פורסם ב וייטנאם

לילה טוב וייטנאם – חלק אחרון

הנסיעה לנין בין, ארכה בין 12 ל-14 שעות, אני באמת לא יכולה לאמר, וזה מהסיבה שהיא התחילה באוטובוס שלקח נוסעים ל-3 תחנות: הואה, נין בין והאנוי. 
הנסיעה התחילה בסדר,  

הגענו ל'הואה' ובקשו מכולנו לרדת – מחליפים אוטובוס. ירדנו עם כל הציוד ואחרי שעה -שעה וחצי בערך בקשו שנעלה חזרה לאותו האוטובוס (!) הצוות השתנה, וכל המיטות (אוטובוס שינה) בשורה למטה היו תפוסות ונשארו רק מקומות בתחילת האוטובוס. הצוות היה מעצבן, כל הזמן בקשו שנשתיק את גלי והתנהגו מרגיז, עישנו, העלו אנשים כדי למלא את המקומות הספורים שנשארו באוטובוס… 

הכי מפתיע בכל הסיפור שלפי התוכנית היינו צפויים להגיע לנין בין בארבע לפנות בוקר ואפילו הגענו חצי שעה מוקדם יותר, עם כל העצירות המוזרות, האיסוף של אנשים מכפרים מבודדים ועוד מיני מקרים לא מובנים…

גלי ואני היינו בסליפר הראשון ממש ליד דלת הכניסה, באיזשהו שלב הניחו לידנו מזרון ועליו ישן הנהג המחליף והיה צפוף להחריד… הנסיעה היתה מלחיצה, אני לא יודעת אם זה בגלל שהפכתי לחוצה בעקבות התאונה בנסיעה הקודמת (ראו פוסט הוי אן), אבל כל הזמן נראה לי שהנהג מנקר על ההגה, וכשהוא מסתכל בטלפון אנחנו סוטים מהנתיב ועוד ועוד…

אך גם הנסיעה הזו הגיעה לסיומה, בשעה טובה (שלוש וחצי לפנות בוקר!) ומוצלחת. הורידו אותנו בצומת על הכביש הראשי. חיכו שם כמה נהגי מוניות אז פשוט העמסנו את הציוד ונסענו למלון שלנו שמן הסתם בשעה כזו היה סגור…

מואב מסביר לנהג המונית את הכתובת למלון
במונית העמוסה, מואב והבנות מאחורי התיקים בספסל האחורי

צלצלנו בפעמון מספר פעמים וקצת לפני שהתייאשנו, פתחו לנו. ובחיוך מלא הודיה על שבכלל הואלנו בטובנו להגיע אליהם, נתנו לנו מפתח לחדר בקומה רביעית ללא מעלית…והבטיחו שבבוקר יורידו אותנו קומה או שתיים. 

מחכים מחוץ למלון, גלי המתוקה על מזוודה.

ישנו נפלא, למרות המזרון שהיה כ"כ קשה, שהתעוררתי עם כאבי גב מטורפים (ממש הזכיר ,את הלילות בבאגנס טל, בנפאל).

ומייד יצאנו לתור את המקום, בו גולת הכותרת היא שייט סירות בנוף מדהים.

 יצאנו לשייט של 3.5 שעות בסירה קטנה אותה משיטה אישה, בשמורה יפיפיה, של מצוקים מרשימים ומערות, שאין תמונה שמצליחה להעביר את היופי והתחושה הנפלאה של המקום הזה, שנקרא אגב שמורת טראנג אן. 

זהו מקום שפחות מוכר לתרמילאים, הם עושים מסלול דומה אחר, בטאם קוק, נגיע אליו עוד מעט. אבל השמורה הזאת ידועה מאוד לתיירות פנים ותיירות מאורגנת מחוץ לוייטנאם, המקום מסודר מאוד עם חנייה ענקית, מסעדות מקומיות והמוני סירות שממתינות רק לכם שתגיעו…. המחיר הוא 200 א' דונג לאדם וילד משלם חצי מחיר, סה"כ שילמנו 600 א דונג וייטנאמי שהם כ-24$.

השייט הוא ארוך, הכניסה והיציאה מהמערות מרגשת מאוד, גם לקלסטרופובים שביננו. הבנות נהנו מאוד לחתור קצת ומידי פעם לעצור לצד הדרך לראות מקדש נחמד או לאכול גלידה. וגלי כרגיל הופכת למוקד העניינים וכולם רוצים לקחת אותה וגם לוקחים…והיא כאמור כבר לא בוכה ומחכה שיחזירו אותה לידיים של אמא.

כשסיימנו עם השייט החלטנו לנסוע לטאם קוק, זוהי עיירה מעט מרוחקת מנין בין, אך זהו מעוז התרמילאים, הגענו לרחוב שוקק חיים וצבעוני, אחר לגמרי מהאזור של המלון שלנו שהיה אפור ורדום. 

קנינו כרטיסים להאנוי, באוטובוס שיוצא למחרת בארבע וחצי אחה"צ , אכלנו ארוחת ערב נחמדה ונסענו חזרה למלון שלנו בנין בין. המלון היה מאוד זול 14$, אבל אני ממליצה למי שרוצה להיות במרכז העניינים לישון בטאם קוק, קצת יותר יקר אבל שווה. רק פרט חשוב, אין שם כספומטים, יש חנויות שיגהצו את הכרטיס אשראי שלכם בתמורה ל-5% עמלה ויתנו לכם מזומן. מאוד יקר, עדיף להגיע עם מספיק כסף מראש.

למחרת יצאנו מהמלון ב12 ונסענו לטאם קוק, הנחנו את הציוד שלנו בסוכנות הנסיעות והלכנו לעשות עוד שיט הפעם של שעה וחצי, עולה בערך אותו הסכום כמו בטראנג אן. היה מאוד יפה אבל איך אומרים אין כמו חוויה ראשונית, אתמול היה הרבה יותר מרשים בשבילנו.

הנסיעה להאנוי ארכה כשעתיים וחצי, גם הפעם עצירה לא ברורה והמתנה של שעה לאנשים מאחרים… אבל הנסיעה עברה יחסית מהר והגענו ליעד שמחים ועייפים.

האנוי נראית מקושטת ומוארת לקראת ראש השנה הסיני, שיצויין כפי הנראה ב-20 בינואר, וזה מקסים להסתובב ברחובות ולראות את המנורות ולוחות השנה ועליהם מתנוסס תרנגול! 

ובסוף שבוע כל העיר חוגגת, למה? כי זה סוף שבוע! הפנינג ברחובות, מוסיקה, הרחוב מסביב לאגם ממש נסגר לתנועה והילדים מתרוצצים בבטחה ממש כיף.

אנחנו כבר ממש מתגעגעים לאוכל ישראלי, אז כ"כ שמחנו שמצאנו את מסעדת ג'ומא, שיש לה חומוס! המנה אמנם היתה מאוד סמלית אבל אלה ומואב הזמינו כריכים מבייגל ואני מתכוונת לבייגל אמיתי כזה כמו בארץ (טל בייגל/כרמל בייגלס) היה מאד טעים! אגב, רוני לא ויתרה על מרק הפו הוייטנאמי המפורסם ולקחה לה מנה טייק אאוט.

 אני רוצה רגע לדבר על האוכל בוייטנאם, אז ככה, לצמחונים יש ממש בעיה למצוא אוכל נטול מזון מן החי, ואת המילה ירקות באנגלית המקומיים לא ממש מכירים. אצלנו במשפחה העדפה היא תמיד מזון מן הצומח (עד שמגיע להמבורגר, אבל יש גבול כמה אפשר לחיות על ברגר קינג ומקדונלדס) אפילו המרק הוייטנאמי הידוע, "פו" שמורכב מאטריות אורז, ירקות ירוקים, חזיר/עוף, במלא מקומות לא הסכימו להכין מרק בלי בשר – פשוט מוזר. מה שקרה לנו שרוב הזמן אכלנו ג'אנק פוד והתפריט התכווץ לפסטה/בורגר/אורז לבן/מרק אטריות והכל מלא בשמן. לקראת סוף הטיול בוייטנאם ממש כבר התגעגענו לאוכל ישראלי, שלא נדבר על האוכל בהודו ונפאל

למחרת בבוקר, בהתרגשות רבה לקחנו אובר לקידס סיטי היא עיר הילדים, עיר שלמה המיועדת לילדים. 
הילדים, מקבלים כסף בתחילת המשחק וצריך לקנות דברים ולהרוויח כסף בכל מיני "עבודות" ומתן שירותים שונים. למרות שהבנות לא מדברות אנגלית וגם הוייטנאמים לא ממש, אז היה קצת קשה בכל מיני משימות, וגם רוני ואלה ילדות ביישנית משהו… אבל הן מאוד נהנו וזה מה שחשוב!

בסוף היום הבנות חילקו את הכסף שנותר להן. אין כמו נתינה…. שפע טהור!

היו לנו המון תוכניות לנסוע לסאפה ואולי האלונג ביי, אבל כששמענו שהנסיעה לסאפה היא 7 שעות ולשוק המפורסם עוד 2-3 שעות, התעייפנו רק מהמחשבה והחלטנו שבימים הבאים עד הטיסה לפיליפינים אנחנו מורידים הילוך ונרגעים. השבועות האחרונים בוייטנאם היו מאוד אינטנסיביים, ובכל זאת, לא נראה לי שהיינו משנים כלום, שווה כל רגע וכל מקום.

בצהריים הלכנו למופע בובות על המים, מופע מפורסם מאוד בוייטנאם המציג בעוד ערים בדרך, אך אני התעקשתי להגיע למקור בהאנוי, שם צפיתי באותו מופע בשנת 1997… היה מופע נפלא כמו אז. למרות שהבנות אבדו עניין די מהר ועברו לשחק בסלולרי ומואב וגלי נרדמו, אני נהנתי מאוד!

למחרת נסענו לגן החיות, הגענו למקום נחמד מסודר מחיר כניסה 100 א דונג לכולנו קצת יותרמ-4$.  

רוני ואלה, שרק כמה ימים קודם לכן קיבלו טלפונים ניידים חדשים, קיבלו משימה: הן אחראיות על צילום החיות! רק תדמיינו כמה הן נהנו לקפץ מכלוב לכלוב ולצלם…


זה לא גן חיות גדול, ועיקר החיות הן קופים, פילים, דובים ונמרים, אבל נהננו מאוד להתהלך בגן הנחמד, למרות השלטים שאוסרים האכלת בעלי החיות, אין פיקוח והמבקרים מאכילים את החיות בהתלהבות, ובעלי החיים מגיבים בהתרגשות, מה שגורם למבקרים המקומיים להאכיל אותם עוד ועוד כדי לזכות בהתרגשות… 

ראינו קופיף קטן אוכל…בלון! לועס ובולע! לכל מי שזוכר את מקרה הגירפה ושקית הביסלי בספארי לפני שנים התוצאה היא הרסנית.
גן החיות נמצא בחלקו על האגם, ועל האגם אטרקציה נחמדה, כדור מים ענקי מתנפח עצמו, אפשר להכנס פנימה לשחק, לקפוץ ולהשתולל, בתשלום כמובן.

באחד הימים נסענו למוזיאון האתנולוגי בהאנוי. זהו מוזיאון שמתאר את התרבות הוייטנאמים לאורך השנים, לפי אזורים והשבטים השונים שחיים בוייטנאם ובאזור אסיה בכלל.

סגולה לפיריון בכניסה לאחד המבנים לדוגמא
כך זה נראה מבפנים

הלבוש המסורתי, הבתים, כלי האוכל, אומנות, שפות, ועוד ועוד. היה מעניין ללמוד על האזור, הבנות שאלו המון שאלות, טפסנו למבנים השונים, צחקנו, שיחקנו ונהננו.

המדרגות לבית, בקטנה…קשה לעלות, פחד לרדת!
תולדות תאטרון הבובות על המים בוייטנאם
משחקי חצר
סירה עם יותר מ-50 משוטים

את היום שלפני האחרון שהוא יום שני בשבוע שמרנו לטובת פארק המים הגדול! 

בכניסה לפארק – עוד היינו אופטימים

מעין סגירת מעגל עם שנפתח בפארק המים בסייגון. התעוררנו מוקדם בבוקר, לבשנו בגדי ים ונסענו לפארק ש…היה סגור! מתברר שנגמרה העונה או משהו כזה. למרבה ההפתעה הבנות לא התאכזבו כל כך, אנחנו עודדנו אותן שמחכות להן המון אטרקציות בפיליפינים, אבל באמת לא היינו צריכים, אבל כבר הצענו לנסוע להחליק על הקרח וכך היה. 

הבנות נכנסו למשטח הקרח בקניון וינקום הידוע,בהתרגשות גדולה נעלו נעליים קיבלו בובי חמוד ועלו על הקרח, המשטח היה קר ואחרי פחות מחצי שעה, כשבאתי להציץ איך הן נהנות מצאתי אותן ישובות בחוץ מחכות לנו בבכי (מואב גלי ואני ישבנו במסעדה ליד )

מרכז וינקום – מרשים ביותר, לא נתפש הגודל המטורף והמפואר הזה בוייטנאם

ביום האחרון בוייטנאם, התעוררנו ליום גשם, לא סוער במיוחד, אבל כזה שמקשה על ההסתובבות ברחובות. בילינו חצי יום (בהגזמה כמובן), במשרדי הדואר, שלחנו חבילה לארץ. המשלוח לישראל באוויר לוקח בין שבועיים לחודש ("אם יש לך מזל, זה ייקח שבועיים", ציטוט מדויק מהפקיד "ברור שיש לי מזל!") 

ואח"כ בזמן שכולם היו בארוחת הצהריים אני מיהרתי לרכוש לנו מעילים, כמובן שתכננתי חודש שלם לקנות ואפילו בנפאל בדקתי לגבי מעילים ודווקא עכשיו בדקה ה90, במחיר יקר מידיי לטעמי, בסופו של דבר המשימה בוצעה ואפילו הספקתי להגיע בזמן למלון להתקלח לפני היציאה לשדה התעופה.

בשעה שש חיכתה לנו המונית של המלון. ארוזים, מקולחים אך בעיקר נרגשים יצאנו לכיוון שדה התעופה, לקראת היעד הבא – הפיליפינים. אני מודה שיש הרבה דברים שהתחילו כבר לעלות לי על העצבים בוייטנאם, אבל עם זאת, הרגשתי צביטה קטנה בלב בכל פעם שנזכרתי שזהו, נפרדים מוייטנאם (לבינתיים).

אנחנו עכשיו בטיסה למנילה, משם נמשיך ישירות לסבו. יש לי ספר על הפיליפינים וכעת אקרא בו בנחת (כולם נרדמו, טוב נו…3 לפנות בוקר)

להתראות בפיליפינים

מודעות פרסומת
פורסם ב וייטנאם

הוי-אן, איך סגרתי עסקה ב- 2,500,000 ביומיים בלבד!

הנסיעה התחילה טוב, זו נסיעה של כ-12 שעות, היה הרבה מקום באוטובוס, גלי נרדמה בצ'יק. אגב מאז שמצאתי לה תרופה הומאופתית נגד בחילת נסיעות, הילדה כמו חדשה!

נחזור לנסיעה, שהיתה בסדר עד ש… נשמע קול נפץ וראינו שנהג האוטובוס נתקע ברכב, שנסע לפניו, הוא ממש נמעך וחלון הזכוכית התנפץ, ברגע הראשון זה היה מפחיד, בדקנו את הילדים -כולם בסדר.

הנהג עצר בצד הגיעה משטרה, ואז החלה סגה ללא הסברים, השוטרים התחילו לחקור ולמדוד מרחקים מהמדרכה לאוטובוס והתייעצויות והזמן עובר… אנחנו יורדים ועולים מהאוטובוס מנסים להבין מה קורה עכשיו. נראה שהאוטובוס נפגע ולא נוכל להמשיך בנסיעה, אבל אף אחד לא מסביר כלום. פתאום מבקשים לעלות, מתחילים לנסוע, האוטובוס קירטע, כמה דקות עד שהגענו לתחנת משטרה. לאחר בירורים הבנו שאנחנו נאלצים להמתין 4 שעות עד שתפתח התחנה להמשך חקירה ??!!@@&#$

בשלב הזה החלטנו שאין סיכוי שאנחנו נשארים, הבנות בכל הזמן הזה ישנו. בעזרתה האדיבה של בחורה וייטנאמית דוברת אנגלית, הזמנו מונית גדולה שתוכל לקחת אותנו כולל המטען שלנו. ואז פנו אלינו כמה חבר'ה צעירים ובקשו להצטרף, המונית כבר הגיעה ולא היה בה מקום לעוד אנשים, אז בקשנו שיזמינו עוד אחת, אז הנהג נסע (???) והתברר אח"כ שהוא נסע להזמין מיניבוס ובתמורה ל-3.8 מיליון דונג הסיעו אותנו להוי אן. נסיעה של 3 שעות. 

מואב מתפעל מפרחים בדרך, סופסוף פרחים לשבת ;')

היו אלא 3 שעות בכביש שכפי הנראה נהרס בהצפות שהיו באזור כמה שבועות קודם, ואני בטוחה שלנסוע באוטובוס זו היתה חוויה מטלטלת תרתי משמע, כך שכרגיל הכל לטובה ♡

הגענו למלון שלנו. הום סטיי חביב, חדר ענקי ב-22$ כולל ארוחת בוקר בסיסית. 

הבנות התמקמו בחדרים ויצאנו לתור את העיר, נראה היה שכולם נרגשים לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, שנת 2017. 

בכל מקום רוכלות מבוגרות מכרו גזירי נייר ובתוכם נר, כמו סירה קטנה שהזכירה מעט את חג ה'לוי קראטונג' בתאילנד. מייד רכשנו 2 סירות, הבענו משאלות, הודנו על השנה שנגמרה והשטנו את הסירות הקטנות באדרת כבוד – הללויה

גשם טפטף והיה קריר. הגענו לאזור הנהר, מצאנו מסעדה מאוד טעימה והמשכנו לכיוון שוק הלילה אבל אז התחיל גשם חזק, מיד שינינו כיוון וחזרנו למלון.

גשם ירד כל הלילה, וגם בבוקר. החלטנו על יום בחדר – ותכננו לימודים לבנות וכאלה. 

מואב יצא לברר במשרדי סוכנויות מחיר כרטיסי נסיעה לנין בין – התחנה הבאה שלנו. וחזר עם בשורות כפולות! גם המחיר שהוא מצא יותר זול ממה שהציעו לנו בהום סטיי (פי 2) וגם הוא מצא לי תופרת!

מצויידת במעיל גשם, מיטריה ובגדים אותם רציתי לשכפל יצאתי אל התופרת. מייד כשראיתי אותה ידעתי שהגעתי למקום הנכון. מקום קטן, צנוע מהדור הקודם, מקום שהוא חלק מהבית, גרים עם הסבתא…בקיצור מושלם!

היא הסיעה אותי על האופנוע שלה לחנות בדים גדולה, 

מדפים גדושי בדים, מכל הסוגים והמינים. רק לבחור
התופרת מתרשמת מהבדים שבחרתי, כן טוב..לא טוב…יקר/ זול
לא פשוט בשבילי לבחור, אבל מצאתי כמה בדים מקסימים

שם בחרנו בדים וכן את מחיר העסקה כולה – 2.5 מיליון דונג ל: 2 ג'ינסים מעוצבים  בשבילי, 4 שמלות לבנות, 4 טייצים קצרים ו-2 חולצות קצרות בשבילי. ועוד קצת תיקונים; כפתור חסר במכנסיים של מואב, שני טייצים קרועים ושתי רצועות של התיק שנפרמו. בשקלים זה כ-400 ש"ח. אם נודה על האמת בארץ רק הג'ינסים היו עולים לי כך במבצע.

 ועוד הבטיחה התופרת כי עד מחר לפני הצהריים הכל יהיה מוכן וכך היה.

הבגדים יצאו מעולה, ובבד שנשאר לה תפרה לבנות עוד טייצים, בסופו של דבר הכינה 8 טייצים (!!!). הבטחתי לה שאעביר לחברים את הכרטיס שלה, אז הרי הוא לפניכם. תהנו! שווה ביותר.

הבנות עם השמלות המהממות

זה מזכיר לי שרציתי לספר על אפליקציה נחמדה שנקראת מפות.אני,  אחד היתרונות שלה שאפשר להכניס כל כתובת והיא מלווה אותך גם ללא אינטרנט (צריך כמובן להוריד את מפת האזור לטלפון מראש) ואז אפשר לנווט בקלות במונית או ברגל, בנוחות ובפשטות.  אני השתמשתי לראשונה באפליקציה הזו בהוי אן אבל מואב משתמש בה מאז יצאנו לטיול בערך (טוב נווט נשאר נווט!).

עכשיו אנחנו בנסיעה לנין בין, הנסיעה הארוכה האחרונה בוייטנאם (14 שעות) רגע לפני האנוי ותודה על כך, זו היתה נסיעה נוראית, מלאה עצירות והעלאת אנשים בדרך…

טוב גם זה נגמר

ביי בינתיים נתראה בפוסט הבא.

פורסם ב וייטנאם

נטראנג – המסע אל האי וינפארל, פארק שיש בו הכל! 

הגענו לעיירת נופש, השוכנת על חוף הים, מואב מצא לנו מלון נחמד עם בריכה ב-20$!

וביום הראשון אחרי שהתמקמנו במלון, הבנות לבשו בגדי ים ויחד עם גלי, דלגנו בשמחה לבריכה.  בקומה 9. 

בערב טיילנו בעיר עצמה, שוק לילה קטן ממש ליד המלון ולאורך חוף הים שהיה מאוד סוער, העיר מקושטת באורות צבעוניים ברחובות לקראת קריסמס/שנה אזרחית חדשה/ראש השנה הסיני… 

היה נחמד לגלות שיחסית זול, ובהרבה מקומות יש שלטים ברוסית (!!), הוייטנאמים לא דוברים אנגלית כ"כ אבל דוברי רוסית יכולים להסתדר לא רע בנאטראנג. 

אבל גולת הכותרת בנאטראנג היא פארק המים ווינפרל, השוכן באי סמוך, ומגיעים אליו ברכבל או סירה.

אז למחרת בבוקר התעוררנו, התלבשנו, לקחנו מונית ומיהרנו לפארק. את הכרטיסים קנינו במלון ודלגנו על התור בקופות. אבל התור האמיתי היה של הרכבל שלוקח לפארק, המוני אדם המתינו בתור, שורות שורות, כשגלי ואני קיבלנו קיצור דרך לחדר המתנה לתינוקות שם היינו אמורים להמתין כשעתיים עד שיגיע תורנו.

אך מואב הגיע מתנשף, כי הוא ראה שיש ספיד בואט (סירה מהירה)שיוצאת לפארק. ולאחר תחנונים הרשו לנו להצטרף לתור של הסירה ולאחר (רק) שעה עלינו על הסירה והגענו לפארק מורעבים…

אכלנו ג'אנק במחיר מופקע ביותר. אבל כשכולם שבעולם, התנצלנו,  מואב לקח את הבנות למתקנים ה"רציניים" ואני לקחתי את גלי לג'ימבורי. 

הפארק מדהים וענק בצורה מעט לא נתפשת, יש בו פארק מים, פארק מתקני שעשועים, עולם מים תת ימי אולמות קולנוע 4 מימד מתחם קניות מעין מדרחוב. וזה הכל כלול במחיר כרטיס 650 אלף דונג (כ-26$) למבוגר ו-550 א' דונג (22$) לילד עד גובה 140 ס"מ.

סרט 4 מימד אגדה על עולם המים

כ"כ מושקע, כולל עולם הילדים הקטנטנים בו בילינו שעות גלי ואני.

בשעה שבע בערב, התחיל מופע מזרקת מים, אחד היפים שראינו. המוסיקה, הצבעים, שילוב האש באמת הוציאה מאיתנו קריאות התפעלות, הינה קטע קצר

ובשעה 8 בערב החלטנו להכריז על עליה למתקנים אחרונים ונעמדנו בתור שהתקצר לרכבל.
היה יום מעולה!

ברכבל – חוזרים הביתה

למחרת הכרזנו על יום בנות! רוני, אלה ואני הלכנו למלון גלינה, בו יש ספא מפואר. 

קנינו לנו חבילת פינוק שכללה בסדר הזה: אמבטית בוץ, סאונה רטטבה ויבשה, ג'קוזי, בריכה, אמבט רגלים עם אבנים חמות (שהיו קרות) ומקלחת חמה לקינוח. 

היה כיפי, נעימים ומפנק ביותר, וכל אלה לא הפריעו לנו לסיים את היום במסאז רגליים האהוב עלינו כל כך.

כשסיימנו השעה היתה כבר ארבע אחה"צ, הלכנו לאכול לקראת נסיעת הלילה שלנו להוי אן. מואב וגלי הצטרפו אלינו, אכלנו בזריזות ומיהרנו לסיים אריזת התיקים +רכישת מזוודה חדשה בשוק.

והכל היה מוכן לנסיעת לילה להוי אן. 

לילה טוב ♡

פורסם ב וייטנאם

וייטנאם חלק ב (וממש לא אחרון)

הגענו לדאלאת – התחנה השלישית שלנו בוייטנאם וברגעים אלו אין לנו עדיין מושג מתוך כמה תחנות.

הנסיעה ממוי נה היא רק 4 שעות, אבל השעתיים האחרונות הן העליות לדאלאת, עם המון סיבובים וכמובן שגלי הקיאה. ממש חיכיתי שהנסיעה תסתיים. 

נסיעה באוטובוס בשלב "הרגוע"

כשהגענו קיבל את פנינו מזג אויר קריר כיאה לאוויר הרים צלול כיין…  כשהערב ירד היה ממש קר, אני אוהבת שקר.

היה זה ערב חגיגי במיוחד, נר ראשון של חנוכה וערב הקריסמס. בדאלאת הכל מקושט לכבוד החג, והעיר כולה נערכה לקראתו, שוק לילה גדול, והמון אורות והמוני אדם שיצאו לרחובות לחגוג.

ביום הראשון מצאנו לונה פארק קטן, והבנות השתעשעו בעיקר בשביל גלי הקטנה והרגישו בגאווה של אחיות גדולות, אפילו עשינו יצירה!

ביום השני מואב לקח את רוני ואלה ליום כיף שהתחיל ברכבל למרכז מדיטציה (במקרה הזה הרכבל הוא האטרקציה…)

אחר כך המשיכו למפל, דנטלה ושם נהנו מרכבת הרים מגניבה, 

ואז ביקור בבית המשוגע לקינוח (גם יותר קרוב למלון).

אני נשארתי עם גלי במלון, הייתי צריכה לעבוד ולהישאר מחוברת לאינטרנט…

תמונה מקסימה של גלוש

אחר הצהריים לקחתי את גלי לסופר גדול לקנות תחליף חלב וטיטולים, שם פגשתי קבוצה של צעירים ישראלים שהזמינו אותנו להדלקת נר חנוכה בהום סטיי אצל חואן (המפורסם) והבטיחו גם להכין ספינג'.
אז אחרי הקניות חזרתי למלון התקלחנו ונסענו לחואן. גילינו אווירה מקסימה של צעירים ישראלים וביניהם… פאר לי (!) איתה טיילנו בסיאם ריפ בקמבודיה,  היה כיף להפגש שוב, הוזמנו לארוחת ערב על חשבון הבית, שכללה סלט ישראלי, חביתות, אורז ושעועית ירוקה, היה טעים וביתי.

סגרנו עם חואן טיול למחרת היום יחד עם האיזי ריידרס, חבורת אופנוענים שידועה בטיולים שהם עושים באזור, אותנו ייקחו כמובן בג'יפ.

למחרת בשמונה וחצי יצאנו לטיול מעין סיור מפעלים מקומיים, התחלנו בחממת גרברות, וממש הרגשנו בעניינים, מואב התחיל לבחון איכויות…במיוחד כשחואן סיפר איך המקומיים ממש מתעשרים מחקלאות והוא היה עושה חקלאות לולא התיירות.

עצירה קצרה לנוף ותמונה קבוצתית, היתה זו קבוצה ממש גדולה

התחנה הבאה היתה מקום שהכין יין אורז.

אחריה הגענו למקום, בו מכינים קפה מצואת סמור מסוים שאוכל את פולי הקפה,  וכשהוא מחרבן את זה (סליחההה) אז הם לוקחים את הקקי מייבשים ומעבירים תהליך בסופו יש קפה, מביני עניין אומרים שזה הקפה הכי טוב בעולם(!!!).

אז קנינו קצת קפה למשפחה למי שאוהב, עלה הון עתק! 

טעימה מקפה קר תוצרת הוויזל

אחרי ארוחת צהריים במסעדה מקומית (כלולה במחיר הסיור)

המשכנו לעוד תחנות, מפל שנקרא מפל הפיל, אליו נהגו להגיע פילים לשתות ממימיו, 

ביקור במקדש בודהיסטי שכלל הסברים על מהות ההבדלים בין אמונתם של בוייטנאמית והסינים לעומת זאת של ההודים התאילנדים. 

חואן בהסבר על הבודהיזם הסיני

בהמשך הגענו לכפר קטן בו האנשים עדיין חיים "כמו פעם" הפעם קיבלנו נאום נלהב על כמה הקומוניזם טוב לוייטנאמים ואיך הו צ'י מין הציל אותם אחרי מלחמת ארה"ב (מה שאנחנו קוראים מלחמת וייטנאם) היו שם המון שאלות לגבי למה ארה"ב נלחמה בויטנאם ועל הנזק שגרמה לעם הוייטנאמי.

תעשיית הבמבוק, עבודת יד מאוד ייחודית לוייטנאם

לאחר מכן הגענו למפעל חוטי משי, ראינו איך פורמים את גלמי תולעי המשי לצלילי חוטי משי מהם מכינים בדי משי משובחים.

כל הגלגול מביצה לזחל לפקעת ואז פרפר

אגב מחיר למטר משי, 160 א דונג וייטנאמי שהם כ70-80 $ זו היתה התחנה האחרונה שלנו.

 משם המשכנו לבדנו לעמק האהבה, פארק רחב ידיים מטופח ומושקע שכל כולו מכוון לאוהבים אני חושבת שזה ממש מקסים!

סיימנו את היום במסעדה מול המלון שלנו, שיש בה אוכל איטלקי טעים ובראשו הפיצה גם טעימה וגם יפה

למחרת לקחנו אוטובוס 4 שעות לנאטרנג, ועל כך יסופר בפוסט הבא

יללה ביי.

פורסם ב וייטנאם

בוקר טוב וייטנאם!

הגענו לסייגון, הרגשנו אמריקה! 

הבנות כל כך התרגשו להיות שוב בעיר. ובכלל שכחו את נסיעת הלילה שכללה 3 אוטובוסים שונים מקמבודיה, סיהנוקוויל1》 פאנומפן2 》 מעבר הגבול וייטנאם3.
הסתכלנו מבעד לחלון באוטובוס והתפעלו מחנויות הצעצועים בעיקר, מקישוטי חלונות הראווה לקראת הקריסמס, עצי אשוח מרהיבים מקושטים בשלל קונספטים… מודה גם אני התרגשתי.

דוגמית מאוסף תמונות עצי הקריסמס שלנו

את הימים הבאים בילינו 'במצב' עירוני, ביקרנו בקניונים השונים וגם קצת שווקים,ראינו סרט בקולנוע מומלץ מאוד! 

הסרט סינג. מומלץ מאוד!
זכרנו לבקש פופקורן מלוח ולא מתוק!
משחקים עם משקפי 3d של סמסונג – חינם!
איך אפשר בלי קניות?

היינו בפארק המים דאם סן, אחד הפארקים המצויינים בעיני; מתוחזק ברמה מאוד גבוהה, עובדים אדיבים, נקי,מאורגן. המון מגלשות מגניבות, עם או בלי אבובים, יחיד/זוגי/שלישייה, בריכת גלים, ג'קוזי ענקי עם מים חמים, מסלול אבובים רגוע מסביב לכל הפארק ואלה רק המתקנים שהבנות יכלו לעלות עליהם. חלק מהמגלשות מוגבלות מעל 140 ס"מ.

מחיר כרטיס 140 א' דונג

לראשונה בטיול התחלנו להשתמש באפליקציית אובר – עובדת נפלא, מרגע שהכנסנו את היעד ועד שהגיעה ההסעה עברו פחות מעשר דקות (!!), והמחירים מאוד זולים, וגם יודעים אותם מראש, ורק אם התאים לנו, לקחנו ונהננו. 

בסוף כל נסיעה הנהג והנוסע מתבקשים למלא משוב, הסברנו את העניין לבנות כדי שיתנהגו יפה, והן באמת השתדלו מאוד, מלבד גלי הקטנה שבנסיעה הראשונה, הקיאה… לאחרונה החלה להקיא בנסיעות לצערנו. כמובן שניקינו וצחצחנו את האוטו וכמובן שפיצינו בתשלום, נקווה לפידבק טוב 🙂
בפוסט הקודם סיפרתי, איך התוכניות שלנו דינמיות, ובעקבות החלטה לנסוע לפיליפינים לחגיגות פסטיבל סינולוג, שמגיע לשיאו ולסיומו בתאריך ה-15/01/2017. 

על כן החלטנו לטוס לפיליפינים ב-11/1 וכדי להספיק להגיע להאנוי וגם לטייל בה, עלינו להזדרז אז הקצבנו לנו לא יותר מיומיים – שלושה לכל עיר בוייטנאם. 

תחנה שנייה: מוי נה

מוינה ידוע כרחוב אחד ארוך, לאורך החוף. משפחות אוהבות להגיע לשם ולהשאר חודש ויותר. אבל אנחנו, הגענו לשני לילות(!).

ביום הראשון התאוששנו מהנסיעה, באוטובוס שינה קצת שונה מזה שהתרגלנו אליו בקמבודיה.

אבל למזלנו הספסל האחורי היה פנוי ועברנו לשם ולכולנו היה הרבה יותר נוח.

ביום השני, נסענו לטיול יום בג'יפ (600 א' דונג), שלקח אותנו למסלול הליכה בנחל נחמד, דיונות החול הלבנות לפתיחה ודיונות אדומות לשקיעה, כפר דייגים עצירת צילום בדרך והכל בכ-4 שעות.

היה כיף, הבנות גלשו במורדות עם מעין משטח פי וי סי, שילדים השכירו תמורת 30-50 א' דונג, תלוי בשעה ובמיקוח

מדהים לראות דיונות מדבריות במישור החוף 🙂

עריכה

. בדיונות הלבנות אפשר היה להשכיר טרקטורון (260 א' דונג) או ג'יפ עם נהג (600 א' דונג), מה שאנחנו לקחנו, ממש מחירים מופקעים.

הבנות גלשו במורדות, טיפסו, ושוב גלשו ממש פעילות אירובית מאומצת!

היה יום מסעיר, חזרנו כבר בחושך היה קריר, נכנסנו להתקלח לשטוף מעלינו את כל גרגירי החול שדבקו בנו, התלבשנו והלכנו לחפש לנו מסעדה לארוחת הערב.

בדרך בדוכן כובעים חביב בשעה שהבנות בחרו להן כובע, פגשנו שתי משפחות ישראליות נחמדות והצטרפנו אליהן לארוחה במסעדה מקסיקנית נהדרת. במסעדה יש בריכה וכשהילדים סיימו לאכול הם קפצו לבריכה והשתוללו יחד בחדווה,ואנחנו "הזקנים" יכולנו לשוחח (כמעט) ללא הפרעה, בכל זאת גלי הקטנה איתנו ולמשפחת הייטנר יש את הללי שבשלב מסוים לכמה דקות או שניות אפילו הסכימו לשחק יחד.

כמו תמיד היה כיף לפגוש עוד משפחות שלקחו פסק זמן וחיות את החלום הפרטי שלהן.

למחרת האוטובוס שלנו לדאלאת יוצא ב7 בבוקר, אז נפרדנו מהמשפחות באותו ערב ובטוח נשתמע בקבוצות המשפחות מטיילות בפייסבוק.
לילה טוב בינתיים, נתראה בדאלאת!

חנוכה שמח!