פורסם ב ישראל

 שלום לך ארץ נהדרת 🇮🇱/ הביתה בשמחה רבה!

יושבים במטוס חזרה הביתה, מוקפים במטיילים ישראלים וכולנו שמחים ומתרגשים, כמעט לא מאמינים שכבר חלפה לה שנה, ועוד רגע נגיע לישראל, הביתה! 

החלטתי לנצל את השעתיים האחרונות בטיסה לכתיבת הפוסט אולי האחרון של הטיול שלנו:
הימים האחרונים במסע שלנו
ההתרגשות היתה בכל דבר שנגענו, העלנו זכרונות מתחילת הטיול, קראנו בבלוג ובעיקר הסתכלנו בתמונות.

נזכרנו במאכלים האהובים עלינו: מומו, דאלבט, פאד תאי, מרק פו, האוכל במסעדות סירים בפיליפינים, "לחם ממולא" ירקות בסין ועוד…

האטרקציות המדהימות שעשינו בדרך, רכבלים, אומגות, פארקי מים, טרקים, פארקי שעשועים, מפלים, מערות מכל הסוגים: מלח, קרח, נטיפים ועוד ועוד.

דרכי התחבורה בהם השתמשנו: כ20 טיסות, רכבות, אוטובוסים, מוניות, טוק טוק, ריקשה, טנדר, סירות משוטים, סירות פדלים, אופנועים, מעבורות והמון הליכה ברגל…

ארזנו את המזוודות שלנו, שהתמלאו במתנות ,מזכרות וכ40 אלף תמונות מגובות בדיסקים ניידים ובעננים. השלכנו הרבה בגדים ונעליים שכבר התבלו, ניסינו למיין ולשחרר מה שכבר לא צריך…
התחלנו להפרד מהטיול, מהמסע השנתי שהיה החיים שלנו בשנה החולפת.

רוני ואלה עסוקות רוב היום, בתכנונים, איך יסדרו את החדר בבית והאם לעשות מסיבה לחברות… אין מה לאמר, המחסור בחברים, היה אולי החלק הכי קשה לבנות, לפעמים לא פגשנו ילדים גם חודשים ארוכים, ומצד שני כשפגשנו משפחות עם בנות בגילאים שלהן, הבנות היו בעננים.

לסיכום הטיול שלנו, במילה אחת, היה מדהים!
כל מקום שהיינו בו, במזרח הרחוק ובאירופה, העניקו לנו המון חוויות; בתרבות המדהימה והאוכל במזרח הרחוק, הטבע ותרבות ימי הביניים באירופה.

ואם כבר מסכמים, אז נפרט ונסכם לפי ארצות:
דרום מזרח אסיה:


הודו
🇮🇳 – דארמסלה – נופים, הרים, מזג האוויר למרגלות ההימלאיה – מזג אוויר אירופאי במחיר זול ביותר, אוכל מגוון וטעים פשוט מושלם

נפאל
 🇳🇵- אוויר ההרים, האגמים הודו ויותר- כיף

תאילנד
 🇹🇭תענוגות ופינוקים, איים מדהימים – המקום לחיות בו


קמבודיה
 🇰🇭- מקדשים מדהימים וחופים בתוליים

וייטנאם
🇻🇳 – הכל מהכל בשפע, פארקי מים מדהימים , תרבות, אוכל מעולה (מרק פו שנכנס לתפריט שלנו לנצח), הנופים המדהימים מדיונות חול ועד יערות גשם.


פיליפינים
 🇵🇭- גילינו את עולם הים, דולפינים, כוכבי ים, קיפודי ים, מלפפוני ים, חתולי ים, כריש לוויתן וכמובן צבי הים המדהימים! שנירקולים בלב ים וקרוב לחוף עם להקות הסרדינים, שייט לאיים נסתרים, לגונות מדהימות, שקיעות,זריחות ועוד ועוד


הונג
קונג 🇭🇰- אנגליה במזרח הרחוק, דיסני לנד, קניונים ורבי קומות, מסכי ענק – טירוף


מקאו
🇲🇴- קפיצה קצרה לווגאס במזרח


סין
 🇨🇳- ההפתעה של הטיול, כמעט 3 חודשים של טבע, תרבות, טכנולוגיה, תחושה שאנחנו במעצמה, הכל ענקי, מרווח, מכוניות ואופנועים חשמליים, היה מאוד מרשים סין מוכיחה שהעתיד כבר כאן, וגם זכינו לביקור משפחתי משמח, מה נאמר התאהבנו.


בהזדמנות זו נאמר תודה מיוחדת:

בכל מקום מרכזי במזרח הרחוק, בקרנו בבתי חב"ד – בהם תמיד יש רב ורבנית מקסימים ואדיבים שהשליחות בדמם, משפחת הבית היהודי בהודו ארגונים אוהבי ישראל: סטפינג סטונס, בית שלום צ'נגדו וקונמינג. הכרנו אנשים נפלאים, שקיבלו אותנו באהבה ונתנו לנו תחושה של בית, ויישארו בליבנו תמיד.

מזרח אירופה:

רוסיה
🇷🇺- מוסקבה – שער הכניסה לאירופה, המסעדה של ג'יימי אוליבר עשתה לנו את זה.

צ'כיה
 🇨🇿- אירופה הקלאסית, פסטיבלים, בירה כמו מים בזול, טבע יפיפה ואנשים מקסימים.


פולין
🇵🇱- בהחלט ארץ יפה לטיול, לא רק בהקשר של השואה.


הונגריה
 🇭🇺- ביקור קצר בבודפשט היפה וגם אגם באלאטון, יום אחד נחזור לביקור מעמיק יותר…

סלובקיה
 🇦🇹ואוסטריה🇸🇰- טיול עם המשפחה שקפצה לביקור, הרים מושלגים, קרחונים, מסלולי טיול אתגריים, רכבלים, מערות קרח המון מהכל לצד מזג אוויר חורפי ביולי – שווה ביותר!


קרואטיה
 🇭🇷- טיול מים לים, מחוף לחוף טיול תענוגות מהסוג שלא היינו יוצאים אליו אלמלא ההזדמנות המדהימה הזו.


סלובניה
 🇸🇮- טיולים למרגלות האלפים היוליינים, האגמים בלד ובוהין במזג אויר קריר וכיף!


רומניה
 🇹🇩- חופשה סטייל אילת בעיר המעיינות החמים והספא אוראדה, באנו לנוח לפני החזרה הביתה.

מרימים כוסות "לחיים", בארוחת ערב האחרונה לפני הטיסה לארץ

אתמול בארוחת ערב החגיגית שעשינו, שאלנו את עצמנו מה הדבר הכי משמעותי שלמדנו בטיול והתשובה היתה חד משמעית, למדנו שהכי נכון לנו, לחיות את החיים מוקפים בבני המשפחה שלנו, ללא כל הלחץ היומיומי שהתרגלנו אליו.

איזו התרגשות!! אפילו הטיסה "התקצרה" לשעתיים ו45 דקות כי כבר לא יכולנו לחכות…
כמה הבנות גדלו השנה המדהימה הזו
צולם ביום שיצאנו למסע ב1/9/2016

הגענו הביתה, אחרי מפגש מרגש בשדה התעופה, שהוביל להפתעה אצלנו בבית, שהיה נקי, מקושט ומלא כל טוב מטעמים אהובים שהכינו לנו בני המשפחה האהובים שלנו וסידרו לנו את הבית כאילו לא עזבנו לשנה שלמה.

ועוד תודות,
תודה לכל מי שקרא, עקב, התעניין ופירגן למסע המשפחתי שלנו – תודה מכל הלב!
תודה על כל החברים שפגשנו בדרך מקווים לשמור על קשר!
תודה על החוויות, הדיוק, האהבה והמלאכים השומרים שהזכירו לנו תמיד שהכל אפשרי!
תודה לבנקאים שלנו שפירגנו ותמכו.
תודה למשפחות האהובות שלנו שבזכותן כל זה התאפשר.

אוהבים את כולכם ♡

כמה טוב לחזור הביתה!
כפי שכתב בשירו אילן גולדהירש:

"שלום לך ארץ נהדרת
עבדך הדל נושא לך שיר מזמור
גם אם לפעמים נודד אני על דרך
זה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור…"

פורסם ב אירופה

 קרואטיה – עצי גפן, תאנה, זית, תפוח, שזיף וים, הרבה ים!

התחנה הבאה, הונגריה, לאיזור אגם באלאטון. התחשק לנו קצת ים, ובאלאטון הוא אגם גדול והכי קרוב לים שהיה בסביבה.

מצאנו מלון חמים – במושגי מזרח רחוק  זה היה  נקרא הום סטיי. בעלי הבית נחמדים ממש, הגברת היא הטבחית ומנהלת הכספים והאדון אמון על התחזוקה, השירות ובידור הלקוחות. מגיש לשולחן בארוחות, מספר בדיחות והכל באנגלית בסיסית ביותר.

חוף האגם מזכיר מאוד חופים קטנים בכינרת(בקטע טוב), זהו חוף אבנים קטנות ספק חצץ, ספק חלוקי נחל.  המים הקרים, עזרו לצנן את החום בחוץ והבנות נהנו לשחות ולאסוף אבנים יפות בתוך ומחוץ למים.

מאפה מקומי טעים, חצי בורקס חצי פיצה 🙂

נשארנו שני לילות ומאוד רצינו להשאר עוד אבל… לא הצלחנו למצוא עוד מקומות לינה קרוב לאגם (בתקציב שלנו עד 85$ ללילה), אז החלטנו לשנות כיוון כי בא לנו ים!
ואיפה נמצא חוף הים הכי קרוב? קרואטיה!!
יצאנו לכיוון שמחים וטובים. פעם אחרונה שהיינו בים היה בפיליפינים כבר לפני למעלה מ5 חודשים –  הזמן טס כשנהנים!

זאגרב, הפסל הידוע של באן ג'וזיף

נסענו ישר עד לזאגרב (כ3 שעות), לדירת איירביאנבי, מתוקה ונעימה.
הימים היו מאוד חמים, יצאנו לטייל בעיר רק אחר הצהריים כשהחום מעט נרגע.
העיר העתיקה פשוטה ויפה, במרכזה הקטדרלה הגדולה אשר לצידה שוק איכרים (כשאנחנו הגענו כבר נסגר)

במקביל לקטדרלה ולאורך הדרך היורדת אל הכיכר, אווירה מצויינת, מסעדות  וברים מכל הסוגים והמינים בשלל צבעים.

מצאנו מסעדה ישראלית ששיכת לשתי ישראליות. הזמנו פלאפל, חומוס, סלט טרי ואפילו ניתן היה לקנות מוצרים מישראל כמו קפה שחור, שוקולד השחר ועוד כאלה. הצוות מקסים ואדיב מאד היתה חוויה טעימה וכייפית.

הגענו לאיזור שמרכזו היא העיר זאדאר. כבר כשהתקרבנו קיבלו את פנינו, כמעט בכל חצר גידלו, גפנים, תאנים, שזיפים, תפוחי עץ, אגסים זיתים ועוד. שלל תנובה מרשים שהתחושה הראשונית שלנו היתה הרגשה שאנחנו בבית, בישראל.

גפן גדוש אשכולות ענבים כמעט בכל חצר
המארח הנפלא שלנו קוטף לנו שזיפים צהובים נפלאים מהעץ בחצר הבית שלו

רציתי להעלות לכאן וידאו קצר שצילמתי בחצר של המשפחה המדהימה הזו, שמגדלת…צבים!! כן כן, צבי יבשה בהמוניהם. קטע מדהים ומגניב, הצבים מתנהגים כמו כלבלבים קטנים שהולכים אחריך לכל מקום. אנסה להעלות את הוידאו בהמשך.


הנה הוידאו, זה כזה מגניב!

מזג האוויר היה חם, מאוד חם, נופים שנראים מאוד ים תיכוניים… ישראל כבר אמרנו?
הבית הראשון אליו הגענו היה בית כפרי עם משפחה מורחבת, הבית עצמו בנוי משתי יחידות וחדר אחד רחב לסלון ומטבח ורק בו היה מזגן, החום היה גדול גם בלילה וכולנו ישנו בסלון בקור המיזוג, למחרת בערב כבר היו גשמים…
למצוא את חוף הים, היה מעט טריקי כי הוא "הסתתר" בין מבוך בתים, סמטאות צרות, שבתחילה נראו לנו מסובכים אך מהר מאוד התמצאנו ואפילו חיבבנו את הרעיון…
החוף עצמו מגניב, חוף אבנים ללא חול והים בתוך מפרץ עמוק, שקט וללא גלים כלל.

כך התחיל מסענו, מחוף אל חוף. בכל פעם חיפשנו לנו בית לשניים-שלושה לילות, כשהפרמטרים החשובים הם: קרוב לים ומזגן.
כל חוף הפתיע אותנו מחדש, כל פעם סוג שונה של נוף, חול, לרוב חופי אבנים קטנות, אליהן התרגלנו דיי מהר. דאגנו לאביזרים, מיטות ים, דלי, מצופים לגלוש, גלגל ים ושאר משחקים וכמובן קרם הגנה!

הים מנגן באמצעות הרוח והגלים, על הנקבים שעשו במשטח הבטון, ויצרו מעין מפוחית או הרמוניקה לטבע.

וגם העיירות עצמן, אולי אפילו כפרים. שונים כל כך, האחד עם מכולת קטנה ומסעדה אחת או שתיים והאחר גדוש מסעדות לאורך קו החוף.
היינו במקומות בהם מאוד צפוף, והומה אדם ובמקומות שקטים ורגועים ללא התרחשויות מיוחדות.

ארוחת בוקר כמו בארץ, יש גם לאבנה מיוגורט שקנינו בסופר, לחם טרי כזה שצריך לפרוס לבד

הדבר המשותף והכי מהמם בכל החופים הם המים הצלולים, אולי בגלל שאין חול ואולי זה פשוט ככה, אבל אפשר ממש לראות את הקרקעית.  יצא לנו לטייל ולראות המון צדפות וקיפודי ים ודגים כמובן. צבע המים הוא טורקיז כחול מדהים! מה יכל להיות יותר טוב מזה?

לסיכום התקופה הנפלאה בחופים נסענו לגן העדן הקרואטי או בשמו הפארק הלאומי קרקא, בחבל דלמטיה. אחרי התלבטויות בין הפארק הגדול פליטביציה וקרקא, החלטנו לבחור בפארק קרקא, כי מזג האוויר היה חם, ובפארק הזה ניתן היה להכנס למים.
נשמענו להמלצות ואזהרות הרבות על העומס בפארק, והגענו מוקדם מאוד בבוקר, כחצי שעה לפני פתיחת הקופות, היינו בין הראשונים להגיע, ולכן לא נאלצנו להמתין בתור ויצאנו באוטובוס הראשון לשמורה.

טיילנו בנינוחות ללא עומס. הפארק מדהים, הטיול עצמו על דק עצים בנוי, נוח לטיול עם עגלת תינוק, המראות מרהיבים ממש.

המון ירוק לאורך הנהר (נהר קרקא) עם מפלים קטנים עד שמגיעים לשיא הפארק: המפל הגדול. המים מלאים סלעים גדולים עליהם אפשר לשבת וללכת לתוך האגם כמעט עד למרגלות המפל, בין בריכות מגניבות שאפשר ממש לשחות בהן. המים בצבע ירוק טורקיז מדהים ביותר.

השתעשענו שעה ארוכה במים, אכלנו כריכים שקנינו מאחד הדוכנים הרבים לצד המפל והמשכנו במסלול לנקודת הסיום, והמתנו לאוטובוס המסיע חזרה לחנייה. אין ספק שזהו אחד המקומות שייזכרו לטובה בטיול שלנו.

באוטובוס, פגשנו משפחה נחמדה מצרפת, שפינקה אותנו בריסוס מגניב של מים, מתרסיס מחברת המים המפורסמת "אוויאן" מצרפת, שלא באמת מרטיב רק מרענן את הפנים.

תרסיס מים גאוני, תודות למשפחה המקסימה מצרפת

לאחר שנפרדנו מהם, והלכנו לאוטו שלנו גילינו שהשארנו אורות דולקים והמצבר נגמר. תודות לעזרה ממפעילי הפארק, שהניעו לנו את האוטו עם כבלים, יכולנו לצאת לדרך בשמחה. ואז פתאום… הגיעה המשפחה מצרפת עם תרסיס מים נוסף ונתנה לנו אותו מתנה להמשך הדרך שלנו. אנשים נחמדים!

למחרת היה יום ראשון, יצאנו לכיוון העיר ספליט, לשוק פשפשים קטן. כשהגענו התברר שבדיוק היום יש הפנינג ידוע בשם אלקא, המתקיים בכל שנה ביום ראשון הראשון בחודש אוגוסט בו מקיימים תחרויות סוסים בסגנון ימי הביניים, אירוע אשר מתקיים כבר למעלה מ200 שנים (על פי הסבר מהמקומיים) ולכן השוק היה קטן במיוחד, החלטנו לנסוע לצפות בתחרות.

הגענו לעיר "סין", והתברר שהתחרות מתקיימת אחר הצהריים, הסתובבנו ברחוב המרכזי שהיה גדוש באנשים שחגגו לקראת האירוע, צריך להבין שהתחרות היא מיוחדת לכל רובע בעיר יש נציג מתחרה ולו דגל והאנשים מתלבשים בצבעי הדגל או עם הסמל שלו וההתרגשות רבה. עוד סיפרו לנו שהמנצח מזמין אליו הביתה את כל העיר לסעודת הנצחון.

נהננו מהאווירה נפלאה ברחובות שנסגרו לכניסת רכבים והפכו למדרחוב ענקי, תוסס וצבעוני. אך עם זאת היה חם במיוחד, והחלטנו שלא להמתין לתחרות עצמה ולהמשיך בדרכנו.

העיר פולה בחצי האי איסטריה, הידועה באתרים ההיסטוריים שבה, המבנה המרכזי ואולי המרשים ביותר, הוא אמפיתיאטרון שלם, המושך אליו כחצי מיליון תיירים מכל העולם בכל שנה. מדהים איך המבנה נשתמר 2000 שנים (מהמאה ה1, תקופת האימפריה הרומאית), והכי מגניב שעדיין מציגים בו מופעים!
הבנות התרוצצו ברחבה, והצטלמנו בפודיום המנצחים, עם עלי דפנה וענף דקל… כמנהג הרומאים. אמנם היה חם, אבל הצלחנו למצוא כמה פינות מוצלות לנוח ולהנות מהאווירה הנפלאה.


הבית שלנו, היה במיקום מדליק (בעיירה וודניאן), בחלק הוותיק, בין סמטאות צרות כל כך, שלא תמיד היינו בטוחים שאפשר לעבור עם האוטו… מזכירות לי
את הסרטים של מיסטר בין עם האוטו הפצפון שלו… ולמואב מזכירות את הסצנות מהסדרה משחקי הכס, שרבות מהן צולמו כאן בקרואטיה.

למחרת מואב לקח את הבנות לפארק מים ענקי עד אחר הצהריים, חזרו מותשים ושזופים.


לרוני הופיעה פריחה מגרדת ומציקה שממש הפריעה לה לישון בלילה. חיכינו יום -יומיים שתחלוף ומאחר שהגרד רק התגבר והתחיל להלחיץ אותנו, קפצנו בערב לבית מרקחת לקנות פניסטיל טיפות.
השעה היתה אחרי 8 בערב, והעיר היתה מלאה אנשים במדרחוב מגניב, ממש ליד בית המרקחת, היה מפתה מאוד להצטרף למבלים, אך כולנו היו ממש עייפים, והבנות התנגדו בתוקף, אז חזרנו לבית לישון.

פריחה כנראה אלרגיה למשהו

למחרת בבוקר מואב ואני הלכנו עם גלי, בטיול רגלי לכנסית סנט בלייז, המפורסמת ב"שכונה" שלנו וודנייאן (מקווה שתרגמתי נכון), בה נמצאות מומיות, גופות חנוטות של אנשים עשירים מוונציה שבקשו להנציח את הגוף שלהם ממש כמו במיצרים. כשהגענו לשם בדיוק התחיל טכס.

אז הסתובבנו בכנסייה עצמה וראינו תמונות של המומיות אך לא מצאנו את המומיות עצמן, ובגלל שכולם היו עסוקים לא היה את מי לשאול… הכנסייה יפה ולא מפוארת מידי והאנשים היו נחמדים ונכנסו בהתרגשות וציפיה לטכס.

נפרדנו לשלום מהכנסייה, אספנו את הבנות מהבית והמשכנו בדרכנו ליעד הבא שלנו… לסלובניה!

על כך נספר בפוסט הבא ♡

פורסם ב סין

"יש מיליארד סינים שחיים ואני מי אני מה אני?…" – סין חלק א

מציינים חודש בסין, ואני בכלל לא יודעת מאיפה להתחיל. הכרנו ארץ מדהימה מפתיעה וענקית שאנחנו כישראלים מתרגשים מהעוצמה שהיא מקרינה. וכל זה לצד סדר מופתי בכל אתרי התיירות מוכנים להכיל מליוני תיירים והכוונה לרוב היא לתיירות פנים המאוד מפותחת בסין. מבחינת התקציב, האוכל יחסית ממש זול, לפעמים פחות מ1$ למנה לאוכל מקומי במסעדות מערביות כ3$ למנה. מה שיקר זה הנסיעות וכרטיסי הכניסה לאתרי תיירות.

תה ירוק – הסינים מסתובבים בכל מקום עם בקבוק זכוכית קטן (טרמוס) ובו תה צמחים, תמצית המורכבת ממגוון עלים ופרחים אותו הם שותים במהלך כל היום. ובכל מקום עמדות למילוי מים חמים. גם במסעדות אגב מגישים מים חמים. בכלל כל תחום התה מלווה בטכס חגיגי בכל חדר במלון תמצאו קומקום חשמלי ושני ספליםבחדרי הפרימיום תוכלו למצוא את האביזרים לכל הטכס, כלי חרסינה חסידיים ועוד.

כמות החוויות שצברנו היא אדירה וכדי להצליח לתעד אותן חילקתי את הסיפורים לפי המקומות בהם ישנו.

גואנגז'ו

מתוך טריפ אדווייזר

הגענו לסין, קבלת הפנים היתה מבלבלת מאוד. התכוננו לקשה ביותר ונראה היה שזה בדיוק מה שנקבל.

אחרי הרכבת ממקאו, הגענו לכניסה לסין לחתימת ההגירה בדרכון, תור ארוך השתרך מול כל אחד מהעמדות וכשהגיע תורנו התברר שלא מילאנו את טופס הכניסה לסין. אז נאלצנו לעמוד בצד למלא אותו. לסינים אין הרבה סבלנות אלינו או בכלל וניסו לעבור אותנו בדחיפות קלות אך מרגיזות.
אבל זה עבר, לאחר נסיעה ברכבת ואח"כ מונית הגענו למלון  דיי מהר ואז…התברר שזה לא המלון הנכון! אותו השם אבל לא המלון שלנו. אז היינו צריכים לחפש בטופס ההזמנה את הכתובת הנכונה, והאינטרנט היה רק בקומה 6 והבנות מתחרפנות… לבסוף לקחנו מונית והגענו למלון שהיה באמצע אזור תעשייה של טקסטיל (??), נהג המונית לא מצא את הכתובת המדוייקת ונהיה חסר סבלנות וכך גם אנחנו. עד שבחור מקומי חביב ששאלנו בדרך, לקח את מואב והראה לו איפה המלון ואנחנו חיכינו בינתיים במונית עם נהג מעשן  שלא מבין מילה אנגלית כמובן.
נכנסנו עם כל הציוד למלון, שהיה מסריח מסגריות, והחדרים הקדמיים היו מעין חדרי הימורים של פוקר/בלאק ג'ק או לא יודעת מה ולא רוצה לדעת… אני כבר הייתי על סף "התמוטטות עצבים" העייפות ו"מאורת ההימורים" הזו לא עשתה לי טוב. נוסיף על כך פקידות קבלה שלא יודעות מילה אנגלית… רק רציתי לברוח משם. אבל, אחרי הרבה שימוש בגוגל טרנסלייט, קיבלנו לבסוף את החדר ובתוך עשר דקות כבר היתה דממה בחדר – נרדמנו.
 השעה היתה כבר אחרי אחת עשרה בלילה, החדר אגב, היה ממש מצוין, גדול מרווח ונקי.

בבוקר יצאנו לארוחת בוקר, שהיתה פרויקט מאוד לא פשוט למצוא.
הסתובבנו ברחובות שהקיפו את המלון שלנו שהיו כולם חנויות לצד חנויות של בדי טקסטיל מכל הסוגים, המינים והמרקמים.

אננס לארוחת בוקר

למחרת מואב קם מוקדם ונסע לתערוכת פרחים שהתקיימה בעיר, אנחנו ישנו עד שהוא חזר לחדר בסביבות 11 בערך.

הרחובות בעיר מרשימים, עיר גדולה, מלאה ברבי קומות, קניונים  ומרכזי קניות עצומים.
באחד הקניונים אליהם נכנסנו גילינו אקוואריום פארק מדהים.


במרכז קניות של צעצועים, רכשנו לגו ענקי במחיר של פחות מ50 ש"ח. ורחפן עם מצלמה קטנה באותו מחיר הבנות היו בהתרגשות על.

את הערב האחרון בילינו בפארק מקסים המוקף במגדלי קומות ובראשו מגדל הקנטון שכל אחד מואר בדרכו המיוחדת, ובמדרכה משולבות מנורות צבעונית חוויה כיפית לקטנים ולגדולים 

בדרך חזרה לא הצלחנו למצוא מונית שתקח אותנו חזרה למלון, הרכבות התחתיות סיימו בעשר, הבנות ממש נלחצו כשההליכה נמשכה ונמשכה… 
עלינו על גשר של הכביש הראשי בניסיון למצוא מונית, חצינו את המחלף וככל שהזמן חלף הבנות נהיו יותר עצבניות ואנחנו היינו צריכים להשתדל לשמור על קור רוח ולשדר שהכל יהיה בסדר ולבסוף אחרי כשעה (!) תפסנו מונית והגענו לחדר סמוך לחצות, עייפים אך מרוצים.

יאנגשו
—–
אחרי נסיעה קלילה של שעה בערך ברכבת, למדנו כמה דברים חשובים בענייני רכבות: להגיע מינימום רבע שעה לפני לחדר ההמתנה, הבורדינג מתחיל כעשר דקות קודם, לוודא שקונים כרטיס עם מקומות מסומנים, על הרציף מסומנים מספרי הקרונות, יש קרון "מסעדה" בכל רכבת בדר"כ קרון מספר 5, בכל קרון עמדה למים חמים (מצוין למנות חמות).

 הגענו למלון שלנו שהיה מעין הום סטיי של בחור חביב ומוזר שלימד אותנו לתקשר עם האפליקציות תרגום בנייד ומאז החיים הפכו יותר קלים.

רוני ואלה השתלטו על השולחן בסלון ובנו את הלגו הענק בתוך פחות מיומיים

אחרי שני לילות עברנו למלון קרוב יותר לרחוב המרכזי בו כל התיירים (נקרא ווסט סטריט) 

התאהבנו במקום המופלא, העיר עצמה ממוקמת בין מצוקי קראסט מדהימים היוצרים נוף ייחודי והאווירה הנעימה מזכירים לנו קצת את הנוף בעיר אל נידו בפאלוואן שנבחר האי היפה בעולם.

 מסעדות הודיות מעולות מול המלון שלנו, שהיו טעימות וזולות. מסעדה צמחונית פשוטה וטובה שאמצנו ואכלנו בה בכל בוקר, הצטרפנו לחוג  הלקוחות הקבועים כולל כל הפינוקים, בשבוע הנהדר שבילינו ביאנגשו. 

בימים הראשונים שהיו גשומים הקדשנו ללימודים ויומיים נוספים לטיולים באזור.

יום אחד בקרנו באתר מקסים בעיר שינג פינג, המצוייר על שטר ה20 יואן.

וביום אחר עלינו לטיול נחמד לגבעת הירח, הבנות מתעקשות שזה היה טרק. תופעת טבע של חור גדול ועגול במצוק גבוה בהר.

עריכה

נהננו לטייל ברחובות האוטנטיים, עצרנו לשתות שייק מנגו באחת מחנויות רשת המוכרות שייק מטורף (במחיר ארוחה) של מנגו, עם קצפת וחתיכות מנגו טרי – היה שווה 

המשכנו למערת המים המוזהבת, בדרך אליה אמצה אותנו גברת סינית חביבה באנגלית מגומגמת בקשה ללוות אותנו למערה כדי שהיא תקבל עמלה על הכרטיסים שלנו (70 יואן לכרטיס מבוגר ו35 לילד), מאיתנו לא לקחה כסף. בדרך קנינו תותים טעימים בדוכני רחוב ועצרנו להצטלם ליד 3 פסלים של הרובוטריקים.


המערה היתה מדהימה, בכניסה הוצמד אלינו מדריך דובר אנגלית, (בכלל לא ברור מאליו) כבר בתחילת המערה היה מסלול של פעמונים והמדריך אמר שהם נועדו למזל, אז בתמורה לתרומת כ5 יואן הבנות קיבלו פטישים קטנים איתם נקשו על הפעמונים. 

הטיול במערה היה מלווה בסיפורים של המדריך על הנטיפים ולמה הם דומים, צפרדע, לוויתן, מפת יאנגשו ונקיק אחד מיוחד, שנקרא "הלידה מחדש" מואב ואלה עברו בו והמדריך שר להם "היום יום הולדת" בשמחה ובהתרגשות. 

בהמשך המערה הגענו למעיינות טבעיים, תחילה למעיינות בוץ – מואב והבנות מהרו להחליף לבגד ים, וכשנכנסו הופתעו לגלות ש… הבוץ היה קר! לאחר כמה דקות קצרות של משחק בבוץ, מיהרו כולם למלתחות (הכל כמובן מסודר ומשולט) אך גם המים במלתחות היו קרים, המדריך הסביר שיש להתנקות היטב מבוץ טרם המעבר למעיינות החמים. 

המעיינות החמים היו חגיגה, כשלוש בריכות של מים חמים בטמפרטורות שונות שהגבוהה שבהם היתה 40 מעלות! מואב והבנות לא רצו לצאת ונהנו כמעט חצי שעה במים כולל גלי.

מואב מנשק צפרדע ♡
חנות מזכרות כמובן

את הדרך חזרה עשינו באוטובוס, ועצרנו במערת הפרפר רק לצילום מבחוץ, היה שווה לראות את הפרפר הענק מונח בכניסה למערה, בכל אתרי האינטרנט מציעים לוותר על כניסה למערה עצמה וגם הבנות כבר היו עייפות אז הכל התאים, הצטלמנו והתחלנו בחזרה למלון.

הנסיעה היתה באוטובוס מקומי והמחיר: 1 יואן! (חצי שקל)

בכל ערב הסתובבנו ברחוב המערבי שהוא מדרחוב סגור מלא חנויות, מסעדות ובתי קפה בטוב טעם. 

ברחוב היה גם מוזיאון שעווה קטן לפארק קרח אליו נכנסנו אנוכי רוני ואלה (היה בינוני מינוס מבחינת תחזוקת המקום) אבל אנחנו נהננו מאוד

התאהבנו במיוחד בבית קפה אחד שנקרא מומי קפה, חנות ספרים שהיא גם קפיטריה , גולת הכותרת היה קיר שלם של תיבות לגלויות ששולחים אל העתיד, מייד רכשנו גלויות וכל אחד שלח גלויה לעתיד בבחירה של שנה ועד 9 שנים. רוני התאהבה בעוגת הגבינה והמקום זכה לכינוי "עוגת הגבינה", מעבר לכל אלה בחנות היו המון פיצ'יפקעס ומתנות מגניבות, אנחנו רכשנו ערכה לחותמות שעווה כמו במכתבי מלוכה של פעם, ממש הייתי צריכה להחזיק את עצמי כי היו שם בהחלט המון דברים מגניבים.

מסעדה אחרת שזכתה לכינוי "הגרמני" כי היא בבעלות גרמני חביב המגיש במסעדה אוכל מערבי טוב (ולא זול) ובמיוחד פרצעל אמיתי, לכן הבנות בקשו לאכול שם בגלל זה וגם הפיצות הטעימות.

אהבנו להסתובב בין חנויות ודוכנים שמוכרים מזכרות לתיירים הרבים (בעיקר סינים), דוכני מזון טעימים (תפו"א, פיתות עם עשבי תיבול) וכאלה של פירות ים, חרקים, שאנחנו פחות מתחברים אליהם.

וכך חלפו להם 7 לילות נפלאים ונעימים שאפילו הגשם לא הצליח להרוס את האווירה הטובה והכיפית.

גווילין
—-
לגווילין נסענו ברכבת, הפעם שעה וחצי של נסיעה נעימה ואז מונית. הגענו  למעין הומסטיי, שוב סצנת מהמרים, הפעם בסגנון יותר לייט, במעין חצר לצד החדר. 

החדר סה"כ היה סבבה, נשארנו לילה אחד ועברנו למלון אחר בעיר קרוב למרכז ליד אגם נחמד ובו שני מבנים אחד נקרא שמש והשני ירח. נשארנו יומיים של טיולים רגליים ברחבי העיר.

מאחר ולא מצאנו ארוחת בוקר בסגנון המערבי, אמצנו לנו
 ארוחת בוקר שכללה מרק כיסונים (או בשמו מרק מומואים לפי הבנות) בבוקר השני כבר זללנו אורז עם ירקות כמו סינים אמיתיים.

ביום ראשון טיילנו עם כל המקומיים שבילו עם משפחותיהם בפארק המרכזי בעיר, בו היו מגוון פעילויות לילדים, הבנות הכינו מדבקות חלון מצויירות וגלי שחקה בארגז גרגירי אורז מיובש כמו בארגז חול עם כף ודלי עם שאר הזאטוטים הסינים. יום ראשון הוא יום השבת הסיני, וכולם יוצאים לרחובות ונהנים לטייל במיוחד במזג אוויר נעים כמו באותו היום.

סמוך לתחנת הרכבת, מצאנו דוכן של חבר'ה בוכארים שהכינו פיתות. אחרי יומיים של אורז ונודלס ממש שמחנו לבצק שמרים חם וטרי, במיוחד כשהוא מתובל בשומשום ואפוי בטאבון. לקחנו איתנו כמה פיתות לדרך, לתחנה הבאה שלנו, 12 שעות ברכבת לשמורת הטבע המדהימה ג'יאנג זיה זיא.

אגב תודה רבה לכל העוקבים שלנו מכל העולם, תמיד משמח לקבל תגובות, אז תתכבדו. 

זהו להפעם, לילה טוב ♡

פורסם ב לפני הנסיעה

מחר קונים כרטיסים טיסה!

כבר שבועיים שאני מכריזה שהלילה אני קונה לנו כרטיסים, ואז מתחילה שיחה "קלילה" שעיקרה היעד הראשון אליו נגיע. עד לפני יומיים היינו בטוחים שהכי טוב להגיע אל תאילנד בהתחלה, זו תהיה 'נחיתה קלה' נבלה 3 שבועות באיים, נוריד קצב במתינות. זו נראתה התכנית הכי מוצלחת,  אחרי שחשבנו שאולי עדיף להתחיל בקטמנדו  ואח"כ פוקרה ומיידי אחרי זה טרק…ואז חני חברה שלנו שגם נוסעת עם הבנות שלה, הודיעה שהם יחסכו את הטיסות ויגיעו ישירות לדרמסלה. ואני?אני כבר כמעט קניתי כרטיסים…די חייבים להתכנס, מחר קונים כרטיסים @#$#@@$