פורסם ב תאילנד

"בא לי בית מלון בקופנגן…"

ראשית אני רוצה להודות לכל מי שקורא ועוקב אחרינו בבלוג ובכל אמצעי תקשורת שהם . 
ועוד תודות על ההערות והארות שאני מקבלת מכם, נסחפתי קצת באורך הפוסט האחרון ואני אשקוד על פוסטים קצרים יותר לעיתים יותר תכופות 🙂

 אז כאמור הגענו לתאילנד, לקופנגן לחוף הדרין, אגב, זהו חוף מסיבות ירח מלא (full moon) וההמלצה הרישמית 'לא להתקרב' אבל אנחנו מאוד נהנים כאן, אולי בגלל שזה האוף סיזן, אין כאן כמעט אנשים, אנחנו בחדר ענקי, ממוזג בפחות מ-15$ ללילה. שתי דקות וחצי הליכה מחוף הים/למסעדות/סופר כל שנבקש…

הגענו בטיסה מבנגקוק, לקחנו מונית מפוארת משדה התעופה לסוראטני, המזח ממנו לוקחים את המעבורת לקו פנגן. כולם מאוד נחמדים ורוצים לעזור כך שהמעבר היה יחסית חלק, למעט גלי שהקיאה קצת במונית ונאלצנו לעצור בצד לכמה דקות, להחליף לה בגדים, טיפ חשוב, תמיד לקחת בתיק הקטן סט אחד להחלפה לילדים וגם לאמא… אני כמובן לא לקחתי לעצמי, אבל אין תלונות, תודה רבה לחבילת המגבונים שאיתי.

כבר בדרך במעבורת גשם התחיל לטפטף, וכל ההבטחות שיהיה נורא חם בתאילנד, הופרו כי בימים הבאים ובעצם עד כתיבת מילים אלו, למעט יומיים-שלושה, גשום כאן כמעט תמיד.

חבר תאילנדי ששיחק עם גלי רוב ההפלגה

בחוף בהדרין חיכתה לנו משפחת רייכמן המקסימה! שארגנה לנו גם את החדר בגסטאהוס, שהתאים לנו בדיוק. ואירחה אותנו והכירה לנו את המקומות הכי שווים באי, כולל חוף הים הפרטי אצלם במלון המדהים הכולל בריכה ושאר פינוקים.

 

הם גם הביאו לנו משלוח מהארץ (בעיקר של מטרנה שכבר אזלה לנו בנפאל).

בגלל שכמעט אין תיירים בחוף, ממש פשוט לקחת מונית, שזה טנדר שנסגר והוספו לו ספסלים בארגז מאחור, כך שאנחנו עולים כל המשפחה כולל העגלה כשגלי ישובה בפנים. נהגי המונית כ"כ מחוסרי עבודה שהם לוקחים אותנו ליעד ממתינים שנסיים ומחזירים אותנו כשאנחנו מסיימים במחירים מאוד זולים יחסית.

אז נסענו לטונג סלה, עיר המזח אליה הגענו עם המעבורת ביום הראשון. 

הכרנו את שוק האוכל הנפלא שם, הכל טרי ומוכן במקום: פאד-תאי, מרקים,פיצה, שייקים מדהימים, סושי, פירות, סלטים ועוד ועוד (וזה רק החלק הצמחוני…).

בקרנו בסופר מרקטים הגדולים (makro, Big C), קנינו חיתולים וכאלה וגם גילינו שיש תחליפי חלב לתינוקות כמעט כל מה שיש בארץ…

רוני ואלה בסופר

כשהשמש יצאה אלינו מהרנו לים, הבנות הכירו חברות חדשות והשתעשעו איתן שעות ארוכות במים.

וביום אחר נסענו למסעדה נחמדה עם בריכה.

למרות החורפיות, מצב הרוח הכללי מעולה, החוף התאילנדי משמח אותנו כאן כאילו זהו חורף ארצישראלי, מתרגשים מכל טיפה ומקפצים בשלוליות בכפכפים. 

שידור חי שלי מהפייסבוק – גשם!

אבל אי אפשר להעביר ימים שלמים בבית… אז החלטנו לשוט לקו סמוי, מזח המעבורות לסמוי קרוב מרחק הליכה ואנחנו בספונטניות מהרנו לשם, מדלגים בין הטיפות והגענו למעבורת של 11:40. 

 השייט היה כיף, הבנות התרוצצו בין מפלסי הסירה, מצאנו את המנוע, והתמוגגנו מהרוח הנעימה (קצת פחות מהלחות הדביקה).

 על המעבורת פגשנו חברים של ההורים של מואב, שלקחו אותנו להיכרות עם הבודהה הענקי הצופה ומגן מעל קוסמוי. ומשם המשכנו לצ'וואנג, הוא הרחוב המרכזי בקו סמוי. 

שם חווינו את חווית מקדונלדס הראשונה שלנו בתאילנד, ואחכ טיילנו ברחוב וכשהתחיל שוב לטפטף נכנסנו למרכז פסטיבל, מרכז קניות גדול. 

הבנות זיהו מייד את אולם משחקי המחשב ושם העברנו את רוב היום 

עד שהיינו צריכים לשוב למעבורת חזרה 'הביתה' לקופנגן.

היה יום נפלא, 

לילה טוב ♡

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “"בא לי בית מלון בקופנגן…"

  1. הוי תאילנד, תאילנד…
    כמה געגועים…
    איזה כיף לכם!
    אני כל כך מבינה את ההתייחסות למקום כאל "הבית", וכמה מהר זה קורה.
    תמשיכו להנות ולעדכן, אנחנו תמיד איתכם ב ❤ ובנפש.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s