פורסם ב פיליפינים

השייט של איוון, מנילה וצפון האי לוזון – פיליפינים חלק ג' ואחרון

אחד המדריכים המפורסמים באל נידו בקרב הישראלים נקרא איוון. וגם אנחנו החלטנו לצאת איתו לשייט. המשרד שלו נמצא בקורון קורון, (50 פזו בטרייסיקל מאל נידו,5 דקות נסיעה ), בדרך ללאס קאבאנאס, נגשנו למשרד נרשמנו אצל דימפל חברה/שותפה של איוון.
בימים שקדמו לשייט שלנו היו רוחות חזקות והסיורים באל נידו בוטלו, דייגים לא יצאו לים וכמו כן מעבורות לקורון.

אגב, זו הסיבה שהחלטנו לשנות תוכניות ובמקום{ שייט מקורון למנילה שתוכנן  לסוף החודש, בטלנו (כ-400 פזו דמי ביטול לכרטיס) והזמנו טיסה למנילה במקום}.

ולענייננו, הגיע יום השייט, בבוקר קיבלנו הודעת טקסט שהשייט מתקיים כמתוכנן, טריסייקל הגיע לאסוף אותנו מהמלון. אותנו ועוד המוני ישראלים… מתברר שכל הסיורים שבוטלו באותו שבוע סוער קובצו ויצאו יחד איתנו היום – יצאנו 4 סירות מלאות (כ-50 איש). מיותר לציין שכמעט לא ראינו איוון כל השייט למעט בהפסקת הצהרים. 

ג'וני המדריך ובעל הסירה שלנו

למדריך שלנו קראו ג'וני,  בחור בן 19, חמוד אמיתי. דאג לילדים ולנו והכל בחיוך ובנדיבות.
הסיור שלנו כלל את טור איי, סי וחלק מטור די.

התחנה הראשונה היתה פאפאייה איילנד – כולם ירדו לשנרקל אני נשארתי עם גלי בסירה, אבל המים כ"כ צלולים שהצלחתי לראות קצת דגים ואפילו את  נחש המים הכי ארסי בעולם, נקרא האלו האלו (שמונה שמונה) לפי ההגדה/אגדה, בגלל שאם הוא מכיש מתים אחרי 8 שניות…ההסבר המפחיד והמקוצר

התחנה הבאה, גדאלאו (חיוך)  – כי הלגונה נראית מלמעלה כמו סמיילי. מואב ירד עם הבנות לעוד שנירקולים וראו הרבה 'נמואים' (דגי ליצן בתוך שושנה) דג זהרון אחד ועוד המון סוגים
אגב לפי סיפורי המדריך כאן צולמה העונה הנוכחית של הישרדות ישראל – מגניב! 

צולם על ידי איוון
צולם על ידי איוון
משפחת דגי ליצן – צולם על ידי איוון
צולם על ידי איוון

שבין לבין על החופים ראינו לטאות כוח מטיילות, זה היה מפחיד ומרגש כאחד!

בתחנה הבאה הגענו לפאליו,חוף קטן ומקסים. הצוות טרח, הכין והגיש ארוחת צהריים נחמדה: ירקות, פירות, אורז לבן ואדום, עוף מטוגן, חזיר מטוגן ודגים על הגריל. כל הסירות הגיעו והילדים שיחקו על החוף, קצת שנירקלנו (כן. אפילו אני)

משם המשכנו לעוד שתי תחנות הלגונה הקטנה והלגונה הגדולה, היתה אפשרות לקחת קייקים ולהגיע לכל מיני מקומות אבל ויתרנו על זה.

לקראת השעה שלוש בצהריים התחילה רוח שעשתה גלים, הסירה קיפצה בין הגלים, הילדים שהקפידו לשבת קרוב לחרטום הסירה התלהבו מאוד – אני קצת פחות. 

התחנה לפני האחרונה היתה הסיקרט ביץ, חוף קטן שכדי להגיע אליו צריך לשחות דרך נקיק בין הסלעים. בגלל הגלים הגבוהים, בקשו שנזדרז לפני שהמים יכסו את המעבר.

בשעות הבאות התחיל להתקרר ולקראת שקיעה "שהיתה מהממת, עצרנו באי שנקרא "סבן קומנדו ובו חוף קטן עם דוכן מיצים, מסעדה ונדנדה מאולתרת על עץ קוקוס קרוב מאוד לים, 

הילדים לא הפסיקו לקפוץ ולהתנדנד בניצוחו של ג'וני כמובן.


בדרך חזרה היה כבר ממש קר, גלי נרדמה. עטופה במגבת ישנה עד שהגענו חזרה למלון.
היה זה יום גדוש ונהדר. אמנם לא ראינו צב ים אבל יום שלם על סירה בנופים עוצרי נשימה עשה טוב לכולנו.

למחרת לקחנו וואן פרטי ונסענו לנקפאן. הצטרפו אלינו ולמשפחת חביב גם ה"אברהמיז" שהגיעו באותו היום.
החוף נחמד מאוד, הילדים בנו רפסודה והלכנו לראות את אי התאומים (שני איים שכנים שנקראים כך כדי להביא עוד תיירים)

הטיסה שלנו למנילה נקבעה ל-21/2, אז ב-20/2 קבענו לנו וואן פרטי לפורטו פרינססה, שילמנו 3500 פסו והצטרפה אלינו ולמשפחת חביב בחורה ישראלית נחמדה. עדיין יצא הרבה יותר זול ונוח.
בפורטו פרינססה לא עשינו הרבה, מלבד כביסה ומקדונלדס.
הטיסה למנילה עברה בכיף, תמיד טיסה עם חברים נחמדה יותר (נשיקות משפחת חביב).

במנילה ישנו במגדל דירות מפונפן שנקרא: ג'ז רזידנס. בחור ישראלי בשם גיא משכיר את הדירות לפי לילה במחיר 2000 פסו. הדירה אמנם קטנה אבל עם מטבח מאובזר, נקי ונעים.

בלובי של הג'ז רזידנס
הנוף מהחדר

לפני שהגענו לחדר עצרנו במסעדת בני פלאפל, מקום ידוע ומוכר לישראלים, הפתוח 24 שעות. מאוד שימושי כשחוזרים מוקדם מנסיעות לילה. אוכל ישראלי טעים טעים! בני הוא בחור נהדר הנשוי לפיליפינית.  תמיד חביב, מחייך אוהב ילדים וכיף לדבר איתו.

מחכים למונית בכניסה למסעדת בני פלאפל

עוד שירות מצויין שבני נותן, הוא שמירת חפצים. ניתן להפקיד אצלו תיקים/מזוודות במחיר של 100 פסו לתיק והוא שומר אותם בחדר עם מצלמות בטיחות למי שדואג.
אז לפני שנסענו לצפון גם אנחנו הפקדנו את מרבית הציוד שלנו ונסענו עם תיק אחד בלבד – תענוג!

הנסיעה לצפון לוזון

אני חייבת להודות שכשהגענו למנילה כבר הייתי עייפה ורק רציתי לנוח, הטיול בפיליפינים היה מדהים ומתיש כאחד. וממש ניסיתי לשכנע את מואב לוותר על הנסיעה לצפון,
אך מואב שכנע אותי שיהיה לנו כיף וחבל לפספס. אז נסענו – תודה מואב,היה שווה!

תמונת נוף חברתית (רוני וגלי נחות באוטו)

הנסיעה לבנאווי ממנילה ארכה כ-9 שעות באוטובוס סביר, היה קר והתעטפנו בבגדים חמים. הילדים כרגיל ישנו כל הנסיעה וטוב שכך.

תמונה משפחתית על רקע הטרסות

הגענו לכפר קטן, שהזכיר לנו את דרמסלה בצפון הודו, מזג אוויר קריר ונעים.
התמקמנו במלון קטן, ויצאנו לטיול למעיינות חמים במסלול מקסים בין טרסות אורז מדהימות. אחר הצהריים התחיל גשם ואנחנו שמחנו מאוד שכבר היינו חזרה במלון.

למחרת בבוקר נסענו בוואן פרטי לבטאד ( 3,300 פסו הלוך וחזור למחרת) מגיעים עד פאתי הכפר ואז נפרדים מהרכבים והכניסה לכפר נעשית ברגל בלבד (מרגישים בנפאל).
ההליכה היא בנוף מקסים של טרסות הכל ירוק ומסביב ילדים מקסימים מתרוצצים.
הגענו לגסט אהוס שנקרא סיימון, וסיפרו לנו שאתמול התארחו שם בנות מלכת המדבר מישראל.

למחרת בבוקר באישורו של סיימון, הכנתי ארוחת בוקר לכולנו; שקשוקה, סלט ירקות, סלט ביצים ותפו"א, סלט טונה ופיתות שהכנתי במגש ברזל על הגז.
אחרי הארוחה יצאנו לטיול קצר מסביב. גשם שוטף שירד כל הלילה יצר בוץ נוראי והחלטנו לא להתרחק.
אכלנו ארוחת צהריים, במסעדה בדרך חזרה מהטיול, הילדים העדיפו ללכת למסעדה אחרת ונפגשנו אחרי הארוחה.  לקחנו את כל הציוד שלנו, נפרדנו ויצאנו לכיוון תחנת ההסעה מחוץ לכפר. ההליכה לא היתה קלה, הבוץ בעליה וגשם שהתחיל לא ממש עזר. אבל גם זה עבר וכחמש דקות לאחר שהגענו למעלה הגיע גם הוואן שלנו.

אלה במעלה הדרך לכביש, שם מחכה לנו הוואן

בערב כבר נסענו חזרה למנילה. שוב אוטובוס לילה גם הפעם הנסיעה עברה בסדר גמור.
הגענו לפנות בוקר למסעדת בני פלאפל, היה כיף לאכול ארוחת בוקר ישראלית אפילו מוקדם כ"כ בבוקר. אספנו את הציוד שלנו ונסענו למיני דירה שלנו בג'ז רזידנס.

את שלושת הימים האחרונים שלנו במנילה,החלטנו להנות מהטוב של הקניונים המדהימים במקאטי. ביום שחזרנו ממנילה ישנו עד אחר הצהריים וכשהתעוררנו נסענו ל"מול אוף אסייה" הקניון הכי גדול באסיה, עם מירית והבנים כמובן. 
הילדים נהנו לשחק בבובות בחנויות המגניבות עד שגילו את משחקי המחשב ואז גם אנחנו יכולנו לקשקש לנו קצת בשיחות של "גדולים".


למחרת נפרדנו ממירית והבנים שהמשיכו לתאילנד, ביום כיף איך לא, שוב ב"מול אוף אסייה" הילדים בקשו שוב למשחקי מחשב. 

בסוף המשחקים ממירים את כרטיסיות "הרווחים" בפרסים
הילדים בחרו את מסעדת ארוחת הפרידה, תכלס פיצה טעימה ממש (מונית צהובה)

במקביל פגשנו את משפחת חכים. רון שירלי ושלושת ילדיהם: יהב, נטע ושגב.

למחרת התארחנו אצלם בדירה שבה גרו, הבנות שיחקו בבריכה ואנחנו נהננו מ"זמן איכות" עם ההורים.
וביום האחרון שלנו בפיליפינים הלכנו איתם, ועם משפחת טננצפ, שגם הגיעה למנילה, לפארק ה"דרים פליי" לחגוג סיום של תקופה מדהימה.
היה יום מעולה וסיכום נפלא, לטיול בפיליפינים.

מואב בקיר הטיפוס "נותן דוגמא אישית" 😉
7

שירותים ל'אוגרס' ו'אוגרסס' 😎

למחרת בבוקר טסנו להונג קונג!
לילה טוב ♡

עוד משהו קטן:

זהו החלק האחרון בפיליפינים, חודשיים מדהימים עם כ"כ  הרבה עשייה וחוויות מדהימות, וזאת הסיבה שהפוסטים כ"כ ארוכים, הרגשנו שמיצינו לפעם הזאת, עם זאת, יש עוד כ"כ הרבה מה לעשות ולראות שבטח נחזור בשלב זה או אחר. 

הפיליפינים דוברי אנגלית מצויינת יחסית וההתנהלות היא נוחה מאוד בדר"כ. גילינו אנשים ישרים ואדיבים (שלוש פעמים שכחנו את הטלפון הנייד ותמיד נמצא וחזר אלינו) תמיד שמחו לעזור.

הטיול עצמו דורש מאמץ, בגלל מעברים של מעבורות, טיסות פנים בין האיים ונסיעות בתוך האי וזה גם עוד מייקר כשכבר גם ככה המחירים יקרים יחסית לרמת החיים שרצינו לנו בטיול וחשוב להיערך. כמו בכל מקום אהוב, תנופת הבנייה בטירוף ומה שיהיה הוא לא מה שהיה, מי שמתלבט אם לנסוע, סעו ועכשיו!

טל.
  

מודעות פרסומת
פורסם ב פיליפינים

 בין גאות לשפל, מתחת ומעל לפני הים – הפיליפינים חלק ב

לאחרונה החיים שלנו מושפעים מגובה הים, גאות ושפל הפכו לחלק מהחיים הטבעיים, מחכים פעם לגאות ופעם מחכים לשפל. רגע אחד עומדים והמים מגיעים עד הקרסוליים ושעתיים אחר כך עד המותניים.

בילוי על החוף ובין הגלים זה עיקר העשייה אחרי השנירקולים הרבים במוהל בוהל, בבוהול ובאפו איילנד טסנו לפאלוואן יחד עם הטננצפים הטיסה היתה זריזה שעה בערך מ"אילו אילו" ונחתנו בפורטו פרינססה,

יצאנו משדה התעופה למסעדת יוסק, מסעדה
שקראנו עליה בקבוצת מטיילים בפיליפינים. היה כיף למצוא פלאפל, חומוס, חצילים ופיתות. 

 משם לקחנו ואן 3.5 שעות לפורט בארטון, הנסיעה היתה פרועה משהו, המון קפיצות אבל כרגיל, הבנות נרדמו מרבית הדרך.
הגענו לגסט אהוס שמואב סגר לנו מראש,  בפייסבוק (ג'יי בי אר). מקום שאהוב על הישראלים קרוב למרכז העניינים.

חדר גדול 3 מיטות מרווחות, מאוורר ומקלחת חמה
הצוות עם גלי בקבלה. שם ישנו, אכלו ועבדו

סלפי על אופנוע, קופצות לקנות חיתולים

היינו חייבים להתרגל לתנאי המחייה החדשים:
חשמל: אין חשמל בין 9 בבוקר ל6 בערב (לזה היה הכי קשה להתרגל)
מזגן: אין
מחיר: 1,600 פזו (יותר מ-30$- איזה חדר הייתי יכולה לקבל בתמורה למחיר הזה בתאילנד…)
אינטרנט: גרוע מאוד
אבל יש:
מטבח דיי מאובזר ואפשר לבשל!!! ואכן בשלנו (כבר נגיע לזה…)
100 מטר הליכה לים!
כל המסעדות הכי שוות במרחק 1 דק הליכה
כנ"ל חנויות המכולת הקטנות
הצוות נחמד וגם עושים כביסה – 100 פזו לק"ג (מחיר מופקע ואחיד בכל הכפר)

יצאנו להכיר את החוף והבנות התלהבו שאפשר להשכיר קיאק. אז לקחנו קיאק, וסידרו לי ולגלי סירה פרטית קטנה ושטנו לאי קטן ולו חוף מאוד מאוד רדוד, מואב חתר עם הבנות מרחק דיי מכובד (כמעט חצי שעה) בקיאק. 

בעל הסירה שהשיטה את גלי ואותי, היה גאה מאוד כשהגענו, לערום על הסירה כוכבי ים ענקיים, הוא הוציא 5 או 6 עד שאמרתי לו שנראה לי שזה מספיק. אין ספק שזה מראה לא שגרתי, המיים רדודים וצלולים, החול נקי וכל מה שרואים, מעט אצות,אבנים ו…כוכבי ים(!) והרבה. מתברר שכוכבי הים הם אלה שמנקים (אוכלים) את הים מהקיפודים והסרטנים. 

בפורט ברטון פגשנו שוב את יעל, שרון, שלם ולב שבשבילנו הם ה"אברהמיז", ומאוחר יותר הצטרפה גם מירית חביב עם שני בניה שחר ועידו המקסימים והחיבור עם הבנות היה טבעי.
הימים חלפו בנעימים בין מסעדת הפנקייק המעולה,

 למסעדת הפיצה האלופה של רותם (גורגונזולה).

המטבח במסעדה של רותם
מסעדות לאורך הרחוב
מסעדת מאבוטי – כאן אהבנו לאכול גלידה ולשחק מונופול
מסעדת לה טראסה – בעלים צרפתיים. טאפאסים מעולים
וכמובן מסעדות הסירים, זו במיוחד אהובה עלינו

זוכרים שסיפרתי על המטבח המאובזר אצלנו בגסטאהוס, אז מתברר שיעל ושרון,הם זוג בשלנים מהוללים, שמאוד אוהב לבשל (כמעט כמוני). אז עשינו קניות, אורז,פסטה ,עדשים, ירקות ופירות והצוות הכין ארוחה לתפארת!

ולקינוח פופ קורן וסרט לכל הילדים (בנוסף על סלט הפירות)

וגם אנחנו ניצלנו את המטבח לארוחות בוקר ביתיות, שעלו הרבה יותר מארוחה במסעדה כמובן בגלל הירקות והפירות הכל כך יקרים

באחד הימים יצאנו לטיול רגלי למפל נחמד ואפילו טבלנו במים הצוננים.


זה שיא העונה, וכמות התיירים אדירה, אפילו שיש כאלה שמוותרים על פורט בארטון, מאוד לא בצדק (פספוס אדיר לדעתי) עדיין פגשנו המון תיירים וכמובן ביניהם המון ישראלים. אפילו יצא לנו לפגוש חבר'ה שהכרנו בנפאל (!) בתחילת הטיול שלנו וגם חבר'ה שפגשנו בווייטנאם בחודש שעבר.

בתחילת מרץ, נסיים חודשיים בפיליפינים (יכולנו לטייל כאן עוד המון אבל יקר לנו… והויזה נגמרת) אז החלטנו להמשיך להונג קונג לכשבוע (קפיצה קטנה לצוויליזציה, דיסנילנד, ויזה לסין) ומשם לסין לחודש חודשיים. מרגע שהחלטנו, מואב שקע כולו בתכנון הטיול בסין ובהונג קונג.
זה נשמע מצחיק כי אנחנו כבר מטיילים חמישה חודשים ובתחילת הדרך בפיליפינים, הרגשנו שאנחנו יוצאים מאיזור הנוחות שלנו, ואז, רגע אחרי שהתרגלנו, התמקמנו וחזרנו לנוחות, אנחנו בוחרים לצאת שוב מאיזור הנוחות והפעם זו סין העצומה(!) נראה שאנחנו מתמכרים לתחושה המרגשת והמרטיטה של היציאה מאזור הנוחות…
 
נשארנו בפורט בארטון  עשרה ימים נפלאים. ביום האחרון רוני ואלה דברו על כמה חבל שעוזבים כי היה כיף והן מכירות כבר את האזור ומרגישות בנוח להסתובב לבד לסופר או למסעדה. "כמו בכפר הס " היה הציטוט.

 ,מפורט בארטון ארגנו עם משפחת חביב וואן פרטי לאל נידו, סגרנו מראש על 4,400 פזו (דרך הגסטאהוס, אחרי התמקחות) פרסמנו בקבוצות בפייסבוק אם מישהו רוצה להצטרף והצטרפו 3 צעירים וכך היינו עשרה ונסענו בנוחות ובזול (כרטיס עולה בדר"כ 500 פזו לאדם בואן מתפרק וצפוף).

הגענו לאל נידו, הוזהרנו שהמקום מגעיל דחוס וכד' אז הגענו בלי ציפיות והתלהבנו מאוד. נכון יקר כאן פי 2 אבל:

חשמל:24/7 
יש כספומט!!
האוירה מדהימה – מצוקים מצד אחד וים מצד שני
מכאן נגזר השם אל נידו – "הקן" שכן, מצוקים גבוהים מקיפים את החוף כמו קן.

אחרי שהתמקמנו עם הציוד בחדר בגסט אהוס שנקרא פי.גומז פנסיון. יצאנו לשוטט באזור. הכרנו את מסעדת "האפינס" הישראלית אשר בבעלות של כמה חברים ישראלים ומגישה אוכל ישראלי טעים. כאן אכלנו את ארוחת הצהריים שלנו והבנות מאז רק רוצות לחזור לשם (גם בגלל שהישיבה על הבר היא על נדנדות).

אחה"צ מירית ואני ירדנו לחוף למרגריטה קרה ושיחת נשים קלילה ולרגע קט גם אנחנו היינו בנופש 🙂 

במרחק של כ10 דקות נסיעה בטרייסיקל נמצא חוף לאס קאבאנאס, ארזנו את הילדים ונסענו לשם, חוף מקסים! ההיי לייט בחוף הזה, הוא הזיפ ליין (אומגה) המחברת בין שני איים (500 פסו לאדם קצת יותר מ-10$) כמובן שהבנות ומואב לא וויתרו ויחד  עם משפחת חביב גלשו באומץ רב ואני חיכיתי להם בחוף עם גלי. הבנות והבנים שגלשו יחד בזוגות, לא היו במשקל מספיק לאומגה ולקראת הסוף הן פשוט נתקעו(!) ונאלצו להמתין כמה רגעים עד שפיליפיני מיומן בא לחלץ אותם – זה היה מפחיד!

בהמשך היום בילינו בחוף ובים לסירוגין, לקראת שקיעה טיילתי עם הילדים שהתרחקו קצת ממקום הישיבה שלנו. התחיל שפל, והם היו עסוקים בלהעביר כוכבי ים למים מהמקומות בהם נשארו בקושי שלוליות.

בעודי מצלמות את השקיעה שהחלה, ומרגע לרגע הפכה ליותר כתומה ומרשימה, פתאום אני שומעת את הילדים צועקים מהתרגשות, נגשתי אליהם ולמרבה ההפתעה ראינו זוג חתולי ים!
היה קשה מאוד להוציא את הילדים מהמים אחרי כזו התרגשות מזל שכבר החשיך.

שקיעה מדהימה

בית חב"ד באל נידו נפתח ימים בודדים לפני שהגענו, וכדרכנו לבקר את בתי החב"ד ברחבי המזרח, להכיר את המשפחות להפגש עם עוד ישראלים ולהנות מארוחת ערב ישראלית ביום שישי. מאחר שהמקום חדש נדרשה עזרה בהכנות לקראת הסעודה, ואני התנדבתי בשמחה למלאכת הבישולים האהובה עליי.

במקביל הילדים החליטו לאסוף המון צדפים וליצור מהם יצירות מגניבות, ולאחר יום שלם של איסוף צדפים רב משתתפים -שתי משפחות שלנו וחביב.

רגע של התנחתה

 הילדים יצאו עם שלל רב. ובבוקר יום שישי, בעודי במטבח בית חב"ד הילדים טרחו והכינו יצירות מצדפים ולאחר מכן ירדו לרחוב, פתחו דוכן ומכרו את היצירות המדהימות שלהם ואת כל ההכנסות והיו לא מעט כאלה,הקדישו לבית חב"ד – ממש גאווה ותרומה לקהילה!

עבודת צוות נפלאה של רוני, אלה, עידו ושחר חביב
אלה בפעולה

מחכים ללקוחות
עם הרב יוסי, ששמח והתלהב מאוד מהילדים המוכשרים
צב מצדפים
טבעת וצב הכל פרי רעיונות הילדים

החוויות בפיליפינים הן רבות ומדהימות,אז החלטתי לפצל את הבלוג לחלק נוסף בו יסופר על השייט עם איוון, מנילה וצפון לוזון.

יללה ביי

פורסם ב ימי הולדת בטיול, פיליפינים

יום הולדת 8 לאלה

אלה חיכתה ליום ההולדת שלה בערך…מתחילת המסע שלנו. כל יום הולדת שנחגגה קרבה אותה ליום המיוחד שלה.

שבוע לפני היום החגיגי, פתחנו ב"חגיגות יום ההולדת לאלה!" כל פעילות מגניבה שנעשתה צויינה כחלק מהחגיגות, ונתנו לאלה את הכבוד להיות ראשונה, לבחור מסעדה למשל, מסאז' במוהל בוהל ועוד כאלה…

wp-1486083732874.jpg
שייק אוריאו מטורףףףף

מסורת המסאז' ליום ההולדת נמשכת

ב-3/02/2017 בבוקר היתה לנו טיסה לפאלוואן, מעיירה קטנה בשם אילו אילו, אז היינו צריכים לנסוע ב-01/02 שזהו יום ההולדת של אלה מדומגטה לאילו אילו, אוטובוס 6 וחצי שעות ומעבורת שעה. ידענו שכזה מסע יצריך מנוחה ארוכה במלון אז החלטנו, להקדים את מסיבת יום ההולדת של אלה ביום אחד.

 

יום לפני המסיבה, מצאנו חנות קטנה לציוד לימי הולדת, אלה בחרה אביזרים, בלונים והפתעות לחברים. מואב לקח את הבנות לארוחת ערב, ואני נשארתי בחדר להכין את המסיבה. חידון בנושא הדברים שאלה אוהבת, חבילה עוברת בנושא המסע בדגש על פליפינים בתוספת מגע יום הולדת מיוחד לאלה, משחקי בלונים, נר בבקבוק, תחרות עיטוף חבר בנייר טואלט ועוד כאלה יצרו מסיבה פשוטה ברוח של פעם ועם זאת מרגשת ומלהיבה.

בבוקר יום ההולדת אלה ואני, הלכנו לבחור עוגת יום הולדת ממאפייה מקומית נחמדה, לאחר הסברים השף קישט את העוגה וכתב עליה ברכה לאלה עם שמה בעברית! קנינו חטיפים בסופר שבקניון ולבסוף אספנו את הבלונים שהזמנו מהחנות של ציוד יום ההולדת מאתמול והלכנו לחדר לסדר את המסיבה!

הזמנו את משפחת טננצפ, שהגיעו ואפילו הביאו לאלה מתנות, תוספת נעימה להתרגשות הכללית. התחלנו במשחקי החברה, הבנות שמחו שיתפו פעולה, נהנו והכי חשוב העניקו לאלה מסיבת יום הולדת נהדרת.

 


יום הולדת שמח היה לכולנו! לילה טוב😃

פורסם ב פיליפינים

ארץ זבת כוכבי ים, לוויתנים, דולפינים וצבי ים – הפיליפינים חלק א

הגענו לפיליפינים לגמרי במקרה. הכל התחיל כשפגשנו את משפחת טננצפ, בסיהנוקוויל בקמבודיה, הם היו עסוקים בתכנוני הנסיעה שלהם לפיליפינים. זו פעם ראשונה שחשבנו ברצינות לנסוע לפיליפינים, הסיפורים שהם סיפרו לנו, גרמו לנו להתרגש, ולחוות מעין תחושה לא מוכרת של יציאה מאזור הנוחות עם ציפייה למשהו חדש ושונה – אז החלטנו ללכת על זה!

בתאריך ה-15/01/2017, חגגו בסבו סיטי את פסטיבל הסינולוג המסורתי, ואנחנו החלטנו שאנחנו רוצים להיות שם, יחד עם הטננצפים. הויזה של וייטנאם הסתיימה בדיוק בתאריך הזה, אז החלטנו לצאת כמה ימים קודם וב-11/01 טסנו למנילה ומשם טיסת המשך לסבו.

התפנקנו בלית ברירה במלון יקר (כי לא היו חדרים בגלל הפסטיבל) ושילמנו למעלה -100$ לחדר במלון במרחק הליכה מכל החגיגות. העיר סבו היא עיר לכל דבר, מלאת קניונים עצומים ומרכזי קניות, איילה סנטר, אס אם, טיימס סקוור… בימים שקדמו לפסטיבל טיילנו בקניונים (אחחח כמה שאנחנו אוהבים קניונים, אני לא יודעת אם להתגאות או להתבייש… קפיטליזם משפחתי שכזה) אפילו מצאנו מסעדה לבנונית נחמדה שמוכרת פלאפל וחומוס מצוין, חמוצים כולל זיתים סורים מעולים (!!!!!) הבעלים לבנוני, נחמד ואדיב, אירח אותנו בשמחה והתרגש שאהבנו את האוכל.

הלכנו לראות את מפעלי הגיטרות בלופו לופו, כל כך פשוט, כל כך מקסים וברגע של חולשה גם רכשנו גיטרה אחת בינונית, כפי שאומר השלט: "אתה לא יכל לעזוב את סבו בלי גיטרה…"

הגיע היום הגדול, ה פ ס ט י ב ל ! הכבישים נסגרו, רשת האינטרנט נותקה למניעת פיגועים (מישהו מרגיש בבית?) והעיר כולה לבשה חג. אנשים ברחובות מקושטים, שמחים ושיכורים. גם אנחנו רכשנו לעצמנו חולצות וקישוטים (הכל במחירי קרנבל, וזה לא זול…)
הפסטיבל עצמו היה חוויה יוצאת דופן, המופעים, הלבוש, המוסיקה… הכל!

יום למחרת נסענו על הבוקר לבוהול, חוף אלונה. הגענו לרצועת חוף קטנה יחסית, המוני תיירים, מסעדות וגסט אהוסים במחירים שלא שווים את התמורה (העלובה יש לאמר), לפעמים גם ללא מים חמים. כבר בלילה הראשון, אלה העלתה חום, בלילה השני היתה זו גלי שהצטרפה ובהמשך גם אני… אז נאלצנו לותר על סיור בגבעות השוקולד ותצפית על קופי הטרייסלר המפורסמים.

הפעילות המפורסמת בבוהול, מלבד שנירקולים עצמאיים, הוא האיילנד הופינג – זהו טיול בסירה לכמה איים יפים ומיוחדים, אלה, גלי ואני נשארנו לנוח ורוני ומואב חזרו עם חוויות ותמונות מדהימות.

wp-1486083488144.jpg

היתה התלהבות במיוחד מהוירג'ין איילנד, זהו אי קטנטן, בו המים מאוד מאוד רדודים, בגובה של כ-10 ס"מ וניתן ללכת ולראות כוכבי ים, סרטנים, ועוד. מואב ורוני חזרו כל כך נלהבים ששכנעו אותנו לצאת לסיבוב רק לאי הזה. אז נסענו מואב, אלה, גלי ואנוכי. כשהגענו לשם, המים היו כבר בגובה חצי מטר פחות או יותר, בגלל הגאות והאפקט היה כבר שונה, אם כי עדיין מגניב.

אגב כל נושא הגאות והשפל, כל כך משמעותי במזרח הרחוק בכלל ובפיליפינים בפרט. אפשר לחזות באיים בתוך הים שצצים ונעלמים, חופים שמשתנים מקצה לקצה ואנחנו נהנים כל כך להגיע פעם בגאות ופעם בשפל ולהרגיש את ההבדלים לציין אותם ולהתמוגג מכל העולמות.

מבוהול המשכנו לסיקיהור, נסיעה במעבורת בסוף השבוע מתברר כרעיון פחות טוב. לא נשארו כרטיסים מלבד "ביזנס קלאס" – מה שייקר את המחיר מאוד כ – 1,200 פזו לאחד כ-25$ (!), הנסיעה עברה יחסית מהר והגענו לסיקיהור, אי שיותר מאוחר יתברר כפנינה אמיתית. חוף מהמם ביופיו, מסעדות טעימות ואנשים מקסימים, מה יכל להיות יותר טוב מזה?

כשהגענו, לא היה לנו מלון, ומואב יצא לתור אחר חדר. אלה, גלי ואני עוד היינו חולות, אך המעבר עדיין עבר יחסית חלק. ישבנו במסעדה איטלקית מקסימה בשם מרקו פולו, עם פיצות, פסטות ואווירה נעימה. המלצריות ניסו לעזור לנו והתקשרו לכל מיני גסט אהוסים/ריזורטים אך לא היה להם מקום. ואז…פגישה מקרית במסעדה עם 3 ישראלים חביבים שהיו בדרך למלון שלהם, מואב התלווה אליהם לבדוק את המקום וחזר בידיים מלאות! חדר ענקי כ-40 מ"ר עם מיטה זוגית גדולה ושני מזרנים על הרצפה. החוף ביציאה מהחדר היה מהמם!!

למחרת לקחנו טריסייקל, לטיול באי. הטיול התחלק ל3 תחנות:

תחנה ראשונה – המוזיאון התת ימי – הגענו למקום מקסים, כבר בכניסה, גדר יפה שעליה צדפות ענק, מצוירות, שביל צמחים ופרחים מטופח מאוד. אולם המוזיאון לא גדול במיוחד, הארונות גדושים כונכיות, צדפים, כוכבי ים והכל מסודר, נקי, מתוייג עם שם וגולת הכותרת במקום זה צוות, שתי מדריכות מקומיות מתוקות, שכל כך התלהבו שאנחנו הישראלים הראשונים שמבקרים אותם, וההתלהבות סביב רוני, אלה וגלי, הרעיפו עלינו שאלות בערך כמו שאנחנו הרעפנו עליהם. והן ענו בסבלנות, הסבירו ממה צריך להזהר, מה מסוכן ומה בטוח והוסיפו סיפורים מבית אמא. לבסוף נפרדנו בחיבוק ותמונה משותפת וכתבנו בספר המבקרים. החוויה השאירה בנו טעם של עוד.

תחנה שנייה – העץ העתיק, יש הטוענים שהעץ בן למעלה מ-400 שנים. ולרגליו בריכת מים מתוקים ובו דגים קטנים וגדולים שיעשו לכם פדיקור בתמורה ל-5 פזו לאדם. ודוכן/חנות שמכרה מזכרות, שתייה וחטיפים. בין המזכרות גם בובות וודו ומכשפות – סיקיהור ידועה בכך שאנשיה עוסקים בקסמים וכשפים. מבחינתנו מלבד אותו דוכן לא ראינו שום דבר שקשור לסיפורים האלו.

התחנה האחרונה, היתה מפל יפיפה שלוש מדרגות בכל אחת מהן יש בריכה שאפשר לשחות, וחבל טרזן לקפיצה בתמורה לכמה עשרות פזו… ההמלצה היא להיכנס עם מדריך מקומי, הם קוראים לזה – שומר ראש, ומשלמים לפי מה שרוצים. השומר שלנו, היה חמוד, השגיח על הבנות והזהיר במקומות המחליקים אבל יותר מהכל הוא היה הצלם שלנו, וזה היה מאוד נחמד ונוח 🙂

 


בדרך חזרה פגשנו את הטננצפים שהזמינו אותנו אליהם לארוחת ערב, אך כשהגענו לחדר גלי העלתה שוב חום. והחלטנו לגשת איתה לרופא.

נסענו במונית, לחדר מיון בבית חולים קטן. חיכינו המון ולבסוף לאחר בדיקת דם לשלילת דנגי, הרופא טען שיש חשש לדלקת ריאות לגלי ונתן לה אנטיביוטיקה וגם לאלה שהיתה כבר למעלה משבוע עם חום.

בימים הבאים גלי ואלה התאוששו במהרה, ובאנו לבקר אצל הטננצפים, הכנו במטבח ארוחת צהריים כמעט "כמו בבית" והבנות שחקו יחד בחוף ובחדר כהרגלן משחקים הכוללים מופעים, שירים וריקודים – מתוקות אמיתיות.

מסיקיהור המשכנו לדומגטה, עיר חביבה, ממנה יצאנו לאוסלוב, לשחייה המפורסמת עם כרישי הלווייתן. לאחר המתנה בתור של כשעתיים, עלינו לסירה קטנה עם 3 אנשי צוות, ומהר מאוד ראינו אותם, כ-5 כרישי לווייתן, עצומים השוחים אחרי סירות קטנות בהן אדם אחד, משליך להם אוכל, מזכיר קצת סצנות אילוף… ואז כשהלוויתן מגיע קרוב אלינו אנשיי הצוות עוזרים לנו לצלול ובמקביל מצלמים במצלמת גופרו. אצלנו מואב ורוני היו הנציגים האמיצים במשפחה. גלי, אלה ואני נשארנו על הסירה ונהננו מלמעלה.

מאוסלוב, המשכנו באוטובוס כשעתיים וחצי למוהל בוהל, עיירת חוף נחמדה, ממש קרובה לים. שם נפגשנו משפחת אברהמי (אותם פגשנו כבר בבוהול), בזכותם מצאנו חדר מקסים קרוב מאוד לחוף בריזורט שנקרא: פסיטאס. שילמנו 1,500 פזו לחדר עם מזגן ומים חמים. האטרקציה המפורסמת כאן היתה קודם כל שחייה עם סרדינים (!) המוני סרדינים, שעושים צורות במים ומגיבים לכל המשנרקלים סביבם וביניהם, וכן שנירקולים ספונטאניים לצפות באלמוגים ודגים מרהיבים ולברי המזל אפילו צבי ים (!) וכן, מואב והבנות היו מברי המזל האלה!

 

*את סרטון הסרדינים קיבלנו מבחור נחמד שפגשנו לנו לא היתה מצלמה מתחת למים.

חזרנו לדומגטה, וקבענו עם משפחת טננצפ יום טיול על סירה לאי אפו – שם מבטיחים שחייה עם צבי הים. מבטיחים ומקיימים! היה יום מקסים מרגש ובעיקר מלא בצבי ים!

זהו להפעם, את הפוסט הבא אקדיש ליום ההולדת לאלה המתוקה שחגגה 8!

לילה טוב.