פורסם ב אירופה, ימי הולדת בטיול, פולין

פולין – אנשים מנומסים, עיירות מקסימות ויום הולדת 2 לגלי שלנו

המעבר לפולין היה קליל, נסיעה של כשעתיים וכבר
הגענו לוורוצלב.

עיר מקסימה, שלב ליבה הוא כיכר השוק המרכזית. בכל פעם שהגענו, הכיכר היתה גדושה באנשים וילדים שבאו לטייל, לנפוש ולחפש גמדים המפוזרים בכל העיר.

מה הקטע עם הגמדים?

הסיפור מאחורי הגמדים מאוד מעניין (על כל גרסאותיו), בתקופת ההתנגדות למשטר הסובייטי, בשנות ה80, פעלה מחתרת שהציבה גמדים בעיר ובכך הביעה את התנגדותה למשטר. אט אט בעלי עסקים שתמכו בהתנגדות החלו להציב גמדים משלהם בחזית החנות שלהם במיוחד לאחר שראש העיר הראה את תמיכתו כשהורה להציב צלחת מנייטורית בגובה הברך (כמה עשרות ס"מ) באחת הפינות מקירות הכיכר.
כיום הגמדים עברו שידרוג ועיצוב אחיד בברונזה כל גמד וגמד מסמל עסק שלידו הוצב או פעילות אופיינית וכד'

בלשכת התיירות בכיכר ניתן לקנות מפה (₪6), ובה  מקרא של כל הגמדים 100 במספר, והיכן מוצב כל גמד.
כבר ביום הראשון מצאנו למעלה מ 30 גמדים והאושר היה גדול!

פסל מאוד מפורסם שממחיש את המאבק המחתרתי באותה התקופה.

הכיכר נהדרת והיה כיף להסתובב בה שוב ושוב, המזרקה הגדולה מאוד מגניבה ובאחד הימים החמים לא עמדנו בפיתוי ואפילו נכנסנו פנימה, אני לא בטוחה אם מותר או אסור, אבל הבנות מאוד נהנו!

המוזיאון הלאומי ומבנה הפנורמה של וורוצלב (  כרטיס משולב)
הסיור בבנין הפנורמה נקבע לנו לשעה 14:30. והיו לנו שעה וחצי להעביר אז הלכנו למוזיאון הלאומי הכלול באותו הכרטיס עם הפנורמה ונמצא מעבר לכביש.

המוזיאון מציג בבנין מפואר בן 3 קומות, בקומות הראשונות היו בעיקר מיצגים היסטוריים דתיים לאומיים, ציורים ופסלים אבל בקומה האחרונה שכמעט ויתרנו עליה כי הבנות כבר התחילו להתעייף, היתה תצוגה של ציורי ילדים מתוך ספרים, הצגות ועולמם של הילדים בכלל. 

התצוגה היתה מקסימה היו בה פינות סיפור לילדים, הקרנת הצגות, תיאטרון בובות ופינת יצירה ואת כל התצוגה ליוו מדבקות עגולות ועליהן דמויות מאויירות…קסם אמיתי. ממש שמחנו שלא ויתרנו על הקומה האחרונה ויצאנו שמחים לבניין הפנורמה אבל בריצה כי נשארו לנו 10 דקות לתחילת הסיור.

הכל התחיל בטריפ אדווייזר האפליקציה החביבה עלי, היה כתוב על ציור פנורמה שאסור לפספס. אז הלכנו לראות אותו ובאמת שווה ביותר!!!
מבנה עגול ובו ציור המתאר כמה קטעים מהמלחמה בין רוסיה ופולין.

הכניסה היא בקבוצות, בסיור באורך 30 דקות הכולל הסברים בפולנית (קיבלנו אוזניה לתרגום אנגלית).
כשנכנסים המראה של הציור והתפאורה סביבו מתעתעים כאילו אנחנו מביטים מחלון אל הנוף בחוץ. הציור מדהים מלא פרטים ומאוד ריאליסטי.
הסתובבנו והקשבנו להסברים באוזניה. בהתחלה הסבר כללי על הציור והתקופה, ואחר כך ביתר פרטים על הדמויות המשמעותיות מאותה תקופה המופיעות בציור.

אבל…בשלב מסוים הבנות אבדו עניין, והתחילו להשתעשע כדרכן. אך הפולנים לא אהבו את זה והעירו לנו, אז קיצרנו את הסיור ויצאנו מהר החוצה.

התלבטנו בין נסיעה לקראקוב לבין גרמניה לאזור דרזדן שנמצא קרוב פי2 מקראקוב, וגם קרוב יותר לפראג אליה היינו צפויים לחזור אח"כ.  אך לבסוף שיקולים כלכליים הכריעו לטובת קראקוב ובכלל לא הצטערנו, להיפך!


קראקוב
,
הגענו לקראקוב לרובע היהודי, במלון שלקחנו היה מקום רק עד ה-24/6 וגם מקומות אחרים היו מלאים. 

כשהגענו הבנו שהחל מה24 מתקיים פסטיבל היהדות הידוע בקראקוב, אליו מגיעים עשרות אלפי יהודים מרחבי העולם בכל שנה. כרגיל הדברים מסתדרים לטובה אז החלטנו שכנראה זה בסדר שנעזוב בשבת…
במקומות רבים באינטרנט, קראקוב מתוארת כגרסה המתויירת של וורוצלב והאמת גם אנחנו הרגשנו את זה ובהחלט בקטע טוב, הכיכר המרכזית מקסימה, האווירה, החנויות, הדוכנים וכמובן התיירים הרבים מאוד… במרכז כל העניינים ארמון המלך המפואר וכמובן הרובע היהודי בו ישנו.

הכיכר הגדולה

בשלושת הימים שבילינו בקראקוב, טיילנו יום אחד למכרות המלח, חוויה מדהימה בבטן האדמה (כ150 מטר עומק) חללים מדהימים, אולמות נשפים של ממש, כנסייה אדירה, מסעדה ועוד ועוד.

 הסיור כ3 שעות, התחיל בירידה בעשרות רבות של מדרגות אל תוך בטן האדמה, גורר המון תגובות .וצחוקים מאיתנו והבנות ולבסוף הגענו למטה המדריך, בחור פולני דובר אנגלית מצויינת, ליווה בהסברים מעניינים את הסיור החל בבניית המכרה, תנאי העבודה הקשים, מערכת הונטילציה בעומק האדמה ועוד. מידי פעם שולבו מייצגים אור וסאונד (דיי פשוטים ומיותרים בעיננו) החדרים והפסלים מהמלח כל כך מרשימים שבאמת לא צריך יותר כלום.

בחלל האחרון ציין המדריך את תקופת מלחמת העולם השניה, בה אולצו יהודים רבים לעבוד במכרה בכפייה והראה את סמל מגן דוד שהוטבע על ידם כחותם למזכרת – עצוב ומרגש.

בשאר הימים טיילנו בעיר, בכנסיות ובכיכר המרכזית עצמה.

ביקור במפעל הכלים של שינדלר, שבזכותו ניצלו אלפי יהודים בזמן השואה.

וכמובן הרובע היהודי, בקרנו בבית הכנסת הגדול (בתשלום) ולאורך שדרת המסעדות הכשרות המגישות אוכל יהודי/פולני/ישראלי!

שדרת המסעדות הכשרות ומוזיאון היהדות

בית הכנסת הגדול בקראקוב

ביום האחרון בקראקוב, הלכנו להתרשם מההכנות לפסטיבל, בקרנו במוזיאון היהודי ובדיוק ירד קצת גשם אז נחנו שם קצת והמשכנו.

היתה בהחלט התרגשות באוויר, אבל אנחנו פחות התחברנו לזה. בכל זאת ארץ הקודש היא ביתנו ואמנם אנחנו כבר מאוד מתגעגעים, אבל זה הרגיש ככמיהה אחרת, ששותפים לה יהודים המתגוררים ברחבי העולם ואנחנו הרגשנו מעט לא שייכים..
אז אחרי ביקור קצר בבית חב"ד בו התרשמנו מאוד מהכתובות העתיקות על קירות בית הכנסת, ברכנו את כל הנמצאים לשלום (היתה זו שבת והיו המון מבקרים) והמשכנו בדרכנו.

התחנה האחרונה שלנו בפולין היא זאקופאנה, עיירת סקי קטנה ומקסימה על גבול סלובקיה,

המלון החמוד שלנו

 המתהדרת במדרחוב ארוך ובו שלל מסעדות וחנויות והאווירה נפלאה של מטיילים מכל האזור שבאים להתענג על ארוחה טובה לצד כוסות בירה ענקיות או הגבינה המעושנת המאוד מפורסמת מאזור זה הנמכרת בדוכנים בצורת גליל, ומגיעה בגוונים שונים של עישון, טעמנו כמובן, והחלטנו שהיא לא לטעמנו… לחך שלנו היא היתה מעט קשוחה, על גבול הטעם בין נקניק מעושן לגבינה קשה וגם הצמיגיות שלה לא התחבבה עלינו. אבל כאמור נחשבת למעדן אמיתי במיוחד באזור זה ונמכרת בכל פינה!

גבינת צאן מעושנת ויש גם של חלב פרה

יום ההולדת 2 של גלי הגיע וההתרגשות היתה גדולה במיוחד אצל רוני ואלה שהיו עסוקות, בלתכנן את החגיגות… "אולי גן חיות, פארק מים או פארק שעשועים…"
היום הגדול הגיע והוחלט על חגיגה בפארק מים!
התעוררנו בשמחה בבוקר (בדר"כ קשה לקום בבוקר). בלילה תליתי שרשרת בלונים על הקיר, וגלי גילתה אותם כשהתעוררה ומייד קראה "בלון" והבנות שמחו איתה ושיחקו עם הבלונים.

 אחרי ארוחת הבוקר, התארגנו לאט לאט ויצאנו לכיוון אקווה פארק זקופאנה.
בפארק היו כמה בריכות, וכמה ג'קוזים קטנים המתאימים למשפחה (בדקנו), מגלשות מים ארוכות וקצרות והמגלשה הכי ארוכה ומפותלת נשפכה אל הבריכה שהיתה בחוץ. כל הפארק מקורה והמים בבריכות, מיים טרמיים בטמפרטורה של כ-35 מעלות, מלבד בריכה אחת גדולה בחוץ וסביבה פזורות מיטות שיזוף.
היה ממש כיף, הבנות התרוצצו לבד בפארק (שלא היה גדול במיוחד) עלו וירדו במגלשות, שחו בבריכות ונהנו ביחד ולחוד. והכי כיף היה לגלי, ששיחקה במים, גלשה במגלשות הקטנות, מצאה גלגל מים והשתעשעה איתו וכל הזמן חזרה ואמרה "כיף…כיף…"

אחרי כשעתיים בפארק, כולנו מיצינו, גלי כבר היתה ממש עייפה. אחרי מקלחות במלתחות, החלפנו בגדים ויצאנו אל האוטו.
גלי נרדמה די מהר, ואנחנו חיפשנו מאפיה או קונדיטוריה וקנינו עוגה קטנה לחגיגת יום ההולדת שתכננו לאחר הצהריים.
כשהגענו לחדר, גלי עוד ישנה והבנות הכינו ברכות מצוירות לילדת היומולדת, ועטפו מתנות קטנות שקנו לגלי (כשהלכנו לקנות את העוגה).
בפינת ישיבה קטנה במלון, הניחו את העוגה, הבלונים והמתנות והמתינו בקוצר רוח שגלי תתעורר.
ואז אחרי שגלי התעוררה, התלבשה בחגיגיות והיתה מוכנה למסיבה. שרנו שירי יום הולדת, עזרנו לגלי לכבות את הנרות על העוגה ולבסוף הגשנו לה את המתנות והבנות עזרו לה לפתוח אותן בהתרגשות.

תקציר בתמונות של היום הנפלא שהיה לנו

למחרת החלטנו לצאת לטיול באחד מהמסלולים שהומלצו לנו בסוכנות התיירות בעיירה. 
הגענו לחנייה שהיתה גדושה באנשים ובמיוחד במשפחות עם ילדים בעגלות, אנחנו העדפנו לקחת את גלי במנשא ויצאנו לדרך. להפתעתנו, המסלול היה על כביש סלול. בצידי הכביש היו עצים והירוק ירוק האהוב עלינו כל כך, וכן נחל קטן שפכפך בעדינות לצד הדרך… המסלול לוקח כשעה וחצי, אך אנחנו התחלנו להשתענם, הרגשנו שהמסלול קצת מבאס, הבנו מדוע כולם הגיעו עם עגלות, זה טיול על כביש! ואנחנו לא היינו מוכנים נפשית לכך והחלטנו לשוב על עקבותינו.

חשבנו לנסוע לאגם שגם עליו שמענו המלצות טובות, אך לצערנו גם המסלול הזה היה 9 ק"מ הליכה על כביש סלול והבנות כבר נרדמו באוטו והחלום שלנו להגיע לאגם מקסים ולשבת סביבו בסבבה נמוג. חזרנו לחדר מבואסים קצת.

באחד הימים קפצנו לסופר וראינו על ידו בית הפוך!! אטרקציה חמודה שכבר נתקלנו בפרסום שלה על אחת המפות, אז נכנסנו. מקום קטן וחמוד להשתעשע עם הבנות.

בצידו השני של הכביש היה פארק מקסים עם דשא וחציר!!! אז הלכנו להשתעשע גם שם.

האטרקציה המרכזית בזאקופנה הוא המדרחוב עליו כתבתי בהתחלה, בקצהו התחתון יש מרכז ובו שוק, ומתקנים לילדים, וכן רכבת חשמלית מגניבה שהעלתה אותנו לראש הגבעה, שם היו גם המון דוכנים ומסעדות ומעל הכל הנוף המשגע על כל העיר והעמק. 

דוכני מזכרות ואוכל, מגלשת הרים וגבינה מעושנת עם קונפיטורת פטל הרבה יותר טעים מהגבינה בגליל

טיילנו בין הדוכנים ופגשנו גם הרבה ישראלים, ביניהם גם חברים ותיקים מהעבודה שלי מפעם  (גמלאי דיסקונט) שנתנו לנו טיפים להמשך הטיול. עוד היתה למעלה מגלשת הרים מגניבה, שבזמן הגלישה אפשר להשקיף על כל העיר. 

למחרת חיכתה לנו נסיעה לסלובקיה ואחריה המשכנו לצ'כיה, למה? על כך יסופר בפוסט הבא…

מודעות פרסומת
פורסם ב ימי הולדת בטיול, פיליפינים

יום הולדת 8 לאלה

אלה חיכתה ליום ההולדת שלה בערך…מתחילת המסע שלנו. כל יום הולדת שנחגגה קרבה אותה ליום המיוחד שלה.

שבוע לפני היום החגיגי, פתחנו ב"חגיגות יום ההולדת לאלה!" כל פעילות מגניבה שנעשתה צויינה כחלק מהחגיגות, ונתנו לאלה את הכבוד להיות ראשונה, לבחור מסעדה למשל, מסאז' במוהל בוהל ועוד כאלה…

wp-1486083732874.jpg
שייק אוריאו מטורףףףף

מסורת המסאז' ליום ההולדת נמשכת

ב-3/02/2017 בבוקר היתה לנו טיסה לפאלוואן, מעיירה קטנה בשם אילו אילו, אז היינו צריכים לנסוע ב-01/02 שזהו יום ההולדת של אלה מדומגטה לאילו אילו, אוטובוס 6 וחצי שעות ומעבורת שעה. ידענו שכזה מסע יצריך מנוחה ארוכה במלון אז החלטנו, להקדים את מסיבת יום ההולדת של אלה ביום אחד.

 

יום לפני המסיבה, מצאנו חנות קטנה לציוד לימי הולדת, אלה בחרה אביזרים, בלונים והפתעות לחברים. מואב לקח את הבנות לארוחת ערב, ואני נשארתי בחדר להכין את המסיבה. חידון בנושא הדברים שאלה אוהבת, חבילה עוברת בנושא המסע בדגש על פליפינים בתוספת מגע יום הולדת מיוחד לאלה, משחקי בלונים, נר בבקבוק, תחרות עיטוף חבר בנייר טואלט ועוד כאלה יצרו מסיבה פשוטה ברוח של פעם ועם זאת מרגשת ומלהיבה.

בבוקר יום ההולדת אלה ואני, הלכנו לבחור עוגת יום הולדת ממאפייה מקומית נחמדה, לאחר הסברים השף קישט את העוגה וכתב עליה ברכה לאלה עם שמה בעברית! קנינו חטיפים בסופר שבקניון ולבסוף אספנו את הבלונים שהזמנו מהחנות של ציוד יום ההולדת מאתמול והלכנו לחדר לסדר את המסיבה!

הזמנו את משפחת טננצפ, שהגיעו ואפילו הביאו לאלה מתנות, תוספת נעימה להתרגשות הכללית. התחלנו במשחקי החברה, הבנות שמחו שיתפו פעולה, נהנו והכי חשוב העניקו לאלה מסיבת יום הולדת נהדרת.

 


יום הולדת שמח היה לכולנו! לילה טוב😃

פורסם ב ימי הולדת בטיול, תאילנד

יום הולדת למואב

אנחנו אוהבים לחגוג ימי הולדת נקודה.

וכל חגיגה היא עילה למסיבה, הפעם לפי בחירת ילד היומולדת וברוח צ'אנג מאי, לגדוש את היום באטרקציות מגניבות. לקחנו מונית לכל היום, ויצאנו לדרך.

התחנה הראשונה, מופע קופים! איך שהגענו קיבל את פנינו קוף חמוד שנגש ללחוץ לנו את היד ולהתרפק עלינו. תחושת המגע בכף ידו היתה נעימה באופן מפתיע כל כך, שממש לא רצינו לעזוב אותו.

המופע לא ארך יותר מחצי שעה, והקופים הפתיעו בפעילויות מגניבות, כמו מציאת מספר שנבחר על ידי הקהל, 

קליעת כדור לסל, 

רכיבה על אופניים ועוד. 

הבנות התרגשו מאוד וכולנו צחקנו המון. בתום המופע הגיע הקוף כשעל הכתפיים שלו מוט אליו מחוברים שני סלים ובהם משחת טייגר באום ומכר אותה לקהל – בעבור 10 באט (1 ש"ח). המגניב היה שהוא ידע להחזיר עודף או לבקש עוד כסף אם הסכום לא התאים…

התחנה הבאה, מופע נחשים. אני לא חובבת נחשים גדולה, אני מודה. אני פוחדת מהם יותר מאשר נהנית. וכשנכנסנו למרכז המבקרים, שהיה מאוד מוזנח, ועשרות נחשים בהם קוברות, בתוך חומת בטון עגולה, תשמעו עלה לי לחץ הדם…

ואז התחיל המופע, שהיה רווי מוסיקת אימה וכרוז מתלהב במיוחד שעשה את כל המופע להרבה יותר מלהיב יחד עם מאלפי הנחשים. היו שם קוברות כמובן, שירקו ארס, התעצבנו, נרדמו לפי פקודה וגם קיבלו לבסוף נשיקה צרפתית אחרי שירקו ארס לתוך כוס… 

נחש פיתון ענקי שהיה למוקד צילומים בעיקר, ומשפחה אמריקאית שנהנתה לצלם את התינוק שלה כשהוא מחובק עם נחשים ועל הדרך קצת מלחך אותם…איכס…
ועוד כמה נחשים שאני כבר לא זוכרת את השם, משהו קופצני, כי אז המאלף השליך לעברנו חבל ואני כמובן כל כך נבהלתי מה שגרם לפרצי צחוק מכולנו…היה מצחיק, מפחיד ותודה שנגמר 🙂

הפעילות הבאה היתה גולת הכותרת של היום הזה, הגענו למרכז להצלת פילים מבוגרים, מעין פרוטיאה בכפר לפילים בגיל השלישי… גילאי הפילים בין 50 ל-75 שזהו בממוצע תוחלת חייו של הפיל (50 זה לכאלה שנפצעו או חולים…) נכנסנו לתוכנית של שעתיים הכוללת: האכלת הפיל ורחצה בנהר.

בשלב הראשון קיבלנו מדי מתנדבים, שהיו מאוד נחמדים וכללו כובע נצרים קשיח שהוסיף למראה הייחודי. 

הכל כל כך רגוע במקום הזה שממש היה קל להתאהב בפילים הענקיים, בתנועה האיטית, אצילית שלהם שגורמת לך לרצות לחבק, להאכיל ולקלח…כן… אפילו שבשנייה שהפיל שלנו נכנס לנהר הוא עשה פיפוש ואז קקוש שצף בכדורים בגודל של כדור עף וזה לא הפריע לנו להכנס ולרחוץ אותו באהבה! טוב נו, לא הפריע לי…הבנות קצת נגעלו מהעניין… גם גלי מעט נלחצה מהמעמד עם הפיל למרות שהיא התעקשה להחזיק מברשת ולקרצף כמו כולם. וכשהיא בכתה הפיל שלנו כל כך נבהל שהוא מיהר ויצא מהמים. והמטפל בעדינות הרגיע והחזיר אותו למים. הלב שלי יצא אל היצור הענקי ועם זאת העדין הזה… 

הסכמנו כולם שאנחנו עוד נשוב למקום הזה או דומה לו להתנדבות יותר רצינית אולי של שבוע או יותר.

השעה היתה כבר אחר הצהריים, ארבע בערך ועוד הספקנו לבקר בחוות פרפרים וחרקים וממש בסוף גם חוות סחלבים.

חטיפים מחרקים

החלק השני של היום, התחלק אף הוא לשניים: חלק א, ארוחת ערב ישראלית טעימה במרכז למטייל תאילנד, עם הקינוח הגיעו גם נרות ושירי יומולדת ברקע. 

חלק ב, מסאז' משפחתי בכפות הרגליים שהסתיים אחרי עשר וחצי בלילה וכך סיימנו את היום הנפלא הזה ♡

אז שיהיה במזל טוב יקירי, מה יכל להיות יותר טוב מזה?

ליל מנוחה

 

פורסם ב ימי הולדת בטיול, נפאל

טרק למקדש השלום העולמי, יום הולדת 40, שייט באגם תצפית מסארנגקוט וזוהי רק ההתחלה

אנחנו שבוע בפוקרה, ועשינו כל כך הרבה דברים בזמן הזה שמרגישים כאילו אנחנו כאן חודש. הכרנו את הסביבה, חגגנו, טיילנו, אימצנו מסעדות אהובות, נהגי מוניות, הכרנו המון מטיילים חדשים, בהם 2 משפחות, טפסנו על ההר ירדנו לעמק ופיתחנו תחושה של בית.

התחלנו את השבוע שלנו באגם, הבנות מאוד התרגשו ורצו לשוט, אז לקחנו סירת פדלים קטנה, ויצאנו לפיקניק באי קטן באמצע האגם, את הסירה שכרנו לשעה (שעברה מהר מידי, את הרבע שעה האחרונה הפכנו לשיעור ספינינג משעשע כדי להחזיר את הסירה בזמן). 

אחרי שהתרגלנו לפדלים, הדיווש לא היה קשה. ונהננו מאוד מהנוף המדהים, דברנו, צחקנו ושרנו שירים. 

כשהגענו לאי, "החננו" את הסירה כמו מקצוענים וירדנו בקלילות. הבנות התלהבו ומואב ואני התגאנו בעצמנו על השיוט המושלם 🙂

לאי מגיעים המוני תיירים יחסית להיותו אי קטנטן. זה הזמן אולי לציין שבנפאל קיימת תיירות מקומית והודית מאוד משמעותית. וכשישבנו לנו בפיקניק הנחמד, הגיעו עוד ועוד תיירים הודים מחוייכים שבאו למקדש וצלצלו בפעמונים המקיפים אותו באדרת כבוד.

ביום ראשון החלטנו לצאת לטיול למפל דיוויס, למערה וכפר טיבטי ובהמשך טרק למקדש השלום לקחנו מונית שהביאה אותנו למפל ומשם המשכנו ברגל.

הירידה למערה היתה חלקלקה, מכל הנטיפים שטפטפו וכמעט זרמו מעלינו. עיקר התיירים היו הודים, שמאוד התלהבו לראות משפחה של תיירים ולא הפסיקו לצלם את הבנות עד שהן ממש התעצבנו (הבנות)

אחרי המערה הלכנו לכפר הטיבטי הסמוך, נראה יותר כמו הצגה לתיירים, מבני קרווילות כמו המבנים של הצבא בצריפין, ובפנים תוצרת למכירה בעיקר.

באחד המבנים היה מעין מיני מוזיאון טיבטי, אך הבנות איבדו סבלנות ובקשו ללכת.

אני הצלחתי לגנוב כמה דקות וכמה תמונות במוזיאון שעשו לי טוב בלב

מזהים את הילד הקטן הזה?

הגענו לנקודת ההתחלה לדרך למקדש השלום, זהו מקדש לבן מרהיב הנמצא בקצה הגבעה מעל האגם, ומהווה נקודת תצפית מרהיבה.
הדרך לא היתה קלה כלל, המון מדרגות בשיפועים שונים, הבנות לא אהבו את הדרך, ולדעתי הן היו כבר עייפות. נאמר רק  שאם הייתי יודעת שהדרך תהיה כ"כ קשה לא היינו עושים אותה אחרי שתי אטרקציות . נפאלים שהמליצו עליה, טענו שהדרך לוקחת כ-40 דקות.

העליות היו ממש קשות אבל הנוף היה מרהיב

הדרך לקחה כמעט שעתיים, ואני חושבת שדרגת הקושי לא מביישת כל טרק שאני מכירה. ניצלנו את הקושי ללמוד על סבלנות, על הצלחה, קביעת יעדים והשגת מטרות. הבנות התמקדו, כעסו וגם לפעמים בכו. אך לבסוף הצליחו! וזה גרם להן שמחה, תחושת הצלחה וגאווה וביננו, זה מה שחשוב.

הבנות נהנו לשחק על הפגודה, להצטלם, להשתעשע עם גלי, תוך כדי שהן משתדלת לשמור על השקט, כפי שמתבקש מהשלטים

הדרך למטה היתה הרבה יותר קלה, התלונות מצד הבנות היו הרבה יותר עדינות ויותר בסגנון המוכר, של:"עוד כמה זמן נגיע לאגם?" "יש עוד הרבה?" ו"אמאלה יש כאן קוף!" 

הגענו למטה גאים ובמצב רוח טוב. למטה חיכו סירות עץ פשוטות עם'הנהגים' שלהן, רכשנו כרטיסים ועלינו על אחת הסירות, שהורו לנו עליה ובחורה נפאלית קטנת קומה, השיטה אותנו בלי בעיה לצידו השני של האגם.

למחרת היום, הגיע יום הולדתי ה-40, הבנות היו בהתרגשות על. הבטחתי להן יום כייף במיוחד וכך היה: פתחנו את הבוקר בארוחת בוקר במקום האהוב עלינו בימים אלו והוא הסנדביצ'ים של דפנה, בו אפשר להזמין כריכים בהזמנה אישית וזה מתאים בול לבנות שמעדיפות רק עם עגבניה, או גם מלפפון ובלי מיונז בלי מלח ועוד ועוד

המשכנו לספא בנות בלבד, (מואב נשאר עם גלי) ואנחנו הלכנו לבית ספא נחמד איתו סגרתי מראש, יום קודם לכן, טיפול יום הולדת  מיוחד; חצי שעה פוט מסאז שהפך לשעה כמעט. חצי שעה מסאז ראש+כתפיים+עיסוי פנים ולקינוח לק בציפורניים

המעסות היו מקסימות, צחקו מלא ומאוד דאגו שהבנות יהנו וגם אני כמובן

לק לקינוח

שלב ראשון ביום ההולדת הסתיים. הלכנו לאסוף את מואב וגלי, בדרך לשלב ב' והוא שייט באגם כמובן!!

 

לקחנו סירה לחצי יום, והחלטנו לשוט לגדה השנייה, שם מסתתר מפל קטן… התרגלנו לדווש והגענו דיי מהר. 

אחר כך עצרנו בבית קפה קטן על גדת האגם, לילדות התחשק ארטיק, היה שם ארטיק שוקו וניל, שכנראה מרוב הפסקות החשמל הפשיר וקפא כבר מספר פעמים. אבל לנו זה לא משנה, כיף לנו 
התחיל לרדת גשם ואנחנו חזרנו לסירה שלנו, במצב רוח מרומם 

השעה היתה בסביבות אחר הצהריים, ההתרגשות גדלה יותר לקראת השעה שש, כי חיכתה לנו עוגת יום הולדת מפוארת שהזמנו מהג'רמן בייקרי  (אחד מהם) בפוקרה. הגענו לחדר, התקלחנו התלבשנו חגיגי, ושמנו פעמינו לכיוון המאפייה ואח"כ למסעדה האהובה עלינו

הגענו למסעדה, והנחנו את העוגה על השולחן, המלצרים מאוד התרגשו, ובקשו שנודיע להם כשחותכים את העוגה והם ישימו לנו שירי יום הולדת. היתה אוירת חג, גם אני התרגשתי, מודה.

אפילו הבעלים של האור טו קיי, עודד, הגיע לברך אותנו על החגיגה

היה כיף, בקשתי משאלה, וכיביתי את הנרות, היה מצוין מה יכל להיות טוב מזה?

בין החגיגות לטיולים ישנם ימים שאין בהם תוכנית מוגדרת, מואב ואני למדנו שאם לא עושים כלום, הבנות פשוט מתחרפנות ומתחילות לריב אחת עם השניה ואיתנו. ולכן אנחנו משתדלים בימים כאלו לעשות משימה אחת לפחות. כמו למשל, בתחילת השבוע לקחתי את הבנות וקנינו גלויות לחברות שלהן והכנו להן שנות טובות. הם קישטו וכתבו ברכות  אח"כ הלכנו לחנות לקנות בולים עד השלב האחרון של שליחת הגלויה היה מעולה!

ביום אחר הבאנו בלוק ציור, מכחולים וצבעי גואש והבנות ציירו את הנוף המקסים שנראה מהמסעדה

אנחנו אוהבים  לטייל בטיילת של האגם, בכל פעם קורה משהו מעניין, כמה פעמים אכלנו במסעדה מקומית , פעם מצאנו קונכייה עם חילזון ענקי שגרם לנו להמציא סטנד אפ שלם על חלזונות, ופעם ראינו מוכר קרטיבים מעשה ידיו שנראו ממש טוב אבל לא היו ממש טעימים

על אחד ההרים המקיפים את פוקרה, יש מקום שנקרא סראנגקוט, הקצה שלו מגיע ליותר מ-1,500 מטרים. לשם עולים הרבה אנשים, תיירים בעיקר כדי לצנוח במצנחי רחיפה. המראה של צבעי המצנחים בנוף של פוקרה והרי ההימלייה לא משתווה לשום דבר שאני מכירה.

נסענו לסראנגוט ועלינו לנקודה הגבוהה ביותר ונהננו מנוף מקסים, מצנחים מהממים וארוחת צהריים מקומית טעימה וזולה, צמד בנות שמחות וזוג הורים מבסוטים. 
אגב 'קוט' בנפאלית זה "הקצה הגבוה בהר – טופ אוף דה מאונטיין"

כל כך התלהבנו מסראנגקוט שהחלטנו לנסוע לשם שוב לפנות בוקר לראות את הזריחה מעל ההימלייה.  אך היה זה בוקר מעונן כל כך ולא ממש הצלחנו לראות את הרכס
בתוך כל הפעילות הגדולה השבוע היו גם שתי חגיגות של הנפאלים, האחת היתה יום התייר בנפאל, ביום הזה, סגרו את הכבישים ברחוב המרכזי בפוקרה באזור האגם, הוציאו דוכני מזון ובמות הוקמו בכיכרות, עליהם הופיעו נפאלים בריקוד, שירה ונגינה. היתה אוירת קרנבל נהדרת! 

החגיגה השנייה, היתה מיני פסטיבל מוסיקה במשך 3 ימים היה פסטיבל מוסיקה בבמה מרכזית וכל ערב המוני נפאלים וגם קצת תיירים באו לראות לשמוע ולרקוד לצלילי השירים.

היתה אוירה ממש טובה של חגיגות ושמחה שקיבלה את פנינו בשבוע הראשון שלנו בפוקרה, אני מאוהבת בעיר הזאת כבר אמרתי?

יצא לי פוסט ממש ארוך, אז מספיק להפעם, נמשיך בקרוב, אספר על חגיגות ראש השנה

לילה טוב בינתיים ♡

פורסם ב הודו, ימי הולדת בטיול

חוגגים יום הולדת 9 לרוני

עוד מהארץ התכוננו לחגוג את השבוע הראשון שלנו בטיול בחגיגת יום הולדת לרוני, שמכיון שלא ידעה מה אפשרי יהיה לעשות בהודו, התלבטה המון איך תרצה לחגוג את יום הולדתה. ככל שהימים חלפו והיום המיוחד התקרב, החלה להתגבש תוכנית, גמישה מאוד ובכל זאת תוכנית.

שלחתי הודעה בוואטסאפ הכיתתי ובקשתי מחבריה לשלוח ברכה מצולמת. כנ"ל למשפחה.

אין חגיגה בלי עוגה, אז 3 ימים לפני התאריך המיועד הזמנתי ב-

 german bakery 

עוגת יום הולדת עם כיתוב במיוחד לרוני המתוקה! נפרדתי לשלום ובשמחה מ-900 רופי 

בערב מואב ואני הכנו שלט צבעוני"רוני יום הולדת שמח" ניפחנו בלונים צבעוניים ומנוקדים שמואב רכש ב-10 רופיות לאחד. ובין רגע החדר לבש חג.
רוני התעוררה נרגשת, והכריזה שהיום הגדול הגיע.
היא בחרה את המסעדה האהובה עליה עד כה. לארוחת בוקר וכולנו בדילוגים אחריה, כשלראשה זר יום הולדת שהבאתי מהבית בדיוק לאירוע המכובד. 

בארוחת הבוקר רוני בקושי אכלה מרוב התרגשות. הבחירה להמשך היום היה טיפול ספא מפנק שהזמנו לשעה 11 בבוקר. ועל כן השיחה סבבה בעיקר על "מתי כבר 11?" הקדמנו, בהתרגשות רבה ובלי תלונות על העליות התלולות בדרך, הגענו למרכז הספא, התיישבנו על מדרגות בטון קרות והמתנו לתורנו.

המסג'יסטיות המקסימות, שגם עבורן היתה זו חווייה מיוחדת, התרגשו אף הן וכשבקשתי להוסיף טיפולון פנים קטן, נעניתי בחיוב ובחיוך רחב. המסאז' היה מושקע וארוך, במקום 40 דקות היה לשעה. והכל בהנאה תוך כדי התפוצצויות צחוק של הבנות קצת ממבוכה והרבה כי דגדג להן

סיימנו את הטיפול המדהים בסלפי של כל הצוות הנפלא. למי שרוצה אני אציין את שם הספא, כי בהחלט מגיע פירגונים והבטחתי להמליץ…

בזמן המסאג מואב מיהר לחנות לתיקייה עור בה בקרנו בימים האחרונים ורכש מעין פאוצ' קול כזה שרוני מאוד אהבה ואמרנו לה שהוא מאוד יקר והיא נאלצה לוותר.

כשחזרנו לחדר היתה התלהבות גדולה ולבנות היה ממש קשה להירגע, אז הלכנו להסתובב קצת בשוק בבאגסו ואפילו אכלנו ארוחת צהריים מקומית. זו אחת ההחלטות הנפלאות שקיבלנו בימים האחרונים, התחלנו לאכול ארוחת צהריים עם המקומיים סוג של "אוכל רחוב" זה משרת כמה עניינים, חיבור לטעמי המקור בהודו שמואב ואני מאוד אוהבים, חסכון כלכלי והתנסות בדברים חדשים כי לאחרונה הבנות מעדיפות את המוכר והידוע, ויום יום אנחנו מוצאים את עצמינו עם פלאפל, חומוס ופיתוח. 

כששוב חזרנו לחדר רוני היתה כבר מאוד עייפה מרוב כל ההתרגשות סביבה, וכמו תמיד ברגעים כאלו, זהו מתכון בטוח לריבים והצקות בינה לבין אלה, וכשאלו התחילו, החלטנו על שיטת הפרד ומשול ומואב לקח את רוני איתו לזמן איכות עם אבא. ויחד יצאו לטיול למפל הגדול שנמצא עשרים דקות מהשוק בבגסו. ובילה איתה שם עד אחר הצהריים, הילדה חזרה מלאת אנרגיה שמחה וצוהלת.

אחרי מקלחת הבנות לבשו את השמלות החדשות שלהן, שקנינו אתמול ונראו חגיגיות ביותר.

סיימנו את היום בארוחת ערב חגיגית עם שרשרת  הבלונים שלנו אותה העברנו (בהסכמה כמובן) למסעדת הגסט אהוס שלנו, הבאנו את העוגה שרנו שירים ורוני קיבלה את המתנה שלה בצורת משחק החבילה עוברת עם משימות בנושא רוני חוגגת!

הדלקנו נר בצורת הספרה 9 ורוני כיבתה את הנר, בקשה משאלה בקול רם כמובן! ולאחר מכן חילקנו את העוגה ראשית לכל המארחים שלנו במסעדה ואחר כך לנו. היה טעים

עד כאן מחוויות יום ההולדת של רוני, היה נפלא, מרגש ומשמח!