פורסם ב קמבודיה, תאילנד

מתאילנד לקמבודיה

האמת חודש בתאילנד עבר לנו מהר מידי "הזמן טס שנהנים…" אמר מי שאמר וצדק. המון אטרקציות וגם, גלעד אח של מואב הצטרף אלינו והזמן ממש עף!

למחרת יום ההולדת של מואב, נסענו לקו צ'אנג, אי מקסים במרחק שש שעות נסיעה מבנגקוק. העניין הוא שאנחנו לקחנו אוטובוס לילה מצ'אנג מאי לבנגקוק ומייד אחריו אוטובוס לקו צ'אנג ומשם עוד מעבורת… זה אחרי שבסוכנות 669 בצ'אנג מאי הבטיחה לי שהנסיעה היא בסה"כ 4 שעות כולל המעבורת ונגיע כבר לאי. טוב, זה ממש לא היה כך, אחרי 10 שעות באוטובוס, נסיעה שעברה בטוב, רוב הזמן כולם ישנו, הגענו לבנגקוק, חיכינו שעתיים עד לאוטובוס הבא שנסיעתו ארכה 8 שעות! בשעות היום הסבלנות של הילדים הרבה פחות טובה, שלא נדבר על הסבלנות של המבוגרים…

כשהגענו לאי קוצ'אנג היה כבר ערב, ולא היה לנו מלון, נהג המונית לא היה סבלני בערך כמונו, ולאחר סיבוב די ארוך הודיע שהוא רוצה את התשלום בעבור הנסיעה כי הוא לא ממשיך איתנו. זה היה במלון שקצת מעל התקציב שלנו יותר מ-40$ כולל בריכה וחוף מהממממם. החלטנו שהמלון בחר אותנו ואנחנו זורמים באהבה ומכאן עברו עלינו ימים נפלאים, רגועים ושקטים בבריכה ובים, מיותר לציין שהבנות חגגו, סופסוף מלון עם בריכה וים מה יכל להיות טוב מזה?

לארוחת הצהריים היתה לנו מסעדה קבועה, אחת הטובות באזור בשם טמארין ובערב טיילנו במרכזי בילוי בחופים האחרים. לקו צ'אנג רצועה ארוכה של חופים, החל מחוף החולות הלבנים שהוא הגדול שבהם וכלה בחוף שלנו שהוא אחרי החוף הבודד. אכלנו במסעדות מקומיות, בהן מתמחים בפירות ים ודגים כמובן והכל לצד המוני דוכני מכירה של בגדי ים, צעיפים, נעלים, בגדים ועוד ועוד

הגיע הזמן לחזור לבנגקוק, הויזה שלנו עמדה להגמר ורצינו להספיק כמה ימים לפני שנעבור ליעד הבא שלנו… קמבודיה!

בכל זאת היו לנו כמה ימים בבנגקוק שנצלנו היטב בבילוי בקניונים, אפילו צפינו בסרט טרולים, הבנות חזרו בעננים!

נפרדנו מגלעד שנשאר בבנגקוק לעוד יומיים לפני החזרה לארה"ב, ויצאנו באוטובוס לילה לסיאם ריפ, עיר מקדשי האנגור הידועה. בשבילי זו הפעם הראשונה בקמבודיה, ואני מודה שהתמלאתי התרגשות לצד אי וודאות והמון ציפיות ממה שמחכה לנו!

הנסיעה עברה יחסית בטוב, נסיעת לילה כבר הבנו, עובדת טוב בשבילנו… אפילו כל עניין ההגירה וקבלת הויזה שנעשתה לגמרי ע"י הנהגים שגבו מאיתנו 1400 באט תאילנדי שהם קצת יותר מ-35$ וידענו שיש כאן "עמלה" שהם לוקחים לעצמם, אבל החלטנו לשתף פעולה כדי לזרז עניינים.

בדרך מואב הזמין לנו מלון ב-20$ הכולל בריכה (טוב נו, התרגלנו…) ובמשך ההמתנה לחדר הבנות שכשכו במים וזה בהחלט ריכך את הסיטואציה.

בימים הבאים הצטרפה אלינו פאר לי, בחורה חביבה שפגשנו בבית חב"ד בתאילנד, והחליטה להצטרף אלינו ל3-4 ימים בקמבודיה לפני נסיעה לוייטנאם. יחד שכרנו טוק טוק (אופנוע מחובר לכרכרה) ל-3 ימים ויצאנו לטיולי יום למקדשים על פי תוכנית שמואב בנה עבורנו.

ביום הראשון שהיה קצר יחסית התמקדנו במקדשים הכל כך מיוחדים, תראו בתמונות חבל אפילו לכתוב כדי להסביר.

המקדשים היו מעוררי התפעלות, ונהננו מאוד אפילו הבנות שמידי פעם התלוננו "כמה עוד מקדשים נראה??" (אחרי המקדש השני בערך) 

אך באמת מה שהיה הכי מרשים, הוא לפגוש את החיים האמיתיים בכפרים, לראות את הילדים חוזרים מבית הספר, והמבוגרים בהתנהלות היומיומית, בעלי החיים, חזירים, תרנגולות, ברווזים, כלבים ובהמות כמובן, שחיים איתם בחצרות הבתים.

ביום השני נסענו לכפרים הצפים, כפר שלם (כ-700 משפחות) של אנשים שהחיים שלהם על עמודים, מבני ציבור, בתי ספר וכמובן בתים (מישהו אמר ונציה?) צחוק הילדים המשחקים במים ליד הבית, גינות העציצים בחזיתות הבתים נותן תחושה של, איזה כיף להם…אבל כשיורדים לפרטים הקטנים החלטנו שלא באמת מתאים לנו… 

אחרי סיור ביער הצף חזרנו למלון שמחים בחלקנו. בדרך חזרה עצרנו במשתלה של פרחי לוטוס, המראות היו מקסימים ופרח הלוטוס קסום!

ביום השלישי נסענו למפל מרוחק, רק הנסיעה ארכה למעלה משעה וחצי, פתחנו את היום בפיקניק על גדת אגם מקסים, קנינו בסופר גבינה טעימה, בגטים טריים, טונה, זיתים, עגבניות שרי וכאלה וזללנו הכל בשמחה, את השאריות הענקנו לכלבים שהגיעו בעקבות הריח…

ההליכה למפל לא היתה ארוכה,  והיתה מלאה בפרפרים מרהיבים. אך כל זה לא הפריע לבנות להתלונן… 

המפל היה מקסים , טבלנו רגליים והתחלנו לחזור חזרה.

ציורים מובלטים על הסלעים, מספרים את סיפור המקום ומכאן קדושתו

ואיך אפשר בלי מקדש אחד לקינוח של היום הזה?

בדרך חזרה כבר היינו ממש עייפים, כולם נרדמו. מלבדי כמובן, אז יצא לי להתמוגג בשקט ובשלווה מהמראות הכפריים הפסטורליים, ביום הטיול האחרון לפני המעבר לאיזור החוף. על כך יסופר בפרק הבא 🙂

עד כאן, להתראות בינתיים.

מודעות פרסומת
פורסם ב ימי הולדת בטיול, תאילנד

יום הולדת למואב

אנחנו אוהבים לחגוג ימי הולדת נקודה.

וכל חגיגה היא עילה למסיבה, הפעם לפי בחירת ילד היומולדת וברוח צ'אנג מאי, לגדוש את היום באטרקציות מגניבות. לקחנו מונית לכל היום, ויצאנו לדרך.

התחנה הראשונה, מופע קופים! איך שהגענו קיבל את פנינו קוף חמוד שנגש ללחוץ לנו את היד ולהתרפק עלינו. תחושת המגע בכף ידו היתה נעימה באופן מפתיע כל כך, שממש לא רצינו לעזוב אותו.

המופע לא ארך יותר מחצי שעה, והקופים הפתיעו בפעילויות מגניבות, כמו מציאת מספר שנבחר על ידי הקהל, 

קליעת כדור לסל, 

רכיבה על אופניים ועוד. 

הבנות התרגשו מאוד וכולנו צחקנו המון. בתום המופע הגיע הקוף כשעל הכתפיים שלו מוט אליו מחוברים שני סלים ובהם משחת טייגר באום ומכר אותה לקהל – בעבור 10 באט (1 ש"ח). המגניב היה שהוא ידע להחזיר עודף או לבקש עוד כסף אם הסכום לא התאים…

התחנה הבאה, מופע נחשים. אני לא חובבת נחשים גדולה, אני מודה. אני פוחדת מהם יותר מאשר נהנית. וכשנכנסנו למרכז המבקרים, שהיה מאוד מוזנח, ועשרות נחשים בהם קוברות, בתוך חומת בטון עגולה, תשמעו עלה לי לחץ הדם…

ואז התחיל המופע, שהיה רווי מוסיקת אימה וכרוז מתלהב במיוחד שעשה את כל המופע להרבה יותר מלהיב יחד עם מאלפי הנחשים. היו שם קוברות כמובן, שירקו ארס, התעצבנו, נרדמו לפי פקודה וגם קיבלו לבסוף נשיקה צרפתית אחרי שירקו ארס לתוך כוס… 

נחש פיתון ענקי שהיה למוקד צילומים בעיקר, ומשפחה אמריקאית שנהנתה לצלם את התינוק שלה כשהוא מחובק עם נחשים ועל הדרך קצת מלחך אותם…איכס…
ועוד כמה נחשים שאני כבר לא זוכרת את השם, משהו קופצני, כי אז המאלף השליך לעברנו חבל ואני כמובן כל כך נבהלתי מה שגרם לפרצי צחוק מכולנו…היה מצחיק, מפחיד ותודה שנגמר 🙂

הפעילות הבאה היתה גולת הכותרת של היום הזה, הגענו למרכז להצלת פילים מבוגרים, מעין פרוטיאה בכפר לפילים בגיל השלישי… גילאי הפילים בין 50 ל-75 שזהו בממוצע תוחלת חייו של הפיל (50 זה לכאלה שנפצעו או חולים…) נכנסנו לתוכנית של שעתיים הכוללת: האכלת הפיל ורחצה בנהר.

בשלב הראשון קיבלנו מדי מתנדבים, שהיו מאוד נחמדים וכללו כובע נצרים קשיח שהוסיף למראה הייחודי. 

הכל כל כך רגוע במקום הזה שממש היה קל להתאהב בפילים הענקיים, בתנועה האיטית, אצילית שלהם שגורמת לך לרצות לחבק, להאכיל ולקלח…כן… אפילו שבשנייה שהפיל שלנו נכנס לנהר הוא עשה פיפוש ואז קקוש שצף בכדורים בגודל של כדור עף וזה לא הפריע לנו להכנס ולרחוץ אותו באהבה! טוב נו, לא הפריע לי…הבנות קצת נגעלו מהעניין… גם גלי מעט נלחצה מהמעמד עם הפיל למרות שהיא התעקשה להחזיק מברשת ולקרצף כמו כולם. וכשהיא בכתה הפיל שלנו כל כך נבהל שהוא מיהר ויצא מהמים. והמטפל בעדינות הרגיע והחזיר אותו למים. הלב שלי יצא אל היצור הענקי ועם זאת העדין הזה… 

הסכמנו כולם שאנחנו עוד נשוב למקום הזה או דומה לו להתנדבות יותר רצינית אולי של שבוע או יותר.

השעה היתה כבר אחר הצהריים, ארבע בערך ועוד הספקנו לבקר בחוות פרפרים וחרקים וממש בסוף גם חוות סחלבים.

חטיפים מחרקים

החלק השני של היום, התחלק אף הוא לשניים: חלק א, ארוחת ערב ישראלית טעימה במרכז למטייל תאילנד, עם הקינוח הגיעו גם נרות ושירי יומולדת ברקע. 

חלק ב, מסאז' משפחתי בכפות הרגליים שהסתיים אחרי עשר וחצי בלילה וכך סיימנו את היום הנפלא הזה ♡

אז שיהיה במזל טוב יקירי, מה יכל להיות יותר טוב מזה?

ליל מנוחה

 

פורסם ב תאילנד

היי צפונה לצ'אנג מאי!

בטיסה ישירה מדרום תאילנד באיים, הגענו לצפון במטרה אחת – לחגוג עם התאילנדים את חג ה'לואי קראטונג', זהו חג נפלא בו התאילנדים מודים על השפע הקיים ומזמנים שפע לשנה הבאה, באמצעות קראטונג- זוהי סירה קטנה עשויה מפרחים, עלי בננה, קוקוס (כל מיני) ובראשה נר ולפעמים גם קטורת. את הסירה משיטים בנהר ומבקשים משאלות. 

והדבר השני המופלא בחג הזה, היא עששית נייר שמבעירים אותה מלמטה והאש מחממת את האויר שבתוך העששית עד שהיא מתרוממת לשמיים עם המשאלה 🙂 והעניין הופך מרהיב כשכל העיר מפריחה עששיות כאלה יחד – תמונות בהמשך

היו לנו כמה ימים עד החג, בינתיים דוד גלעד הגיע מווגאס, הבנות חיכו בהתרגשות וספרו את הימים עד לבואו. 

בקרנו בשוק הלילה בכל ערב, השוק עצום ובכל פעם הגענו לחלקים אחרים ממנו, הבנות למדו את "שפת" המיקוח ונהנו מכל רגע, במיוחד המוכרות התרגשו לנהל מו"מ עם ילדות צעירות וביישניות.שיצאו עם שלל מאושרות כל כך!

צ'אנג מאי היא בירת האטרקציות בתאילנד, המושכת אליה המוני תיירים שבאים להנות מכל הטוב שהיא מציעה, אנחנו בחרנו מספר אטרקציות שמצד אחד ישמחו מאוד את הבנות וגם ישאירו טעם של עוד ומצד שני לא יתישו אותנו כפי שקורה אחרי טיול של שבוע-שבועיים בחופש הגדול.

מוזיאון אומנות התלת מימד, שהיתה בילוי מושלם ליום גשום (אך לא רק…)עריכה

מרכז ציור על פילים, עמותה מקסימה להצלת פילים בפרט והעולם בכלל

בגרנד קניון ופארק המים הצף (הבנות הלכו עם מואב וגלעד, אז אין הרבה תמונות…)

טיול יום לשמורת דוי איטאנון הכולל שני מפלים וההר הגבוה ביותר בתאילנד שם נמצאים שני מקדשים שהוענקו למלך ולמלכת תאילנד, בתוכם באים התאילנדים להתפלל לרגלי פסלי הבודהה.

השמורה מטופחת, יפיפיה והמונים נוהרים אליה. בקצה ההר הטמפרטורה יורדת בכמה מעלות וממ קריר ונעים, כדאי להביא ג'קטים.

סיור במפעלים, זהו טיול יום חביב ה"מפעלים" שתכלס נועדו לתיירים שיגיעו לאחר שהם מסתכלים בתהליך ההכנה לחנות המפעל, שם ירכשו במחירים מופקעים את התוצרת שנמכרת בחצי המחיר ופחות בשוק הלילה. אבל מה אני אגיד, זה כיף אז נסענו, והיה מעולה!

הגיע החג לו חיכינו, ביומו הראשון שהיה יום ראשון בשבוע,  הגענו לשוק יום א' שהיה מדהים במרכולתו, אך צפוף לעצבן ועם 2 בנות צעירות ותינוקת על הגב, אחרי כשעה וחצי הרגשנו שמיצינו. 

ביום השני, הגיעה גולת הכותרת של החג, השמיים התהדרו בירח מלא (אמור היה להיות קרוב מאוד מזה 68 שנים, אך אנחנו לא ראינו הבדל…) כבר כשהתקרבנו אל מקורות המים שם גדלה ההתכנסות החגיגית, התחלנו לראות עששיות בשמיים, בהתחלה מעט אך ככל שהתקרבנו ראינו עוד ועוד… חיפשנו מקום לקנות את העששיות, והתברר שעקב האבל כל מלך תאילנד שנפטר לפני חודש, הוחלט לוותר על העששיות בחג הזה, אך נפתחו מעין דוכני 'שוק שחור' שמכרו כל עששית ב-100 באט שהם כ-2.5$. קנינו 5 אחת לכל אחד מאיתנו והבנות בחרו קראטונג והתחלנו להתמע בהמוני האנשים. האוירה היתה נפלאה, אנשים מאושרים והמון תקווה באוויר לעולם טוב יותר, מרגש!

הבנות והבנים הולכים היום לפארק אומגות מטורף flight of the gibbon  נאחל להם הנאה ואני הרווחתי זמן איכות עם גלי.

יללה ביי  

 

פורסם ב תאילנד

"בא לי בית מלון בקופנגן…"

ראשית אני רוצה להודות לכל מי שקורא ועוקב אחרינו בבלוג ובכל אמצעי תקשורת שהם . 
ועוד תודות על ההערות והארות שאני מקבלת מכם, נסחפתי קצת באורך הפוסט האחרון ואני אשקוד על פוסטים קצרים יותר לעיתים יותר תכופות 🙂

 אז כאמור הגענו לתאילנד, לקופנגן לחוף הדרין, אגב, זהו חוף מסיבות ירח מלא (full moon) וההמלצה הרישמית 'לא להתקרב' אבל אנחנו מאוד נהנים כאן, אולי בגלל שזה האוף סיזן, אין כאן כמעט אנשים, אנחנו בחדר ענקי, ממוזג בפחות מ-15$ ללילה. שתי דקות וחצי הליכה מחוף הים/למסעדות/סופר כל שנבקש…

הגענו בטיסה מבנגקוק, לקחנו מונית מפוארת משדה התעופה לסוראטני, המזח ממנו לוקחים את המעבורת לקו פנגן. כולם מאוד נחמדים ורוצים לעזור כך שהמעבר היה יחסית חלק, למעט גלי שהקיאה קצת במונית ונאלצנו לעצור בצד לכמה דקות, להחליף לה בגדים, טיפ חשוב, תמיד לקחת בתיק הקטן סט אחד להחלפה לילדים וגם לאמא… אני כמובן לא לקחתי לעצמי, אבל אין תלונות, תודה רבה לחבילת המגבונים שאיתי.

כבר בדרך במעבורת גשם התחיל לטפטף, וכל ההבטחות שיהיה נורא חם בתאילנד, הופרו כי בימים הבאים ובעצם עד כתיבת מילים אלו, למעט יומיים-שלושה, גשום כאן כמעט תמיד.

חבר תאילנדי ששיחק עם גלי רוב ההפלגה

בחוף בהדרין חיכתה לנו משפחת רייכמן המקסימה! שארגנה לנו גם את החדר בגסטאהוס, שהתאים לנו בדיוק. ואירחה אותנו והכירה לנו את המקומות הכי שווים באי, כולל חוף הים הפרטי אצלם במלון המדהים הכולל בריכה ושאר פינוקים.

 

הם גם הביאו לנו משלוח מהארץ (בעיקר של מטרנה שכבר אזלה לנו בנפאל).

בגלל שכמעט אין תיירים בחוף, ממש פשוט לקחת מונית, שזה טנדר שנסגר והוספו לו ספסלים בארגז מאחור, כך שאנחנו עולים כל המשפחה כולל העגלה כשגלי ישובה בפנים. נהגי המונית כ"כ מחוסרי עבודה שהם לוקחים אותנו ליעד ממתינים שנסיים ומחזירים אותנו כשאנחנו מסיימים במחירים מאוד זולים יחסית.

אז נסענו לטונג סלה, עיר המזח אליה הגענו עם המעבורת ביום הראשון. 

הכרנו את שוק האוכל הנפלא שם, הכל טרי ומוכן במקום: פאד-תאי, מרקים,פיצה, שייקים מדהימים, סושי, פירות, סלטים ועוד ועוד (וזה רק החלק הצמחוני…).

בקרנו בסופר מרקטים הגדולים (makro, Big C), קנינו חיתולים וכאלה וגם גילינו שיש תחליפי חלב לתינוקות כמעט כל מה שיש בארץ…

רוני ואלה בסופר

כשהשמש יצאה אלינו מהרנו לים, הבנות הכירו חברות חדשות והשתעשעו איתן שעות ארוכות במים.

וביום אחר נסענו למסעדה נחמדה עם בריכה.

למרות החורפיות, מצב הרוח הכללי מעולה, החוף התאילנדי משמח אותנו כאן כאילו זהו חורף ארצישראלי, מתרגשים מכל טיפה ומקפצים בשלוליות בכפכפים. 

שידור חי שלי מהפייסבוק – גשם!

אבל אי אפשר להעביר ימים שלמים בבית… אז החלטנו לשוט לקו סמוי, מזח המעבורות לסמוי קרוב מרחק הליכה ואנחנו בספונטניות מהרנו לשם, מדלגים בין הטיפות והגענו למעבורת של 11:40. 

 השייט היה כיף, הבנות התרוצצו בין מפלסי הסירה, מצאנו את המנוע, והתמוגגנו מהרוח הנעימה (קצת פחות מהלחות הדביקה).

 על המעבורת פגשנו חברים של ההורים של מואב, שלקחו אותנו להיכרות עם הבודהה הענקי הצופה ומגן מעל קוסמוי. ומשם המשכנו לצ'וואנג, הוא הרחוב המרכזי בקו סמוי. 

שם חווינו את חווית מקדונלדס הראשונה שלנו בתאילנד, ואחכ טיילנו ברחוב וכשהתחיל שוב לטפטף נכנסנו למרכז פסטיבל, מרכז קניות גדול. 

הבנות זיהו מייד את אולם משחקי המחשב ושם העברנו את רוב היום 

עד שהיינו צריכים לשוב למעבורת חזרה 'הביתה' לקופנגן.

היה יום נפלא, 

לילה טוב ♡