים, אוהבי ישראל. המארחים ישראלים בתמורה ללימוד עברית. הם חשבו שנגיע למחרת, בכל זאת הכניסו אותנו בחיוך והציעו לנו חדר מצוין.


כשהתעוררנו בבוקר התחלנו להכיר את אנשי בית  שלום, ציפי (ציפורה), טימי ונועם הקטנה (לכולם שמות עבריים מהתנ"ך אותם הם בדרך כלל בוחרים בעצמם), משפחה מתוקה, ציפי מדברת עברית רהוטה, שלא תבייש עולה חדשה אחרי שנתיים-שלוש בארץ. שיעורי העברית איתה היו לפעמים קשים גם לי 🙂 פתאום התחלתי לשים דגש (תרתי משמע) על כל מילה שיוצאת מהפה. מקובל להביא משהו קטן מישראל כשמגיעים אליהם, לנו לא היה כלום… למעט טחינה גולמית, שקניתי אצל בני פלאפל במנילה בפיליפינים, אז הענקתי להם אותה בשמחה והבטחתי לשלוח מישראל ספרי ילדים, ציפי אמרה שזה הכי ישמח אותם ואת נועם הקטנה. 

למחרת בבוקר נסענו לדקאטלון, המחירים היו מעולים וקנינו המון, רוב הבגדים שלנו כבר התבלו והגיע הזמן לרענן אחרי חצי שנה…

מול דקאטאלון היתה חנות איקאה! אנחנו מאוד אוהבים עוד מהארץ, הבנות כ"כ התרגשו ורוני הכריזה שצ'נגדו זו העיר האהובה עליה בכל סין. וגם סיפרה לכולם בהתרגשות שיש איקאה וזה מושלם מה יכל להיות טוב מזה?

בערב לקחו אותנו ציפי וטימי למסעדה מקומית נחמדה, והכירו לנו לראשונה את טעמי סין האמיתית נוסח סיצואן. המון ירקות (כי בקשנו) מכל הסוגים והמינים הכוללים הסברים והכל בעברית. הבנות התרגשו, תמיד עושה להם נפלא שאנשים מדברים עברית והמוכר והידוע תופס מקום דומיננטי מסביבן, וכמעט שכחו להתלונן על האוכל ואפילו אכלו יחסית לא רע.  

הכרנו את ה"פלפל שטן" זה השם שציפי המציאה לתבלין מאוד מוכר ודומיננטי במטבח הסיצואני. הפלפל מרדים את הלשון בהתחלה, אבל המעניין הוא שבהמשך, חווית הטעמים מתעצמת והטעמים מתחלפים ומשתנים תוך כדי ה"ביס" ממש חוויה שונה ומפתיעה. בדמיוני, אני ממש יכולה לשמוע את השף אייל שני טועם כזה פלפל ומפליא בתיאוריו. 

הימים עברו מהר בבית שלום, הבנות הרגישו בבית כבר די בהתחלה, לנועם היתה פינת משחקים קטנה  מגודרת ולגלי לקח בערך שעתיים להרגיש ולהתנהג כאילו הפינה היא גם שלה. 

המטבח הועמד לרשותנו ואני מודה שהתרגשתי, עשיתי קניות בסופר הידוע בסין בשם קארפור, מילאתי את המקרר בירקות, ביצים, טונה, גבינות, מיונז וחמוצים. בכל בוקר הכנתי ארוחת בוקר מפנקת לכולם. הבעיה שארוחת הבוקר שלנו היתה כמעט בצהריים, של נועם וציפי שהתעוררו מאוד מוקדם. את ארוחות הערב אכלנו יחד, פעם אחת הכנתי פסטה ברוטב עגבניות, וערב אחר ממש לפני ליל הסדר, הכנו פלאפל, חומוס, פיתות בתנור טחינה וסלט ירקות טרי קצוץ. כולנו יחד ישראלים וסינים קצצנו, בחשנו ולבסוף אכלנו בהנאה, היתה חוויה כיפית לכולנו, אם כי מתישה… מי זכר שפלאפל זה כ"כ הרבה עבודה. 

בין לבין לימדנו עברית, אפילו יום אחד הגיעה קבוצה של ילדים ורוני ואני למדנו אותם עברית כולל השיר "מה נשתנה" לכבוד הפסח.

בפסח הכנו מצות! ממש הרגשה כמו בפעילות בצהרון/גנון ♡


באחד הימים הגיעה שחר, חברה של ציפי ולימדה אותנו להכין כיסונים. אנחנו אוהבים כיסונים מאוד, רומן שהתחיל עוד בימי נפאל. התאהבנו לגמרי במומו המפורסם שם מאוד, ממולא בירקות, עוף ,בקר וחזיר כמובן (אנחנו כמעט תמיד מעדיפים אותו צמחוני), ומבחינת הבנות הכיסונים הם "מומו" אפילו שבכל מדינה מעניקים לו שם אחר. 

הבנות ואני הכנו בהתלהבות, ניסינו להשאר כמה שיותר נאמן למקור ההדגמה, שחר הקפידה על הצורה ודרך ה"כידרור" וההידוק של הבצק ואף טרחה לתקן ולעצב את הכיסונים שלנו, שלא בדיוק עמדו ב"תקן". הכל בחינניות ובאדיבות ואפילו בבצק שנשאר זרמה עם הבנות והכינה כמה כיסונים במילוי בננה – נוטלה, החגיגה היתה גדולה. מעניין 
היה ללמוד את הבישול של הכיסונים המאודים: מרתיחים סיר עם מים, מכניסים את הכיסונים ששוקעים מטה בתחילה, כאשר הם מתחילים לצוף מקררים מעט את המים הרותחים (ע"י הוספת מים קרים) ואז מרתיחים שוב וכך 3 פעמים (מטורף!) ואת זה עושים סמוך לארוחה עצמה כדי שיהיה חם וטרי- יצא מושלם!! 

בימי שישי אכלנו ארוחת ערב בבית חב"ד, תמיד כיף לנו להגיע לבתי חב"ד, להכיר את הרב והרבנית העומדים בראשו, לפגוש את הישראלים שמטיילים וכמו בצ'נגדו גם את הקהילה.

בית חב"ד בצ'נגדו והרב דובי העניקו לנו חמימות, עוטפת, גם דאגו לנו בליל הסדר ובארוחות שישי עם אוכל ביתי טעים.

הגיע ליל הסדר, התרגשות גדולה, הלכנו במיוחד לחפש בגדים חגיגיים לרגל המאורע . בגדים לבנים לא בדיוק מומלצים בטיול כזה, אבל בחג המעמד מחייב 🙂

בערב ליל הסדר, הגענו למלון שנשכר ע"י חב"ד לצורך הסעודה, היה מפואר וגדוש באנשי הקהילה היהודית וכן מטיילים צעירים וקבוצות. 


בצ'נגדו יש המון אתרי תיירות, רחובות מקסימים המלאים אטרקציות לתיירים לדוגמא טייקולי, רחוב מלא בחנויות מותגים וגם כל מיני חנויות אחרות מגניבות ממש, מצאנו חנות ספרים מדהימה החולשת על יותר מאלף מ"ר של ספרים, צעצועים מגניבים, כלי כתיבה ועוד.

 וגם מצאנו חנות תכשיטים וחריטה של "עשה זאת בעצמך" והבנות הכינו לעצמן סימנייה מדליקה לספר. 

"הסמטה הרחבה והסמטה הצרה", רחובות מלאים מגוון של דוכנים מכל המינים והסוגים והכל טובל בירוק מסביב לא זוכרים בכלל שאנחנו בעיר.


באחד הטיולים בפארקים ראינו מטפלים שעשו דיקור ב…אוזן. כחובבת רפואה סינית החלטתי להתנסות, לקול מחאותיהן של הבנות ומואב שרק איים שהוא לא מעוניין באישה חרשת. לסיכום החוויה היה נחמד ולאחריה אוזן נקייה, אחרי 8 חודשים בטיול זו בהחלט מתנה.

עוד בקרנו במקדש ואנשו, מקדש בודהיסטי גדול ומרשים, פארקים ענקיים (פיפלס ועוד), מלאים ירוק, מים בתי קפה או יותר נכון תה ואווירה מעולה בכל ימות השבוע.

אחרי עשרה ימים נהדרים, נפרדנו מבית שלום בתחושה גדולה של הודיה והחלטה לפתוח בית שלום בישראל {פרטים בהמשך…}

נפרדים מבית שלום ומקבלים חולצות מגניבות ♡

עברנו למלון נפלא בשם "לייזי בונז" מלון שבעיקרו משרת תיירים מחוץ לסין אבל לא רק. העובדים מדברים אנגלית טובה, מאוד נחמדים ואדיבים. בלובי המלון מסעדה זולה יחסית וטעימה מאוד. אכלנו כמעט רק שם, אפילו לא חשבנו לצאת לחפש משהו אחר. כמעט בכל ערב, במלון, היתה פעילות נחמדה: בערב יום רביעי, סדנת אומנות חיתוכי נייר סינית, ביום שבת סדנת דמפלינג (כיסונים) וביום שני הכנו קישוט (רייחני) סיני. השתתפנו בכל הסדנאות, שהיו מהנות מבחינת היצירה שבהן והחברה שהיתה מגוונת באנשים מכל העולם.


צ'נגדו מעבר לעיר מדהימה, היא גם מתהדרת בגאווה בפנדות שהן מעין סמל של העיר ושל סין כולה. הלכנו לבקר במרכז למחקר ריבוי ושימור פנדות.

היה מרגש, מקסים ומרתק. לא נמאס לראות אותם ולצלם, חיה מתוקה ועדינה. וזה בכלל לא משנה אם זה גור או דוב בוגר. למדנו המון אודות הפנדות, ובמיוחד על בעית הביוץ המאוד קצר שלהם שהוא הבעיה העיקרית בהיותה חיה נכחדת. וזו הסיבה שבמרכז דואגים להרביע אותם בצורה מלאכותית. מה גם שדובת הפנדה מגדלת גור פנדה אחד בכל פעם, גם כאשר היא יולדת יותר מאחד. ובמרכז לוקחים את הגורים הנטושים ומגדלים אותם. עוד למדנו שגור הפנדה נולד במשקל של כ-165 גרם! שזה ממש לא נתפס ואיך בשבוע הראשון הוא אפילו לא פותח עיניים, ומתחיל ללכת רק בגיל חודש…