פורסם ב ישראל

 שלום לך ארץ נהדרת 🇮🇱/ הביתה בשמחה רבה!

יושבים במטוס חזרה הביתה, מוקפים במטיילים ישראלים וכולנו שמחים ומתרגשים, כמעט לא מאמינים שכבר חלפה לה שנה, ועוד רגע נגיע לישראל, הביתה! 

החלטתי לנצל את השעתיים האחרונות בטיסה לכתיבת הפוסט אולי האחרון של הטיול שלנו:
הימים האחרונים במסע שלנו
ההתרגשות היתה בכל דבר שנגענו, העלנו זכרונות מתחילת הטיול, קראנו בבלוג ובעיקר הסתכלנו בתמונות.

נזכרנו במאכלים האהובים עלינו: מומו, דאלבט, פאד תאי, מרק פו, האוכל במסעדות סירים בפיליפינים, "לחם ממולא" ירקות בסין ועוד…

האטרקציות המדהימות שעשינו בדרך, רכבלים, אומגות, פארקי מים, טרקים, פארקי שעשועים, מפלים, מערות מכל הסוגים: מלח, קרח, נטיפים ועוד ועוד.

דרכי התחבורה בהם השתמשנו: כ20 טיסות, רכבות, אוטובוסים, מוניות, טוק טוק, ריקשה, טנדר, סירות משוטים, סירות פדלים, אופנועים, מעבורות והמון הליכה ברגל…

ארזנו את המזוודות שלנו, שהתמלאו במתנות ,מזכרות וכ40 אלף תמונות מגובות בדיסקים ניידים ובעננים. השלכנו הרבה בגדים ונעליים שכבר התבלו, ניסינו למיין ולשחרר מה שכבר לא צריך…
התחלנו להפרד מהטיול, מהמסע השנתי שהיה החיים שלנו בשנה החולפת.

רוני ואלה עסוקות רוב היום, בתכנונים, איך יסדרו את החדר בבית והאם לעשות מסיבה לחברות… אין מה לאמר, המחסור בחברים, היה אולי החלק הכי קשה לבנות, לפעמים לא פגשנו ילדים גם חודשים ארוכים, ומצד שני כשפגשנו משפחות עם בנות בגילאים שלהן, הבנות היו בעננים.

לסיכום הטיול שלנו, במילה אחת, היה מדהים!
כל מקום שהיינו בו, במזרח הרחוק ובאירופה, העניקו לנו המון חוויות; בתרבות המדהימה והאוכל במזרח הרחוק, הטבע ותרבות ימי הביניים באירופה.

ואם כבר מסכמים, אז נפרט ונסכם לפי ארצות:
דרום מזרח אסיה:


הודו
🇮🇳 – דארמסלה – נופים, הרים, מזג האוויר למרגלות ההימלאיה – מזג אוויר אירופאי במחיר זול ביותר, אוכל מגוון וטעים פשוט מושלם

נפאל
 🇳🇵- אוויר ההרים, האגמים הודו ויותר- כיף

תאילנד
 🇹🇭תענוגות ופינוקים, איים מדהימים – המקום לחיות בו


קמבודיה
 🇰🇭- מקדשים מדהימים וחופים בתוליים

וייטנאם
🇻🇳 – הכל מהכל בשפע, פארקי מים מדהימים , תרבות, אוכל מעולה (מרק פו שנכנס לתפריט שלנו לנצח), הנופים המדהימים מדיונות חול ועד יערות גשם.


פיליפינים
 🇵🇭- גילינו את עולם הים, דולפינים, כוכבי ים, קיפודי ים, מלפפוני ים, חתולי ים, כריש לוויתן וכמובן צבי הים המדהימים! שנירקולים בלב ים וקרוב לחוף עם להקות הסרדינים, שייט לאיים נסתרים, לגונות מדהימות, שקיעות,זריחות ועוד ועוד


הונג
קונג 🇭🇰- אנגליה במזרח הרחוק, דיסני לנד, קניונים ורבי קומות, מסכי ענק – טירוף


מקאו
🇲🇴- קפיצה קצרה לווגאס במזרח


סין
 🇨🇳- ההפתעה של הטיול, כמעט 3 חודשים של טבע, תרבות, טכנולוגיה, תחושה שאנחנו במעצמה, הכל ענקי, מרווח, מכוניות ואופנועים חשמליים, היה מאוד מרשים סין מוכיחה שהעתיד כבר כאן, וגם זכינו לביקור משפחתי משמח, מה נאמר התאהבנו.


בהזדמנות זו נאמר תודה מיוחדת:

בכל מקום מרכזי במזרח הרחוק, בקרנו בבתי חב"ד – בהם תמיד יש רב ורבנית מקסימים ואדיבים שהשליחות בדמם, משפחת הבית היהודי בהודו ארגונים אוהבי ישראל: סטפינג סטונס, בית שלום צ'נגדו וקונמינג. הכרנו אנשים נפלאים, שקיבלו אותנו באהבה ונתנו לנו תחושה של בית, ויישארו בליבנו תמיד.

מזרח אירופה:

רוסיה
🇷🇺- מוסקבה – שער הכניסה לאירופה, המסעדה של ג'יימי אוליבר עשתה לנו את זה.

צ'כיה
 🇨🇿- אירופה הקלאסית, פסטיבלים, בירה כמו מים בזול, טבע יפיפה ואנשים מקסימים.


פולין
🇵🇱- בהחלט ארץ יפה לטיול, לא רק בהקשר של השואה.


הונגריה
 🇭🇺- ביקור קצר בבודפשט היפה וגם אגם באלאטון, יום אחד נחזור לביקור מעמיק יותר…

סלובקיה
 🇦🇹ואוסטריה🇸🇰- טיול עם המשפחה שקפצה לביקור, הרים מושלגים, קרחונים, מסלולי טיול אתגריים, רכבלים, מערות קרח המון מהכל לצד מזג אוויר חורפי ביולי – שווה ביותר!


קרואטיה
 🇭🇷- טיול מים לים, מחוף לחוף טיול תענוגות מהסוג שלא היינו יוצאים אליו אלמלא ההזדמנות המדהימה הזו.


סלובניה
 🇸🇮- טיולים למרגלות האלפים היוליינים, האגמים בלד ובוהין במזג אויר קריר וכיף!


רומניה
 🇹🇩- חופשה סטייל אילת בעיר המעיינות החמים והספא אוראדה, באנו לנוח לפני החזרה הביתה.

מרימים כוסות "לחיים", בארוחת ערב האחרונה לפני הטיסה לארץ

אתמול בארוחת ערב החגיגית שעשינו, שאלנו את עצמנו מה הדבר הכי משמעותי שלמדנו בטיול והתשובה היתה חד משמעית, למדנו שהכי נכון לנו, לחיות את החיים מוקפים בבני המשפחה שלנו, ללא כל הלחץ היומיומי שהתרגלנו אליו.

איזו התרגשות!! אפילו הטיסה "התקצרה" לשעתיים ו45 דקות כי כבר לא יכולנו לחכות…
כמה הבנות גדלו השנה המדהימה הזו
צולם ביום שיצאנו למסע ב1/9/2016

הגענו הביתה, אחרי מפגש מרגש בשדה התעופה, שהוביל להפתעה אצלנו בבית, שהיה נקי, מקושט ומלא כל טוב מטעמים אהובים שהכינו לנו בני המשפחה האהובים שלנו וסידרו לנו את הבית כאילו לא עזבנו לשנה שלמה.

ועוד תודות,
תודה לכל מי שקרא, עקב, התעניין ופירגן למסע המשפחתי שלנו – תודה מכל הלב!
תודה על כל החברים שפגשנו בדרך מקווים לשמור על קשר!
תודה על החוויות, הדיוק, האהבה והמלאכים השומרים שהזכירו לנו תמיד שהכל אפשרי!
תודה לבנקאים שלנו שפירגנו ותמכו.
תודה למשפחות האהובות שלנו שבזכותן כל זה התאפשר.

אוהבים את כולכם ♡

כמה טוב לחזור הביתה!
כפי שכתב בשירו אילן גולדהירש:

"שלום לך ארץ נהדרת
עבדך הדל נושא לך שיר מזמור
גם אם לפעמים נודד אני על דרך
זה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור…"

פורסם ב אירופה, סלובניה, רומניה

סלובניה – מערת פוסטוינסקה יאמה והדג האנושי, ביקור במפל בוקא, טיולים באלפים היוליינים ואפילו לילה באוהל החדש!

חודש אוגוסט, זהו החודש האחרון בטיול שלנו, השיחות על החזרה לארץ הפכו יומיומיות, הבנות מתרגשות והופכות מיום ליום חסרות סבלנות. אנחנו, מואב ואני מלאים געגועים מצד אחד, ומחשבות ותוכניות מצד שני.

את האוטו שהשכרנו היינו צריכים להחזיר בהונגריה ב18 באוגוסט, אז היו לנו קצת יותר משבוע לטייל בסלובניה, החלטנו לשנות את הסגנון ולהגביר קצב כדי שנספיק לחוש את סלובניה או כמו שמיתגו אותה Slovenia.

אחרי פקק מטורף מעל 3 שעות בדרך למעבר הגבול, המשכנו עוד כשעה והגענו למלון דרכים נחמד בשם פורמן, שנמצא כ10 ק"מ ממערת הנטיפים בה תכננו לבקר למחרת.
מערת פוסטויקה יאמה. היא אחת המערות הידועות באזור ובסלובניה בכלל.

איזה כיף היה לראות את דגל ישראל מתנופף בין כל הדגלים 

כבר שהגענו פגשנו המון תיירים וביניהם ישראלים רבים. המגניב היה, שהיה פלייר בעברית (!) וגם קיבלנו (בתשלום נוסף) מערכת שמע אישית עם הסברים בשפה העברית.

הטיול במערה מתחלק  לנסיעה ברכבת לעומקה, טיול רגלי קצר ונסיעה חזרה שוב ברכבת. המערה מדהימה, וראינו לא מעט מערות נטיפים בשנה הזו, (כמעט וויתרנו עליה), אנחנו כל כך שמחים שהגענו, כי מאוד נהננו כולנו. בעיקר בזכות מערכת השמע בעברית, הבנות למדו המון, התעניינו והרגישו בעניינים.


מלבד הנטיפים, המערה ידועה בזכות לטאה שנקראת "הדג האנושי" ובשמה הסלובני פרוטאוס.

על פי הסלובנים, זהו דו חי, צאצא של הדינוזאורים, שהתגלה רק במערה זו, בעל תוחלת חיים של למעלה מ-100 שנים, אשר העיניים והריאות שלו התנוונו לאורך שנות האבולוציה, הוא מסוגל לחיות כ-10 שנים ללא מזון.
עצם הימצאותו במערה חשוכה מאות מטרים מתחת לפני השטח, הביאה לשינוי בתפיסה הגלובלית כי אין חיים במערות כגון אלו. ומאז הגיעו חוקרי מערות רבים שהמשיכו לחקור ולחפש צורות חיים נוספות במערה ועד מהרה נמצאו למעלה מ-150 מינים שונים של צורות חיים מגוונות אותם מציגים בטראריום ענק, שהוא מעין מוזיאון תת קרקעי לצד המערה עצמה.

אחרי הסיור במערה נסענו לטירה מדהימה כ10 ק"מ משם, הטירה כאילו חצובה בהר, נראה מדהים מבחוץ. ויתרנו על ביקור בפנים והמשכנו לכיוון האלפים היוליינים.

הגענו לבית שלנו (ללילה אחד), בכפר קטן וציורי למרגלות ההר, התמקמנו ומייד הרגשנו בבית, עם סיר פסטה גדול לארוחת הערב.
בבוקר נפרדנו מבעלי הבית הנפלאים, שהעניקו לנו במתנה סט קפה וינטאג' מקסים, אותו קיבלו לחתונתם לפני שנים רבות (אחרי שרמזנו להם שמאוד אהבנו אותו…).

הגענו למסלול הראשון שלנו ליום זה (מתוך שלושה), מפל בוקא, מסלול רגלי, יפיפה לאורך נהר עם מים כחולים ובסופו מפל נסתר בין נקיקי הסלע, אפשר להגיע אליו דרך הנהר עצמו בתוך המים או מלמעלה על מדרגות עץ שנבנו לנוחות המטיילים.
לא נכנסנו למים כי היה קריר והבנות לא רצו, אבל בהחלט אפשר היה לרחוץ במים הקרים.
בדרך חזרה עצרנו בגשר תלוי מעל הנהר לצילומים וכיף.

בשלב הזה של הטיול שלנו, הבנות כבר מאוד רוויות מכל אטרקציה, מסלול טיול, רכבל, מפל ואפילו פארק מים. ואני מודה שגם מואב ואני מרגישים כבר עייפים, אך עם זאת אנחנו רוצים לנצל את הימים האחרונים למסע שלנו בטיולים וטבע. וכל עוד הבנות משתפות פעולה אנחנו אומרים תודה ומנסים להנות מכל רגע מהשנה המופלאה הזו יחד.

התחנה הבאה היה מפל מבין הגבוהים בסלובניה, זו היתה עצירה קצרה על הדרך, מואב ואני לא רצינו לוותר (אז רק אנחנו ירדנו מהאוטו) להנות מעוצמת הטבע, התפנקנו בסלפי לא ממש מוצלח, והופ חזרה לאוטו.
בעצירה הבאה כבר ירדנו כולנו, לצפות בנקיק יפה ומעליו גשר תלוי. חצינו אותו והגענו לנקודה יפה  בו הנהר מתחפר בנקיק ההר כ20 מטר לעומק האדמה, ירדנו למטה ואפילו פגשנו מטיילת ישראלית חביבה, שמואב שמח להעניק לה כמה טיפים להמשך המסלול…

סרטון של המסלול במהירות

התחנה האחרונה שלנו היום, הוא מעבר הרים, החוצה את האלפים היוליינים, שהיו בשליטה הסובייטית. זהו כביש בעל 50 פיתולים ממוספרים ומדודים בגובה, המתחיל בגובה 790 מטר, למעלה בפסגה ניתן לצאת למסלולי טיול רגלי, לשבת במסעדה, ולהגיע לבקתה שנשתמרה מתקופת השלטון הסובייטי באזור.


בשלב הזה הבנות כבר נרדמו באוטו, עייפות ומותשות. למואב ולי היה זה כמו נסיעה סולו (כמעט רומנטי), נהננו לדבר בכיף על כל נושא שעלה, עשינו עצירות לאורך הכביש לצילומים וסתם כדי לנשום את היופי ולהודות על מה שיש לנו ומה שיש בעולם.

סופסוף הגענו לקאמפ סובק המגניב, שנמצא בבלד בו נישן הלילה ב…אוהל! קנינו אוהל בדקאטאלון בהונגריה (כמו זה שנגנב לנו במוסקבה). קנינו מזרני ספוג, שק שינה, שמיכה ונשנושים.

איזה כיף באוהל!!

מזג האוויר היה מצוין כששכבנו לישון בהתרגשות היה מאוד כיף באוהל, עד שהגיע הקור הגדול בלילה… קפאנו מקור עד הבוקר, ואז הדלקנו חימום ונכנסנו לאוטו, כי זה היה יותר מידי במיוחד לבנות. נראה לי שהאוהל יחכה לישראל…

למחרת נסענו ללובליאנה, היינו עייפים והבנות במיוחד, טיילנו בשוק פשפשים נחמד ואפילו רכשנו כמה מציאות ממש מגניבות.

לא ויתרנו על כמה תמונות בגשר הדרקון המפורסם ומשם המשכנו לחדר שלנו במלון קטן בהרים.

בבוקר נסענו לאגם בוהין היפיפה, איזור עשיר במסלולי טיול מגוונים.

אנחנו בחרנו טיול יום נחמד; עלינו ברכבל להר ווגל, (גם שם ישנם מסלולי טיול רגלי קצרים), אומגה, רכבל פתוח ועוד, אך הבנות העדיפו רק לשחק קצת במבוך האבנים ובמתקנים.

לארוחת צהריים אכלנו נזידים ממש טעימים ומחממים, טוב נו קריר שם למעלה.

ביקור בלוגרסקה דולינה, שמורה יפה עם כל מיני אטרקציות, יער האגדות הוא מסלול נחמד לילדים, הפוגשים ביער סיפורי אגדות ידועים (יש גם כמה אגדות שלא ממש הכרנו אבל שמחנו להכיר). כל סיפור הוצג במבנה קטן והדמויות שלו (בהתאם לאגדה) הכל מפוסל מעץ. 

מה שהיה עוד יותר נחמד זה שהיו משימות לילדים להעמקת ההכרות עם היער לדוגמא: לחפש סוגים שונים של מרקמים בעץ, להקשיב לקולות היער ולזהות אותם, להבחין בסוגי עלים ועוד. 

הבנות נהנו להראות לגלי את כל הדמויות, לספר לה קצת הסיפורים, ממש אחיות גדולות להתגאות.

קינחנו במסלול קצר למפל קטן בקצה הגבעה, שנחשב למפל הגבוה ביותר בסלובניה. העליה היתה קצת קשה, והבנות התעודדו רק כי ממש רצו להתקלח במי המפל כמו שהבטחנו… אך מתברר שבאוגוסט אין בו הרבה מים. וכשהגענו למעלה גילינו שמי המפל ממש קפואים והן ויתרו על התענוג.

אחרי יומיים רגועים חזרנו להונגריה היינו צריכים שוב להחליף אוטו, קיבלנו אוטו חדש והחלטנו על יעד חדש – רומניה!!! הטיסה שלנו לארץ היא מהעיר דברצן בהונגריה, אז החלטנו לנסוע לעיירה אוראדה ברומניה, שנמצאת על הגבול עם הונגריה וכשעה מדברצן.

בדרך "נתקלנו" בחגיגות של ההונגרים ברחובות העיר, לרגל החג הלאומי שלהם, בו הם חוגגים את התרבות במופעי פולקלור, דוכני מזון וכאלה. 

אז איפה הייתי? רומניה כן, העיר אוראדה, ידועה במרחצאות מים טרמיים (במרכז פליקס הידוע) והמוני אנשים מגיעים אליה להנות ממכוני הספא הרבים. 

אנחנו בחרנו מלון נחמד במרכז העיר ליד הכיכר המרכזית, (אינטרקונטיננטל פורום) במטרה אחת – לנוח לקראת החזרה לארץ.

בריכה עם מים טרמים במלון. גם באמבטיה היו לנו מים כאלה…

במהלך השבוע טיילנו קצת בכיכר המרכזית, היתה שם תערוכת פרחים המוצגת בעיצוב דמויות מפרחים על עגלות, שיוצאות מדברצן לאוראדה (מואב היה בעננים).

ראינו את המבנים המפורסמים בכיכר, בניין העיריה, ארמון הנשר השחור, אפילו ראינו בדרך את בית הכנסה הגדול והידוע אך לצערנו היה סגור אז לא נכנסנו.

לקינוח, בקרנו בגן חיות קטן בעיר, ושאר הזמן הוקדש למזכרות ומנוחה…

זהו, על סיכום הטיול ובחזרה הביתה אספר בפוסט נפרד ואולי אחרון למסע השנתי שלנו. תודה ולהתראות בינתיים ♡

פורסם ב אירופה

 קרואטיה – עצי גפן, תאנה, זית, תפוח, שזיף וים, הרבה ים!

התחנה הבאה, הונגריה, לאיזור אגם באלאטון. התחשק לנו קצת ים, ובאלאטון הוא אגם גדול והכי קרוב לים שהיה בסביבה.

מצאנו מלון חמים – במושגי מזרח רחוק  זה היה  נקרא הום סטיי. בעלי הבית נחמדים ממש, הגברת היא הטבחית ומנהלת הכספים והאדון אמון על התחזוקה, השירות ובידור הלקוחות. מגיש לשולחן בארוחות, מספר בדיחות והכל באנגלית בסיסית ביותר.

חוף האגם מזכיר מאוד חופים קטנים בכינרת(בקטע טוב), זהו חוף אבנים קטנות ספק חצץ, ספק חלוקי נחל.  המים הקרים, עזרו לצנן את החום בחוץ והבנות נהנו לשחות ולאסוף אבנים יפות בתוך ומחוץ למים.

מאפה מקומי טעים, חצי בורקס חצי פיצה 🙂

נשארנו שני לילות ומאוד רצינו להשאר עוד אבל… לא הצלחנו למצוא עוד מקומות לינה קרוב לאגם (בתקציב שלנו עד 85$ ללילה), אז החלטנו לשנות כיוון כי בא לנו ים!
ואיפה נמצא חוף הים הכי קרוב? קרואטיה!!
יצאנו לכיוון שמחים וטובים. פעם אחרונה שהיינו בים היה בפיליפינים כבר לפני למעלה מ5 חודשים –  הזמן טס כשנהנים!

זאגרב, הפסל הידוע של באן ג'וזיף

נסענו ישר עד לזאגרב (כ3 שעות), לדירת איירביאנבי, מתוקה ונעימה.
הימים היו מאוד חמים, יצאנו לטייל בעיר רק אחר הצהריים כשהחום מעט נרגע.
העיר העתיקה פשוטה ויפה, במרכזה הקטדרלה הגדולה אשר לצידה שוק איכרים (כשאנחנו הגענו כבר נסגר)

במקביל לקטדרלה ולאורך הדרך היורדת אל הכיכר, אווירה מצויינת, מסעדות  וברים מכל הסוגים והמינים בשלל צבעים.

מצאנו מסעדה ישראלית ששיכת לשתי ישראליות. הזמנו פלאפל, חומוס, סלט טרי ואפילו ניתן היה לקנות מוצרים מישראל כמו קפה שחור, שוקולד השחר ועוד כאלה. הצוות מקסים ואדיב מאד היתה חוויה טעימה וכייפית.

הגענו לאיזור שמרכזו היא העיר זאדאר. כבר כשהתקרבנו קיבלו את פנינו, כמעט בכל חצר גידלו, גפנים, תאנים, שזיפים, תפוחי עץ, אגסים זיתים ועוד. שלל תנובה מרשים שהתחושה הראשונית שלנו היתה הרגשה שאנחנו בבית, בישראל.

גפן גדוש אשכולות ענבים כמעט בכל חצר
המארח הנפלא שלנו קוטף לנו שזיפים צהובים נפלאים מהעץ בחצר הבית שלו

רציתי להעלות לכאן וידאו קצר שצילמתי בחצר של המשפחה המדהימה הזו, שמגדלת…צבים!! כן כן, צבי יבשה בהמוניהם. קטע מדהים ומגניב, הצבים מתנהגים כמו כלבלבים קטנים שהולכים אחריך לכל מקום. אנסה להעלות את הוידאו בהמשך.


הנה הוידאו, זה כזה מגניב!

מזג האוויר היה חם, מאוד חם, נופים שנראים מאוד ים תיכוניים… ישראל כבר אמרנו?
הבית הראשון אליו הגענו היה בית כפרי עם משפחה מורחבת, הבית עצמו בנוי משתי יחידות וחדר אחד רחב לסלון ומטבח ורק בו היה מזגן, החום היה גדול גם בלילה וכולנו ישנו בסלון בקור המיזוג, למחרת בערב כבר היו גשמים…
למצוא את חוף הים, היה מעט טריקי כי הוא "הסתתר" בין מבוך בתים, סמטאות צרות, שבתחילה נראו לנו מסובכים אך מהר מאוד התמצאנו ואפילו חיבבנו את הרעיון…
החוף עצמו מגניב, חוף אבנים ללא חול והים בתוך מפרץ עמוק, שקט וללא גלים כלל.

כך התחיל מסענו, מחוף אל חוף. בכל פעם חיפשנו לנו בית לשניים-שלושה לילות, כשהפרמטרים החשובים הם: קרוב לים ומזגן.
כל חוף הפתיע אותנו מחדש, כל פעם סוג שונה של נוף, חול, לרוב חופי אבנים קטנות, אליהן התרגלנו דיי מהר. דאגנו לאביזרים, מיטות ים, דלי, מצופים לגלוש, גלגל ים ושאר משחקים וכמובן קרם הגנה!

הים מנגן באמצעות הרוח והגלים, על הנקבים שעשו במשטח הבטון, ויצרו מעין מפוחית או הרמוניקה לטבע.

וגם העיירות עצמן, אולי אפילו כפרים. שונים כל כך, האחד עם מכולת קטנה ומסעדה אחת או שתיים והאחר גדוש מסעדות לאורך קו החוף.
היינו במקומות בהם מאוד צפוף, והומה אדם ובמקומות שקטים ורגועים ללא התרחשויות מיוחדות.

ארוחת בוקר כמו בארץ, יש גם לאבנה מיוגורט שקנינו בסופר, לחם טרי כזה שצריך לפרוס לבד

הדבר המשותף והכי מהמם בכל החופים הם המים הצלולים, אולי בגלל שאין חול ואולי זה פשוט ככה, אבל אפשר ממש לראות את הקרקעית.  יצא לנו לטייל ולראות המון צדפות וקיפודי ים ודגים כמובן. צבע המים הוא טורקיז כחול מדהים! מה יכל להיות יותר טוב מזה?

לסיכום התקופה הנפלאה בחופים נסענו לגן העדן הקרואטי או בשמו הפארק הלאומי קרקא, בחבל דלמטיה. אחרי התלבטויות בין הפארק הגדול פליטביציה וקרקא, החלטנו לבחור בפארק קרקא, כי מזג האוויר היה חם, ובפארק הזה ניתן היה להכנס למים.
נשמענו להמלצות ואזהרות הרבות על העומס בפארק, והגענו מוקדם מאוד בבוקר, כחצי שעה לפני פתיחת הקופות, היינו בין הראשונים להגיע, ולכן לא נאלצנו להמתין בתור ויצאנו באוטובוס הראשון לשמורה.

טיילנו בנינוחות ללא עומס. הפארק מדהים, הטיול עצמו על דק עצים בנוי, נוח לטיול עם עגלת תינוק, המראות מרהיבים ממש.

המון ירוק לאורך הנהר (נהר קרקא) עם מפלים קטנים עד שמגיעים לשיא הפארק: המפל הגדול. המים מלאים סלעים גדולים עליהם אפשר לשבת וללכת לתוך האגם כמעט עד למרגלות המפל, בין בריכות מגניבות שאפשר ממש לשחות בהן. המים בצבע ירוק טורקיז מדהים ביותר.

השתעשענו שעה ארוכה במים, אכלנו כריכים שקנינו מאחד הדוכנים הרבים לצד המפל והמשכנו במסלול לנקודת הסיום, והמתנו לאוטובוס המסיע חזרה לחנייה. אין ספק שזהו אחד המקומות שייזכרו לטובה בטיול שלנו.

באוטובוס, פגשנו משפחה נחמדה מצרפת, שפינקה אותנו בריסוס מגניב של מים, מתרסיס מחברת המים המפורסמת "אוויאן" מצרפת, שלא באמת מרטיב רק מרענן את הפנים.

תרסיס מים גאוני, תודות למשפחה המקסימה מצרפת

לאחר שנפרדנו מהם, והלכנו לאוטו שלנו גילינו שהשארנו אורות דולקים והמצבר נגמר. תודות לעזרה ממפעילי הפארק, שהניעו לנו את האוטו עם כבלים, יכולנו לצאת לדרך בשמחה. ואז פתאום… הגיעה המשפחה מצרפת עם תרסיס מים נוסף ונתנה לנו אותו מתנה להמשך הדרך שלנו. אנשים נחמדים!

למחרת היה יום ראשון, יצאנו לכיוון העיר ספליט, לשוק פשפשים קטן. כשהגענו התברר שבדיוק היום יש הפנינג ידוע בשם אלקא, המתקיים בכל שנה ביום ראשון הראשון בחודש אוגוסט בו מקיימים תחרויות סוסים בסגנון ימי הביניים, אירוע אשר מתקיים כבר למעלה מ200 שנים (על פי הסבר מהמקומיים) ולכן השוק היה קטן במיוחד, החלטנו לנסוע לצפות בתחרות.

הגענו לעיר "סין", והתברר שהתחרות מתקיימת אחר הצהריים, הסתובבנו ברחוב המרכזי שהיה גדוש באנשים שחגגו לקראת האירוע, צריך להבין שהתחרות היא מיוחדת לכל רובע בעיר יש נציג מתחרה ולו דגל והאנשים מתלבשים בצבעי הדגל או עם הסמל שלו וההתרגשות רבה. עוד סיפרו לנו שהמנצח מזמין אליו הביתה את כל העיר לסעודת הנצחון.

נהננו מהאווירה נפלאה ברחובות שנסגרו לכניסת רכבים והפכו למדרחוב ענקי, תוסס וצבעוני. אך עם זאת היה חם במיוחד, והחלטנו שלא להמתין לתחרות עצמה ולהמשיך בדרכנו.

העיר פולה בחצי האי איסטריה, הידועה באתרים ההיסטוריים שבה, המבנה המרכזי ואולי המרשים ביותר, הוא אמפיתיאטרון שלם, המושך אליו כחצי מיליון תיירים מכל העולם בכל שנה. מדהים איך המבנה נשתמר 2000 שנים (מהמאה ה1, תקופת האימפריה הרומאית), והכי מגניב שעדיין מציגים בו מופעים!
הבנות התרוצצו ברחבה, והצטלמנו בפודיום המנצחים, עם עלי דפנה וענף דקל… כמנהג הרומאים. אמנם היה חם, אבל הצלחנו למצוא כמה פינות מוצלות לנוח ולהנות מהאווירה הנפלאה.


הבית שלנו, היה במיקום מדליק (בעיירה וודניאן), בחלק הוותיק, בין סמטאות צרות כל כך, שלא תמיד היינו בטוחים שאפשר לעבור עם האוטו… מזכירות לי
את הסרטים של מיסטר בין עם האוטו הפצפון שלו… ולמואב מזכירות את הסצנות מהסדרה משחקי הכס, שרבות מהן צולמו כאן בקרואטיה.

למחרת מואב לקח את הבנות לפארק מים ענקי עד אחר הצהריים, חזרו מותשים ושזופים.


לרוני הופיעה פריחה מגרדת ומציקה שממש הפריעה לה לישון בלילה. חיכינו יום -יומיים שתחלוף ומאחר שהגרד רק התגבר והתחיל להלחיץ אותנו, קפצנו בערב לבית מרקחת לקנות פניסטיל טיפות.
השעה היתה אחרי 8 בערב, והעיר היתה מלאה אנשים במדרחוב מגניב, ממש ליד בית המרקחת, היה מפתה מאוד להצטרף למבלים, אך כולנו היו ממש עייפים, והבנות התנגדו בתוקף, אז חזרנו לבית לישון.

פריחה כנראה אלרגיה למשהו

למחרת בבוקר מואב ואני הלכנו עם גלי, בטיול רגלי לכנסית סנט בלייז, המפורסמת ב"שכונה" שלנו וודנייאן (מקווה שתרגמתי נכון), בה נמצאות מומיות, גופות חנוטות של אנשים עשירים מוונציה שבקשו להנציח את הגוף שלהם ממש כמו במיצרים. כשהגענו לשם בדיוק התחיל טכס.

אז הסתובבנו בכנסייה עצמה וראינו תמונות של המומיות אך לא מצאנו את המומיות עצמן, ובגלל שכולם היו עסוקים לא היה את מי לשאול… הכנסייה יפה ולא מפוארת מידי והאנשים היו נחמדים ונכנסו בהתרגשות וציפיה לטכס.

נפרדנו לשלום מהכנסייה, אספנו את הבנות מהבית והמשכנו בדרכנו ליעד הבא שלנו… לסלובניה!

על כך נספר בפוסט הבא ♡

פורסם ב אוסטריה, אירופה

 אוסטריה – הרפתקאות בארץ השטרודל, טירות, מפלים ומוצארט…

הגענו לכפר באד גאסטיין בחבל זלצבורג ליד צל אם זי. הכפר נמצא בעמק מהמם.

לאורך כל השבוע שהיינו כאן כל יום ירד גשם, בוקר וערב ובשעות הצהריים השמיים התבהרו לכבודנו ואפשרו לנו לטייל קצת בין מטר למטר (קשה לי להעביר את התחושה הנהדרת להיות ביולי במזג אוויר כזה, תענוג).

הבית שהשכרנו היה גדול, 4 קומות שהתחילו במרתף, קומה ראשונה ובה סלון מרווח, פינת אוכל ובמטבח מאובזר ביותר. בקומה השניה והשלישית חדרי שינה שירותים ומקלחות. כשבקשנו לפתוח מים גילינו שאין זרם של מים מספיק ובקשנו מבעל המקום לתקן את התקלה, אך מאחר שהיה כבר ערב הובטח לנו שיטפלו בזה בבוקר וכך היה.

אחרי שהתרגלנו, נהננו מאוד בבית שהיה גדול, מרווח וכל 10 הנפשות שהיינו, מצאו להם פינה שקטה אם חפצו בכך.

הבנות מכינות עוגיות… תחושה של בית ♥

בימים הבאים יצאנו בכל יום למסלול טיול שארז תכנן לנו; מערת קרח מדהימה, ענקית וקפואה. המסלול כולל הליכה רגלית לרכבל ומשם עוד 20 דקות למערה עצמה. בכניסה למערה יש חלוקה לקבוצות מטיילים לפי שפת ההדרכה, ובכל 40 דק בערך יוצא סיור. הגענו בדיוק בזמן להדרכה  באנגלית אך היו יותר מידי אנשים ונאלצנו להמתין להדרכה הבאה, לכן החלטנו להצטרף להדרכה בגרמנית שיצאה כמה דקות אח"כ כדי שהילדים לא התחרפנו בהמתנה וכדי שנספיק להגיע לטירה שתוכננה לחלק השני של היום.

בתוך המערה אסור היה לצלם, אז עיקר התמונות צילמתי מהגלויות, בכניסה וביציאה.

בכניסה קיבלנו עששיות נפט שמידי פעם הבנות הפשירו בחום העששית את כפות הידיים הקפואות. היה מאוד קר במערה ורוני ממש קפאה מקור ובקשה לצאת באמצע הדרך, אז מואב וגלי יצאו איתה. כל פעם מחדש אנחנו מגלים כמה אנחנו לא מתורגלים לרמות כאלה של קור ושלא נדבר על שפשוט איו לנו מקום לציוד חורף רציני.

הסיור היה מקסים, הדרך עצמה על מדרגות עץ עם מעקה ומידי פעם המדריך הדליק חוטי מגנזיום להאיר איזורים יפים בקרח שהיו מהממים. כשיצאנו מהמערה הפשרנו לאט, הגענו לרכבל, ממנו לאוטו ומיהרנו לטירה, השעה היתה חמש אחה"צ כשהגענו ובדיוק סגרו את הכניסה לטירה… הבטחנו לעצמנו לשוב בפעם אחרת וחזרנו שמחים לבית שלנו.

למחרת נסענו למסלול מאוד מפורסם שנקרא נקיקי ליכשטיין, אך כשהגענו התברר שהאתר נסגר לשיפוצים עקב מפולת סלעים ולא יפתח בקיץ הזה. בדרך החוצה ליעד החלופי שלנו מצאנו שיחי פטל בר!!

איזו שמחה! קטפנו מעט וזללנו פטל מתוק 🍇תוכנית ב' נכנסה לתוקף והגענו לנקיק אחר, המסלול התחיל בהליכה קצרה ומקסימה בין סלעים נהר גועש, ובובות חציר בדמות טרולים ליוו את המסלול שבנוי צמוד לצד אחד מקירות הסלע הליכה של 10 דקות הלוך ושוב. 

אח"כ ממשיכים במסלול הליכה פסטורלי לאורך הנהר. הגענו לכפר המקסים, ובדרך כבר הסכמנו כולנו שהיינו שמחים לבית משלנו ממש כאן.

ישבנו לנוח במסעדה נחמדה, הילדים זללו צ'יפס ואנחנו התענגנו על בירה קרה ומשקה מקומי כתום בטעם יין לבן יבש.

לקינוח שטרודל תפוחים מסורתי עם המון אבקת סוכר מעל וגם פנקייק נוטלה…

הבנות ותומי, נהנו לקפוץ בטרמפולינה בחוץ ולזלול תפוחי עץ חמצמצים ומצויינים ישר מהעץ. מזג האוויר היה נפלא!

טרמפולינה מגניבה באדמה

מואב וארז הלכו חזרה לתחילת המסלול, להביא את הרכבים ונסענו לטירה, הפעם הגענו בארבע. גלי ישנה באוטו והחלטנו לוותר מלבד רוני שהצטרפה למשפחת שחר שעלו לטירה בשמחה.

רוני מספרת על הטירה: עלינו ברגל, הגענו לטירה ובחוץ קצת גשם טפטף. נכנסנו לחדר שהיו בו המון מכונות של פעם ותותחים. מתוך הטירה מהחלון ראינו אנשים שמאכילים עופות דורסים שנחתו להם על הזרוע.

היתה רחבה גדולה וקיבלנו מכשירי שמע, וכשנכנסנו שאלו אותנו מהיכן אנחנו, וכשענינו מישראל, הם אמרו לנו שיש להם הפתעה מיוחדת לילדים מישראל. והמדריך אמר שהוא מאוד רוצה לבקר בישראל וקיבל המלצות מארז לאן כדאי לטייל בארץ ישראל. 

ההפתעה היתה מכשירי שמע לילדים, שהמספרים הם שני עכברים בעברית!! זה היה מאוד מגניב ועשה את הסיור הרבה יותר כייפי, כי זה היה כמו להכנס לעולמם של העכברים בטירה זה גם היה מצחיק. ראינו את השעון הגדול שהשמיע צלצולים חזקים. אני הכי אהבתי לעלות לצריח הכי גבוה בטירה, כשהגענו למעלה ירד המון גשם והיתה רוח ונרטבנו מאוד, אבל זה היה כיף. הטירה ענקית עם המון חדרים, ומרתף וחדר עינויים כמובן, ממליצה מאוד!

מפלי קרימל, נחשבים למפלים הגדולים באירופה. מיד שמגיעים מרגישים שזו אחת האטרקציות המתויירות, המוני תיירים גדשו את האתר מכל העולם וכמובן גם מישראל. מרבית התיירים מגיעים מתחת למפל, להנות מרסס המים הנופלים בכוח למטה.

המסלול הוא טיפוס בשני שלבים לפסגת המפל, אנחנו הגענו לשלב הראשון, אחרי עליה קשה, אך בהחלט נוחה ואפשרית אפילו עם עגלת תינוק, לגובה של כ-1000 מטר, קינחנו בגלידת "כל הכבוד" וחזרנו למטה.

ה'שחרים' האלופים, המשיכו לשלב ב', פסגת המפל בגובה 1,460 מטר!.

בדרך הבחנו בשלט משולש גדול, המספר שהמסלול שעשינו היה חלק מנתיב בריחה של יהודים אחרי השואה. בשנת 1947, שהחליטו לברוח מהיחס המחפיר מהמקומיים באותה התקופה לאיטליה בדרך לישראל. והמסלול הזה נבנה לאות זכרון וציון גבורתם של אותם יהודים אמיצים בדרך לישראל.

את היום האחרון בחבל זלצבורג בחרנו לבלות במסלול הידוע ככביש גרוסקלונגר שנחשב היפה ביותר באלפים האוסטריים.

במסלול יש 11 תחנות בהן נקודות תצפית מרהיבות, מסלולי טיול קצרים, מוזיאונים, מתקנים לילדים ואפילו קטע קטן עם שלג!! 

טיפסנו לגובה 2,650 מטר וצפינו בפסגות הגבוהות ביותר עד 3,500 מטר בערך. עצרנו בכל 11  הנקודות, מוזיאון קריסטלים שנאספו באזור, מתקני שעשועים ותצפיות שונות.

 הנקודה האחרונה היא תצפית על הקרחון פראנץ יוסף, הגדול באירופה, מרהיב ממש. זה היה יום נהדר ואטרקציה שבהחלט אסור לפספס!

למחרת יצאנו לנסיעה ארוכה לוינה, 4 שעות. בפאתי העיר זלצבורג, קפצנו לחנות המפעל של השוקולד האוסטרי הידוע – מוצארט.

רכשנו מהשוקולד המפורסם במחירים מצויינים העמסנו את הבנות והמשכנו בנסיעה לזלצבורג, העיר מהממת. יצאנו לטיול בעיר העתיקה;

 הגענו לכיכר מוצארט, לשוק דוכנים מקסים שכלל מזכרות, פירות, גלידות ומיני מאפים עצומים וטעימים.

במשפחת שחר יש אהבה למוסיקה ולנגינה, מיתר ואיתי מנגנות פסנתר וסתיו מנגנת כינור. אז במיוחד מכיוון שמוצארט ניגן בעיקר כינור, יצירותיו ידועות היטב למוסיקאיות הצעירות והיתה התרגשות רבה וביקור במוזיאון מוצארט, היה אחד מההמלצות ש"אסור לפספס" בקרב אומני המוסיקה. אלה הצטרפה אל משפחת שחר בביקור במוזיאון וצילמה לנו כמה תמונות.

מואב, רוני, גלי ואני הסתובבנו בשדרת החנויות היפייפיה ליד המוזיאון.


הגענו לוינה בערב מותשים ישר למיטות. היומיים שהיינו שם התחלקו ל2; ביום הראשון תומי ואנוכי קיבלנו "שחרור" מהגברים שלקחו את הבנות ליום כיף שכלל הסתובבות בעיר העתיקה, בבית האופרה ובקטדרלה המרכזית בעיר ולקינוח הלכו לקולנוע לצפות בסרט מיניונים 3!

אחרי שבועיים שעברו כל כך מהר, בבלוג סיפרנו בעיקר על הטיולים, אבל בכל יום הבנות נהנו מהמון זמן כיפי גם בבית המשותף, תומי ואני בילינו בסופרים (חושבות להפיק טיולי סופרים בעולם), בשיחות והמון חיבוקים, הגברים מצאו זמן איכות בעיקר להתבודד ביחד ולחוד… 

אך גם היום האחרון הגיע, היה זה יום עצוב לכולנו. אחרי כמה שעות בקניון נפרדנו מתומי, ארז והבנות, שעסקו ברכישת מזכרות סופטיול.

אחרי חיבוקים  ונישוקים רבים, הם חזרו לארץ ואנחנו המשכנו לכיוון אגם באלטון בהונגריה למנוחה…ועל כך  בפוסט הבא ♡

משפחת שחר האהובה שלנו ♡
פורסם ב אירופה, ימי הולדת בטיול, פולין

פולין – אנשים מנומסים, עיירות מקסימות ויום הולדת 2 לגלי שלנו

המעבר לפולין היה קליל, נסיעה של כשעתיים וכבר
הגענו לוורוצלב.

עיר מקסימה, שלב ליבה הוא כיכר השוק המרכזית. בכל פעם שהגענו, הכיכר היתה גדושה באנשים וילדים שבאו לטייל, לנפוש ולחפש גמדים המפוזרים בכל העיר.

מה הקטע עם הגמדים?

הסיפור מאחורי הגמדים מאוד מעניין (על כל גרסאותיו), בתקופת ההתנגדות למשטר הסובייטי, בשנות ה80, פעלה מחתרת שהציבה גמדים בעיר ובכך הביעה את התנגדותה למשטר. אט אט בעלי עסקים שתמכו בהתנגדות החלו להציב גמדים משלהם בחזית החנות שלהם במיוחד לאחר שראש העיר הראה את תמיכתו כשהורה להציב צלחת מנייטורית בגובה הברך (כמה עשרות ס"מ) באחת הפינות מקירות הכיכר.
כיום הגמדים עברו שידרוג ועיצוב אחיד בברונזה כל גמד וגמד מסמל עסק שלידו הוצב או פעילות אופיינית וכד'

בלשכת התיירות בכיכר ניתן לקנות מפה (₪6), ובה  מקרא של כל הגמדים 100 במספר, והיכן מוצב כל גמד.
כבר ביום הראשון מצאנו למעלה מ 30 גמדים והאושר היה גדול!

פסל מאוד מפורסם שממחיש את המאבק המחתרתי באותה התקופה.

הכיכר נהדרת והיה כיף להסתובב בה שוב ושוב, המזרקה הגדולה מאוד מגניבה ובאחד הימים החמים לא עמדנו בפיתוי ואפילו נכנסנו פנימה, אני לא בטוחה אם מותר או אסור, אבל הבנות מאוד נהנו!

המוזיאון הלאומי ומבנה הפנורמה של וורוצלב (  כרטיס משולב)
הסיור בבנין הפנורמה נקבע לנו לשעה 14:30. והיו לנו שעה וחצי להעביר אז הלכנו למוזיאון הלאומי הכלול באותו הכרטיס עם הפנורמה ונמצא מעבר לכביש.

המוזיאון מציג בבנין מפואר בן 3 קומות, בקומות הראשונות היו בעיקר מיצגים היסטוריים דתיים לאומיים, ציורים ופסלים אבל בקומה האחרונה שכמעט ויתרנו עליה כי הבנות כבר התחילו להתעייף, היתה תצוגה של ציורי ילדים מתוך ספרים, הצגות ועולמם של הילדים בכלל. 

התצוגה היתה מקסימה היו בה פינות סיפור לילדים, הקרנת הצגות, תיאטרון בובות ופינת יצירה ואת כל התצוגה ליוו מדבקות עגולות ועליהן דמויות מאויירות…קסם אמיתי. ממש שמחנו שלא ויתרנו על הקומה האחרונה ויצאנו שמחים לבניין הפנורמה אבל בריצה כי נשארו לנו 10 דקות לתחילת הסיור.

הכל התחיל בטריפ אדווייזר האפליקציה החביבה עלי, היה כתוב על ציור פנורמה שאסור לפספס. אז הלכנו לראות אותו ובאמת שווה ביותר!!!
מבנה עגול ובו ציור המתאר כמה קטעים מהמלחמה בין רוסיה ופולין.

הכניסה היא בקבוצות, בסיור באורך 30 דקות הכולל הסברים בפולנית (קיבלנו אוזניה לתרגום אנגלית).
כשנכנסים המראה של הציור והתפאורה סביבו מתעתעים כאילו אנחנו מביטים מחלון אל הנוף בחוץ. הציור מדהים מלא פרטים ומאוד ריאליסטי.
הסתובבנו והקשבנו להסברים באוזניה. בהתחלה הסבר כללי על הציור והתקופה, ואחר כך ביתר פרטים על הדמויות המשמעותיות מאותה תקופה המופיעות בציור.

אבל…בשלב מסוים הבנות אבדו עניין, והתחילו להשתעשע כדרכן. אך הפולנים לא אהבו את זה והעירו לנו, אז קיצרנו את הסיור ויצאנו מהר החוצה.

התלבטנו בין נסיעה לקראקוב לבין גרמניה לאזור דרזדן שנמצא קרוב פי2 מקראקוב, וגם קרוב יותר לפראג אליה היינו צפויים לחזור אח"כ.  אך לבסוף שיקולים כלכליים הכריעו לטובת קראקוב ובכלל לא הצטערנו, להיפך!


קראקוב
,
הגענו לקראקוב לרובע היהודי, במלון שלקחנו היה מקום רק עד ה-24/6 וגם מקומות אחרים היו מלאים. 

כשהגענו הבנו שהחל מה24 מתקיים פסטיבל היהדות הידוע בקראקוב, אליו מגיעים עשרות אלפי יהודים מרחבי העולם בכל שנה. כרגיל הדברים מסתדרים לטובה אז החלטנו שכנראה זה בסדר שנעזוב בשבת…
במקומות רבים באינטרנט, קראקוב מתוארת כגרסה המתויירת של וורוצלב והאמת גם אנחנו הרגשנו את זה ובהחלט בקטע טוב, הכיכר המרכזית מקסימה, האווירה, החנויות, הדוכנים וכמובן התיירים הרבים מאוד… במרכז כל העניינים ארמון המלך המפואר וכמובן הרובע היהודי בו ישנו.

הכיכר הגדולה

בשלושת הימים שבילינו בקראקוב, טיילנו יום אחד למכרות המלח, חוויה מדהימה בבטן האדמה (כ150 מטר עומק) חללים מדהימים, אולמות נשפים של ממש, כנסייה אדירה, מסעדה ועוד ועוד.

 הסיור כ3 שעות, התחיל בירידה בעשרות רבות של מדרגות אל תוך בטן האדמה, גורר המון תגובות .וצחוקים מאיתנו והבנות ולבסוף הגענו למטה המדריך, בחור פולני דובר אנגלית מצויינת, ליווה בהסברים מעניינים את הסיור החל בבניית המכרה, תנאי העבודה הקשים, מערכת הונטילציה בעומק האדמה ועוד. מידי פעם שולבו מייצגים אור וסאונד (דיי פשוטים ומיותרים בעיננו) החדרים והפסלים מהמלח כל כך מרשימים שבאמת לא צריך יותר כלום.

בחלל האחרון ציין המדריך את תקופת מלחמת העולם השניה, בה אולצו יהודים רבים לעבוד במכרה בכפייה והראה את סמל מגן דוד שהוטבע על ידם כחותם למזכרת – עצוב ומרגש.

בשאר הימים טיילנו בעיר, בכנסיות ובכיכר המרכזית עצמה.

ביקור במפעל הכלים של שינדלר, שבזכותו ניצלו אלפי יהודים בזמן השואה.

וכמובן הרובע היהודי, בקרנו בבית הכנסת הגדול (בתשלום) ולאורך שדרת המסעדות הכשרות המגישות אוכל יהודי/פולני/ישראלי!

שדרת המסעדות הכשרות ומוזיאון היהדות

בית הכנסת הגדול בקראקוב

ביום האחרון בקראקוב, הלכנו להתרשם מההכנות לפסטיבל, בקרנו במוזיאון היהודי ובדיוק ירד קצת גשם אז נחנו שם קצת והמשכנו.

היתה בהחלט התרגשות באוויר, אבל אנחנו פחות התחברנו לזה. בכל זאת ארץ הקודש היא ביתנו ואמנם אנחנו כבר מאוד מתגעגעים, אבל זה הרגיש ככמיהה אחרת, ששותפים לה יהודים המתגוררים ברחבי העולם ואנחנו הרגשנו מעט לא שייכים..
אז אחרי ביקור קצר בבית חב"ד בו התרשמנו מאוד מהכתובות העתיקות על קירות בית הכנסת, ברכנו את כל הנמצאים לשלום (היתה זו שבת והיו המון מבקרים) והמשכנו בדרכנו.

התחנה האחרונה שלנו בפולין היא זאקופאנה, עיירת סקי קטנה ומקסימה על גבול סלובקיה,

המלון החמוד שלנו

 המתהדרת במדרחוב ארוך ובו שלל מסעדות וחנויות והאווירה נפלאה של מטיילים מכל האזור שבאים להתענג על ארוחה טובה לצד כוסות בירה ענקיות או הגבינה המעושנת המאוד מפורסמת מאזור זה הנמכרת בדוכנים בצורת גליל, ומגיעה בגוונים שונים של עישון, טעמנו כמובן, והחלטנו שהיא לא לטעמנו… לחך שלנו היא היתה מעט קשוחה, על גבול הטעם בין נקניק מעושן לגבינה קשה וגם הצמיגיות שלה לא התחבבה עלינו. אבל כאמור נחשבת למעדן אמיתי במיוחד באזור זה ונמכרת בכל פינה!

גבינת צאן מעושנת ויש גם של חלב פרה

יום ההולדת 2 של גלי הגיע וההתרגשות היתה גדולה במיוחד אצל רוני ואלה שהיו עסוקות, בלתכנן את החגיגות… "אולי גן חיות, פארק מים או פארק שעשועים…"
היום הגדול הגיע והוחלט על חגיגה בפארק מים!
התעוררנו בשמחה בבוקר (בדר"כ קשה לקום בבוקר). בלילה תליתי שרשרת בלונים על הקיר, וגלי גילתה אותם כשהתעוררה ומייד קראה "בלון" והבנות שמחו איתה ושיחקו עם הבלונים.

 אחרי ארוחת הבוקר, התארגנו לאט לאט ויצאנו לכיוון אקווה פארק זקופאנה.
בפארק היו כמה בריכות, וכמה ג'קוזים קטנים המתאימים למשפחה (בדקנו), מגלשות מים ארוכות וקצרות והמגלשה הכי ארוכה ומפותלת נשפכה אל הבריכה שהיתה בחוץ. כל הפארק מקורה והמים בבריכות, מיים טרמיים בטמפרטורה של כ-35 מעלות, מלבד בריכה אחת גדולה בחוץ וסביבה פזורות מיטות שיזוף.
היה ממש כיף, הבנות התרוצצו לבד בפארק (שלא היה גדול במיוחד) עלו וירדו במגלשות, שחו בבריכות ונהנו ביחד ולחוד. והכי כיף היה לגלי, ששיחקה במים, גלשה במגלשות הקטנות, מצאה גלגל מים והשתעשעה איתו וכל הזמן חזרה ואמרה "כיף…כיף…"

אחרי כשעתיים בפארק, כולנו מיצינו, גלי כבר היתה ממש עייפה. אחרי מקלחות במלתחות, החלפנו בגדים ויצאנו אל האוטו.
גלי נרדמה די מהר, ואנחנו חיפשנו מאפיה או קונדיטוריה וקנינו עוגה קטנה לחגיגת יום ההולדת שתכננו לאחר הצהריים.
כשהגענו לחדר, גלי עוד ישנה והבנות הכינו ברכות מצוירות לילדת היומולדת, ועטפו מתנות קטנות שקנו לגלי (כשהלכנו לקנות את העוגה).
בפינת ישיבה קטנה במלון, הניחו את העוגה, הבלונים והמתנות והמתינו בקוצר רוח שגלי תתעורר.
ואז אחרי שגלי התעוררה, התלבשה בחגיגיות והיתה מוכנה למסיבה. שרנו שירי יום הולדת, עזרנו לגלי לכבות את הנרות על העוגה ולבסוף הגשנו לה את המתנות והבנות עזרו לה לפתוח אותן בהתרגשות.

תקציר בתמונות של היום הנפלא שהיה לנו

למחרת החלטנו לצאת לטיול באחד מהמסלולים שהומלצו לנו בסוכנות התיירות בעיירה. 
הגענו לחנייה שהיתה גדושה באנשים ובמיוחד במשפחות עם ילדים בעגלות, אנחנו העדפנו לקחת את גלי במנשא ויצאנו לדרך. להפתעתנו, המסלול היה על כביש סלול. בצידי הכביש היו עצים והירוק ירוק האהוב עלינו כל כך, וכן נחל קטן שפכפך בעדינות לצד הדרך… המסלול לוקח כשעה וחצי, אך אנחנו התחלנו להשתענם, הרגשנו שהמסלול קצת מבאס, הבנו מדוע כולם הגיעו עם עגלות, זה טיול על כביש! ואנחנו לא היינו מוכנים נפשית לכך והחלטנו לשוב על עקבותינו.

חשבנו לנסוע לאגם שגם עליו שמענו המלצות טובות, אך לצערנו גם המסלול הזה היה 9 ק"מ הליכה על כביש סלול והבנות כבר נרדמו באוטו והחלום שלנו להגיע לאגם מקסים ולשבת סביבו בסבבה נמוג. חזרנו לחדר מבואסים קצת.

באחד הימים קפצנו לסופר וראינו על ידו בית הפוך!! אטרקציה חמודה שכבר נתקלנו בפרסום שלה על אחת המפות, אז נכנסנו. מקום קטן וחמוד להשתעשע עם הבנות.

בצידו השני של הכביש היה פארק מקסים עם דשא וחציר!!! אז הלכנו להשתעשע גם שם.

האטרקציה המרכזית בזאקופנה הוא המדרחוב עליו כתבתי בהתחלה, בקצהו התחתון יש מרכז ובו שוק, ומתקנים לילדים, וכן רכבת חשמלית מגניבה שהעלתה אותנו לראש הגבעה, שם היו גם המון דוכנים ומסעדות ומעל הכל הנוף המשגע על כל העיר והעמק. 

דוכני מזכרות ואוכל, מגלשת הרים וגבינה מעושנת עם קונפיטורת פטל הרבה יותר טעים מהגבינה בגליל

טיילנו בין הדוכנים ופגשנו גם הרבה ישראלים, ביניהם גם חברים ותיקים מהעבודה שלי מפעם  (גמלאי דיסקונט) שנתנו לנו טיפים להמשך הטיול. עוד היתה למעלה מגלשת הרים מגניבה, שבזמן הגלישה אפשר להשקיף על כל העיר. 

למחרת חיכתה לנו נסיעה לסלובקיה ואחריה המשכנו לצ'כיה, למה? על כך יסופר בפוסט הבא…