פורסם ב ישראל

 שלום לך ארץ נהדרת 🇮🇱/ הביתה בשמחה רבה!

יושבים במטוס חזרה הביתה, מוקפים במטיילים ישראלים וכולנו שמחים ומתרגשים, כמעט לא מאמינים שכבר חלפה לה שנה, ועוד רגע נגיע לישראל, הביתה! 

החלטתי לנצל את השעתיים האחרונות בטיסה לכתיבת הפוסט אולי האחרון של הטיול שלנו:
הימים האחרונים במסע שלנו
ההתרגשות היתה בכל דבר שנגענו, העלנו זכרונות מתחילת הטיול, קראנו בבלוג ובעיקר הסתכלנו בתמונות.

נזכרנו במאכלים האהובים עלינו: מומו, דאלבט, פאד תאי, מרק פו, האוכל במסעדות סירים בפיליפינים, "לחם ממולא" ירקות בסין ועוד…

האטרקציות המדהימות שעשינו בדרך, רכבלים, אומגות, פארקי מים, טרקים, פארקי שעשועים, מפלים, מערות מכל הסוגים: מלח, קרח, נטיפים ועוד ועוד.

דרכי התחבורה בהם השתמשנו: כ20 טיסות, רכבות, אוטובוסים, מוניות, טוק טוק, ריקשה, טנדר, סירות משוטים, סירות פדלים, אופנועים, מעבורות והמון הליכה ברגל…

ארזנו את המזוודות שלנו, שהתמלאו במתנות ,מזכרות וכ40 אלף תמונות מגובות בדיסקים ניידים ובעננים. השלכנו הרבה בגדים ונעליים שכבר התבלו, ניסינו למיין ולשחרר מה שכבר לא צריך…
התחלנו להפרד מהטיול, מהמסע השנתי שהיה החיים שלנו בשנה החולפת.

רוני ואלה עסוקות רוב היום, בתכנונים, איך יסדרו את החדר בבית והאם לעשות מסיבה לחברות… אין מה לאמר, המחסור בחברים, היה אולי החלק הכי קשה לבנות, לפעמים לא פגשנו ילדים גם חודשים ארוכים, ומצד שני כשפגשנו משפחות עם בנות בגילאים שלהן, הבנות היו בעננים.

לסיכום הטיול שלנו, במילה אחת, היה מדהים!
כל מקום שהיינו בו, במזרח הרחוק ובאירופה, העניקו לנו המון חוויות; בתרבות המדהימה והאוכל במזרח הרחוק, הטבע ותרבות ימי הביניים באירופה.

ואם כבר מסכמים, אז נפרט ונסכם לפי ארצות:
דרום מזרח אסיה:


הודו
🇮🇳 – דארמסלה – נופים, הרים, מזג האוויר למרגלות ההימלאיה – מזג אוויר אירופאי במחיר זול ביותר, אוכל מגוון וטעים פשוט מושלם

נפאל
 🇳🇵- אוויר ההרים, האגמים הודו ויותר- כיף

תאילנד
 🇹🇭תענוגות ופינוקים, איים מדהימים – המקום לחיות בו


קמבודיה
 🇰🇭- מקדשים מדהימים וחופים בתוליים

וייטנאם
🇻🇳 – הכל מהכל בשפע, פארקי מים מדהימים , תרבות, אוכל מעולה (מרק פו שנכנס לתפריט שלנו לנצח), הנופים המדהימים מדיונות חול ועד יערות גשם.


פיליפינים
 🇵🇭- גילינו את עולם הים, דולפינים, כוכבי ים, קיפודי ים, מלפפוני ים, חתולי ים, כריש לוויתן וכמובן צבי הים המדהימים! שנירקולים בלב ים וקרוב לחוף עם להקות הסרדינים, שייט לאיים נסתרים, לגונות מדהימות, שקיעות,זריחות ועוד ועוד


הונג
קונג 🇭🇰- אנגליה במזרח הרחוק, דיסני לנד, קניונים ורבי קומות, מסכי ענק – טירוף


מקאו
🇲🇴- קפיצה קצרה לווגאס במזרח


סין
 🇨🇳- ההפתעה של הטיול, כמעט 3 חודשים של טבע, תרבות, טכנולוגיה, תחושה שאנחנו במעצמה, הכל ענקי, מרווח, מכוניות ואופנועים חשמליים, היה מאוד מרשים סין מוכיחה שהעתיד כבר כאן, וגם זכינו לביקור משפחתי משמח, מה נאמר התאהבנו.


בהזדמנות זו נאמר תודה מיוחדת:

בכל מקום מרכזי במזרח הרחוק, בקרנו בבתי חב"ד – בהם תמיד יש רב ורבנית מקסימים ואדיבים שהשליחות בדמם, משפחת הבית היהודי בהודו ארגונים אוהבי ישראל: סטפינג סטונס, בית שלום צ'נגדו וקונמינג. הכרנו אנשים נפלאים, שקיבלו אותנו באהבה ונתנו לנו תחושה של בית, ויישארו בליבנו תמיד.

מזרח אירופה:

רוסיה
🇷🇺- מוסקבה – שער הכניסה לאירופה, המסעדה של ג'יימי אוליבר עשתה לנו את זה.

צ'כיה
 🇨🇿- אירופה הקלאסית, פסטיבלים, בירה כמו מים בזול, טבע יפיפה ואנשים מקסימים.


פולין
🇵🇱- בהחלט ארץ יפה לטיול, לא רק בהקשר של השואה.


הונגריה
 🇭🇺- ביקור קצר בבודפשט היפה וגם אגם באלאטון, יום אחד נחזור לביקור מעמיק יותר…

סלובקיה
 🇦🇹ואוסטריה🇸🇰- טיול עם המשפחה שקפצה לביקור, הרים מושלגים, קרחונים, מסלולי טיול אתגריים, רכבלים, מערות קרח המון מהכל לצד מזג אוויר חורפי ביולי – שווה ביותר!


קרואטיה
 🇭🇷- טיול מים לים, מחוף לחוף טיול תענוגות מהסוג שלא היינו יוצאים אליו אלמלא ההזדמנות המדהימה הזו.


סלובניה
 🇸🇮- טיולים למרגלות האלפים היוליינים, האגמים בלד ובוהין במזג אויר קריר וכיף!


רומניה
 🇹🇩- חופשה סטייל אילת בעיר המעיינות החמים והספא אוראדה, באנו לנוח לפני החזרה הביתה.

מרימים כוסות "לחיים", בארוחת ערב האחרונה לפני הטיסה לארץ

אתמול בארוחת ערב החגיגית שעשינו, שאלנו את עצמנו מה הדבר הכי משמעותי שלמדנו בטיול והתשובה היתה חד משמעית, למדנו שהכי נכון לנו, לחיות את החיים מוקפים בבני המשפחה שלנו, ללא כל הלחץ היומיומי שהתרגלנו אליו.

איזו התרגשות!! אפילו הטיסה "התקצרה" לשעתיים ו45 דקות כי כבר לא יכולנו לחכות…
כמה הבנות גדלו השנה המדהימה הזו
צולם ביום שיצאנו למסע ב1/9/2016

הגענו הביתה, אחרי מפגש מרגש בשדה התעופה, שהוביל להפתעה אצלנו בבית, שהיה נקי, מקושט ומלא כל טוב מטעמים אהובים שהכינו לנו בני המשפחה האהובים שלנו וסידרו לנו את הבית כאילו לא עזבנו לשנה שלמה.

ועוד תודות,
תודה לכל מי שקרא, עקב, התעניין ופירגן למסע המשפחתי שלנו – תודה מכל הלב!
תודה על כל החברים שפגשנו בדרך מקווים לשמור על קשר!
תודה על החוויות, הדיוק, האהבה והמלאכים השומרים שהזכירו לנו תמיד שהכל אפשרי!
תודה לבנקאים שלנו שפירגנו ותמכו.
תודה למשפחות האהובות שלנו שבזכותן כל זה התאפשר.

אוהבים את כולכם ♡

כמה טוב לחזור הביתה!
כפי שכתב בשירו אילן גולדהירש:

"שלום לך ארץ נהדרת
עבדך הדל נושא לך שיר מזמור
גם אם לפעמים נודד אני על דרך
זה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור…"

פורסם ב סין

פסגות מושלגות, טאי צ'י במנזר, אולפן עברית בבית שלום בקונמינג – סין חלק ג'

ליג'יאנג
הטיסה מצנגדו יצאה בשש ורבע בבוקר ואנו נאלצנו לצאת לשדה התעופה בארבע לפנות בוקר!! צוות המלון ארגן לנו וואן (ב70 יואן) שהספיק לכולנו כולל הציודים.

הטיסה יצאה בזמן, ואחרי שעה ו50 דקות הגענו לליג'יאן לבוקר קריר אך בהיר.

הרים מושלגים נגלו אלינו כבר בטיסה, ליוו אותנו בדרך אל המלון במונית וכשהגענו בהליכה בשוק ובין המבנים המסורתיים, נהננו מנוף צלול ומהפנט.

עובדת ההוסטל חיכתה לנו בכניסה לשוק והובילה אותנו באנגלית מגומגמת להוסטל מעץ בסגנון סיני פשוט ונחמד. שודרגנו לחדר גדול יותר בתמורה לעוד 3$. קבלת הפנים היתה חמימה וכללה תה סיני כולל כל הטכס עם הבעלים של המקום שישב, חייך מידי פעם ופחות דיבר. גם קיבל אותנו באהבה הכלב שלהם "מומו" הבנות כל כך שמחו על השם וגלי מאז קוראת לכל כלב מומו. זהו כלב עצום בגודלו ועם זאת בעל מזג רגוע ועדין.

הנחנו את הציודים ויצאנו לתור את העיר.
בעבר ליג'יאנג היתה עיר סינית מסורתית שנהרסה כליל ברעידת אדמה. ממשלת סין שיחזרה את העיר, סגרה אותה לכניסת רכבים והפכה אותה למרכז תיירות (מעין מדרחוב המזכיר סמטאות ציוריות באיטליה או יוון אבל בסגנון סיני).

הכניסה לעיר כרוכה בתשלום מס תיירים חד פעמי (80 יואן מבוגרים בלבד), מעין כרטיס המקנה כניסה לעיר העתיקה ואתרים נוספים בה  (אנחנו השתמשנו רק בטיול בעיר).

העיר העתיקה מקסימה, חנויות ססגוניות לתיירים מכל עבר, מסעדות, גלידריות ועוד כל מיני,  מעוצבים בטוב טעם. 

ואז כשהערב יורד, אורות צבעוניים נדלקים בכל פינה והפאבים מתעוררים לחיים במוסיקה לייב ומופעים שונים (ממש חגיגה גדולה) והמוני התיירים מגיעים, בעיקר הסינים הממלאים עוד יותר את הרחובות ובעיקר את הכיכר המרכזית הגדושה באופן מיוחד.

מצאנו כמה מסעדות נחמדות והאהוב עלינו ביותר נקראת המטבח של אן (באנגלית). מסעדה בסגנון מערבי המגישה פיצות, המבורגר וכאלה. מה שמעניין שהמקום לא גדול ולרוב מגיעים אליו מערביים בלבד הבעלים הוא לבדו מכין ומגיש את האוכל, בלי צוות מטבח ועובדים כלל. היינו שם פעמיים נהננו מאוד!

יש תחושה שהסינים חובבים קפה, אני מודה שאחרי שהתרגלתי לראות כל סיני שני, מסתובב עם הטרמוס הקטן שלו ובו תה, קצת מוזר לי שהם אוהבים גם קפה. אבל מה שרציתי לספר זה דווקא .  , על בתי הקפה הרבים בליג'יאנג, כי לצד הקפה הגישו גם עוגות. ומאז עוגת הגבינה הנפלאה של רוני ביאנגשו, רוני ממשיכה לטעום כמעט בכל מקום עוגות גבינה, כשהיא רואה כזו בוויטרינה. אז יצא לנו לטעום גם כאן, עוגה אחת או שתיים שקיבלו ציון נחמד מהבנות, אנחנו מאידך נהננו מאוד מבית הקפה עצמו שהיה מעוצב ומלא אביזרים מגניבים ממש.

ערוץ דילוג הנמר – האגדה מספרת על נמר אמיץ שברח מצייד שרדף אחריו וכשהגיע לנהר הוא זינק מגדה אחת לשניה וכך ניצל. צריך להבין שזהו ערוץ רחב וגועש במיוחד ואין סיכוי שאכן דבר כזה קרה, אבל אנחנו זורמים.

יצאנו לנקודת הדילוג. הנהג שלקח אותנו לשם סיפר שכוח אלוהי הפיל סלע גדול לערוץ ובעצם נתן לנמר מקום בטוח לנחות באמצע הנהר ולדלג לצדו השני, תודו שעכשיו הסיפור נשמע הרבה יותר הגיוני 😉

מאז, תיירים רבים מגיעים לקבל השראה וברכה מהמקום המבוקש, אשר יד אלוהים נגעה בו.
הסינים הקימו סביב האגדה הזו מרכז תיירותי מפותח וטרק של יומיים המושך אליו תיירים ותרמילאים רבים. אנחנו הסתפקנו בביקור בנהר עצמו, לכאורה נקודת הדילוג. היה באמת מרשים!

בדרך, הנהג עצר להתפלל במקדש/מנזר בנקודה מדהימה עם נוף יפיפה 

גברת בשוק מכינה פיתות במחבת. טעימות ומשביעות.

באחד הימים, נסענו לטייל בפארק נחמד באזור. כשהגענו היינו ממש רעבים ומצאנו מסעדת רחוב קטנה שהגישה אוכל פשוט וזול מאוד שהיה מורכב מאורז, תפו"א, פול ומעל ביצה קשה חתוכה ל4. כל אלו בושלו ואודו בכלי חרס מקסימים וזה היה נפלא וטעים.

ועוד תמונות מהפארק המקסים

כתב סתרים/חרטומים – ברחובות ליג'יאנג אפשר למצוא כתב שנראה כמו רצף של ציורים, על הקירות, בחלונות ראווה בחנויות, גדרות ובהמון המון מקומות חלקם מקומות צפויים וחלקם פחות צפויים. על פי סיפורי המקומיים, בעבר היו אנשי ליג'יאנג, מספרים כך את סיפוריהם. וכחלק מהשיפוץ שהמקום עבר שיפצו הסינים גם את הכתב ואף הפכו אותו לאחד מסמליה של העיר.

אנחנו נהננו להשתעשע עם הכתובות לבנות סיפור מאחורי הסמלים והבנות המציאו שפת סתרים משלהן.

דאלי 

אחרי נסיעה קלה באוטובוס, הגענו לעיר עתיקה יפה מוקפת חומה. המלון שלנו נקרא ג'ייד אמו, על שם שותפיו: סינית ואוסטרלי, שמנהלים אותו יחדיו. 

המלון הוא אימפריה למטיילים. מאובזר בכל מה שצריך, שולחן ביליארד, שולחן כדורגל (הבנות שמחו ככ), חדר קולנוע עם מקרן ו 250+ סרטים וסדרות טלויזיה, מסעדה מצויינת. לא מספיק כל הטוב הזה, וקיבלנו שדרוג לחדר שהזמנו שהיה תפוס אז קיבלנו חדר במבנה המלון החדש מאחורי המלון הותיק עם טלוויזיה חכמה ובה כל הסרטים אינטרנט עם ויפיאן מובנה.

בקצה ההר יש מנזר שאולין ובו מלמדים קונג פו וטאי צ'י. נסענו אליו כל המשפחה כדי להתרשם ולקבל מידע על הקורס.
המקום מקסים, ביער מלא עצים, הרבה ירוק, סנאים מקפצים ופסלי בודהא עצומים. מצאנו גם קבוצה של כ15 תלמידים צעירים ממקומות שונים בעולם ביניהם 5 ישראלים (!) אחוז מרשים בקבוצה עצמה. כשהתקרבנו זיהו אותנו שניים מהישראלים – הם היו איתנו בליל הסדר בצ'נגדו. לאחר שהם המליצו לנו על המקום, החלטתי להצטרף (גם הבנות רצו אבל הוסכם שאני אגיע לראות "איך זה" ואחכ נראה).


למחרת הצטרפתי ללימודי הטאי צ'י, מואב נשאר עם הבנות במהלך היום.

בערב טיילנו בעיר העתיקה, בין החנויות והמסעדות הרבות.

קורס טאי צ'י – יומן אישי

כיוונתי לי שעון מעורר לשש, התארגנתי בזריזות, המונית הגיעה בדיוק בזמן 6:30,  ויצאנו לדרך. המנזר נמצא במעלה ההר, המונית נסעה במעלה עד שנעצרה בסמוך לשער ברזל עליו כתוב בסינית שהשער נפתח ב8 בבוקר ונסגר ב6:30 בערב.

החלטתי להמשיך משם ברגל, להערכתי לא נשאר הרבה.

הדרך היתה מדהימה, הלכתי לי לבד בליווי ציוץ הציפורים. 

בשלב מסוים ראיתי פסלי בודהא ענקיים והבנתי שפספסתי את הפנייה למנזר. החלטתי לרדת בשביל פסלי הבודהא. מזל שאתמול כשהיינו בביקור, רוני ואני עלינו בשביל הזה מלמטה ולכן הכרתי אותו (הכל מדויק כבר אמרתי…).
כשהגעתי כבר כולם יצאו לריצת בוקר ולאט לאט החלו לחזור  כשאבן על ראשם, להגברת שיווי המשקל והריכוז. לאחר מכן החלו במתיחות ואני נקראתי להסדיר את ההרשמה. 

שילמתי 500 יואן, הוחתמתי על כללים וחוקי המנזר הכוללים כללים להתייחסות לראש המנזר הוא המאסטר(שיפו בסינית), ויש להתייחס אליו מאוד בכבוד. לדוגמא כאשר רואים את המאסטר יש לקוד ולאמר "אמי טופו". וכן לקוד כשעוברים ליד פסלי בודהא מסוימים.
טכס הארוחה אף הוא מעניין, יש לאכול מהקערית עד גרגר האורז האחרון, ועל כן מומלץ למלא את הקערית רק בכמות שתוכל לאכול. אין לדבר במהלך הארוחה, על השולחן יש צלחות מזון, יש להציע לכל הסועדים בשולחן בטרם מוסיפים לעצמך. תחילת הארוחה לאחר הכרזת המאסטר וכולם מצטרפים ל"אמי טופו" משותף ורק אז מתחילים לאכול.
בסיום הארוחה יש לעבור שולחן שולחן לקוד ולברך: "אמי טופו" ויש לקחת את הקערית האישית והמקלות לשטוף אותם ולהניח במקום.
האוכל אגב, בשפע, צמחוני ומעולה ביותר!

מים טהורים מהטבע, כולנו שתינו מהמים כולל כמעט כל תושבי העיר שהגיעו למלא

הלימודים התחילו במתיחות, ומסאז' בזוגות כ40 דקות כל אחד(!) ורק אז התפצלנו לטאי צ'י וקונג פו. בקבוצה שלי, של הטאי צי, היו רק זוג ישראלים, הם התחילו יומיים לפניי, אז הלימוד היה סוג של שיעור פרטי.
המורה שלנו בחורה מקסימה (מאזור רוסייה במקור) שחייה בסין ב6 השנים האחרונות, דוברת סינית ומורה לטאי צי. נעימה, עדינה וסבלנית לימדה אותי את הבסיס. לפני עשור למדתי ותרגלתי טאי צ'י ו

אבל לצערי, לא זכרתי כלום…
תרגלנו בערך שעה וחצי עם הפסקה נוספת באמצע וכבר הגיעה שעת ארוחת הצהריים.
גם הפעם אותו הטכס עם המאסטר ולאחריו אוכל נפלא.
המדריך הראשי הודיע שאם תהיה היענות נצא לטיול למנזר שנמצא בקצה ההר (לנצל את מזג האויר הנפלא), ובהחלט נענינו. 

הדרך היתה נעימה מעט מאתגרת, כמעט כל הקבוצה הצטרפה והיה נעים לשוחח עם בחור אוסטרלי (בעל לוק אסיתי), זוג צרפתי, נער ישראלי – מורן היקר והאהוב ביותר על המאסטר, בחור ישראלי מקסים ועוד זוג צרפתי 🙂


בשלב מסוים המאסטר הגיע עם משלחת רעיו ואז התברר שהמאסטר הוא האדריכל שתכנן את המנזר. גם בקבוצה שלנו הבחור האוסטרלי והזוג הצרפתי הם אדריכלים והתעוררה התרגשות סביב כל העניין.

חזרנו למנזר אחרי כשעתיים ונותרה עוד כשעה עד לסוף ההפסקה.
השיעורים התחדשו בשעה ארבע עד שש וגם הפעם זמן התרגול נטו היה שעה פחות או יותר.
למחרת הגעתי ליום גשום, לא היתה ריצת בוקר. המדריך הציע לי חדר במנזר, שאר התלמידים ישנים במנזר. סרבתי בנימוס והסברתי שאני חוזרת בכל יום. המדריך אמר שזה טוב גם להפסקת הצהריים ואם ארצה הוא יסדר לי חדר, (אז לא הבנתי כמה זה חשוב שיהיה לי מקום לנוח בהפסקה).

 אחרי הארוחה התחלנו לתרגל, היה קר והמתיחות והמסאז'ים כבר קצת עצבנו. רציתי לתרגל טאי צי הרי לשם כך נתכנסנו. עד הפסקת צהריים תרגלנו כשעה וחצי בלבד. קצב ההתקדמות היה איטי ומבאס, המדריך קפץ מקבוצת הקונג פו לטאי צ'י ולמרות שהוא היה מקסים הייתי שמחה לקבוצה גדולה יותר עם מדריך משלנו. 

אחרי ארוחת הצהריים התפזרנו להפסקת צהריים (4 שעות). היה קר ממש על ההר, ניסיתי לקרוא ולנוח והקור הכניע אותי, החלטתי להכנס למיטה באחד מחדרי הבנות להתחמם. עד שכבר הייתי מתחת לשמיכות הבנתי שכל זה לא בשבילי. ואני רוצה להיות עם המשפחה שלי. 

שלחתי הודעה למואב שישלח לי מונית ונפרדתי לשלום מהמנזר והבטחת לעצמי להמשיך לתרגל בארץ.
הבנות חיכו לי בחדר שמחות ומתרגשות! ויצאנו לעיר לטייל.

העיר העתיקה, מקסימה מאוד מפותחת, אולי אפילו יותר מליג'יאנג. המטיילים בעיר העתיקה נהנים מהנוף של ההרים מצד אחד והאגם מצד שני.

זהו אזור מכרות שיש, ג'ייד ואבן, המתמחים בעבודות אומנות ופיסול לכל סין. אפשר לראות כמעט בכל מקום פסלים גדולים, ומשטחי שיש מעוצבים, חנויות תכשיטים עשויים מג'ייד והופתענו לראות חנות ובה סלעים חתוכים שבפנים זה ג'ייד גולמי, שהיה מרשים ומקסים.

קונמינג

הנסיעה לקונמינג היתה נסיעה מעצבנת ברכבת, ישיבה על דרגשים קשיחים. היינו בטוחים שזה יהיה בכיסאות, בנסיעה איכותית כמו שהתרגלנו עד היום והאכזבה היתה גדולה. אך הנסיעה לא היתה נוראית כ"כ ולבסוף נסתיימה.

המלון שהזמנו באינטרנט, היה הום סטיי קטן וצפוף, ניצלנו את זכותנו ובטלנו את ההזמנה, לקחנו מלון אחר שהיה סביר יותר. אבל אז נזכרתי שיש "בית שלום" בקונמינג ושהבטחתי ללמד שם עברית כשהייתי בצ'נגדו. אז  למחרת עברנו אליהם ל3 לילות.
בית שלום היה מעין אולפן ללימוד עברית בקבוצה יחסית גדולה 15-20 אנשים צעירים בגילאי העשרים פלוס ודוד בן ה11. 

האווירה היתה חמה כולם התלהבו מהבנות הצעירות כמובן ואנחנו התלהבנו מהם.

נהננו מאוד לפגוש גם משפחה ישראלית שהתארחה שם כמה ימים קודם ובאה להפרד, וגם פגשנו בחור ישראלי מקסים, יותם, תרמילאי שהגיע ללמד את החברים עברית בזמן שהוא מתאושש מפציעה מתאונת אופנוע. יותם הוא בן למשפחה שעלתה לישראל, כחלק מהפרויקט של מנחם בגין אחרי מלחמת וייטנאם. 

הבנות שגרות במקום עושות תורנות ארוחות, וכל כך שמחו להזמין אותנו לאכול איתן ולקנות לבנות פירות וממתקים, בקיצור לפנק…לפנק…

קונמינג ידועה כמרכז הסחר של הפרחים באזור כולל בורסה מאוד גדולה. בדר"כ הסחר נעשה לפנות בוקר, לכן מואב נסע בשעות האלו למרכז וגילה שבעצם הסחר נעשה בערב. אז בלי התעצלויות התייצבנו כולנו, באחד הערבים והגענו לבורסת הפרחים בקונמינג, היה נחמד, מקסים מפרחים 🌻 אך גם הפעם לא הצלחנו לחזות בשעונים הגדולים, ובמכירה הפומבית. אפילו שנשארנו עד השעה 9 בלילה כפי שהסבירו לנו שצריך, אבל זכינו לראות מכירת פרחים סיטונאית פנים אל פנים, היה מרשים.


עוד טיילנו בקונמינג וראינו שוק פרחים ובעלי חיים וגם אפילו רוכלים פרטיים שמוכרים גורי כלבים גזעיים ממש בגרושים. 


וגם המסעדות היו טעימות והאוכל המקומי. אבל הבנות התאהבו בדוכן סושי אחד ופקדו אותו ככל שיכלו. 

ביום האחרון לפני שעזבנו, זה היה יום ראשון. הלכנו עם אמיתי המורה ומשפחתו וכל בנות בית שלום לפארק ובו מפל ענקי, הכל מעשה ידי הסינים להתפאר.

היה יום מקסים, טיילנו, הבנות שיחקו על הדשא. הצטלמנו בקיצור סיום מעולה לביקור בקונמינג, ופרידה מאנשי בית שלום המקסימים.
ואני החלטתי סופית על פתיחתו של בית שלום ישראל בכפר הס!!!

בערב אמיתי דאג להזמין לנו ואן לתחנת הרכבת, ובשש וחצי בבוקר אף התייצב כדי לעזור לנו עם התיקים, איש נפלא.

התחנה הבאה ביג'ינג, שם מחכה לנו פגישה משפחתית מרגשת!

פורסם ב סין

צ'נגדו – מה היה לנו שם? בית שלום, דובי פנדה, ליל הסדר, אוכל טוב ועוד המון חוויות – סין חלק ג'

אני רוצה לתעד את התחושה שהיתה לנו ביום הראשון בצ'נגדו, התרוממות הרוח, ההתרגשות, הציפייה. הגענו מאוהבים לגמרי בסין והתאהבנו יותר – אם זה אפשרי.
הגענו בלילה כמעט אחת עשרה ל"בית שלום", בית של נוצרים משיחיים, אוהבי ישראל. המארחים ישראלים בתמורה ללימוד עברית. הם חשבו שנגיע למחרת, בכל זאת הכניסו אותנו בחיוך והציעו לנו חדר מצוין.


כשהתעוררנו בבוקר התחלנו להכיר את אנשי בית  שלום, ציפי (ציפורה), טימי ונועם הקטנה (לכולם שמות עבריים מהתנ"ך אותם הם בדרך כלל בוחרים בעצמם), משפחה מתוקה, ציפי מדברת עברית רהוטה, שלא תבייש עולה חדשה אחרי שנתיים-שלוש בארץ. שיעורי העברית איתה היו לפעמים קשים גם לי 🙂 פתאום התחלתי לשים דגש (תרתי משמע) על כל מילה שיוצאת מהפה. מקובל להביא משהו קטן מישראל כשמגיעים אליהם, לנו לא היה כלום… למעט טחינה גולמית, שקניתי אצל בני פלאפל במנילה בפיליפינים, אז הענקתי להם אותה בשמחה והבטחתי לשלוח מישראל ספרי ילדים, ציפי אמרה שזה הכי ישמח אותם ואת נועם הקטנה. 

למחרת בבוקר נסענו לדקאטלון, המחירים היו מעולים וקנינו המון, רוב הבגדים שלנו כבר התבלו והגיע הזמן לרענן אחרי חצי שנה…

מול דקאטאלון היתה חנות איקאה! אנחנו מאוד אוהבים עוד מהארץ, הבנות כ"כ התרגשו ורוני הכריזה שצ'נגדו זו העיר האהובה עליה בכל סין. וגם סיפרה לכולם בהתרגשות שיש איקאה וזה מושלם מה יכל להיות טוב מזה?

בערב לקחו אותנו ציפי וטימי למסעדה מקומית נחמדה, והכירו לנו לראשונה את טעמי סין האמיתית נוסח סיצואן. המון ירקות (כי בקשנו) מכל הסוגים והמינים הכוללים הסברים והכל בעברית. הבנות התרגשו, תמיד עושה להם נפלא שאנשים מדברים עברית והמוכר והידוע תופס מקום דומיננטי מסביבן, וכמעט שכחו להתלונן על האוכל ואפילו אכלו יחסית לא רע.  

הכרנו את ה"פלפל שטן" זה השם שציפי המציאה לתבלין מאוד מוכר ודומיננטי במטבח הסיצואני. הפלפל מרדים את הלשון בהתחלה, אבל המעניין הוא שבהמשך, חווית הטעמים מתעצמת והטעמים מתחלפים ומשתנים תוך כדי ה"ביס" ממש חוויה שונה ומפתיעה. בדמיוני, אני ממש יכולה לשמוע את השף אייל שני טועם כזה פלפל ומפליא בתיאוריו. 

הימים עברו מהר בבית שלום, הבנות הרגישו בבית כבר די בהתחלה, לנועם היתה פינת משחקים קטנה  מגודרת ולגלי לקח בערך שעתיים להרגיש ולהתנהג כאילו הפינה היא גם שלה. 

המטבח הועמד לרשותנו ואני מודה שהתרגשתי, עשיתי קניות בסופר הידוע בסין בשם קארפור, מילאתי את המקרר בירקות, ביצים, טונה, גבינות, מיונז וחמוצים. בכל בוקר הכנתי ארוחת בוקר מפנקת לכולם. הבעיה שארוחת הבוקר שלנו היתה כמעט בצהריים, של נועם וציפי שהתעוררו מאוד מוקדם. את ארוחות הערב אכלנו יחד, פעם אחת הכנתי פסטה ברוטב עגבניות, וערב אחר ממש לפני ליל הסדר, הכנו פלאפל, חומוס, פיתות בתנור טחינה וסלט ירקות טרי קצוץ. כולנו יחד ישראלים וסינים קצצנו, בחשנו ולבסוף אכלנו בהנאה, היתה חוויה כיפית לכולנו, אם כי מתישה… מי זכר שפלאפל זה כ"כ הרבה עבודה. 

בין לבין לימדנו עברית, אפילו יום אחד הגיעה קבוצה של ילדים ורוני ואני למדנו אותם עברית כולל השיר "מה נשתנה" לכבוד הפסח.

בפסח הכנו מצות! ממש הרגשה כמו בפעילות בצהרון/גנון ♡


באחד הימים הגיעה שחר, חברה של ציפי ולימדה אותנו להכין כיסונים. אנחנו אוהבים כיסונים מאוד, רומן שהתחיל עוד בימי נפאל. התאהבנו לגמרי במומו המפורסם שם מאוד, ממולא בירקות, עוף ,בקר וחזיר כמובן (אנחנו כמעט תמיד מעדיפים אותו צמחוני), ומבחינת הבנות הכיסונים הם "מומו" אפילו שבכל מדינה מעניקים לו שם אחר. 

הבנות ואני הכנו בהתלהבות, ניסינו להשאר כמה שיותר נאמן למקור ההדגמה, שחר הקפידה על הצורה ודרך ה"כידרור" וההידוק של הבצק ואף טרחה לתקן ולעצב את הכיסונים שלנו, שלא בדיוק עמדו ב"תקן". הכל בחינניות ובאדיבות ואפילו בבצק שנשאר זרמה עם הבנות והכינה כמה כיסונים במילוי בננה – נוטלה, החגיגה היתה גדולה. מעניין 
היה ללמוד את הבישול של הכיסונים המאודים: מרתיחים סיר עם מים, מכניסים את הכיסונים ששוקעים מטה בתחילה, כאשר הם מתחילים לצוף מקררים מעט את המים הרותחים (ע"י הוספת מים קרים) ואז מרתיחים שוב וכך 3 פעמים (מטורף!) ואת זה עושים סמוך לארוחה עצמה כדי שיהיה חם וטרי- יצא מושלם!! 

בימי שישי אכלנו ארוחת ערב בבית חב"ד, תמיד כיף לנו להגיע לבתי חב"ד, להכיר את הרב והרבנית העומדים בראשו, לפגוש את הישראלים שמטיילים וכמו בצ'נגדו גם את הקהילה.

בית חב"ד בצ'נגדו והרב דובי העניקו לנו חמימות, עוטפת, גם דאגו לנו בליל הסדר ובארוחות שישי עם אוכל ביתי טעים.

הגיע ליל הסדר, התרגשות גדולה, הלכנו במיוחד לחפש בגדים חגיגיים לרגל המאורע . בגדים לבנים לא בדיוק מומלצים בטיול כזה, אבל בחג המעמד מחייב 🙂

בערב ליל הסדר, הגענו למלון שנשכר ע"י חב"ד לצורך הסעודה, היה מפואר וגדוש באנשי הקהילה היהודית וכן מטיילים צעירים וקבוצות. 


בצ'נגדו יש המון אתרי תיירות, רחובות מקסימים המלאים אטרקציות לתיירים לדוגמא טייקולי, רחוב מלא בחנויות מותגים וגם כל מיני חנויות אחרות מגניבות ממש, מצאנו חנות ספרים מדהימה החולשת על יותר מאלף מ"ר של ספרים, צעצועים מגניבים, כלי כתיבה ועוד.

 וגם מצאנו חנות תכשיטים וחריטה של "עשה זאת בעצמך" והבנות הכינו לעצמן סימנייה מדליקה לספר. 

"הסמטה הרחבה והסמטה הצרה", רחובות מלאים מגוון של דוכנים מכל המינים והסוגים והכל טובל בירוק מסביב לא זוכרים בכלל שאנחנו בעיר.


באחד הטיולים בפארקים ראינו מטפלים שעשו דיקור ב…אוזן. כחובבת רפואה סינית החלטתי להתנסות, לקול מחאותיהן של הבנות ומואב שרק איים שהוא לא מעוניין באישה חרשת. לסיכום החוויה היה נחמד ולאחריה אוזן נקייה, אחרי 8 חודשים בטיול זו בהחלט מתנה.

עוד בקרנו במקדש ואנשו, מקדש בודהיסטי גדול ומרשים, פארקים ענקיים (פיפלס ועוד), מלאים ירוק, מים בתי קפה או יותר נכון תה ואווירה מעולה בכל ימות השבוע.

אחרי עשרה ימים נהדרים, נפרדנו מבית שלום בתחושה גדולה של הודיה והחלטה לפתוח בית שלום בישראל {פרטים בהמשך…}

נפרדים מבית שלום ומקבלים חולצות מגניבות ♡

עברנו למלון נפלא בשם "לייזי בונז" מלון שבעיקרו משרת תיירים מחוץ לסין אבל לא רק. העובדים מדברים אנגלית טובה, מאוד נחמדים ואדיבים. בלובי המלון מסעדה זולה יחסית וטעימה מאוד. אכלנו כמעט רק שם, אפילו לא חשבנו לצאת לחפש משהו אחר. כמעט בכל ערב, במלון, היתה פעילות נחמדה: בערב יום רביעי, סדנת אומנות חיתוכי נייר סינית, ביום שבת סדנת דמפלינג (כיסונים) וביום שני הכנו קישוט (רייחני) סיני. השתתפנו בכל הסדנאות, שהיו מהנות מבחינת היצירה שבהן והחברה שהיתה מגוונת באנשים מכל העולם.


צ'נגדו מעבר לעיר מדהימה, היא גם מתהדרת בגאווה בפנדות שהן מעין סמל של העיר ושל סין כולה. הלכנו לבקר במרכז למחקר ריבוי ושימור פנדות.

היה מרגש, מקסים ומרתק. לא נמאס לראות אותם ולצלם, חיה מתוקה ועדינה. וזה בכלל לא משנה אם זה גור או דוב בוגר. למדנו המון אודות הפנדות, ובמיוחד על בעית הביוץ המאוד קצר שלהם שהוא הבעיה העיקרית בהיותה חיה נכחדת. וזו הסיבה שבמרכז דואגים להרביע אותם בצורה מלאכותית. מה גם שדובת הפנדה מגדלת גור פנדה אחד בכל פעם, גם כאשר היא יולדת יותר מאחד. ובמרכז לוקחים את הגורים הנטושים ומגדלים אותם. עוד למדנו שגור הפנדה נולד במשקל של כ-165 גרם! שזה ממש לא נתפס ואיך בשבוע הראשון הוא אפילו לא פותח עיניים, ומתחיל ללכת רק בגיל חודש…

כולנו נשבנו בקסמם של הפנדות גדולים וקטנים, הבנות קנו מעילי דובים פנדה, עטים, שעונים הורידו אפליקציות עם משחקי פנדה לגלי שכל תמונה של פנדה שהיא רואה בדרך גורמת לה להתרגשות וקריאה"דדה" שזהו בעצם פנדה. אין ספק שהתרגשנו כשהבנו שהפנדות חיות בטבע רק בסין והן בסכנת הכחדה והתרשמנו מאוד מאיך שהסינים הפכו את הפנדה לסמל משמעותי בארצם.

נסענו לראות את הבודהא הענקי ביותר בעיר לשאן, נסיעה של 3 שעות באוטובוס מקומי מעין מיניבוס. האגדה מספרת, שהנקודה בה נמצא הפסל, הינה מפגש של מספר נהרות וכמות המים הרבה גרמה לא פעם לשטפונות שהביאו הרס ופגיעה בנפש. על כן ייעץ חכם בודהיסטי, באותה התקופה, לבנות את פסל הבודהא הענק, כדי להכניס את רוחו של הבודהא וזו תרגיע את האזור וכך היה. כ10 שנים לקחה בניית הפסל, צינורות מיוחדים הונחו באוזני הפסל העצום בכדי למנוע מהשטפונות שיציפו את הפסל עצמו. עם סיום הפסל, השטפונות פסקו (!) מאוחר יותר בשנים התברר כי בעת בניית הפסל שנחצב בהר, התגלגלו המוני סלעים למטה לנהר, שיצרו מעין סכר שגרם לרגיעת המים ומנע שטפונות עתידיים.

הפסל הוא עצום, תחילה מגיעים אל הראש ולאחר ירידה במדרגות בצפיפות ומלאי אדם, ניתן להגיע לכפות רגליו.

אני יכולה עוד לכתוב המון על צ'נגדו  ועל החוויות שעוד היו לנו שם, כמעט כל יום היה גדוש פעילות והיינו יותר משבועיים מהנים, מעניינים ומלהיבים, אבל אני אסתפק בזה.
מצ'נגדו לקחנו טיסה לליג'יאנג, ועל כך יסופר בפוסט הבא 🙂