תגית: טיול משפחות

הגענו לכפר באד גאסטיין בחבל זלצבורג ליד צל אם זי. הכפר נמצא בעמק מהמם.

לאורך כל השבוע שהיינו כאן כל יום ירד גשם, בוקר וערב ובשעות הצהריים השמיים התבהרו לכבודנו ואפשרו לנו לטייל קצת בין מטר למטר (קשה לי להעביר את התחושה הנהדרת להיות ביולי במזג אוויר כזה, תענוג).

הבית שהשכרנו היה גדול, 4 קומות שהתחילו במרתף, קומה ראשונה ובה סלון מרווח, פינת אוכל ובמטבח מאובזר ביותר. בקומה השניה והשלישית חדרי שינה שירותים ומקלחות. כשבקשנו לפתוח מים גילינו שאין זרם של מים מספיק ובקשנו מבעל המקום לתקן את התקלה, אך מאחר שהיה כבר ערב הובטח לנו שיטפלו בזה בבוקר וכך היה.

אחרי שהתרגלנו, נהננו מאוד בבית שהיה גדול, מרווח וכל 10 הנפשות שהיינו, מצאו להם פינה שקטה אם חפצו בכך.

בימים הבאים יצאנו בכל יום למסלול טיול שארז תכנן לנו; מערת קרח מדהימה, ענקית וקפואה. המסלול כולל הליכה רגלית לרכבל ומשם עוד 20 דקות למערה עצמה. בכניסה למערה יש חלוקה לקבוצות מטיילים לפי שפת ההדרכה, ובכל 40 דק בערך יוצא סיור. הגענו בדיוק בזמן להדרכה  באנגלית אך היו יותר מידי אנשים ונאלצנו להמתין להדרכה הבאה, לכן החלטנו להצטרף להדרכה בגרמנית שיצאה כמה דקות אח"כ כדי שהילדים לא התחרפנו בהמתנה וכדי שנספיק להגיע לטירה שתוכננה לחלק השני של היום.

בתוך המערה אסור היה לצלם, אז עיקר התמונות צילמתי מהגלויות, בכניסה וביציאה.

בכניסה קיבלנו עששיות נפט שמידי פעם הבנות הפשירו בחום העששית את כפות הידיים הקפואות. היה מאוד קר במערה ורוני ממש קפאה מקור ובקשה לצאת באמצע הדרך, אז מואב וגלי יצאו איתה. כל פעם מחדש אנחנו מגלים כמה אנחנו לא מתורגלים לרמות כאלה של קור ושלא נדבר על שפשוט איו לנו מקום לציוד חורף רציני.

הסיור היה מקסים, הדרך עצמה על מדרגות עץ עם מעקה ומידי פעם המדריך הדליק חוטי מגנזיום להאיר איזורים יפים בקרח שהיו מהממים. כשיצאנו מהמערה הפשרנו לאט, הגענו לרכבל, ממנו לאוטו ומיהרנו לטירה, השעה היתה חמש אחה"צ כשהגענו ובדיוק סגרו את הכניסה לטירה… הבטחנו לעצמנו לשוב בפעם אחרת וחזרנו שמחים לבית שלנו.

למחרת נסענו למסלול מאוד מפורסם שנקרא נקיקי ליכשטיין, אך כשהגענו התברר שהאתר נסגר לשיפוצים עקב מפולת סלעים ולא יפתח בקיץ הזה. בדרך החוצה ליעד החלופי שלנו מצאנו שיחי פטל בר!!

איזו שמחה! קטפנו מעט וזללנו פטל מתוק 🍇תוכנית ב' נכנסה לתוקף והגענו לנקיק אחר, המסלול התחיל בהליכה קצרה ומקסימה בין סלעים נהר גועש, ובובות חציר בדמות טרולים ליוו את המסלול שבנוי צמוד לצד אחד מקירות הסלע הליכה של 10 דקות הלוך ושוב. 

אח"כ ממשיכים במסלול הליכה פסטורלי לאורך הנהר. הגענו לכפר המקסים, ובדרך כבר הסכמנו כולנו שהיינו שמחים לבית משלנו ממש כאן.

ישבנו לנוח במסעדה נחמדה, הילדים זללו צ'יפס ואנחנו התענגנו על בירה קרה ומשקה מקומי כתום בטעם יין לבן יבש.

לקינוח שטרודל תפוחים מסורתי עם המון אבקת סוכר מעל וגם פנקייק נוטלה…

הבנות ותומי, נהנו לקפוץ בטרמפולינה בחוץ ולזלול תפוחי עץ חמצמצים ומצויינים ישר מהעץ. מזג האוויר היה נפלא!

מואב וארז הלכו חזרה לתחילת המסלול, להביא את הרכבים ונסענו לטירה, הפעם הגענו בארבע. גלי ישנה באוטו והחלטנו לוותר מלבד רוני שהצטרפה למשפחת שחר שעלו לטירה בשמחה.

רוני מספרת על הטירה: עלינו ברגל, הגענו לטירה ובחוץ קצת גשם טפטף. נכנסנו לחדר שהיו בו המון מכונות של פעם ותותחים. מתוך הטירה מהחלון ראינו אנשים שמאכילים עופות דורסים שנחתו להם על הזרוע.

היתה רחבה גדולה וקיבלנו מכשירי שמע, וכשנכנסנו שאלו אותנו מהיכן אנחנו, וכשענינו מישראל, הם אמרו לנו שיש להם הפתעה מיוחדת לילדים מישראל. והמדריך אמר שהוא מאוד רוצה לבקר בישראל וקיבל המלצות מארז לאן כדאי לטייל בארץ ישראל. 

ההפתעה היתה מכשירי שמע לילדים, שהמספרים הם שני עכברים בעברית!! זה היה מאוד מגניב ועשה את הסיור הרבה יותר כייפי, כי זה היה כמו להכנס לעולמם של העכברים בטירה זה גם היה מצחיק. ראינו את השעון הגדול שהשמיע צלצולים חזקים. אני הכי אהבתי לעלות לצריח הכי גבוה בטירה, כשהגענו למעלה ירד המון גשם והיתה רוח ונרטבנו מאוד, אבל זה היה כיף. הטירה ענקית עם המון חדרים, ומרתף וחדר עינויים כמובן, ממליצה מאוד!

מפלי קרימל, נחשבים למפלים הגדולים באירופה. מיד שמגיעים מרגישים שזו אחת האטרקציות המתויירות, המוני תיירים גדשו את האתר מכל העולם וכמובן גם מישראל. מרבית התיירים מגיעים מתחת למפל, להנות מרסס המים הנופלים בכוח למטה.

המסלול הוא טיפוס בשני שלבים לפסגת המפל, אנחנו הגענו לשלב הראשון, אחרי עליה קשה, אך בהחלט נוחה ואפשרית אפילו עם עגלת תינוק, לגובה של כ-1000 מטר, קינחנו בגלידת "כל הכבוד" וחזרנו למטה.

ה'שחרים' האלופים, המשיכו לשלב ב', פסגת המפל בגובה 1,460 מטר!.

בדרך הבחנו בשלט משולש גדול, המספר שהמסלול שעשינו היה חלק מנתיב בריחה של יהודים אחרי השואה. בשנת 1947, שהחליטו לברוח מהיחס המחפיר מהמקומיים באותה התקופה לאיטליה בדרך לישראל. והמסלול הזה נבנה לאות זכרון וציון גבורתם של אותם יהודים אמיצים בדרך לישראל.

את היום האחרון בחבל זלצבורג בחרנו לבלות במסלול הידוע ככביש גרוסקלונגר שנחשב היפה ביותר באלפים האוסטריים.

במסלול יש 11 תחנות בהן נקודות תצפית מרהיבות, מסלולי טיול קצרים, מוזיאונים, מתקנים לילדים ואפילו קטע קטן עם שלג!! 

טיפסנו לגובה 2,650 מטר וצפינו בפסגות הגבוהות ביותר עד 3,500 מטר בערך. עצרנו בכל 11  הנקודות, מוזיאון קריסטלים שנאספו באזור, מתקני שעשועים ותצפיות שונות.

 הנקודה האחרונה היא תצפית על הקרחון פראנץ יוסף, הגדול באירופה, מרהיב ממש. זה היה יום נהדר ואטרקציה שבהחלט אסור לפספס!

למחרת יצאנו לנסיעה ארוכה לוינה, 4 שעות. בפאתי העיר זלצבורג, קפצנו לחנות המפעל של השוקולד האוסטרי הידוע – מוצארט.

רכשנו מהשוקולד המפורסם במחירים מצויינים העמסנו את הבנות והמשכנו בנסיעה לזלצבורג, העיר מהממת. יצאנו לטיול בעיר העתיקה;

 הגענו לכיכר מוצארט, לשוק דוכנים מקסים שכלל מזכרות, פירות, גלידות ומיני מאפים עצומים וטעימים.

במשפחת שחר יש אהבה למוסיקה ולנגינה, מיתר ואיתי מנגנות פסנתר וסתיו מנגנת כינור. אז במיוחד מכיוון שמוצארט ניגן בעיקר כינור, יצירותיו ידועות היטב למוסיקאיות הצעירות והיתה התרגשות רבה וביקור במוזיאון מוצארט, היה אחד מההמלצות ש"אסור לפספס" בקרב אומני המוסיקה. אלה הצטרפה אל משפחת שחר בביקור במוזיאון וצילמה לנו כמה תמונות.

מואב, רוני, גלי ואני הסתובבנו בשדרת החנויות היפייפיה ליד המוזיאון.

הגענו לוינה בערב מותשים ישר למיטות. היומיים שהיינו שם התחלקו ל2; ביום הראשון תומי ואנוכי קיבלנו "שחרור" מהגברים שלקחו את הבנות ליום כיף שכלל הסתובבות בעיר העתיקה, בבית האופרה ובקטדרלה המרכזית בעיר ולקינוח הלכו לקולנוע לצפות בסרט מיניונים 3!

אחרי שבועיים שעברו כל כך מהר, בבלוג סיפרנו בעיקר על הטיולים, אבל בכל יום הבנות נהנו מהמון זמן כיפי גם בבית המשותף, תומי ואני בילינו בסופרים (חושבות להפיק טיולי סופרים בעולם), בשיחות והמון חיבוקים, הגברים מצאו זמן איכות בעיקר להתבודד ביחד ולחוד… 

אך גם היום האחרון הגיע, היה זה יום עצוב לכולנו. אחרי כמה שעות בקניון נפרדנו מתומי, ארז והבנות, שעסקו ברכישת מזכרות סופטיול.

אחרי חיבוקים  ונישוקים רבים, הם חזרו לארץ ואנחנו המשכנו לכיוון אגם באלטון בהונגריה למנוחה…ועל כך  בפוסט הבא ♡

אחרי פולין היינו צריכים להחזיר את האוטו לצ'כיה, לפני המעבר שלנו לסלובקיה.

נסענו מזאקופנה לסלובקיה (כ-100 ק"מ), השארנו את שתי המזוודות שלנו בדירה ששכרנו לעוד שבוע ונסענו לצ'כיה לקאמפ נחמד (כ-70 ק"מ מפראג), שנמצא ממש על הנהר ומהווה תחנת עצירה מלבד לקאמפרים ולמשפחות מטיילות בכבישי אירופה גם לכאלה המטיילים עם סירות ממונעות על הנהר עצמו.

שלושה ימים רגועים העברנו בקאמפ, אני הייתי צריכה להתאושש מכאבי גב עזים ובגלל זה לא יכולתי ממש ללכת ומואב והבנות רצו קצת מנוחה.

במסגרת המנוחה, יצאנו יום אחד לעיירה קטנה ומקסימה בשם 'קוטנה הורה', המקום שופע קטדרלות וכנסיות מרשימות, אנחנו בקרנו בשני מקומות מאוד מרשימים:

כנסיית העצמות – בה למעלה מ-40 אלף שלדים, אשר הוצבו כפסלים אומנותיים.

בזמן שבנו את הכנסייה, נתגלה קבר אחים שכפי הנראה נפטרו ממחלת האבעבועות השחורות או מגפה אחרת. והנזיר שהיה אחראי על עיצוב הכנסייה, החליט להנציח את זכרון האנשים בדרך זו.

זה מראה ממש מלחיץ בהתחלה, במיוחד שיודעים שאלו הן גולגלות ועצמות אדם אמיתיות, אבל אחרי כמה דקות, מתרגלים ומתייחסים לאומנות הסידור של העצמות ומה שעשו שם באמת מרשים.
אגב, מספרים שנזירים נסעו לירושלים בסוף המאה ה-14 והביאו אדמה מארץ הקודש, אותה פזרו מסביב לכנסייה לקדושה וריפוי – מעניין ומרגש.

כנסיית סנט ברברה המדהימה
הדרך לכנסייה עצמה ממש מרשימה, מעין טיילת פסלים מצד אחד ובנין לבן מצדה השני, להקת נגנים קטנה שניגנה בסגנון ימי הביניים הנעימה והכניסה אותנו לאווירה הנכונה…
נכנסנו לקטדרלה העצומה שנבנתה במאה ה-13 ומאז נוספו לה עוד ועוד אגפים וצריחים.
החלל המרכזי מרשים מאוד, חלונות הויטראז' מקסימים, פסלי אבן ועץ מעטרים את המקום בכל פינה.
העוגב העצום ומעליו מלאכים ילדותיים עושה חשק לשמוע את הנגינה שלו…

עלינו לקומה השניה, ממנה ניתן להסתכל על המקום מזווית שונה, קרובה יותר לתקרה המעוטרת בציורי סמלי המחוזות השונים שהיו בצ'כיה בעבר ופסלי פרצופים שונים בקימורי התקרה.
יצאנו למרפסת, מדהים להשקיף מגובה כה רב, וגם גורם לפיק ברכיים במיוחד עם גלי הקטנה, שמתרוצצת ורוני ואלה אחריה חסרות פחד…

כשיצאנו החוצה, גשם החל לרדת (התאריך הוא
ה-1 לחודש יולי, איזה כיף באירופה!!!) מיהרנו לאוטו ולדירתנו הקטנטונת בקאמפ לשנ"צ.

הנסיעה לפראג היתה קצרה, שעה בערך. בזכות הנחישות שלנו והארגון, יצאנו מוקדם יחסית 7:45, יום ראשון הכבישים ריקים, הצ'כים עוד לא התעוררו והדרך זרמה בנעימים.
זהו יום של לוגיסטיקות, מואב הוריד אותנו בהוסטל קטן, במרכז העיר והכי חשוב במרחק 350 מטר מתחנת הרכבת. המטרה היתה: יום בפראג ולמחרת בבוקר נסיעה ברכבת לבודפשט, הונגריה. שם מחכה לנו האוטו החדש שילווה אותנו את המשך הטיול.
הלכנו לארוחת בוקר בביסטרו קטן, לא רחוק מההוסטל, מואב נסע לשדה התעופה "להזדכות" על האוטו. כשחזרנו, החדר שלנו חיכה לנו, אבל הופתענו מהתנאים, החדר היה מרווח יחסית ונקי, אך עם שירותים משותפים (?!) אני ממש הופתעתי שירדתי לקבלה לוודא שזה אכן מה שהוזמן על ידינו, (טוב כבר התרגלנו להתפנק…) ומתברר שבהוסטל הזה כל השירותים משותפים. אבל ההפתעה הגדולה היתה שאינטרנט היה רק בקבלה וזה היה הקש ששבר את לב הבנות שהתרגלו בצפייה חופשית ביו טיוב ומשחקים אינטרנטיים.

כשמואב חזר יצאנו לטייל בעיר. לקחנו מונית למוזיאון הטכנולוגי, 5 קומות של מיצגים שונים המראים התפתחות של תחומים שונים מרגע המצאתם ולאורך ההיסטוריה.
זה התחיל בקומת הכניסה, באולם גדול ובו כלי תחבורה מכל הסוגים וכל המינים: מכוניות, אופנועים,אופניים, מטוסים, רכבות ואפילו כדור פורח!

עוד היה מעניין, עולם הצילום, הטלוויזיה והאסטרונומיה שממש היה מגניב לראות את כל כלי המדידה בהן נעזרו החוקרים כדי למקם את הכוכבים לתעד ולאתר אותם וכמובן למצוא חדשים, ודיסקסנו על ההתפתחות העצומה שעבר תחום האסטרונומיה עד היום, שכל אחד יכל להוריד אפליקציה פשוטה המאתרת וממקמת את הכוכבים בכל רגע נתון לכל אדם החפץ בכך.

מיצג נחמד היה של תחום הרפואה, אך הבנות נרתעו מתצוגות הפרוטזות והתפתחות טיפול בעצמות על ידי פלטינות וכאלה שהתקדמנו במהירות במיצג הזה.

אחרי ארוחה קלה במוזיאון יצאנו לכיוון מרכז העיר, בהליכה קלילה, עברנו גן משחקים מקסים, המשקיף על העיר בצורה מושלמת.
האווירה של יום ראשון, האנשים מחייכים, רגועים מטיילים עם המשפחה, וביניהם המוני תיירים כמונו.

סיימנו את הטיול שלנו, בפסל המסתובב הידוע של פראנץ קאפקא, הפסל מרשים בדיוק כפי שתיארו אותו. כיף לעמוד ולהסתכל איך כל חלק נע וגורם לראש הענקי לשנות כיוון כל כמה דקות. מגניב מאוד.

בדרך לחדר עוד עצרנו להשתעשע בגינת משחקים קטנה ליד ההוסטל, הבנות נהנו לשחק ואף לפגוש ילדים אחרים חמודים שגם ניסו לדבר איתן.

הנסיעה לבודפשט, הונגריה

נסיעה ברכבת של 6.5 שעות לקראת המפגש שלנו עם משפחת שחר. לאחר תכנונים וארגונים רבים הצלחנו לקבוע טיול משפחות עם אחותי האהובה תומי, ארז והבנות דודות המהממות: איתי, סתיו ומיתר. שבועיים ביולי שיכללו את סלובקיה ואוסטריה. חיכינו כל כך וממש ספרנו את הימים!! המפגש יהיה בסלובקיה אבל נספר אח"כ את כל הפרטים.

הנסיעה עברה יחסית מהר ובנעימים. מתחנת הרכבת המרכזית בבודפשט, תחנה אחת במטרו והגענו לדירה המפנקת שלנו בהוסטל חביב ובמקום מצוין.

בודפשט מקסימה, יצאנו לטיול רגלי בעיר, הגענו למבנה הקפיטול המרשים, שחקנו והצטלמנו ברחבה, כמו תיירים מנוסים.

ומשם המשכנו ל"נעלים על גדות הנהר" פסל לזכרם של יהודי הונגריה שהוצאו להורג בשואה על גדות הדנובה.

משם חצינו את הנהר בדרך גשר השלשלאות. זהו הגשר הראשון שנבנה על הגובה ומחבר בין 'בודה' ו'פשט' אשר בחזיתותיו שני אריות גדולים. האגדה מספרת, כי מתכנן הגשר אדם קלארק, קפץ מהגשר אל מותו, לאחר שגילה כי פסלי האריות המרשימים היו פגומים ולא היה להם לשון בפיהם (הבנות ניסו לבדוק, וגם אנחנו… אך הפסלים עצומים וקשה לקבוע בבטחון). בכל מקרה הגשר מרשים וגדוש בתיירים…

משם המשכנו לכיכר אדם קלארק למרגלות גבעת פשט. עלינו לגבעה, שם ראינו את ארמון המלך, פסל הנשר, הכנסייה הלבנה. בדרך עצרנו לאכול גולש הונגרי אותנטי במסעדה ליד בית הודיני המפורסם (לא נכנסנו ממש).

סיימנו את היום ומיהרנו לחדר הנעים שלנו, מואב נסע להביא את האוטו שהשכרנו לתקופה הבאה שלנו עד סוף הטיול.
האוטו שקיבלנו היה קטן מהרכב הקודם ופחות מפנק. הכיסא של גלי נכנס באילוצים מסוימים, והחלטנו לנסות להחליף אותו למחרת בבוקר לפני שיוצאים לכיוון סלובקיה.

הניסיונות לקבל רכב אחר לא צלחו אך כלום לא יכל לעמוד בהתרגשות ובשמחה שלנו לקראת המפגש המשפחתי בעוד כמה שעות בסלובקיה! יצאנו לדרך בשמחה גדולה !
להתראות בסלובקיה!

נחתנו בפראג בשעות הצהריים אחרי טיסה של כמעט 4 שעות. 

במטוס שלא היה ככ מלא, הבנות בקשו מהדיילות לשבת בשורה הראשונה (השמורה למחלקה ראשונה) ונענו בחיוב. שם ישבו להן בכיף, ציירו ויצרו בשמחה.

בשדה התעופה חיכה לנו האוטו שלנו, פורד סטיישן חתיך ואוטומטי (!). מרגע זה אנחנו מרגישים לגמרי אירופה! 

,טיפ🦉: את האוטו שכרנו ל3 ימים, ואחרי יום סגרנו עסקה לשכירות של חודש שהוזילה לנו את המחיר לכ-25$ ליום כולל ביטוחים. (חסכון של כמעט חצי מחיר) כשהגענו להחליף את הרכב ביום השלישי, בגלל שזו היתה אותה החברה, אישרו לנו להשאר עם אותו האוטו.

טיפ🦉🦉: יש הבדלים משמעותיים במחיר השכרת הרכב בין המדינות השונות באירופה,  בפראג למשל, היה ממש זול לעומת כל ארץ אחרת שהשכרנו בה. אנחנו שכרנו באתר הזה, אחרי שבדקנו בכל החברות הגדולות והמוכרות, זהו אחד האתרים הגדולים להשוואת מחירים להשכרת רכב במחירים הכי זולים כולל ביטוח.

וגם חיכתה לנו הפתעה – מני ממטרה – מצאנו באוטו שלנו דיסק ילדים בעברית(!!!), של אמן ילדים, מני ממטרה (שלא הכרנו קודם), הבנות הופתעו והתרגשו מהמציאה המעולה, ומאז מקשיבות לדיסק בכל נסיעה. תוך יום או יומיים כבר כל המשפחה זמזמה את המוסיקה וכעבור שבוע שבועיים כבר דיקלמנו את המילים כולל קטעי דיבור וחיקויים.  אפילו גלי הקטנה התמכרה!

יצאנו עם הפנים דרומה לאתר קמפינג מקסים, שנמצא על אגם מהמם. 

הגענו לחדר שלנו די מאוחר ונכנסנו ישר למיטות, מתברר שלמרות שזאת תחילת העונה, אתרי הקאמפ מלאים בסופ"ש.
 בבוקר התעוררנו לנוף מקסים וארוחת בוקר פשוטה ועם זאת טעימה כמעט כמו בבית וכללה: ביצים, ירקות, גבינה ולחם טרי. מה יכל להיות טוב מזה?

אחרי ארוחת הבוקר, הגענו לאתר הקאמפ הבא שלנו, שם היה למזלנו מקום וסגרנו לשני לילות.
המקום מקסים, נמצא ממש על נחל ואפשר להכנס לרחוץ במים או לקחת סירת משוטים.

בבוקר יצאנו לטייל במסלול נחמד לאורך הנחל, הגענו לבית קפה קטן בו כולם עוצרים לשתות…בירה! זה מדהים לראות כמה בירה אנשים שותים כאן, ממש בכל הזדמנות. והמחיר בהתאם כ-1€ לחצי ליטר(!!). הבנות נהנו מגלידה וכך נהננו לרבוץ על הדשא בשמש הנעימה.

 בשעת צהריים עלינו על סירה קטנה שהעבירה אותנו לגדה השניה של הנחל, למסעדה קטנה אחרת, ואכלנו שם ארוחת צהריים צ'כית קלאסית; פרוסת גבינה עטופה פירורי לחם מטוגנת (כמו שניצל) עם צ'יפס. סלט ירקות טרי וטעים, שניצל עם קוביות תפו"א מאודה, פירורי בצק מאודים (סוג של תבשיל כמו פסטה) מוגש ברוטב עגבניות.  הכל היה טעים מאוד.

בערב הדליקו מדורה במרכז הקאמפ, בזמן שהבנות שחקו במשחקי מחשב, גלי כבר נרדמה, יצאנו מואב ואני לפטפט עם האנשים שהתארחו בקאמפ. במיוחד עם בחור סיני שנמצא ברילוקיישן בגרמניה (דרזדן) בחברה שמייצרת פנסים לרכב, היה מעניין לדבר איתו כי בדיוק חזרנו מסין וזה העלה המון נושאי שיחה מרתקים…

בשבוע שלאחר מכן, התקרבנו לפראג, והתארחנו בקאמפ מפנק ביותר שנקרא אוהייס. גרנו במעין דירונת נחמדה. קיבלנו שידרוג, ובמקום 2 חדרי שינה שהזמנו קיבלנו 3. 

הבנות התרגשו כל כך, כי בפעם הראשונה השנה, היה לכל אחת חדר משלה!
הקאמפ מאורגן ומאובזר ויש בו כל מה שמטייל רוצה או צריך לטיול ובמיוחד עם משפחות והכל חדש, נקי ומטופל ברמה גבוהה ביותר.
לילדים יש בריכה מחוממת ובריכה חיצונית (היתה סגורה עדיין), מתחם טרמפולינות אדיר! אחד המקומות האהובים עלינו בקאמפ.

אומגה לילדים, מתקנים (מגלשות נדנדות וכד), מגרש כדור עף, ארגז חול.
משחקייה – חדר שלם עם משחקים כמו בגן, ג'ימבורי, בובות, לגו, לבני עץ ועוד.
משחקי שולחן – הוקי אוויר, כדורגל שולחן
אזור מכונות כביסה ומייבש, מדיח כלים ומסעדה.
מה יכל להיות טוב יותר מזה?

השבוע עבר בנעימים, הבנות לא רצו לצאת בכלל מהקאמפ. בחג השבועות החלטנו לנסוע לפראג, הבנו שעדיף לא להגיע לפראג עם האוטו אז הגענו עד לתחנת מטרו, החננו ונסענו ברכבת התחתית.
כבר בתחנה הראשונה עלו שני פקחים שבקשו לראות את הכרטיסים שלנו. ואז התברר, שהיינו צריכים להדפיס תאריך על הכרטיסים לפני שעלינו לרכבת, אבל אנחנו לא ידענו את זה😣😣 (כלומר, אלו כרטיסים שאפשר לקנות מתי שרוצים וכשמתשתמשים צריך לכרטס אותם) הפקחים אמרו שהם חייבים לתת לנו דוח וזה 800 קרונות צ'כיות לכרטיס (32$) ולאחר דיבורים והסברים והתנצלויות מצידנו, שילמנו את הקנס בעבור כרטיס אחד והמשכנו בדרך קצת בהלם.

מייד מבינים למה אומרים שפראג היא העיר היפה בעולם. איך שיצאנו מהמטרו, הרגשנו את האנרגיה  משתנה. תיירים גודשים את הרחובות, מבנים  ישנים ששומרו יוצרים תחושה של תפאורת סרט רומנטי, לצד דוכני פירות, מיצים, סירים עם אוכל מקומי, מזכרות ואווירה נהדרת מלאת חיוכים גם לשומרים המבצעים בדיקת בטיחות שגרתית, יש חיוך וקריצה כשאנחנו אומרים להם שאנחנו מישראל.

נתנו לזרם האנשים להוביל אותנו, ל'טירה' של פראג,  הטירה נמצאת על גבעה המשקיפה על העיר, וכשנכנסים לטירה ומעפילים למעלה ב287 מדרגות ספירליות (אנחנו ספרנו 285) מגיעים לנוף מדהים וגם אפשר לראות את קצוות הצריחים המקיפים את הטירה. המראות מדהימים!

ירדנו למטה והתחלנו בהליכה קלילה לכיוון גשר קארל, בדרך עברנו בסמטאות יפיפיות המעוטרות במסעדות, בתי קפה וחנויות מזכרות. 

ממש בתחילת הדרך ראינו חנות גדולה לבובות מריונטה. התלהבנו מאוד ובתוך החנות מוכרת חביבה, הסבירה לנו בחביבות על הבובות השונות, ההבדלים ביניהן, מפלסטיק, מעץ, עבודת יד וכאלו שלא. ואף נתנה לבנות להתנסות בהפעלת בובת מריונטה בעצמן. 

כמובן שיצאנו עם בובת מריונטה משלנו… טוב נו איך לא.
בהמשך הדרך ראינו שמוכרים בובות כאלה כמעט בכל חנות מזכרות – קטע  כזה.

מאפה הקיורטוש ההונגרי, נמכר כאן בכל פינה, עטוף בסוכר וקינמון מעוטר בשוקולד חם ולפעמים ממולא בפודינג וניל מתקתק.

כשמגיעים לגשר קארל, מרגישים מיד, המוני התיירים והדוכנים הפזורים לאורכו, מזכרות, ציירים ועוד כיאה לאטרקצית תיירות מרכזית אבל מה שמיוחד באמת, אלו הם הפסלים ברוח הנצרות לכל אורכו של הגשר, ולפעמים בשילוב אותיות עבריות.

אחרי גשר קארל, פנינו לכיכר המרכזית. ראינו את השכון האסטרונומי המפורסם ואף האזנו לצלצול השעון המיוחד בכל שעה עגולה. האווירה טובה כמעט כמו בכיכר סן מארקו בוונציה. 

התחלנו ללכת לכיוון בית חב"ד שנמצא ברובע היהודי, בכל זאת, היה זה חג שבועות והובטחה לנו מסיבת גלידה.

עברנו ליד בית הכנסת הגדול שהיה סגור, בגלל חג השבועות. כשהגענו לבית חב"ד היו שם כבר המון אנשים, בעיקר אנשי הקהילה היהודית שמתגוררים בפראג. מה שהיה נחמד, שהיו המון ילדים וכולם חיכו בציפייה לגלידה המובטחת.

כשהגיע הרגע (לאחר שהאזנו לקריאת עשרת הדיברות – בכל זאת חג מתן תורה) הילדים נעמדו בתור לקבלת הגלידה בטור ארוך ליד הטעם המועדף עליהם (בעיקר שוקו ווניל עוגיות). סיכמנו את הביקור הקצר בפראג כנהדר והחלטנו שנשוב אליה בהמשך ❤

מהרובע היהודי, חזרנו למטרו ומשם לאוטו ולקאמפ שלנו – הביתה. שאר השבוע בילינו בקאמפ. את הארוחות בישלנו בדר"כ, ולפעמים התפנקנו בפיצה – הפיצות מצויינות כאן.

ואז החלטנו לנסוע לאזור הרי הענקים בצפון צ'כיה והתמקמנו בשפינדלרוב מלין (המכונה שפינדל), עיירת הסקי הכי מפורסמת באזור. ובימי הקיץ הופכת לבסיס יציאה לטיולים בהרי האזור ובעלת אווירה טובה של מסעדות וכמובן בירה הרבה בירה בכל מקום.

בתחילה לקחנו בקתה מקסימה בקאמפ ונשארנו בה 3 לילות, היה לנו שם אפילו תנור!! והיה כיף גם לאפות פיצה!

יצאנו לטיול בשמורת מדבדין – שמורת הדובים.

אחרי עליה ברכבל סקי פתוח, הנוף ירוק מקסים ורוח קרה בפנים. הקטע הוא שבאנו בסנדלים וז'קט דק ודיי רעדנו מקור כשהגענו למעלה. אבל מייד נכנסנו לבית קפה והתפנקנו בשוקו חם שחימם אותנו בצ'יק. אך לא נשארנו שם זמן רב, הבנות לא יכלו להתאפק ורצו לשחק במתקנים המגניבים ולהצטלם על אותיות העץ המפורסמות.

כשהתחלנו במסלול הטיול הבנות כבר קצת התעייפו ולכל אורך המסלול המקסים למפל, התלוננו וכעסו. הרבה פעמים זה קורה, כשתקופה ארוכה יחסית, לא יוצאים לטיולים רגליים, אז בטיול הראשון הבנות ממש מתנגדות ואז אנחנו מדובבים אותם וכך היה גם בפעם הזו.

הדרך חזרה כבר היתה במצב רוח מרומם, עם שירים והצגות ואפילו ויתרנו על אוטובוס שהסיע את מרבית הדרך חזרה ועשינו זאת ברגל במקום (גילוי נאות: אחרי המתנה של חצי שעה לאוטובוס ויתרנו בשמחה והלכנו חזרה בכיף).

המלון הבא שלנו בשפינדל, היה אקווה פארק, מלון ובו פארק מים מגניב ומקורה ומבצע של 40% הנחה! כ-70$ ללילה שכללו ארוחת בוקר וערב וכניסה חופשית לפארק מים, שוב יתרון כלכלי כשעדיין לא ממש התחילה העונה.

במהלך השבוע הלכנו לעוד שני מסלולים באזור הזה שנקרא גן העדן הצ'כי (צ'סקי ראז'); אחד יער האבנים פראחובסקי סקאלי, 

והשני מבוך האבנים שצמוד לעיירה בסידייס.

ולא ויתרנו על על ביקור בטירה מקסימה סטאר אהרדי (בהארד א זאמק) וקיבלנו סיור תת קרקעי בנושא גמדונים ופיות.

הטבע כל כך מקסים, המסלולים מוצלים בעצים ומצוקים  מרבית הדרך והטיול נעים ויחסית קל גם במאמץ, כי ההליכה מלאה באטרקציות ויזואליות, כמו סלעים בצורות מיוחדות או נקיקים בהם אפשר להתחבא או לעבור דרכם והמסלול הופך מאתגר לחוויה מגניבה לילדים, בקיצור שווה.
כשחזרנו אחה"צ עוד הספקנו לבלות בפארק המים לפני ארוחת הערב.

את היום האחרון בשפינדלרוב מלין, פתחנו בפארק חבלים ובו מגלשת הרים מגניבה. לפארק החבלים הבנות לא יכלו להכנס כי הן מתחת ל140 ס"מ. אז נהננו בגלישת הרים כייפית. וחזרנו לפארק המים במלון עד שהבנות מיצו וחזרו לחדר.

 
משפינדל המשכנו מערבה לליברץ (העיר השניה בגודלה אחרי פראג), עיר קטנה ומקסימה. היה זה יום ראשון ובכיכר המרכזית היה שוק מקושט כמו תפאורה בסרט ברוח ימי הביניים, ברקע טירה ענקית (קתדרלה) אבירים, סוסים והסיעות עם המון תלבושות, חרבות, מגנים, מוסיקה ברוח התקופה, אוכל רחוב והופעות ליצנים. הצליחו ליצור אווירה מושלמת. ולקראת אחר הצהריים אפילו היתה הצגה עם סוסים אמיתיים ואבירים. 

בעיר היה פארק דינוזאורים – דינו פארק. פארק נחמד לשחק ולהשתולל כמה שעות. היה כיף ומעניין אפילו שבשלב מסוים הבנות גילו את האקס בוקס ורק שיחקו למעלה משעה במשחקי מחשב מגניבים עם עוד ילדים צ'כים חמודים, שהצטרפו מידי פעם.

באחד הימים יצאנו לטייל באזור שנקרא שוויצריה הצ'כית, על גבול גרמניה. המסלול כלל הליכה בנחל ושיט בנחל. ההליכה לא היתה ארוכה כחצי שעה – שעה, והשייט בנחל עשרים דקות בערך. 

האיש שהשיט את הסירה היה איש מבוגר ומבדח ולכל אורך המסלול סיפר בדיחות בצ'כית והראה כל מיני סלעים שדומים לחיות. בשלב מסוים הגענו לנקודת המפל שהיה יבש ואז הוא משך חבל נסתר מתוך הסלע ומפל מים נפל ממש קרוב אלינו, כולנו צחקנו והתרגשנו זה היה ממש כיף במיוחד לבנות שישבו בחרטום הסירה. 

אחר כך המשכנו במסלול ההליכה בנחל (כשעתיים) שהעלה אותנו לכפר, עליה דיי קשה והבנות עלו בכיף ובלי תלונות. 

הפינלה של הטיול היה באוטובוס מגניב עם 'שיק של פעם', שהחזיר אותנו לחנייה של המכוניות.

את היום האחרון בליברץ בחרנו לבלות במוזיאון המדע שנקרא איי.קיו. לאנדיה. 4 קומות בבניין ענק, של מיצגים שהכל היה חדש. הבנות נהנו לבחון ולהתנסות, נכנסנו גם לפלאנטריום (תשלום נוסף של כחצי כרטיס כניסה) קיבלנו מכשיר מתורגמן ואוזניות לשפה האנגלית. הסרט היה מרהיב וכולל הסברים על המירוץ אל החלל בשנים הראשונות, של רוסיה וארה"ב עד לנחיתה על הירח.

הראכוב היתה התחנה האחרונה שלנו בדרך לפולין, בימים שהיינו שם היה קריר וגשום, זוהי עיירת סקי חביבה ולנו זו היתה הזדמנות לטעינת מצברים והתרגעות. האינטרנט היה מצוין והבנות נהנו לבלות ביו טיוב כאוות נפשן (שלא ידעה שובע).
בין לבין טיילנו למפל מקסים ובקרנו בעיר הפולנית השכנה פורבה, בדיעבד חשבנו שדווקא העיר הפולנית היתה יותר פעילה והיינו צריכים לישון שם (פעם הבאה).

למחרת יצאנו לכיוון פולין, ובדרך לא התאפקנו, וקפצנו למפל נוסף מיד אחרי ארוחת בוקר נפלאה (בופה ארוחת בוקר שוודית) והמשכנו משם לוורוצלב.

להתראות צ'כיה שלום פולין ♡

התבשרנו חגיגית אחרי המון דיבורים של אולי… שסבתא שושי ודוד שי (אמא שלי ואחי) מגיעים לבקר אותנו בסין. הילדות יצאו מגדרן מרוב התרגשות והחלו להכין רשימות של המוצרים האהובים עליהן כדי שסבתא תביא איתה.
החלטנו להגיע לביג'ינג לפגוש את האורחים, ולאחר בירורים והשוואות מחיר, בחרנו ברכבת הסופר מהירה (10 שעות במקום 33) המחיר שווה למחיר טיסה, 1,140 יואן בערך. החלטנו לנסוע ברכבת כי לבנות יש הנחה של 50% וגלי לא משלמת כלל. ואילו בטיסות סיניות הילדים משלמים לפעמים יותר ממחיר מבוגר וכולל גלי, והזמנת הטיסה אונליין כשיש מספר ילדים גדול ממספר המבוגרים זה בלתי אפשרי.

הנסיעה היתה מדהימה! נוחות ונועם, באנו מוכנים עם חטיפים וסוללות מוטענות לכל המכשירים ובאמת עבר סבבה.

הגענו לעיר ביג'ינג, רשת מטרו גדולה ונוחה, קניונים ענקיים, גשרים עצומים, כבישים מרווחים, עיר מטורפת!

את הלילה הראשון העברנו בגסטאהוס מומלץ על ידי התרמילאים, שהיה ממש מבאס יחסית למקומות שהיינו בהם בסין והמחיר יקר בהרבה. היינו חייבים למצוא מקום טוב יותר גם לכבוד אמא שלי.

אז עברנו לאזור אחר, מצאנו מלון נחמד קרוב מאוד למטרו, לקניון נחמד ולבית חב"ד (אמא שלי שומרת כשרות, אז רצינו גישה קלה ללא תחבורה)

טיילנו באזור בזמן שחיכינו לביקור הנכסף. הגענו לרחוב 798 שהינו אזור תעשייה נטוש שאמנים מכל מיני תחומים הקימו במבנים השונים גלריית מעוצבות ואפילו נתקלנו במרכז הישראלי לתרבות ועסקים

וקיר ארוך עם תמונות מגניבות לצילומים

הגיע היום הגדול, הבנות לא הצליחו להסתיר את ההתרגשות ואי השקט. הגענו לשדה התעופה חצי שעה אחרי חצות.

ההמתנה היתה ארוכה ובעיני הילדים אפילו עוד יותר, הבנות התחילו לפקפק ולתהות אולי טעינו בתאריך וכאלה… אבל אז הם הגיעו!

הדרך למלון היתה מלאת התרגשות, לקחנו שתי מוניות. הגענו לחדר והתחילה פריקה של כל המשלוח שהגיע מהארץ, הגיעה מיני חנות מכולת מסבתא שושי כמובן, הדודים ומסבא אפרים וסבתא אורה מצד האבא. היתה חגיגה גדולה

מלבד חטיפים וממתקים אהובים, הבנות קיבלו מכתבים ומשחקים מהאחייניות שלהן אליהן הן כ"כ מתגעגעות, הבנות ממש רקדו בשמחה.

הימים הבאים היו גדושים פעילויות, כיאה לטיול קצר (כי רוצים להספיק הרבה בזמן קצר), חלקנו את  הזמן בין שווקים: שוק הפנינים, שוק הצעצועים,  שוק אוכל, שוק לילה, שוק פשפשים, חנויות ומרכזי קניות… קניות זה חשוב 🙂

לצד טיולי יום מדהימים:  העיר האסורה – ציפינו כל כך הרבה מהעיר הזאת ואולי בגלל זה גם התאכזבנו. מלבד אוסף השעונים של הקיסרות לדורותיה, מתנות שהקיסרים קיבלו לאורך ההיסטוריה. שעונים ענקיים ושעונים קטנים, עם מנגנונים שונים, באמת מגוון אדיר ומרשים. היה כיף לעבור בין השעונים מכל ארץ וארץ לבדוק באיזו שנה הוענק השעון ולהתלהב.

טיול לחומה הגדולה, התחיל בנסיעה במונית לתחנת אוטובוס מספר 719, שלקח אותנו עד החומה בכשעתיים וחצי, נסיעה סבירה.
הגענו לכניסה לשמורת – באדאלינג, והמוני דוכנים עם מגוון יפה של מזכרות ומאכלים ליוו אותנו כל הדרך למעלה. התלהבנו כל כך, גם שהמחירים הזולים באופן מפתיע וגם אחרי התמקחות המחיר אפילו זול יותר. הבטחנו לעצמנו שנקנה מזכרות בדרך החוצה והמשכנו בדרך לחומה.

השמורה מקסימה, מסודרת בצורה מופתית כיאה לאתרי תיירות בסין. הכל נקי, משולט ומסודר.  העלייה לחומה היתה קלילה והמראות שנגלו היו מדהימים.
ההליכה על החומה עצמה היא קשה לפעמים ותלולה עם המון מדרגות בעליה. בשלב מסוים הבנות החליטו שהם מיצו וירדו למטה עם אמא שלי, מואב וגלי שהיתה במנשא.

שי ואני המשכנו עד לנקודה הכי גבוהה ורחוקה בקטע, הנוף היה מהמם, פחות ופחות אנשים והרבה תמונות מצחיקות, בנופים עוצרי נשימה. מרוב שנהננו לא שמנו לב שהשעה כבר היתה מאוחרת, וכשחזרנו כל הדוכנים היו כבר סגורים, ולא היו עוד אוטובוסים מהשמורה.

בסופו של דבר תפסנו מונית עד למטרו הכי קרוב ומשם למלון. מהרנו מאוד כי היה זה יום שישי ורצינו להספיק לארוחת שישי בבית חב"ד. כשהגענו פינו לנו מקום, כי הארוחה כבר החלה, וכדרכם של בתי חב"ד, הכל היה בנועם, באדיבות הכוללת תובנות   וסיפורים מעולם היהדות עם מסר חכם ונחמד לחיים.
באחד הימים פנה אלינו מנהל המלון והפנה את תשומת לבנו שהויזה שלנו נגמרת בעוד יום או יומיים והוא לא יוכל לאשר לנו להשאר במלון ללא ויזה בתוקף. היינו מופתעים מאוד. היינו בטוחים שקיבלנו ויזה ל3 חודשים. קפצנו מייד למשרד ההגירה, מילאנו טפסי בקשה להארכת הויזה, צרפנו אישור מהמלון ותעודת הלידה של גלי. התבקשנו להגיע בעוד 7 ימים לקבל את הדרכונים עם הארכה של חודש נוסף. המחיר 160 יואן לפספורט.

גן החיות הגדול בביג'ינג ובו האקוואריום הידוע – אין כמו ביקור משפחתי בגן החיות. תמיד עושה לנו טוב בלב, לזהות חיות מוכרות ולהכיר חיות חדשות. פתחנו את הביקור אצל הפנדות כמובן והמשכנו לשאר החיות. היה זה יום מלא שמש וחם, ובכל זאת יצא לנו לראות כמה פנדות ערניות ופעילות. שיא הביקור היה האקוואריום הגדול שרק הכניסה אליו עלתה 150 יואן למבוגר. הוא תופס מקום של כבוד בגן החיות ואנחנו שמחנו לראות שוב חיות מים. הביקור כלל מופע דולפינים, כלב ים היה כיף ומשעשע.

ביקור בפארק מדהים כשלוש שעות נסיעה מביג'ינג בעיירה ושמה שיידו – זו היתה בשבילנו הזדמנות להכיר למבקרים מהארץ את העוצמה המדהימה  של סין, בכל מה שקשור בתיירות טבע, בדומה לחוויה שלנו בדרום סין. נסיעה קצרה מביג'ינג, רק 3 שעות וכבר אנחנו באזור מצוקים, נהרות, רכבל וגשר זכוכית כמובן-המתכון הבטוח של הסינים לאתר תיירותי מצליח.

העליה ברכבל היתה קצת מפחידה, למעלה היה ממש מקסים. והיה מצחיק לראות את התגובות של סבתא כשהלכה על גשר הזכוכית בפעם הראשונה, שי לעומתה דילג בטבעיות כמו הבנות.

בפארק המסלול מעגלי, תחילה עולים ואח"כ יורדים. הגיעה שעת אחה"צ והתחלנו לחשוש שנפסיד את האוטובוס האחרון. אז מואב, גלי, סבתא ורוני ירדו ברכבל ואילו שי, אלה ואני ירדנו ברגל. בגלל שהזמן דחק עשינו את הדרך בחצי ריצה חצי דילוגים.

כשיצאנו מהפארק התברר שאכן אחרנו את האוטובוס. ניסינו למצוא מוצא, ואז פגשנו סינים תיירים מקומיים אדיבים, שהציעו לנו טרמפ. הם גם נסעו  לבייג'ינג והזמינו אותנו להצטרף אליהם. כל הבנות הצליחו להצטופף ברכב הגדול (ב.מ.וו. מפנק במיוחד) ומואב ושי הגיעו בטרמפ אחר שהביא אותם לבייג'ינג בתמורה ל100 יואן. הנסיעה שלנו עברה יחסית בנוחות הנהג הציע לנו מים ומסטיקים, נדיב מאוד מצידם. עוד הרפתקאה, שעזרה לנו להכיר עוד צד של הסינים בנחמדותם ואדיבותם.

ולקינוח, ממש ביום האחרון נסענו לארמון הקיץ, שהיה בהחלט גראנד פינאל'ה, בטיול בביג'ינג. המקום מקסים, מטופח ונמצא ממש על אגם ענקי, כמובן שניצלנו את ההזדמנות לסירת פדלים. אח"כ כשהיינו כבר בסירה, גילינו שיש גם סירה חשמלית (איך לא?) בסין ממש מדהים שיותר ויותר רכבים חשמליים.

רוני גילתה דוכן נחמד של אמן שמצייר שמות באותיות לועזיות ממש מקסים בסגנון סיני. אז החלטנו לעשות גליון עם השם לכל אחת מהבנות. וכשראינו את התוצאה התבאסנו שלא עשינו גם לבני דודים, אבל נהיה כזה תור…אז ויתרנו.

נפרדנו מסבתא שושי ודוד שי אחרי 12 ימים שעברו הרבה יותר מידי מהר. קיבלנו "מנה של בית" שנתנה לנו כח להמשיך בטיול שולחנו הביתה המון מטען חורג שהיה לנו בתוספת מתנות כמובן.

בימים הבאים, העברנו את הזמן עד קבלת הדרכונים שלנו עם הויזה המעודכנת, הלכנו למוזיאון המדע וטכנולוגיות. מוזיאון ענקי, מצוין לילדים, לצערי אנחנו הספקנו רק קומה וחצי וכבר הגיעה השעה 17:00 והמוזיאון נסגר. העובדים ממש גרשו אותנו משם (בחיוך כמובן), זה היה משעשע. הבנות יכלו לבלות שם בכיף עוד שעות ארוכות.

עוד אספר שבסין יש מבחר אמצעי תשלום מאוד לא מוכרים לנו ומאוד טרוויאלים בשביל הסינים. לפעמים הם ממש לא מבינים למה שנרצה לשלם בכרטיס אשראי או במזומן, והוויצ'אט – אפליקציית ההודעות בסין, משמשת כארנק ואמצעי התשלום השכיח ביותר.

קיבלנו את הדרכונים ומואב טס לבנגקוק,להביא את המזוודה והסלקל שהשארנו מאחור.

זה הזמן להמליץ לכל מי שחושב על טיול כזה, לארוז כמה שפחות מכל דבר… אנחנו הבאנו המון ספרים, בגדים, נעליים, תרופות…. וחבל כי יש הכל בכל מקום. השארנו את הציוד בתאילנד, כשנסענו לקמבודיה, היינו משוכנעים שאנחנו נוסעים לכמה שבועות. התוכניות השתנו כל כך הרבה ועברה חצי שנה, שבסופה החלטנו בכלל לא לחזור לתאילנד, כך שמואב נסע להביא את הציוד במיוחד וגם אז שלחנו את כולו כמעט לארץ (חצי בתאילנד וחצי בסין.) סעו קל כמה שתוכלו המלצה שלנו אליכם מכל הלב- כי אני ממש גרועה בזה.

כמה ששלחנו עדיין היינו תמיד עם הרבה יותר מידי תיקים והרבה יותר מידי משקל.

כשהגענו לבייגינג פגשנו את יאנג, חבר של ציפי וטימי מצנגדו, גם הוא חבר בעמותת "בית שלום" והוא ניסה מאוד לעזור לנו עם העגלה של גלי, שהמעצור שלה נתקע ולא מאפשר לעצור את העגלה. יאנג הגיע למלון, לקח את העגלה וניסה למצוא מקום שיתקן אותה. אחרי שניסה מספר מקומות ללא הצלחה החזיר לנו אותה וגם נתן לבנות מתנות, מניפות אותנטיות, שעליהן אביו מצייר וכותב באותיות סיניות – מקסימות ממש. הוא צירף כמה מאכלים סיניים ואבטחת.התרגשנו מאוד, במיוחד שהוא שעוזר לנו ובסוף אנחנו עוד מקבלים ממנו מתנות.

ביום שלפני הטיסה קבענו עם יאנג, ארוחת צהריים, עם חברותיו לכנסייה. יאנג הזמין אותנו בשם חברותיו שמאוד רצו להכיר אותנו. הסכמנו בשמחה וביום שני בצהרי היום נכנסנו כולנו למכוניתו של יאנג, שהסיע אותנו לבית חברותיו. בתוך הבית חיכה לנו שולחן סלון גדוש כל טוב, ממתקים מקומיים, דובדבנים והמון, ליצ'י, מים קרים, שקוררו במיוחד בשבילנו. פחיות מיץ, סוכריות, עגבניות שרי, בננות ומשמשים! יוגורט בדיוק הסוג שהבנות אוהבות ועוד מלאן הפתעות.

המארחות לא יודעות אנגלית או עברית, והשיחה התאפשרה תודות לתרגום של יאנג. לאחר טעימת המטעמים בסלון, הוזמנו להגיע לשולחן לארוחה. בעלת הבית פתחה בברכה יפה, בנוסף לתודה על המזון ועל השפע בחיינו, הוסיפה ברכה אישית בשבילנו. זה היה מאוד מרגש.

הארוחה התחילה. המזון על השולחן היה בשפע. התברר שבעלת הבית קיבלה המלצות מטימי וציפי המקסימים, והכינה לנו אוכל שאנחנו אוהבים, כולל פלפלים חריפים בשבילי. האוכל היה מעולה, טעים מאוד ומאוד מגוון.

זה היה ערב סיום נפלא לסין, יעד שכבש אותנו ובגדול. נהננו לטייל, להכיר אנשים נפלאים, טבע, מסורת ומנהגים. נשארו לנו עוד 3 חודשים לטיול וזה בהחלט מרגיש לנו כמו סוף הטיול.  אחרי התלבטויות, רעיונות ומחשבות. החלטנו לשנות את מבנה סגנון הטיול שלנו, ולעבור ממזרח (אסיה) למזרח (אירופה) 🚙.

הזמנו טיסה למוסקבה שנקבעה ליום שלישי בבוקר. כשכבר התיישבנו במטוס (אחרי ריצה, כי עיכבו אותנו בבדיקה הבטחונית, וכבר באו לחפש אותנו) גילינו ששכחנו את התיק גב ובו כל הציוד של גלי; מטרנה, חיתולים, מגבונים ושאר עניינים, כמו למשל הנייד עם הסים המקומי. אני מודה שהתבאסתי ממש, כולל דמעות… והדייל המקסים, נגש אלי, אמר שהם מתקשרים למחלקת הבטחון וינסו לאתר את התיק, אבל אם אלך לחפש בעצמי, הטיסה עלולה לצאת בלעדי. אחרי 2 דקות הודיעו לנו שהתיק לא נמצא ושהטיסה חייבת לצאת. זה היה מלחיץ כי לא היה לנו ציוד נוסף לגלי, לפנינו 2 טיסות כל אחת 4 שעות ועוד המתנה של שעתיים ביניהן. בלי תחליף חלב לגלי זה היה מאוד מאתגר, שלא לדבר על חיתולים ומגבונים. בסופו של דבר הסתדרנו כמובן, בקשנו ממשפחה עם ילד בגיל של גלי, חיתול ובמקום מגבונים שטפנו טוסיק בכיור השירותים, ושמנו לגלי חלב רגיל בבקבוק. אז אומנם היא לא ממש אהבה, והיה יותר בכי מהרגיל בהמראה ובנחיתה, אבל נגמר ודי.

להתראות במוסקבה ♡

מציינים חודש בסין, ואני בכלל לא יודעת מאיפה להתחיל. הכרנו ארץ מדהימה מפתיעה וענקית שאנחנו כישראלים מתרגשים מהעוצמה שהיא מקרינה. וכל זה לצד סדר מופתי בכל אתרי התיירות מוכנים להכיל מליוני תיירים והכוונה לרוב היא לתיירות פנים המאוד מפותחת בסין. מבחינת התקציב, האוכל יחסית ממש זול, לפעמים פחות מ1$ למנה לאוכל מקומי במסעדות מערביות כ3$ למנה. מה שיקר זה הנסיעות וכרטיסי הכניסה לאתרי תיירות.

תה ירוק – הסינים מסתובבים בכל מקום עם בקבוק זכוכית קטן (טרמוס) ובו תה צמחים, תמצית המורכבת ממגוון עלים ופרחים אותו הם שותים במהלך כל היום. ובכל מקום עמדות למילוי מים חמים. גם במסעדות אגב מגישים מים חמים. בכלל כל תחום התה מלווה בטכס חגיגי בכל חדר במלון תמצאו קומקום חשמלי ושני ספליםבחדרי הפרימיום תוכלו למצוא את האביזרים לכל הטכס, כלי חרסינה חסידיים ועוד.

כמות החוויות שצברנו היא אדירה וכדי להצליח לתעד אותן חילקתי את הסיפורים לפי המקומות בהם ישנו.

גואנגז'ו

הגענו לסין, קבלת הפנים היתה מבלבלת מאוד. התכוננו לקשה ביותר ונראה היה שזה בדיוק מה שנקבל.

אחרי הרכבת ממקאו, הגענו לכניסה לסין לחתימת ההגירה בדרכון, תור ארוך השתרך מול כל אחד מהעמדות וכשהגיע תורנו התברר שלא מילאנו את טופס הכניסה לסין. אז נאלצנו לעמוד בצד למלא אותו. לסינים אין הרבה סבלנות אלינו או בכלל וניסו לעבור אותנו בדחיפות קלות אך מרגיזות.
אבל זה עבר, לאחר נסיעה ברכבת ואח"כ מונית הגענו למלון  דיי מהר ואז…התברר שזה לא המלון הנכון! אותו השם אבל לא המלון שלנו. אז היינו צריכים לחפש בטופס ההזמנה את הכתובת הנכונה, והאינטרנט היה רק בקומה 6 והבנות מתחרפנות… לבסוף לקחנו מונית והגענו למלון שהיה באמצע אזור תעשייה של טקסטיל (??), נהג המונית לא מצא את הכתובת המדוייקת ונהיה חסר סבלנות וכך גם אנחנו. עד שבחור מקומי חביב ששאלנו בדרך, לקח את מואב והראה לו איפה המלון ואנחנו חיכינו בינתיים במונית עם נהג מעשן  שלא מבין מילה אנגלית כמובן.
נכנסנו עם כל הציוד למלון, שהיה מסריח מסגריות, והחדרים הקדמיים היו מעין חדרי הימורים של פוקר/בלאק ג'ק או לא יודעת מה ולא רוצה לדעת… אני כבר הייתי על סף "התמוטטות עצבים" העייפות ו"מאורת ההימורים" הזו לא עשתה לי טוב. נוסיף על כך פקידות קבלה שלא יודעות מילה אנגלית… רק רציתי לברוח משם. אבל, אחרי הרבה שימוש בגוגל טרנסלייט, קיבלנו לבסוף את החדר ובתוך עשר דקות כבר היתה דממה בחדר – נרדמנו.
 השעה היתה כבר אחרי אחת עשרה בלילה, החדר אגב, היה ממש מצוין, גדול מרווח ונקי.

בבוקר יצאנו לארוחת בוקר, שהיתה פרויקט מאוד לא פשוט למצוא.
הסתובבנו ברחובות שהקיפו את המלון שלנו שהיו כולם חנויות לצד חנויות של בדי טקסטיל מכל הסוגים, המינים והמרקמים.

למחרת מואב קם מוקדם ונסע לתערוכת פרחים שהתקיימה בעיר, אנחנו ישנו עד שהוא חזר לחדר בסביבות 11 בערך.

הרחובות בעיר מרשימים, עיר גדולה, מלאה ברבי קומות, קניונים  ומרכזי קניות עצומים.
באחד הקניונים אליהם נכנסנו גילינו אקוואריום פארק מדהים.

במרכז קניות של צעצועים, רכשנו לגו ענקי במחיר של פחות מ50 ש"ח. ורחפן עם מצלמה קטנה באותו מחיר הבנות היו בהתרגשות על.

את הערב האחרון בילינו בפארק מקסים המוקף במגדלי קומות ובראשו מגדל הקנטון שכל אחד מואר בדרכו המיוחדת, ובמדרכה משולבות מנורות צבעונית חוויה כיפית לקטנים ולגדולים 

בדרך חזרה לא הצלחנו למצוא מונית שתקח אותנו חזרה למלון, הרכבות התחתיות סיימו בעשר, הבנות ממש נלחצו כשההליכה נמשכה ונמשכה… 
עלינו על גשר של הכביש הראשי בניסיון למצוא מונית, חצינו את המחלף וככל שהזמן חלף הבנות נהיו יותר עצבניות ואנחנו היינו צריכים להשתדל לשמור על קור רוח ולשדר שהכל יהיה בסדר ולבסוף אחרי כשעה (!) תפסנו מונית והגענו לחדר סמוך לחצות, עייפים אך מרוצים.

יאנגשו
—–
אחרי נסיעה קלילה של שעה בערך ברכבת, למדנו כמה דברים חשובים בענייני רכבות: להגיע מינימום רבע שעה לפני לחדר ההמתנה, הבורדינג מתחיל כעשר דקות קודם, לוודא שקונים כרטיס עם מקומות מסומנים, על הרציף מסומנים מספרי הקרונות, יש קרון "מסעדה" בכל רכבת בדר"כ קרון מספר 5, בכל קרון עמדה למים חמים (מצוין למנות חמות).

 הגענו למלון שלנו שהיה מעין הום סטיי של בחור חביב ומוזר שלימד אותנו לתקשר עם האפליקציות תרגום בנייד ומאז החיים הפכו יותר קלים.

אחרי שני לילות עברנו למלון קרוב יותר לרחוב המרכזי בו כל התיירים (נקרא ווסט סטריט) 

התאהבנו במקום המופלא, העיר עצמה ממוקמת בין מצוקי קראסט מדהימים היוצרים נוף ייחודי והאווירה הנעימה מזכירים לנו קצת את הנוף בעיר אל נידו בפאלוואן שנבחר האי היפה בעולם.

 מסעדות הודיות מעולות מול המלון שלנו, שהיו טעימות וזולות. מסעדה צמחונית פשוטה וטובה שאמצנו ואכלנו בה בכל בוקר, הצטרפנו לחוג  הלקוחות הקבועים כולל כל הפינוקים, בשבוע הנהדר שבילינו ביאנגשו. 

בימים הראשונים שהיו גשומים הקדשנו ללימודים ויומיים נוספים לטיולים באזור.

יום אחד בקרנו באתר מקסים בעיר שינג פינג, המצוייר על שטר ה20 יואן.

וביום אחר עלינו לטיול נחמד לגבעת הירח, הבנות מתעקשות שזה היה טרק. תופעת טבע של חור גדול ועגול במצוק גבוה בהר.

עריכה

נהננו לטייל ברחובות האוטנטיים, עצרנו לשתות שייק מנגו באחת מחנויות רשת המוכרות שייק מטורף (במחיר ארוחה) של מנגו, עם קצפת וחתיכות מנגו טרי – היה שווה 

המשכנו למערת המים המוזהבת, בדרך אליה אמצה אותנו גברת סינית חביבה באנגלית מגומגמת בקשה ללוות אותנו למערה כדי שהיא תקבל עמלה על הכרטיסים שלנו (70 יואן לכרטיס מבוגר ו35 לילד), מאיתנו לא לקחה כסף. בדרך קנינו תותים טעימים בדוכני רחוב ועצרנו להצטלם ליד 3 פסלים של הרובוטריקים.

המערה היתה מדהימה, בכניסה הוצמד אלינו מדריך דובר אנגלית, (בכלל לא ברור מאליו) כבר בתחילת המערה היה מסלול של פעמונים והמדריך אמר שהם נועדו למזל, אז בתמורה לתרומת כ5 יואן הבנות קיבלו פטישים קטנים איתם נקשו על הפעמונים. 

הטיול במערה היה מלווה בסיפורים של המדריך על הנטיפים ולמה הם דומים, צפרדע, לוויתן, מפת יאנגשו ונקיק אחד מיוחד, שנקרא "הלידה מחדש" מואב ואלה עברו בו והמדריך שר להם "היום יום הולדת" בשמחה ובהתרגשות. 

בהמשך המערה הגענו למעיינות טבעיים, תחילה למעיינות בוץ – מואב והבנות מהרו להחליף לבגד ים, וכשנכנסו הופתעו לגלות ש… הבוץ היה קר! לאחר כמה דקות קצרות של משחק בבוץ, מיהרו כולם למלתחות (הכל כמובן מסודר ומשולט) אך גם המים במלתחות היו קרים, המדריך הסביר שיש להתנקות היטב מבוץ טרם המעבר למעיינות החמים. 

המעיינות החמים היו חגיגה, כשלוש בריכות של מים חמים בטמפרטורות שונות שהגבוהה שבהם היתה 40 מעלות! מואב והבנות לא רצו לצאת ונהנו כמעט חצי שעה במים כולל גלי.

את הדרך חזרה עשינו באוטובוס, ועצרנו במערת הפרפר רק לצילום מבחוץ, היה שווה לראות את הפרפר הענק מונח בכניסה למערה, בכל אתרי האינטרנט מציעים לוותר על כניסה למערה עצמה וגם הבנות כבר היו עייפות אז הכל התאים, הצטלמנו והתחלנו בחזרה למלון.

הנסיעה היתה באוטובוס מקומי והמחיר: 1 יואן! (חצי שקל)

בכל ערב הסתובבנו ברחוב המערבי שהוא מדרחוב סגור מלא חנויות, מסעדות ובתי קפה בטוב טעם. 

ברחוב היה גם מוזיאון שעווה קטן לפארק קרח אליו נכנסנו אנוכי רוני ואלה (היה בינוני מינוס מבחינת תחזוקת המקום) אבל אנחנו נהננו מאוד

התאהבנו במיוחד בבית קפה אחד שנקרא מומי קפה, חנות ספרים שהיא גם קפיטריה , גולת הכותרת היה קיר שלם של תיבות לגלויות ששולחים אל העתיד, מייד רכשנו גלויות וכל אחד שלח גלויה לעתיד בבחירה של שנה ועד 9 שנים. רוני התאהבה בעוגת הגבינה והמקום זכה לכינוי "עוגת הגבינה", מעבר לכל אלה בחנות היו המון פיצ'יפקעס ומתנות מגניבות, אנחנו רכשנו ערכה לחותמות שעווה כמו במכתבי מלוכה של פעם, ממש הייתי צריכה להחזיק את עצמי כי היו שם בהחלט המון דברים מגניבים.

מסעדה אחרת שזכתה לכינוי "הגרמני" כי היא בבעלות גרמני חביב המגיש במסעדה אוכל מערבי טוב (ולא זול) ובמיוחד פרצעל אמיתי, לכן הבנות בקשו לאכול שם בגלל זה וגם הפיצות הטעימות.

אהבנו להסתובב בין חנויות ודוכנים שמוכרים מזכרות לתיירים הרבים (בעיקר סינים), דוכני מזון טעימים (תפו"א, פיתות עם עשבי תיבול) וכאלה של פירות ים, חרקים, שאנחנו פחות מתחברים אליהם.

וכך חלפו להם 7 לילות נפלאים ונעימים שאפילו הגשם לא הצליח להרוס את האווירה הטובה והכיפית.

גווילין
—-
לגווילין נסענו ברכבת, הפעם שעה וחצי של נסיעה נעימה ואז מונית. הגענו  למעין הומסטיי, שוב סצנת מהמרים, הפעם בסגנון יותר לייט, במעין חצר לצד החדר. 

החדר סה"כ היה סבבה, נשארנו לילה אחד ועברנו למלון אחר בעיר קרוב למרכז ליד אגם נחמד ובו שני מבנים אחד נקרא שמש והשני ירח. נשארנו יומיים של טיולים רגליים ברחבי העיר.

מאחר ולא מצאנו ארוחת בוקר בסגנון המערבי, אמצנו לנו
 ארוחת בוקר שכללה מרק כיסונים (או בשמו מרק מומואים לפי הבנות) בבוקר השני כבר זללנו אורז עם ירקות כמו סינים אמיתיים.

ביום ראשון טיילנו עם כל המקומיים שבילו עם משפחותיהם בפארק המרכזי בעיר, בו היו מגוון פעילויות לילדים, הבנות הכינו מדבקות חלון מצויירות וגלי שחקה בארגז גרגירי אורז מיובש כמו בארגז חול עם כף ודלי עם שאר הזאטוטים הסינים. יום ראשון הוא יום השבת הסיני, וכולם יוצאים לרחובות ונהנים לטייל במיוחד במזג אוויר נעים כמו באותו היום.

סמוך לתחנת הרכבת, מצאנו דוכן של חבר'ה בוכארים שהכינו פיתות. אחרי יומיים של אורז ונודלס ממש שמחנו לבצק שמרים חם וטרי, במיוחד כשהוא מתובל בשומשום ואפוי בטאבון. לקחנו איתנו כמה פיתות לדרך, לתחנה הבאה שלנו, 12 שעות ברכבת לשמורת הטבע המדהימה ג'יאנג זיה זיא.

אגב תודה רבה לכל העוקבים שלנו מכל העולם, תמיד משמח לקבל תגובות, אז תתכבדו. 

זהו להפעם, לילה טוב ♡