פורסם ב אירופה, סלובניה, רומניה

סלובניה – מערת פוסטוינסקה יאמה והדג האנושי, ביקור במפל בוקא, טיולים באלפים היוליינים ואפילו לילה באוהל החדש!

חודש אוגוסט, זהו החודש האחרון בטיול שלנו, השיחות על החזרה לארץ הפכו יומיומיות, הבנות מתרגשות והופכות מיום ליום חסרות סבלנות. אנחנו, מואב ואני מלאים געגועים מצד אחד, ומחשבות ותוכניות מצד שני.

את האוטו שהשכרנו היינו צריכים להחזיר בהונגריה ב18 באוגוסט, אז היו לנו קצת יותר משבוע לטייל בסלובניה, החלטנו לשנות את הסגנון ולהגביר קצב כדי שנספיק לחוש את סלובניה או כמו שמיתגו אותה Slovenia.

אחרי פקק מטורף מעל 3 שעות בדרך למעבר הגבול, המשכנו עוד כשעה והגענו למלון דרכים נחמד בשם פורמן, שנמצא כ10 ק"מ ממערת הנטיפים בה תכננו לבקר למחרת.
מערת פוסטויקה יאמה. היא אחת המערות הידועות באזור ובסלובניה בכלל.

איזה כיף היה לראות את דגל ישראל מתנופף בין כל הדגלים 

כבר שהגענו פגשנו המון תיירים וביניהם ישראלים רבים. המגניב היה, שהיה פלייר בעברית (!) וגם קיבלנו (בתשלום נוסף) מערכת שמע אישית עם הסברים בשפה העברית.

הטיול במערה מתחלק  לנסיעה ברכבת לעומקה, טיול רגלי קצר ונסיעה חזרה שוב ברכבת. המערה מדהימה, וראינו לא מעט מערות נטיפים בשנה הזו, (כמעט וויתרנו עליה), אנחנו כל כך שמחים שהגענו, כי מאוד נהננו כולנו. בעיקר בזכות מערכת השמע בעברית, הבנות למדו המון, התעניינו והרגישו בעניינים.


מלבד הנטיפים, המערה ידועה בזכות לטאה שנקראת "הדג האנושי" ובשמה הסלובני פרוטאוס.

על פי הסלובנים, זהו דו חי, צאצא של הדינוזאורים, שהתגלה רק במערה זו, בעל תוחלת חיים של למעלה מ-100 שנים, אשר העיניים והריאות שלו התנוונו לאורך שנות האבולוציה, הוא מסוגל לחיות כ-10 שנים ללא מזון.
עצם הימצאותו במערה חשוכה מאות מטרים מתחת לפני השטח, הביאה לשינוי בתפיסה הגלובלית כי אין חיים במערות כגון אלו. ומאז הגיעו חוקרי מערות רבים שהמשיכו לחקור ולחפש צורות חיים נוספות במערה ועד מהרה נמצאו למעלה מ-150 מינים שונים של צורות חיים מגוונות אותם מציגים בטראריום ענק, שהוא מעין מוזיאון תת קרקעי לצד המערה עצמה.

אחרי הסיור במערה נסענו לטירה מדהימה כ10 ק"מ משם, הטירה כאילו חצובה בהר, נראה מדהים מבחוץ. ויתרנו על ביקור בפנים והמשכנו לכיוון האלפים היוליינים.

הגענו לבית שלנו (ללילה אחד), בכפר קטן וציורי למרגלות ההר, התמקמנו ומייד הרגשנו בבית, עם סיר פסטה גדול לארוחת הערב.
בבוקר נפרדנו מבעלי הבית הנפלאים, שהעניקו לנו במתנה סט קפה וינטאג' מקסים, אותו קיבלו לחתונתם לפני שנים רבות (אחרי שרמזנו להם שמאוד אהבנו אותו…).

הגענו למסלול הראשון שלנו ליום זה (מתוך שלושה), מפל בוקא, מסלול רגלי, יפיפה לאורך נהר עם מים כחולים ובסופו מפל נסתר בין נקיקי הסלע, אפשר להגיע אליו דרך הנהר עצמו בתוך המים או מלמעלה על מדרגות עץ שנבנו לנוחות המטיילים.
לא נכנסנו למים כי היה קריר והבנות לא רצו, אבל בהחלט אפשר היה לרחוץ במים הקרים.
בדרך חזרה עצרנו בגשר תלוי מעל הנהר לצילומים וכיף.

בשלב הזה של הטיול שלנו, הבנות כבר מאוד רוויות מכל אטרקציה, מסלול טיול, רכבל, מפל ואפילו פארק מים. ואני מודה שגם מואב ואני מרגישים כבר עייפים, אך עם זאת אנחנו רוצים לנצל את הימים האחרונים למסע שלנו בטיולים וטבע. וכל עוד הבנות משתפות פעולה אנחנו אומרים תודה ומנסים להנות מכל רגע מהשנה המופלאה הזו יחד.

התחנה הבאה היה מפל מבין הגבוהים בסלובניה, זו היתה עצירה קצרה על הדרך, מואב ואני לא רצינו לוותר (אז רק אנחנו ירדנו מהאוטו) להנות מעוצמת הטבע, התפנקנו בסלפי לא ממש מוצלח, והופ חזרה לאוטו.
בעצירה הבאה כבר ירדנו כולנו, לצפות בנקיק יפה ומעליו גשר תלוי. חצינו אותו והגענו לנקודה יפה  בו הנהר מתחפר בנקיק ההר כ20 מטר לעומק האדמה, ירדנו למטה ואפילו פגשנו מטיילת ישראלית חביבה, שמואב שמח להעניק לה כמה טיפים להמשך המסלול…

סרטון של המסלול במהירות

התחנה האחרונה שלנו היום, הוא מעבר הרים, החוצה את האלפים היוליינים, שהיו בשליטה הסובייטית. זהו כביש בעל 50 פיתולים ממוספרים ומדודים בגובה, המתחיל בגובה 790 מטר, למעלה בפסגה ניתן לצאת למסלולי טיול רגלי, לשבת במסעדה, ולהגיע לבקתה שנשתמרה מתקופת השלטון הסובייטי באזור.


בשלב הזה הבנות כבר נרדמו באוטו, עייפות ומותשות. למואב ולי היה זה כמו נסיעה סולו (כמעט רומנטי), נהננו לדבר בכיף על כל נושא שעלה, עשינו עצירות לאורך הכביש לצילומים וסתם כדי לנשום את היופי ולהודות על מה שיש לנו ומה שיש בעולם.

סופסוף הגענו לקאמפ סובק המגניב, שנמצא בבלד בו נישן הלילה ב…אוהל! קנינו אוהל בדקאטאלון בהונגריה (כמו זה שנגנב לנו במוסקבה). קנינו מזרני ספוג, שק שינה, שמיכה ונשנושים.

איזה כיף באוהל!!

מזג האוויר היה מצוין כששכבנו לישון בהתרגשות היה מאוד כיף באוהל, עד שהגיע הקור הגדול בלילה… קפאנו מקור עד הבוקר, ואז הדלקנו חימום ונכנסנו לאוטו, כי זה היה יותר מידי במיוחד לבנות. נראה לי שהאוהל יחכה לישראל…

למחרת נסענו ללובליאנה, היינו עייפים והבנות במיוחד, טיילנו בשוק פשפשים נחמד ואפילו רכשנו כמה מציאות ממש מגניבות.

לא ויתרנו על כמה תמונות בגשר הדרקון המפורסם ומשם המשכנו לחדר שלנו במלון קטן בהרים.

בבוקר נסענו לאגם בוהין היפיפה, איזור עשיר במסלולי טיול מגוונים.

אנחנו בחרנו טיול יום נחמד; עלינו ברכבל להר ווגל, (גם שם ישנם מסלולי טיול רגלי קצרים), אומגה, רכבל פתוח ועוד, אך הבנות העדיפו רק לשחק קצת במבוך האבנים ובמתקנים.

לארוחת צהריים אכלנו נזידים ממש טעימים ומחממים, טוב נו קריר שם למעלה.

ביקור בלוגרסקה דולינה, שמורה יפה עם כל מיני אטרקציות, יער האגדות הוא מסלול נחמד לילדים, הפוגשים ביער סיפורי אגדות ידועים (יש גם כמה אגדות שלא ממש הכרנו אבל שמחנו להכיר). כל סיפור הוצג במבנה קטן והדמויות שלו (בהתאם לאגדה) הכל מפוסל מעץ. 

מה שהיה עוד יותר נחמד זה שהיו משימות לילדים להעמקת ההכרות עם היער לדוגמא: לחפש סוגים שונים של מרקמים בעץ, להקשיב לקולות היער ולזהות אותם, להבחין בסוגי עלים ועוד. 

הבנות נהנו להראות לגלי את כל הדמויות, לספר לה קצת הסיפורים, ממש אחיות גדולות להתגאות.

קינחנו במסלול קצר למפל קטן בקצה הגבעה, שנחשב למפל הגבוה ביותר בסלובניה. העליה היתה קצת קשה, והבנות התעודדו רק כי ממש רצו להתקלח במי המפל כמו שהבטחנו… אך מתברר שבאוגוסט אין בו הרבה מים. וכשהגענו למעלה גילינו שמי המפל ממש קפואים והן ויתרו על התענוג.

אחרי יומיים רגועים חזרנו להונגריה היינו צריכים שוב להחליף אוטו, קיבלנו אוטו חדש והחלטנו על יעד חדש – רומניה!!! הטיסה שלנו לארץ היא מהעיר דברצן בהונגריה, אז החלטנו לנסוע לעיירה אוראדה ברומניה, שנמצאת על הגבול עם הונגריה וכשעה מדברצן.

בדרך "נתקלנו" בחגיגות של ההונגרים ברחובות העיר, לרגל החג הלאומי שלהם, בו הם חוגגים את התרבות במופעי פולקלור, דוכני מזון וכאלה. 

אז איפה הייתי? רומניה כן, העיר אוראדה, ידועה במרחצאות מים טרמיים (במרכז פליקס הידוע) והמוני אנשים מגיעים אליה להנות ממכוני הספא הרבים. 

אנחנו בחרנו מלון נחמד במרכז העיר ליד הכיכר המרכזית, (אינטרקונטיננטל פורום) במטרה אחת – לנוח לקראת החזרה לארץ.

בריכה עם מים טרמים במלון. גם באמבטיה היו לנו מים כאלה…

במהלך השבוע טיילנו קצת בכיכר המרכזית, היתה שם תערוכת פרחים המוצגת בעיצוב דמויות מפרחים על עגלות, שיוצאות מדברצן לאוראדה (מואב היה בעננים).

ראינו את המבנים המפורסמים בכיכר, בניין העיריה, ארמון הנשר השחור, אפילו ראינו בדרך את בית הכנסה הגדול והידוע אך לצערנו היה סגור אז לא נכנסנו.

לקינוח, בקרנו בגן חיות קטן בעיר, ושאר הזמן הוקדש למזכרות ומנוחה…

זהו, על סיכום הטיול ובחזרה הביתה אספר בפוסט נפרד ואולי אחרון למסע השנתי שלנו. תודה ולהתראות בינתיים ♡

פורסם ב אירופה

 קרואטיה – עצי גפן, תאנה, זית, תפוח, שזיף וים, הרבה ים!

התחנה הבאה, הונגריה, לאיזור אגם באלאטון. התחשק לנו קצת ים, ובאלאטון הוא אגם גדול והכי קרוב לים שהיה בסביבה.

מצאנו מלון חמים – במושגי מזרח רחוק  זה היה  נקרא הום סטיי. בעלי הבית נחמדים ממש, הגברת היא הטבחית ומנהלת הכספים והאדון אמון על התחזוקה, השירות ובידור הלקוחות. מגיש לשולחן בארוחות, מספר בדיחות והכל באנגלית בסיסית ביותר.

חוף האגם מזכיר מאוד חופים קטנים בכינרת(בקטע טוב), זהו חוף אבנים קטנות ספק חצץ, ספק חלוקי נחל.  המים הקרים, עזרו לצנן את החום בחוץ והבנות נהנו לשחות ולאסוף אבנים יפות בתוך ומחוץ למים.

מאפה מקומי טעים, חצי בורקס חצי פיצה 🙂

נשארנו שני לילות ומאוד רצינו להשאר עוד אבל… לא הצלחנו למצוא עוד מקומות לינה קרוב לאגם (בתקציב שלנו עד 85$ ללילה), אז החלטנו לשנות כיוון כי בא לנו ים!
ואיפה נמצא חוף הים הכי קרוב? קרואטיה!!
יצאנו לכיוון שמחים וטובים. פעם אחרונה שהיינו בים היה בפיליפינים כבר לפני למעלה מ5 חודשים –  הזמן טס כשנהנים!

זאגרב, הפסל הידוע של באן ג'וזיף

נסענו ישר עד לזאגרב (כ3 שעות), לדירת איירביאנבי, מתוקה ונעימה.
הימים היו מאוד חמים, יצאנו לטייל בעיר רק אחר הצהריים כשהחום מעט נרגע.
העיר העתיקה פשוטה ויפה, במרכזה הקטדרלה הגדולה אשר לצידה שוק איכרים (כשאנחנו הגענו כבר נסגר)

במקביל לקטדרלה ולאורך הדרך היורדת אל הכיכר, אווירה מצויינת, מסעדות  וברים מכל הסוגים והמינים בשלל צבעים.

מצאנו מסעדה ישראלית ששיכת לשתי ישראליות. הזמנו פלאפל, חומוס, סלט טרי ואפילו ניתן היה לקנות מוצרים מישראל כמו קפה שחור, שוקולד השחר ועוד כאלה. הצוות מקסים ואדיב מאד היתה חוויה טעימה וכייפית.

הגענו לאיזור שמרכזו היא העיר זאדאר. כבר כשהתקרבנו קיבלו את פנינו, כמעט בכל חצר גידלו, גפנים, תאנים, שזיפים, תפוחי עץ, אגסים זיתים ועוד. שלל תנובה מרשים שהתחושה הראשונית שלנו היתה הרגשה שאנחנו בבית, בישראל.

גפן גדוש אשכולות ענבים כמעט בכל חצר
המארח הנפלא שלנו קוטף לנו שזיפים צהובים נפלאים מהעץ בחצר הבית שלו

רציתי להעלות לכאן וידאו קצר שצילמתי בחצר של המשפחה המדהימה הזו, שמגדלת…צבים!! כן כן, צבי יבשה בהמוניהם. קטע מדהים ומגניב, הצבים מתנהגים כמו כלבלבים קטנים שהולכים אחריך לכל מקום. אנסה להעלות את הוידאו בהמשך.


הנה הוידאו, זה כזה מגניב!

מזג האוויר היה חם, מאוד חם, נופים שנראים מאוד ים תיכוניים… ישראל כבר אמרנו?
הבית הראשון אליו הגענו היה בית כפרי עם משפחה מורחבת, הבית עצמו בנוי משתי יחידות וחדר אחד רחב לסלון ומטבח ורק בו היה מזגן, החום היה גדול גם בלילה וכולנו ישנו בסלון בקור המיזוג, למחרת בערב כבר היו גשמים…
למצוא את חוף הים, היה מעט טריקי כי הוא "הסתתר" בין מבוך בתים, סמטאות צרות, שבתחילה נראו לנו מסובכים אך מהר מאוד התמצאנו ואפילו חיבבנו את הרעיון…
החוף עצמו מגניב, חוף אבנים ללא חול והים בתוך מפרץ עמוק, שקט וללא גלים כלל.

כך התחיל מסענו, מחוף אל חוף. בכל פעם חיפשנו לנו בית לשניים-שלושה לילות, כשהפרמטרים החשובים הם: קרוב לים ומזגן.
כל חוף הפתיע אותנו מחדש, כל פעם סוג שונה של נוף, חול, לרוב חופי אבנים קטנות, אליהן התרגלנו דיי מהר. דאגנו לאביזרים, מיטות ים, דלי, מצופים לגלוש, גלגל ים ושאר משחקים וכמובן קרם הגנה!

הים מנגן באמצעות הרוח והגלים, על הנקבים שעשו במשטח הבטון, ויצרו מעין מפוחית או הרמוניקה לטבע.

וגם העיירות עצמן, אולי אפילו כפרים. שונים כל כך, האחד עם מכולת קטנה ומסעדה אחת או שתיים והאחר גדוש מסעדות לאורך קו החוף.
היינו במקומות בהם מאוד צפוף, והומה אדם ובמקומות שקטים ורגועים ללא התרחשויות מיוחדות.

ארוחת בוקר כמו בארץ, יש גם לאבנה מיוגורט שקנינו בסופר, לחם טרי כזה שצריך לפרוס לבד

הדבר המשותף והכי מהמם בכל החופים הם המים הצלולים, אולי בגלל שאין חול ואולי זה פשוט ככה, אבל אפשר ממש לראות את הקרקעית.  יצא לנו לטייל ולראות המון צדפות וקיפודי ים ודגים כמובן. צבע המים הוא טורקיז כחול מדהים! מה יכל להיות יותר טוב מזה?

לסיכום התקופה הנפלאה בחופים נסענו לגן העדן הקרואטי או בשמו הפארק הלאומי קרקא, בחבל דלמטיה. אחרי התלבטויות בין הפארק הגדול פליטביציה וקרקא, החלטנו לבחור בפארק קרקא, כי מזג האוויר היה חם, ובפארק הזה ניתן היה להכנס למים.
נשמענו להמלצות ואזהרות הרבות על העומס בפארק, והגענו מוקדם מאוד בבוקר, כחצי שעה לפני פתיחת הקופות, היינו בין הראשונים להגיע, ולכן לא נאלצנו להמתין בתור ויצאנו באוטובוס הראשון לשמורה.

טיילנו בנינוחות ללא עומס. הפארק מדהים, הטיול עצמו על דק עצים בנוי, נוח לטיול עם עגלת תינוק, המראות מרהיבים ממש.

המון ירוק לאורך הנהר (נהר קרקא) עם מפלים קטנים עד שמגיעים לשיא הפארק: המפל הגדול. המים מלאים סלעים גדולים עליהם אפשר לשבת וללכת לתוך האגם כמעט עד למרגלות המפל, בין בריכות מגניבות שאפשר ממש לשחות בהן. המים בצבע ירוק טורקיז מדהים ביותר.

השתעשענו שעה ארוכה במים, אכלנו כריכים שקנינו מאחד הדוכנים הרבים לצד המפל והמשכנו במסלול לנקודת הסיום, והמתנו לאוטובוס המסיע חזרה לחנייה. אין ספק שזהו אחד המקומות שייזכרו לטובה בטיול שלנו.

באוטובוס, פגשנו משפחה נחמדה מצרפת, שפינקה אותנו בריסוס מגניב של מים, מתרסיס מחברת המים המפורסמת "אוויאן" מצרפת, שלא באמת מרטיב רק מרענן את הפנים.

תרסיס מים גאוני, תודות למשפחה המקסימה מצרפת

לאחר שנפרדנו מהם, והלכנו לאוטו שלנו גילינו שהשארנו אורות דולקים והמצבר נגמר. תודות לעזרה ממפעילי הפארק, שהניעו לנו את האוטו עם כבלים, יכולנו לצאת לדרך בשמחה. ואז פתאום… הגיעה המשפחה מצרפת עם תרסיס מים נוסף ונתנה לנו אותו מתנה להמשך הדרך שלנו. אנשים נחמדים!

למחרת היה יום ראשון, יצאנו לכיוון העיר ספליט, לשוק פשפשים קטן. כשהגענו התברר שבדיוק היום יש הפנינג ידוע בשם אלקא, המתקיים בכל שנה ביום ראשון הראשון בחודש אוגוסט בו מקיימים תחרויות סוסים בסגנון ימי הביניים, אירוע אשר מתקיים כבר למעלה מ200 שנים (על פי הסבר מהמקומיים) ולכן השוק היה קטן במיוחד, החלטנו לנסוע לצפות בתחרות.

הגענו לעיר "סין", והתברר שהתחרות מתקיימת אחר הצהריים, הסתובבנו ברחוב המרכזי שהיה גדוש באנשים שחגגו לקראת האירוע, צריך להבין שהתחרות היא מיוחדת לכל רובע בעיר יש נציג מתחרה ולו דגל והאנשים מתלבשים בצבעי הדגל או עם הסמל שלו וההתרגשות רבה. עוד סיפרו לנו שהמנצח מזמין אליו הביתה את כל העיר לסעודת הנצחון.

נהננו מהאווירה נפלאה ברחובות שנסגרו לכניסת רכבים והפכו למדרחוב ענקי, תוסס וצבעוני. אך עם זאת היה חם במיוחד, והחלטנו שלא להמתין לתחרות עצמה ולהמשיך בדרכנו.

העיר פולה בחצי האי איסטריה, הידועה באתרים ההיסטוריים שבה, המבנה המרכזי ואולי המרשים ביותר, הוא אמפיתיאטרון שלם, המושך אליו כחצי מיליון תיירים מכל העולם בכל שנה. מדהים איך המבנה נשתמר 2000 שנים (מהמאה ה1, תקופת האימפריה הרומאית), והכי מגניב שעדיין מציגים בו מופעים!
הבנות התרוצצו ברחבה, והצטלמנו בפודיום המנצחים, עם עלי דפנה וענף דקל… כמנהג הרומאים. אמנם היה חם, אבל הצלחנו למצוא כמה פינות מוצלות לנוח ולהנות מהאווירה הנפלאה.


הבית שלנו, היה במיקום מדליק (בעיירה וודניאן), בחלק הוותיק, בין סמטאות צרות כל כך, שלא תמיד היינו בטוחים שאפשר לעבור עם האוטו… מזכירות לי
את הסרטים של מיסטר בין עם האוטו הפצפון שלו… ולמואב מזכירות את הסצנות מהסדרה משחקי הכס, שרבות מהן צולמו כאן בקרואטיה.

למחרת מואב לקח את הבנות לפארק מים ענקי עד אחר הצהריים, חזרו מותשים ושזופים.


לרוני הופיעה פריחה מגרדת ומציקה שממש הפריעה לה לישון בלילה. חיכינו יום -יומיים שתחלוף ומאחר שהגרד רק התגבר והתחיל להלחיץ אותנו, קפצנו בערב לבית מרקחת לקנות פניסטיל טיפות.
השעה היתה אחרי 8 בערב, והעיר היתה מלאה אנשים במדרחוב מגניב, ממש ליד בית המרקחת, היה מפתה מאוד להצטרף למבלים, אך כולנו היו ממש עייפים, והבנות התנגדו בתוקף, אז חזרנו לבית לישון.

פריחה כנראה אלרגיה למשהו

למחרת בבוקר מואב ואני הלכנו עם גלי, בטיול רגלי לכנסית סנט בלייז, המפורסמת ב"שכונה" שלנו וודנייאן (מקווה שתרגמתי נכון), בה נמצאות מומיות, גופות חנוטות של אנשים עשירים מוונציה שבקשו להנציח את הגוף שלהם ממש כמו במיצרים. כשהגענו לשם בדיוק התחיל טכס.

אז הסתובבנו בכנסייה עצמה וראינו תמונות של המומיות אך לא מצאנו את המומיות עצמן, ובגלל שכולם היו עסוקים לא היה את מי לשאול… הכנסייה יפה ולא מפוארת מידי והאנשים היו נחמדים ונכנסו בהתרגשות וציפיה לטכס.

נפרדנו לשלום מהכנסייה, אספנו את הבנות מהבית והמשכנו בדרכנו ליעד הבא שלנו… לסלובניה!

על כך נספר בפוסט הבא ♡

פורסם ב אוסטריה, אירופה

 אוסטריה – הרפתקאות בארץ השטרודל, טירות, מפלים ומוצארט…

הגענו לכפר באד גאסטיין בחבל זלצבורג ליד צל אם זי. הכפר נמצא בעמק מהמם.

לאורך כל השבוע שהיינו כאן כל יום ירד גשם, בוקר וערב ובשעות הצהריים השמיים התבהרו לכבודנו ואפשרו לנו לטייל קצת בין מטר למטר (קשה לי להעביר את התחושה הנהדרת להיות ביולי במזג אוויר כזה, תענוג).

הבית שהשכרנו היה גדול, 4 קומות שהתחילו במרתף, קומה ראשונה ובה סלון מרווח, פינת אוכל ובמטבח מאובזר ביותר. בקומה השניה והשלישית חדרי שינה שירותים ומקלחות. כשבקשנו לפתוח מים גילינו שאין זרם של מים מספיק ובקשנו מבעל המקום לתקן את התקלה, אך מאחר שהיה כבר ערב הובטח לנו שיטפלו בזה בבוקר וכך היה.

אחרי שהתרגלנו, נהננו מאוד בבית שהיה גדול, מרווח וכל 10 הנפשות שהיינו, מצאו להם פינה שקטה אם חפצו בכך.

הבנות מכינות עוגיות… תחושה של בית ♥

בימים הבאים יצאנו בכל יום למסלול טיול שארז תכנן לנו; מערת קרח מדהימה, ענקית וקפואה. המסלול כולל הליכה רגלית לרכבל ומשם עוד 20 דקות למערה עצמה. בכניסה למערה יש חלוקה לקבוצות מטיילים לפי שפת ההדרכה, ובכל 40 דק בערך יוצא סיור. הגענו בדיוק בזמן להדרכה  באנגלית אך היו יותר מידי אנשים ונאלצנו להמתין להדרכה הבאה, לכן החלטנו להצטרף להדרכה בגרמנית שיצאה כמה דקות אח"כ כדי שהילדים לא התחרפנו בהמתנה וכדי שנספיק להגיע לטירה שתוכננה לחלק השני של היום.

בתוך המערה אסור היה לצלם, אז עיקר התמונות צילמתי מהגלויות, בכניסה וביציאה.

בכניסה קיבלנו עששיות נפט שמידי פעם הבנות הפשירו בחום העששית את כפות הידיים הקפואות. היה מאוד קר במערה ורוני ממש קפאה מקור ובקשה לצאת באמצע הדרך, אז מואב וגלי יצאו איתה. כל פעם מחדש אנחנו מגלים כמה אנחנו לא מתורגלים לרמות כאלה של קור ושלא נדבר על שפשוט איו לנו מקום לציוד חורף רציני.

הסיור היה מקסים, הדרך עצמה על מדרגות עץ עם מעקה ומידי פעם המדריך הדליק חוטי מגנזיום להאיר איזורים יפים בקרח שהיו מהממים. כשיצאנו מהמערה הפשרנו לאט, הגענו לרכבל, ממנו לאוטו ומיהרנו לטירה, השעה היתה חמש אחה"צ כשהגענו ובדיוק סגרו את הכניסה לטירה… הבטחנו לעצמנו לשוב בפעם אחרת וחזרנו שמחים לבית שלנו.

למחרת נסענו למסלול מאוד מפורסם שנקרא נקיקי ליכשטיין, אך כשהגענו התברר שהאתר נסגר לשיפוצים עקב מפולת סלעים ולא יפתח בקיץ הזה. בדרך החוצה ליעד החלופי שלנו מצאנו שיחי פטל בר!!

איזו שמחה! קטפנו מעט וזללנו פטל מתוק 🍇תוכנית ב' נכנסה לתוקף והגענו לנקיק אחר, המסלול התחיל בהליכה קצרה ומקסימה בין סלעים נהר גועש, ובובות חציר בדמות טרולים ליוו את המסלול שבנוי צמוד לצד אחד מקירות הסלע הליכה של 10 דקות הלוך ושוב. 

אח"כ ממשיכים במסלול הליכה פסטורלי לאורך הנהר. הגענו לכפר המקסים, ובדרך כבר הסכמנו כולנו שהיינו שמחים לבית משלנו ממש כאן.

ישבנו לנוח במסעדה נחמדה, הילדים זללו צ'יפס ואנחנו התענגנו על בירה קרה ומשקה מקומי כתום בטעם יין לבן יבש.

לקינוח שטרודל תפוחים מסורתי עם המון אבקת סוכר מעל וגם פנקייק נוטלה…

הבנות ותומי, נהנו לקפוץ בטרמפולינה בחוץ ולזלול תפוחי עץ חמצמצים ומצויינים ישר מהעץ. מזג האוויר היה נפלא!

טרמפולינה מגניבה באדמה

מואב וארז הלכו חזרה לתחילת המסלול, להביא את הרכבים ונסענו לטירה, הפעם הגענו בארבע. גלי ישנה באוטו והחלטנו לוותר מלבד רוני שהצטרפה למשפחת שחר שעלו לטירה בשמחה.

רוני מספרת על הטירה: עלינו ברגל, הגענו לטירה ובחוץ קצת גשם טפטף. נכנסנו לחדר שהיו בו המון מכונות של פעם ותותחים. מתוך הטירה מהחלון ראינו אנשים שמאכילים עופות דורסים שנחתו להם על הזרוע.

היתה רחבה גדולה וקיבלנו מכשירי שמע, וכשנכנסנו שאלו אותנו מהיכן אנחנו, וכשענינו מישראל, הם אמרו לנו שיש להם הפתעה מיוחדת לילדים מישראל. והמדריך אמר שהוא מאוד רוצה לבקר בישראל וקיבל המלצות מארז לאן כדאי לטייל בארץ ישראל. 

ההפתעה היתה מכשירי שמע לילדים, שהמספרים הם שני עכברים בעברית!! זה היה מאוד מגניב ועשה את הסיור הרבה יותר כייפי, כי זה היה כמו להכנס לעולמם של העכברים בטירה זה גם היה מצחיק. ראינו את השעון הגדול שהשמיע צלצולים חזקים. אני הכי אהבתי לעלות לצריח הכי גבוה בטירה, כשהגענו למעלה ירד המון גשם והיתה רוח ונרטבנו מאוד, אבל זה היה כיף. הטירה ענקית עם המון חדרים, ומרתף וחדר עינויים כמובן, ממליצה מאוד!

מפלי קרימל, נחשבים למפלים הגדולים באירופה. מיד שמגיעים מרגישים שזו אחת האטרקציות המתויירות, המוני תיירים גדשו את האתר מכל העולם וכמובן גם מישראל. מרבית התיירים מגיעים מתחת למפל, להנות מרסס המים הנופלים בכוח למטה.

המסלול הוא טיפוס בשני שלבים לפסגת המפל, אנחנו הגענו לשלב הראשון, אחרי עליה קשה, אך בהחלט נוחה ואפשרית אפילו עם עגלת תינוק, לגובה של כ-1000 מטר, קינחנו בגלידת "כל הכבוד" וחזרנו למטה.

ה'שחרים' האלופים, המשיכו לשלב ב', פסגת המפל בגובה 1,460 מטר!.

בדרך הבחנו בשלט משולש גדול, המספר שהמסלול שעשינו היה חלק מנתיב בריחה של יהודים אחרי השואה. בשנת 1947, שהחליטו לברוח מהיחס המחפיר מהמקומיים באותה התקופה לאיטליה בדרך לישראל. והמסלול הזה נבנה לאות זכרון וציון גבורתם של אותם יהודים אמיצים בדרך לישראל.

את היום האחרון בחבל זלצבורג בחרנו לבלות במסלול הידוע ככביש גרוסקלונגר שנחשב היפה ביותר באלפים האוסטריים.

במסלול יש 11 תחנות בהן נקודות תצפית מרהיבות, מסלולי טיול קצרים, מוזיאונים, מתקנים לילדים ואפילו קטע קטן עם שלג!! 

טיפסנו לגובה 2,650 מטר וצפינו בפסגות הגבוהות ביותר עד 3,500 מטר בערך. עצרנו בכל 11  הנקודות, מוזיאון קריסטלים שנאספו באזור, מתקני שעשועים ותצפיות שונות.

 הנקודה האחרונה היא תצפית על הקרחון פראנץ יוסף, הגדול באירופה, מרהיב ממש. זה היה יום נהדר ואטרקציה שבהחלט אסור לפספס!

למחרת יצאנו לנסיעה ארוכה לוינה, 4 שעות. בפאתי העיר זלצבורג, קפצנו לחנות המפעל של השוקולד האוסטרי הידוע – מוצארט.

רכשנו מהשוקולד המפורסם במחירים מצויינים העמסנו את הבנות והמשכנו בנסיעה לזלצבורג, העיר מהממת. יצאנו לטיול בעיר העתיקה;

 הגענו לכיכר מוצארט, לשוק דוכנים מקסים שכלל מזכרות, פירות, גלידות ומיני מאפים עצומים וטעימים.

במשפחת שחר יש אהבה למוסיקה ולנגינה, מיתר ואיתי מנגנות פסנתר וסתיו מנגנת כינור. אז במיוחד מכיוון שמוצארט ניגן בעיקר כינור, יצירותיו ידועות היטב למוסיקאיות הצעירות והיתה התרגשות רבה וביקור במוזיאון מוצארט, היה אחד מההמלצות ש"אסור לפספס" בקרב אומני המוסיקה. אלה הצטרפה אל משפחת שחר בביקור במוזיאון וצילמה לנו כמה תמונות.

מואב, רוני, גלי ואני הסתובבנו בשדרת החנויות היפייפיה ליד המוזיאון.


הגענו לוינה בערב מותשים ישר למיטות. היומיים שהיינו שם התחלקו ל2; ביום הראשון תומי ואנוכי קיבלנו "שחרור" מהגברים שלקחו את הבנות ליום כיף שכלל הסתובבות בעיר העתיקה, בבית האופרה ובקטדרלה המרכזית בעיר ולקינוח הלכו לקולנוע לצפות בסרט מיניונים 3!

אחרי שבועיים שעברו כל כך מהר, בבלוג סיפרנו בעיקר על הטיולים, אבל בכל יום הבנות נהנו מהמון זמן כיפי גם בבית המשותף, תומי ואני בילינו בסופרים (חושבות להפיק טיולי סופרים בעולם), בשיחות והמון חיבוקים, הגברים מצאו זמן איכות בעיקר להתבודד ביחד ולחוד… 

אך גם היום האחרון הגיע, היה זה יום עצוב לכולנו. אחרי כמה שעות בקניון נפרדנו מתומי, ארז והבנות, שעסקו ברכישת מזכרות סופטיול.

אחרי חיבוקים  ונישוקים רבים, הם חזרו לארץ ואנחנו המשכנו לכיוון אגם באלטון בהונגריה למנוחה…ועל כך  בפוסט הבא ♡

משפחת שחר האהובה שלנו ♡
פורסם ב אירופה, סלובקיה

סלובקיה – איחוד משפחתי מרגש, טירות מדהימות, טבע נפלא ו…הרבה גשם ביולי!!

אחרי נסיעה של 3.5 שעות מבודפשט לדירה שלנו בסלובקיה, באזור ליפטובסקי הארדוק, למרגלות רכס הרי הטטרה המפורסמים.

בהתרגשות ובציפייה חיכינו למפגש הגדול, האיחוד בין משפחת שחר למשפחת גפני. הבנות ממש לא הצליחו להירדם, גם בלילה לפני ובנסיעה לסלובקיה, לאושר לא היה גבול!

הגענו לבית נהדר, בן שתי קומות 3 חדרי שינה, חצר, 2 מרפסות, אחת בקומה העליונה ואחת בתחתונה, סלון עם טלוויזיה, מטבח מאובזר, מכונת כביסה… מה עוד אפשר לבקש?

המזוודות שלנו חיכו לנו (שבוע שעבר נסענו לבית מפולין והשארנו את המזוודות, כדי להקל על המעבר להונגריה ברכבת), קיבלנו סיור מבעלי הבית, ויצאנו לגינת המשחקים לשחק ולחכות לתומי, ארז, איתי, סתיו ומיתר. ואז הם הגיעו!!

המפגש היה כל כך מרגש, אפילו שהתכוננו אליו חודשים מראש והיו בהחלט דמעות של שמחה.

היה זה יום רביעי, 5 ביולי, ומתברר שיש יום לאומי או חג כלשהו, המקומיים לא הצליחו להסביר לנו בדיוק, אבל החנויות היו סגורות. וכשנסענו להביא פיצה לארוחת הערב ממסעדה קטנה, המלצרית גילתה לנו שיש מקום שמוכרים בו לחם 'בשושו' למרות שהכל סגור.

ממש ליד המסעדה ברחוב צדדי, התקבץ תור לפני אשנב קטן, אנשים במטריות (גשם כבר אמרתי?), מחכים בסבלנות לתורם וכל אחד מושיט את ידו לחלון ויוצא עם שקיות של לחמניות, לחמים ומאפים טריים. לא יאומן ולא ברור הקטע הזה. אבל מבלי להתעסק יותר מידי בתיאוריות, הצטרפנו לתור וכשהגיע תורנו, הסברנו בעזרת תנועות ידיים וחיוכים, כי מתברר שלא יודעים כאן כ"כ אנגלית (גילנו את זה כבר גם במסעדה קודם), יצאנו בשלל גדול של לחם ולחמניות טריות וחזרנו לבית שלנו.

את הערב הראשון חגגנו, בארוחת פיצות ובלחם טרי לצד חומוס וגבינות מישראל!

הארוחה המשותפת הראשונה שלנו, פיצות ולחם מקומיים וחומוס וגבינות מישראל!

את הטיול הראשון המשותף שלנו פתחנו במסלול מקסים בליטובסקי הארדוק, בו הגענו לגובה 2,024 מטר, באמצעות שלושה רכבלים שונים: הראשון רכבל פתוח, השני מעין רכבל זחל, מגניב והשלישי רכבל סגור. בכל תחנה היתה אפשרות לעצור ולהנות ממשהו (גן משחקים, בירה, גלידה…).

הגענו לגובה המקסימלי, שם עלינו למרפסת להשקיף על הנוף, היה קר ומגניב! ואח"כ עלינו להר שהוא כמו גל אבנים/סלעים ושוב הגענו עד לגובה המירבי כאמור 2,024 מטר וקפאנו מקור ❄.

בדרך חזרה אחרי הרכבל הסגור, עצרנו לבירה קרה, קפה וחטיפים לבנות שהשתעשעו בגן המשחקים.

המטבע בסלובקיה הוא יורו, והכל היה יחסית יקר בהשוואה לפולין ואפילו צ'כיה.

היה יום נפלא וחזרנו הביתה בשמחה ל"בית שלנו" לארוחת ערב ביתית חמה ונעימה שתומי הכינה לנו באהבה ❤

טיול לשמורה שנפסק עקב גשם! ובזכותו גילינו על המסלול המגניב עם הסולמות;

אתם כבר יודעים איך אני אומרת שתמיד הכל לטובה? ובכן יצאנו למסלול, שאמור להיות קליל ונחמד, הגענו לחניה ממנה יוצאים הרבה מסלולים שונים והתחלנו ללכת.

ממש בהתחלה, פגשנו משפחה ישראלית, שסיפרה שהם בדרך למסלול אחר, שהוא אולי הכי ידוע והכי מומלץ בסלובקיה, והמליצה מאוד לא לפספס. אבל הם ציינו בפנינו שאין מצב לעשות אותו עם תינוקת קטנה כמו שלנו, גם לא במנשא. לקחנו לתשומת ליבנו התחלנו במסלול המתוכנן, הטפטוף שהתחיל כבר קודם הפך לגשם של ממש ולאחר שחיכינו בערך רבע שעה שייפסק מתחת לגג בדרך, נראה היה שהוא רק מתגבר והחלטנו לחזור לאוטו ולוותר על המסלול הזה להיום.

למחרת גם היה יום גשום והחלטנו לנצל אותו במקום מקורה, ואין כמו פארק מים מטורף!!נשארתי עם גלי בבית, קצת לנוח. וכולם חזרו אחר הצהריים, סמוקים ומאושרים מעשרות מגלשות מגניבות ובריכות כייפיות.

מואב והבנות מספרות על פארק המים:

רוני: הגענו לפארק מים ענק, לקח לנו הרבה זמן עד שקיבלנו את הכרטיסים אבל בסוף נכנסנו. בכניסה הסבירה לנו גברת אחת, שהשעונים שקיבלנו משמשים לנו כמו כסף, מעין צובר וביציאה שילמנו על מה שלקחנו. הפארק מחולק לחלק המקורה והחלק שבחוץ. אני יכולתי לעלות לכל המגלשות כי ילדים מגובה 1.30 יכולים להכנס לכל המתקנים ואני כבר עברתי את הגובה הזה! (נאמר בגאווה גדולה). ובכלל במגלשות היה הכי כיף!!!

מואב: אני חושב שהברכות החמות היו הכי כייפיות במיוחד כשירד גשם…

רוני: המגלשה הכי כייפית היא המגלשה של "הכיור", אחרי שגולשים, יורדים במערבולת כמו מים בכיור. ועוד משהו מגניב היו אנשים מחופשים לאולף, אנה ואלזה שהרקידו את כולם בבריכה של הקטנים. וגם היתה בריכה של מים מלוחים והיתה שם את אריאל בת הים הקטנה והיא התיזה מים עם הסנפיר שלה. בתוך הבריכה של המים המלוחים יש בריכת גלים קטנה שפועלת כל 5 דקות, זה היה מגניב אפילו נכנסו לי קצת מים מלוחים לפה זה היה מלוווווח!!! והיתה גם מגלשה מטורפת שהעיפה אותנו והשפריצה עלינו מים לפרצוף!

אלה: אבא ואני היינו במגלשות חשוכות וזה נראה כאילו נכנסים לפה גדול עם שיניים וענבל בקצה, המגלשה השמיעה קולות מפחידים, זה היה מפחיד.

מואב: לסיכום, פארק מעולה, המחיר יקר יחסית אבל שווה ביותר, מומלץ.

 למחרת יצאנו למסלול המפורסם ביותר אולי (השם הרישמי סוכה בלה, תרגום) באיזור הזה שנקרא גן העדן הסלובקי, זוכרים את המשפחה שהמליצה לנו עליו קודם אז הגיע היום, וכולם התארגנו למסלול בהתרגשות.

(גלי ואני נשארנו בבית (בשמחה) יחד עם רוני שהחליטה גם להשאר איתנו.)

אלה ומואב מספרים על המסלול;

אלה: "הדרך היתה קלה עד שהגענו למדרגות בהרים וסולמות מאוד גבוהים וללא מעקה. פחדתי טיפה אבל הסתדרתי בלי שנתנו לי יד.

הלכנו בירידה וראינו עכבר שעומד על קש, הוא היה מאוד חמוד, ואז הוא ברח כי קצת הפחדנו אותו.

ואז כשהמשכנו ראינו המון פרפרים ממש מקסימים וסתיו הצליחה להחזיק פרפר אחד לכמה שניות. ואז ראינו פרפר מושלם עם ציור של עיניים על הכנפיים".

מואב: "המסלול עצמו מאוד יפה ושווה, אבל קשה. עולים בוואדי צר, הולכים על סולמות, גשרים ומדרגות כ5 ק"מ מרחק ובגובה רב, הדרך לא פשוטה, ממש גבוה לא מתאים להיות עם גלי על הגב, ממש מפתיע שאין מעקות והמון משפחות עם ילדים מגיעים מכל העולם וכולם עושים את המסלול, היה עדיף אם היה יותר בטיחותי.

למעלה יש נקודה להשכרת אופניים, וניתן לרכוב כל הדרך למטה על אופניים ולהחזיר אותם למטה. אנחנו הלכנו ברגל, ולבנות כבר היה קשה ומעייף. היו המון פרפרים כל הדרך והיה מאוד יפה ומרשים.

למטה ליד החנייה יש כמובן מקום לשתות בירה וגלידה לילדים. מזג האוויר היה מושלם! לגמרי מובן למה זו האטרקציה שנחשבת הכי הכי בסלובקיה, אבל לא לילדים מתחת לגיל 6 גם כי מסוכן וגם כי המסלול ארוך".

סתיו מסכמת חוויות מפארק המים וגן העדן הסלובקי: "המפגש היה ממש מרגש לפגוש אתכם אחרי שלא התראינו שנה שלמה! פארק המים היה חוויה ממש יוצאת דופן  נהנתי מכל רגע הלוואי והזמן לא היה רץ מהר שנהנים (טוב לפחות לא בחלק מהזמן) במערת הקרח היה ממש כיף, קר אבל כיף, נהנתי נורא. בגן העדן הסלובקי היה תענוג!!! לראות את כל הירוק מסביב  ואת כל הפרחים. והיה גם מהנה מאוד גם לשבת סתם ולפטפט על מקומות שטיילתם בהם כשלא היינו בקיצור היה כיף אחד *ענק*"

ביום האחרון בסלובקיה, יום שני בשבוע, החלטנו לנסוע למפל מקסים כשהגענו התברר שהמפל סגור בימי שני… מיד תוכנית ב נכנסה לפעולה ונסענו לכפר אותנטי שמתעד את החיים בסלובקיה של פעם.

משם המשכנו לטירת אורבסקי מדהימה, שנשתמרה מאוד עוד מהמאה 14 ועברה גילגולים רבים וכיום משמשת כמוזיאון ומרכז מבקרים ואף אתר צילומים לסרטי קולנוע! 


נכנסים בליווי מדריך לסיור של כשעתיים, בין האגפים הרבים בטירה, לכל אחד סיפור, איורים על הקירות, כיסאות מיוחדים לאבירים, באר משאלות, תלבושות מסורתיות, חיות מפוחלצות, כלים עתיקים ולקינוח חדר ובו דמויות מסרטים בהם "השתתפה" הטירה.

ברטיסלבה – בירת סלובקיה.

המלון שלנו היה בלב העיר העתיקה ברטיסלבה. כשהגענו הנחנו את המזוודות ויצאנו לטייל בעיר היפיפיה, אווירה נפלאה; פסלים, נגנים, זמרים ואמני רחוב בכל פינה, טיילנו לאורך הדנובה ואפילו זללנו צ'יפס שמוגש בקונוס מגניב בסגנון בלגי.

בדרך לדנובה, ראינו אנדרטה לזכר השואה. מדהים כל פעם מחדש איך שנושא השואה פוגש אותנו וגורם לנו לרגשות מעורבים…

למחרת בבוקר נסענו לטירה של ברטיסלבה בראש גבעה,

זה היה ביקור חפוז יחסית כי חיכתה לנו נסיעה ארוכה לאוסטריה!

ועל כך יסופר בפוסט הבא ♡

פורסם ב אירופה, צ'כיה

 צ'כיה – הדרן קצר שווה במיוחד

אחרי פולין היינו צריכים להחזיר את האוטו לצ'כיה, לפני המעבר שלנו לסלובקיה.

נסענו מזאקופנה לסלובקיה (כ-100 ק"מ), השארנו את שתי המזוודות שלנו בדירה ששכרנו לעוד שבוע ונסענו לצ'כיה לקאמפ נחמד (כ-70 ק"מ מפראג), שנמצא ממש על הנהר ומהווה תחנת עצירה מלבד לקאמפרים ולמשפחות מטיילות בכבישי אירופה גם לכאלה המטיילים עם סירות ממונעות על הנהר עצמו.

שלושה ימים רגועים העברנו בקאמפ, אני הייתי צריכה להתאושש מכאבי גב עזים ובגלל זה לא יכולתי ממש ללכת ומואב והבנות רצו קצת מנוחה.

במסגרת המנוחה, יצאנו יום אחד לעיירה קטנה ומקסימה בשם 'קוטנה הורה', המקום שופע קטדרלות וכנסיות מרשימות, אנחנו בקרנו בשני מקומות מאוד מרשימים:

כנסיית העצמות – בה למעלה מ-40 אלף שלדים, אשר הוצבו כפסלים אומנותיים.

בזמן שבנו את הכנסייה, נתגלה קבר אחים שכפי הנראה נפטרו ממחלת האבעבועות השחורות או מגפה אחרת. והנזיר שהיה אחראי על עיצוב הכנסייה, החליט להנציח את זכרון האנשים בדרך זו.

זה מראה ממש מלחיץ בהתחלה, במיוחד שיודעים שאלו הן גולגלות ועצמות אדם אמיתיות, אבל אחרי כמה דקות, מתרגלים ומתייחסים לאומנות הסידור של העצמות ומה שעשו שם באמת מרשים.
אגב, מספרים שנזירים נסעו לירושלים בסוף המאה ה-14 והביאו אדמה מארץ הקודש, אותה פזרו מסביב לכנסייה לקדושה וריפוי – מעניין ומרגש.

כנסיית סנט ברברה המדהימה
הדרך לכנסייה עצמה ממש מרשימה, מעין טיילת פסלים מצד אחד ובנין לבן מצדה השני, להקת נגנים קטנה שניגנה בסגנון ימי הביניים הנעימה והכניסה אותנו לאווירה הנכונה…
נכנסנו לקטדרלה העצומה שנבנתה במאה ה-13 ומאז נוספו לה עוד ועוד אגפים וצריחים.
החלל המרכזי מרשים מאוד, חלונות הויטראז' מקסימים, פסלי אבן ועץ מעטרים את המקום בכל פינה.
העוגב העצום ומעליו מלאכים ילדותיים עושה חשק לשמוע את הנגינה שלו…

עלינו לקומה השניה, ממנה ניתן להסתכל על המקום מזווית שונה, קרובה יותר לתקרה המעוטרת בציורי סמלי המחוזות השונים שהיו בצ'כיה בעבר ופסלי פרצופים שונים בקימורי התקרה.
יצאנו למרפסת, מדהים להשקיף מגובה כה רב, וגם גורם לפיק ברכיים במיוחד עם גלי הקטנה, שמתרוצצת ורוני ואלה אחריה חסרות פחד…

כשיצאנו החוצה, גשם החל לרדת (התאריך הוא
ה-1 לחודש יולי, איזה כיף באירופה!!!) מיהרנו לאוטו ולדירתנו הקטנטונת בקאמפ לשנ"צ.

הנסיעה לפראג היתה קצרה, שעה בערך. בזכות הנחישות שלנו והארגון, יצאנו מוקדם יחסית 7:45, יום ראשון הכבישים ריקים, הצ'כים עוד לא התעוררו והדרך זרמה בנעימים.
זהו יום של לוגיסטיקות, מואב הוריד אותנו בהוסטל קטן, במרכז העיר והכי חשוב במרחק 350 מטר מתחנת הרכבת. המטרה היתה: יום בפראג ולמחרת בבוקר נסיעה ברכבת לבודפשט, הונגריה. שם מחכה לנו האוטו החדש שילווה אותנו את המשך הטיול.
הלכנו לארוחת בוקר בביסטרו קטן, לא רחוק מההוסטל, מואב נסע לשדה התעופה "להזדכות" על האוטו. כשחזרנו, החדר שלנו חיכה לנו, אבל הופתענו מהתנאים, החדר היה מרווח יחסית ונקי, אך עם שירותים משותפים (?!) אני ממש הופתעתי שירדתי לקבלה לוודא שזה אכן מה שהוזמן על ידינו, (טוב כבר התרגלנו להתפנק…) ומתברר שבהוסטל הזה כל השירותים משותפים. אבל ההפתעה הגדולה היתה שאינטרנט היה רק בקבלה וזה היה הקש ששבר את לב הבנות שהתרגלו בצפייה חופשית ביו טיוב ומשחקים אינטרנטיים.

כשמואב חזר יצאנו לטייל בעיר. לקחנו מונית למוזיאון הטכנולוגי, 5 קומות של מיצגים שונים המראים התפתחות של תחומים שונים מרגע המצאתם ולאורך ההיסטוריה.
זה התחיל בקומת הכניסה, באולם גדול ובו כלי תחבורה מכל הסוגים וכל המינים: מכוניות, אופנועים,אופניים, מטוסים, רכבות ואפילו כדור פורח!

עוד היה מעניין, עולם הצילום, הטלוויזיה והאסטרונומיה שממש היה מגניב לראות את כל כלי המדידה בהן נעזרו החוקרים כדי למקם את הכוכבים לתעד ולאתר אותם וכמובן למצוא חדשים, ודיסקסנו על ההתפתחות העצומה שעבר תחום האסטרונומיה עד היום, שכל אחד יכל להוריד אפליקציה פשוטה המאתרת וממקמת את הכוכבים בכל רגע נתון לכל אדם החפץ בכך.

מיצג נחמד היה של תחום הרפואה, אך הבנות נרתעו מתצוגות הפרוטזות והתפתחות טיפול בעצמות על ידי פלטינות וכאלה שהתקדמנו במהירות במיצג הזה.

אחרי ארוחה קלה במוזיאון יצאנו לכיוון מרכז העיר, בהליכה קלילה, עברנו גן משחקים מקסים, המשקיף על העיר בצורה מושלמת.
האווירה של יום ראשון, האנשים מחייכים, רגועים מטיילים עם המשפחה, וביניהם המוני תיירים כמונו.

סיימנו את הטיול שלנו, בפסל המסתובב הידוע של פראנץ קאפקא, הפסל מרשים בדיוק כפי שתיארו אותו. כיף לעמוד ולהסתכל איך כל חלק נע וגורם לראש הענקי לשנות כיוון כל כמה דקות. מגניב מאוד.

בדרך לחדר עוד עצרנו להשתעשע בגינת משחקים קטנה ליד ההוסטל, הבנות נהנו לשחק ואף לפגוש ילדים אחרים חמודים שגם ניסו לדבר איתן.

הנסיעה לבודפשט, הונגריה

נסיעה ברכבת של 6.5 שעות לקראת המפגש שלנו עם משפחת שחר. לאחר תכנונים וארגונים רבים הצלחנו לקבוע טיול משפחות עם אחותי האהובה תומי, ארז והבנות דודות המהממות: איתי, סתיו ומיתר. שבועיים ביולי שיכללו את סלובקיה ואוסטריה. חיכינו כל כך וממש ספרנו את הימים!! המפגש יהיה בסלובקיה אבל נספר אח"כ את כל הפרטים.

הנסיעה עברה יחסית מהר ובנעימים. מתחנת הרכבת המרכזית בבודפשט, תחנה אחת במטרו והגענו לדירה המפנקת שלנו בהוסטל חביב ובמקום מצוין.

בודפשט מקסימה, יצאנו לטיול רגלי בעיר, הגענו למבנה הקפיטול המרשים, שחקנו והצטלמנו ברחבה, כמו תיירים מנוסים.

ומשם המשכנו ל"נעלים על גדות הנהר" פסל לזכרם של יהודי הונגריה שהוצאו להורג בשואה על גדות הדנובה.

משם חצינו את הנהר בדרך גשר השלשלאות. זהו הגשר הראשון שנבנה על הגובה ומחבר בין 'בודה' ו'פשט' אשר בחזיתותיו שני אריות גדולים. האגדה מספרת, כי מתכנן הגשר אדם קלארק, קפץ מהגשר אל מותו, לאחר שגילה כי פסלי האריות המרשימים היו פגומים ולא היה להם לשון בפיהם (הבנות ניסו לבדוק, וגם אנחנו… אך הפסלים עצומים וקשה לקבוע בבטחון). בכל מקרה הגשר מרשים וגדוש בתיירים…

משם המשכנו לכיכר אדם קלארק למרגלות גבעת פשט. עלינו לגבעה, שם ראינו את ארמון המלך, פסל הנשר, הכנסייה הלבנה. בדרך עצרנו לאכול גולש הונגרי אותנטי במסעדה ליד בית הודיני המפורסם (לא נכנסנו ממש).

סיימנו את היום ומיהרנו לחדר הנעים שלנו, מואב נסע להביא את האוטו שהשכרנו לתקופה הבאה שלנו עד סוף הטיול.
האוטו שקיבלנו היה קטן מהרכב הקודם ופחות מפנק. הכיסא של גלי נכנס באילוצים מסוימים, והחלטנו לנסות להחליף אותו למחרת בבוקר לפני שיוצאים לכיוון סלובקיה.

הניסיונות לקבל רכב אחר לא צלחו אך כלום לא יכל לעמוד בהתרגשות ובשמחה שלנו לקראת המפגש המשפחתי בעוד כמה שעות בסלובקיה! יצאנו לדרך בשמחה גדולה !
להתראות בסלובקיה!

פורסם ב אירופה, ימי הולדת בטיול, פולין

פולין – אנשים מנומסים, עיירות מקסימות ויום הולדת 2 לגלי שלנו

המעבר לפולין היה קליל, נסיעה של כשעתיים וכבר
הגענו לוורוצלב.

עיר מקסימה, שלב ליבה הוא כיכר השוק המרכזית. בכל פעם שהגענו, הכיכר היתה גדושה באנשים וילדים שבאו לטייל, לנפוש ולחפש גמדים המפוזרים בכל העיר.

מה הקטע עם הגמדים?

הסיפור מאחורי הגמדים מאוד מעניין (על כל גרסאותיו), בתקופת ההתנגדות למשטר הסובייטי, בשנות ה80, פעלה מחתרת שהציבה גמדים בעיר ובכך הביעה את התנגדותה למשטר. אט אט בעלי עסקים שתמכו בהתנגדות החלו להציב גמדים משלהם בחזית החנות שלהם במיוחד לאחר שראש העיר הראה את תמיכתו כשהורה להציב צלחת מנייטורית בגובה הברך (כמה עשרות ס"מ) באחת הפינות מקירות הכיכר.
כיום הגמדים עברו שידרוג ועיצוב אחיד בברונזה כל גמד וגמד מסמל עסק שלידו הוצב או פעילות אופיינית וכד'

בלשכת התיירות בכיכר ניתן לקנות מפה (₪6), ובה  מקרא של כל הגמדים 100 במספר, והיכן מוצב כל גמד.
כבר ביום הראשון מצאנו למעלה מ 30 גמדים והאושר היה גדול!

פסל מאוד מפורסם שממחיש את המאבק המחתרתי באותה התקופה.

הכיכר נהדרת והיה כיף להסתובב בה שוב ושוב, המזרקה הגדולה מאוד מגניבה ובאחד הימים החמים לא עמדנו בפיתוי ואפילו נכנסנו פנימה, אני לא בטוחה אם מותר או אסור, אבל הבנות מאוד נהנו!

המוזיאון הלאומי ומבנה הפנורמה של וורוצלב (  כרטיס משולב)
הסיור בבנין הפנורמה נקבע לנו לשעה 14:30. והיו לנו שעה וחצי להעביר אז הלכנו למוזיאון הלאומי הכלול באותו הכרטיס עם הפנורמה ונמצא מעבר לכביש.

המוזיאון מציג בבנין מפואר בן 3 קומות, בקומות הראשונות היו בעיקר מיצגים היסטוריים דתיים לאומיים, ציורים ופסלים אבל בקומה האחרונה שכמעט ויתרנו עליה כי הבנות כבר התחילו להתעייף, היתה תצוגה של ציורי ילדים מתוך ספרים, הצגות ועולמם של הילדים בכלל. 

התצוגה היתה מקסימה היו בה פינות סיפור לילדים, הקרנת הצגות, תיאטרון בובות ופינת יצירה ואת כל התצוגה ליוו מדבקות עגולות ועליהן דמויות מאויירות…קסם אמיתי. ממש שמחנו שלא ויתרנו על הקומה האחרונה ויצאנו שמחים לבניין הפנורמה אבל בריצה כי נשארו לנו 10 דקות לתחילת הסיור.

הכל התחיל בטריפ אדווייזר האפליקציה החביבה עלי, היה כתוב על ציור פנורמה שאסור לפספס. אז הלכנו לראות אותו ובאמת שווה ביותר!!!
מבנה עגול ובו ציור המתאר כמה קטעים מהמלחמה בין רוסיה ופולין.

הכניסה היא בקבוצות, בסיור באורך 30 דקות הכולל הסברים בפולנית (קיבלנו אוזניה לתרגום אנגלית).
כשנכנסים המראה של הציור והתפאורה סביבו מתעתעים כאילו אנחנו מביטים מחלון אל הנוף בחוץ. הציור מדהים מלא פרטים ומאוד ריאליסטי.
הסתובבנו והקשבנו להסברים באוזניה. בהתחלה הסבר כללי על הציור והתקופה, ואחר כך ביתר פרטים על הדמויות המשמעותיות מאותה תקופה המופיעות בציור.

אבל…בשלב מסוים הבנות אבדו עניין, והתחילו להשתעשע כדרכן. אך הפולנים לא אהבו את זה והעירו לנו, אז קיצרנו את הסיור ויצאנו מהר החוצה.

התלבטנו בין נסיעה לקראקוב לבין גרמניה לאזור דרזדן שנמצא קרוב פי2 מקראקוב, וגם קרוב יותר לפראג אליה היינו צפויים לחזור אח"כ.  אך לבסוף שיקולים כלכליים הכריעו לטובת קראקוב ובכלל לא הצטערנו, להיפך!


קראקוב
,
הגענו לקראקוב לרובע היהודי, במלון שלקחנו היה מקום רק עד ה-24/6 וגם מקומות אחרים היו מלאים. 

כשהגענו הבנו שהחל מה24 מתקיים פסטיבל היהדות הידוע בקראקוב, אליו מגיעים עשרות אלפי יהודים מרחבי העולם בכל שנה. כרגיל הדברים מסתדרים לטובה אז החלטנו שכנראה זה בסדר שנעזוב בשבת…
במקומות רבים באינטרנט, קראקוב מתוארת כגרסה המתויירת של וורוצלב והאמת גם אנחנו הרגשנו את זה ובהחלט בקטע טוב, הכיכר המרכזית מקסימה, האווירה, החנויות, הדוכנים וכמובן התיירים הרבים מאוד… במרכז כל העניינים ארמון המלך המפואר וכמובן הרובע היהודי בו ישנו.

הכיכר הגדולה

בשלושת הימים שבילינו בקראקוב, טיילנו יום אחד למכרות המלח, חוויה מדהימה בבטן האדמה (כ150 מטר עומק) חללים מדהימים, אולמות נשפים של ממש, כנסייה אדירה, מסעדה ועוד ועוד.

 הסיור כ3 שעות, התחיל בירידה בעשרות רבות של מדרגות אל תוך בטן האדמה, גורר המון תגובות .וצחוקים מאיתנו והבנות ולבסוף הגענו למטה המדריך, בחור פולני דובר אנגלית מצויינת, ליווה בהסברים מעניינים את הסיור החל בבניית המכרה, תנאי העבודה הקשים, מערכת הונטילציה בעומק האדמה ועוד. מידי פעם שולבו מייצגים אור וסאונד (דיי פשוטים ומיותרים בעיננו) החדרים והפסלים מהמלח כל כך מרשימים שבאמת לא צריך יותר כלום.

בחלל האחרון ציין המדריך את תקופת מלחמת העולם השניה, בה אולצו יהודים רבים לעבוד במכרה בכפייה והראה את סמל מגן דוד שהוטבע על ידם כחותם למזכרת – עצוב ומרגש.

בשאר הימים טיילנו בעיר, בכנסיות ובכיכר המרכזית עצמה.

ביקור במפעל הכלים של שינדלר, שבזכותו ניצלו אלפי יהודים בזמן השואה.

וכמובן הרובע היהודי, בקרנו בבית הכנסת הגדול (בתשלום) ולאורך שדרת המסעדות הכשרות המגישות אוכל יהודי/פולני/ישראלי!

שדרת המסעדות הכשרות ומוזיאון היהדות

בית הכנסת הגדול בקראקוב

ביום האחרון בקראקוב, הלכנו להתרשם מההכנות לפסטיבל, בקרנו במוזיאון היהודי ובדיוק ירד קצת גשם אז נחנו שם קצת והמשכנו.

היתה בהחלט התרגשות באוויר, אבל אנחנו פחות התחברנו לזה. בכל זאת ארץ הקודש היא ביתנו ואמנם אנחנו כבר מאוד מתגעגעים, אבל זה הרגיש ככמיהה אחרת, ששותפים לה יהודים המתגוררים ברחבי העולם ואנחנו הרגשנו מעט לא שייכים..
אז אחרי ביקור קצר בבית חב"ד בו התרשמנו מאוד מהכתובות העתיקות על קירות בית הכנסת, ברכנו את כל הנמצאים לשלום (היתה זו שבת והיו המון מבקרים) והמשכנו בדרכנו.

התחנה האחרונה שלנו בפולין היא זאקופאנה, עיירת סקי קטנה ומקסימה על גבול סלובקיה,

המלון החמוד שלנו

 המתהדרת במדרחוב ארוך ובו שלל מסעדות וחנויות והאווירה נפלאה של מטיילים מכל האזור שבאים להתענג על ארוחה טובה לצד כוסות בירה ענקיות או הגבינה המעושנת המאוד מפורסמת מאזור זה הנמכרת בדוכנים בצורת גליל, ומגיעה בגוונים שונים של עישון, טעמנו כמובן, והחלטנו שהיא לא לטעמנו… לחך שלנו היא היתה מעט קשוחה, על גבול הטעם בין נקניק מעושן לגבינה קשה וגם הצמיגיות שלה לא התחבבה עלינו. אבל כאמור נחשבת למעדן אמיתי במיוחד באזור זה ונמכרת בכל פינה!

גבינת צאן מעושנת ויש גם של חלב פרה

יום ההולדת 2 של גלי הגיע וההתרגשות היתה גדולה במיוחד אצל רוני ואלה שהיו עסוקות, בלתכנן את החגיגות… "אולי גן חיות, פארק מים או פארק שעשועים…"
היום הגדול הגיע והוחלט על חגיגה בפארק מים!
התעוררנו בשמחה בבוקר (בדר"כ קשה לקום בבוקר). בלילה תליתי שרשרת בלונים על הקיר, וגלי גילתה אותם כשהתעוררה ומייד קראה "בלון" והבנות שמחו איתה ושיחקו עם הבלונים.

 אחרי ארוחת הבוקר, התארגנו לאט לאט ויצאנו לכיוון אקווה פארק זקופאנה.
בפארק היו כמה בריכות, וכמה ג'קוזים קטנים המתאימים למשפחה (בדקנו), מגלשות מים ארוכות וקצרות והמגלשה הכי ארוכה ומפותלת נשפכה אל הבריכה שהיתה בחוץ. כל הפארק מקורה והמים בבריכות, מיים טרמיים בטמפרטורה של כ-35 מעלות, מלבד בריכה אחת גדולה בחוץ וסביבה פזורות מיטות שיזוף.
היה ממש כיף, הבנות התרוצצו לבד בפארק (שלא היה גדול במיוחד) עלו וירדו במגלשות, שחו בבריכות ונהנו ביחד ולחוד. והכי כיף היה לגלי, ששיחקה במים, גלשה במגלשות הקטנות, מצאה גלגל מים והשתעשעה איתו וכל הזמן חזרה ואמרה "כיף…כיף…"

אחרי כשעתיים בפארק, כולנו מיצינו, גלי כבר היתה ממש עייפה. אחרי מקלחות במלתחות, החלפנו בגדים ויצאנו אל האוטו.
גלי נרדמה די מהר, ואנחנו חיפשנו מאפיה או קונדיטוריה וקנינו עוגה קטנה לחגיגת יום ההולדת שתכננו לאחר הצהריים.
כשהגענו לחדר, גלי עוד ישנה והבנות הכינו ברכות מצוירות לילדת היומולדת, ועטפו מתנות קטנות שקנו לגלי (כשהלכנו לקנות את העוגה).
בפינת ישיבה קטנה במלון, הניחו את העוגה, הבלונים והמתנות והמתינו בקוצר רוח שגלי תתעורר.
ואז אחרי שגלי התעוררה, התלבשה בחגיגיות והיתה מוכנה למסיבה. שרנו שירי יום הולדת, עזרנו לגלי לכבות את הנרות על העוגה ולבסוף הגשנו לה את המתנות והבנות עזרו לה לפתוח אותן בהתרגשות.

תקציר בתמונות של היום הנפלא שהיה לנו

למחרת החלטנו לצאת לטיול באחד מהמסלולים שהומלצו לנו בסוכנות התיירות בעיירה. 
הגענו לחנייה שהיתה גדושה באנשים ובמיוחד במשפחות עם ילדים בעגלות, אנחנו העדפנו לקחת את גלי במנשא ויצאנו לדרך. להפתעתנו, המסלול היה על כביש סלול. בצידי הכביש היו עצים והירוק ירוק האהוב עלינו כל כך, וכן נחל קטן שפכפך בעדינות לצד הדרך… המסלול לוקח כשעה וחצי, אך אנחנו התחלנו להשתענם, הרגשנו שהמסלול קצת מבאס, הבנו מדוע כולם הגיעו עם עגלות, זה טיול על כביש! ואנחנו לא היינו מוכנים נפשית לכך והחלטנו לשוב על עקבותינו.

חשבנו לנסוע לאגם שגם עליו שמענו המלצות טובות, אך לצערנו גם המסלול הזה היה 9 ק"מ הליכה על כביש סלול והבנות כבר נרדמו באוטו והחלום שלנו להגיע לאגם מקסים ולשבת סביבו בסבבה נמוג. חזרנו לחדר מבואסים קצת.

באחד הימים קפצנו לסופר וראינו על ידו בית הפוך!! אטרקציה חמודה שכבר נתקלנו בפרסום שלה על אחת המפות, אז נכנסנו. מקום קטן וחמוד להשתעשע עם הבנות.

בצידו השני של הכביש היה פארק מקסים עם דשא וחציר!!! אז הלכנו להשתעשע גם שם.

האטרקציה המרכזית בזאקופנה הוא המדרחוב עליו כתבתי בהתחלה, בקצהו התחתון יש מרכז ובו שוק, ומתקנים לילדים, וכן רכבת חשמלית מגניבה שהעלתה אותנו לראש הגבעה, שם היו גם המון דוכנים ומסעדות ומעל הכל הנוף המשגע על כל העיר והעמק. 

דוכני מזכרות ואוכל, מגלשת הרים וגבינה מעושנת עם קונפיטורת פטל הרבה יותר טעים מהגבינה בגליל

טיילנו בין הדוכנים ופגשנו גם הרבה ישראלים, ביניהם גם חברים ותיקים מהעבודה שלי מפעם  (גמלאי דיסקונט) שנתנו לנו טיפים להמשך הטיול. עוד היתה למעלה מגלשת הרים מגניבה, שבזמן הגלישה אפשר להשקיף על כל העיר. 

למחרת חיכתה לנו נסיעה לסלובקיה ואחריה המשכנו לצ'כיה, למה? על כך יסופר בפוסט הבא…

פורסם ב אירופה, צ'כיה

צ'כיה – הבירה היפה בעולם והבירה כמעט חינם

נחתנו בפראג בשעות הצהריים אחרי טיסה של כמעט 4 שעות. 

במטוס שלא היה ככ מלא, הבנות בקשו מהדיילות לשבת בשורה הראשונה (השמורה למחלקה ראשונה) ונענו בחיוב. שם ישבו להן בכיף, ציירו ויצרו בשמחה.

בשדה התעופה חיכה לנו האוטו שלנו, פורד סטיישן חתיך ואוטומטי (!). מרגע זה אנחנו מרגישים לגמרי אירופה! 

,טיפ🦉: את האוטו שכרנו ל3 ימים, ואחרי יום סגרנו עסקה לשכירות של חודש שהוזילה לנו את המחיר לכ-25$ ליום כולל ביטוחים. (חסכון של כמעט חצי מחיר) כשהגענו להחליף את הרכב ביום השלישי, בגלל שזו היתה אותה החברה, אישרו לנו להשאר עם אותו האוטו.

טיפ🦉🦉: יש הבדלים משמעותיים במחיר השכרת הרכב בין המדינות השונות באירופה,  בפראג למשל, היה ממש זול לעומת כל ארץ אחרת שהשכרנו בה. אנחנו שכרנו באתר הזה, אחרי שבדקנו בכל החברות הגדולות והמוכרות, זהו אחד האתרים הגדולים להשוואת מחירים להשכרת רכב במחירים הכי זולים כולל ביטוח.

וגם חיכתה לנו הפתעה – מני ממטרה – מצאנו באוטו שלנו דיסק ילדים בעברית(!!!), של אמן ילדים, מני ממטרה (שלא הכרנו קודם), הבנות הופתעו והתרגשו מהמציאה המעולה, ומאז מקשיבות לדיסק בכל נסיעה. תוך יום או יומיים כבר כל המשפחה זמזמה את המוסיקה וכעבור שבוע שבועיים כבר דיקלמנו את המילים כולל קטעי דיבור וחיקויים.  אפילו גלי הקטנה התמכרה!

יצאנו עם הפנים דרומה לאתר קמפינג מקסים, שנמצא על אגם מהמם. 

הגענו לחדר שלנו די מאוחר ונכנסנו ישר למיטות, מתברר שלמרות שזאת תחילת העונה, אתרי הקאמפ מלאים בסופ"ש.
 בבוקר התעוררנו לנוף מקסים וארוחת בוקר פשוטה ועם זאת טעימה כמעט כמו בבית וכללה: ביצים, ירקות, גבינה ולחם טרי. מה יכל להיות טוב מזה?

אחרי ארוחת הבוקר, הגענו לאתר הקאמפ הבא שלנו, שם היה למזלנו מקום וסגרנו לשני לילות.
המקום מקסים, נמצא ממש על נחל ואפשר להכנס לרחוץ במים או לקחת סירת משוטים.


בבוקר יצאנו לטייל במסלול נחמד לאורך הנחל, הגענו לבית קפה קטן בו כולם עוצרים לשתות…בירה! זה מדהים לראות כמה בירה אנשים שותים כאן, ממש בכל הזדמנות. והמחיר בהתאם כ-1€ לחצי ליטר(!!). הבנות נהנו מגלידה וכך נהננו לרבוץ על הדשא בשמש הנעימה.

 בשעת צהריים עלינו על סירה קטנה שהעבירה אותנו לגדה השניה של הנחל, למסעדה קטנה אחרת, ואכלנו שם ארוחת צהריים צ'כית קלאסית; פרוסת גבינה עטופה פירורי לחם מטוגנת (כמו שניצל) עם צ'יפס. סלט ירקות טרי וטעים, שניצל עם קוביות תפו"א מאודה, פירורי בצק מאודים (סוג של תבשיל כמו פסטה) מוגש ברוטב עגבניות.  הכל היה טעים מאוד.


בערב הדליקו מדורה במרכז הקאמפ, בזמן שהבנות שחקו במשחקי מחשב, גלי כבר נרדמה, יצאנו מואב ואני לפטפט עם האנשים שהתארחו בקאמפ. במיוחד עם בחור סיני שנמצא ברילוקיישן בגרמניה (דרזדן) בחברה שמייצרת פנסים לרכב, היה מעניין לדבר איתו כי בדיוק חזרנו מסין וזה העלה המון נושאי שיחה מרתקים…

בשבוע שלאחר מכן, התקרבנו לפראג, והתארחנו בקאמפ מפנק ביותר שנקרא אוהייס. גרנו במעין דירונת נחמדה. קיבלנו שידרוג, ובמקום 2 חדרי שינה שהזמנו קיבלנו 3. 

הבנות התרגשו כל כך, כי בפעם הראשונה השנה, היה לכל אחת חדר משלה!
הקאמפ מאורגן ומאובזר ויש בו כל מה שמטייל רוצה או צריך לטיול ובמיוחד עם משפחות והכל חדש, נקי ומטופל ברמה גבוהה ביותר.
לילדים יש בריכה מחוממת ובריכה חיצונית (היתה סגורה עדיין), מתחם טרמפולינות אדיר! אחד המקומות האהובים עלינו בקאמפ.


אומגה לילדים, מתקנים (מגלשות נדנדות וכד), מגרש כדור עף, ארגז חול.
משחקייה – חדר שלם עם משחקים כמו בגן, ג'ימבורי, בובות, לגו, לבני עץ ועוד.
משחקי שולחן – הוקי אוויר, כדורגל שולחן
אזור מכונות כביסה ומייבש, מדיח כלים ומסעדה.
מה יכל להיות טוב יותר מזה?


השבוע עבר בנעימים, הבנות לא רצו לצאת בכלל מהקאמפ. בחג השבועות החלטנו לנסוע לפראג, הבנו שעדיף לא להגיע לפראג עם האוטו אז הגענו עד לתחנת מטרו, החננו ונסענו ברכבת התחתית.
כבר בתחנה הראשונה עלו שני פקחים שבקשו לראות את הכרטיסים שלנו. ואז התברר, שהיינו צריכים להדפיס תאריך על הכרטיסים לפני שעלינו לרכבת, אבל אנחנו לא ידענו את זה😣😣 (כלומר, אלו כרטיסים שאפשר לקנות מתי שרוצים וכשמתשתמשים צריך לכרטס אותם) הפקחים אמרו שהם חייבים לתת לנו דוח וזה 800 קרונות צ'כיות לכרטיס (32$) ולאחר דיבורים והסברים והתנצלויות מצידנו, שילמנו את הקנס בעבור כרטיס אחד והמשכנו בדרך קצת בהלם.

מייד מבינים למה אומרים שפראג היא העיר היפה בעולם. איך שיצאנו מהמטרו, הרגשנו את האנרגיה  משתנה. תיירים גודשים את הרחובות, מבנים  ישנים ששומרו יוצרים תחושה של תפאורת סרט רומנטי, לצד דוכני פירות, מיצים, סירים עם אוכל מקומי, מזכרות ואווירה נהדרת מלאת חיוכים גם לשומרים המבצעים בדיקת בטיחות שגרתית, יש חיוך וקריצה כשאנחנו אומרים להם שאנחנו מישראל.

נתנו לזרם האנשים להוביל אותנו, ל'טירה' של פראג,  הטירה נמצאת על גבעה המשקיפה על העיר, וכשנכנסים לטירה ומעפילים למעלה ב287 מדרגות ספירליות (אנחנו ספרנו 285) מגיעים לנוף מדהים וגם אפשר לראות את קצוות הצריחים המקיפים את הטירה. המראות מדהימים!

ירדנו למטה והתחלנו בהליכה קלילה לכיוון גשר קארל, בדרך עברנו בסמטאות יפיפיות המעוטרות במסעדות, בתי קפה וחנויות מזכרות. 

ממש בתחילת הדרך ראינו חנות גדולה לבובות מריונטה. התלהבנו מאוד ובתוך החנות מוכרת חביבה, הסבירה לנו בחביבות על הבובות השונות, ההבדלים ביניהן, מפלסטיק, מעץ, עבודת יד וכאלו שלא. ואף נתנה לבנות להתנסות בהפעלת בובת מריונטה בעצמן. 

כמובן שיצאנו עם בובת מריונטה משלנו… טוב נו איך לא.
בהמשך הדרך ראינו שמוכרים בובות כאלה כמעט בכל חנות מזכרות – קטע  כזה.

מאפה הקיורטוש ההונגרי, נמכר כאן בכל פינה, עטוף בסוכר וקינמון מעוטר בשוקולד חם ולפעמים ממולא בפודינג וניל מתקתק.

כשמגיעים לגשר קארל, מרגישים מיד, המוני התיירים והדוכנים הפזורים לאורכו, מזכרות, ציירים ועוד כיאה לאטרקצית תיירות מרכזית אבל מה שמיוחד באמת, אלו הם הפסלים ברוח הנצרות לכל אורכו של הגשר, ולפעמים בשילוב אותיות עבריות.

אחרי גשר קארל, פנינו לכיכר המרכזית. ראינו את השכון האסטרונומי המפורסם ואף האזנו לצלצול השעון המיוחד בכל שעה עגולה. האווירה טובה כמעט כמו בכיכר סן מארקו בוונציה. 

התחלנו ללכת לכיוון בית חב"ד שנמצא ברובע היהודי, בכל זאת, היה זה חג שבועות והובטחה לנו מסיבת גלידה.

עברנו ליד בית הכנסת הגדול שהיה סגור, בגלל חג השבועות. כשהגענו לבית חב"ד היו שם כבר המון אנשים, בעיקר אנשי הקהילה היהודית שמתגוררים בפראג. מה שהיה נחמד, שהיו המון ילדים וכולם חיכו בציפייה לגלידה המובטחת.

כשהגיע הרגע (לאחר שהאזנו לקריאת עשרת הדיברות – בכל זאת חג מתן תורה) הילדים נעמדו בתור לקבלת הגלידה בטור ארוך ליד הטעם המועדף עליהם (בעיקר שוקו ווניל עוגיות). סיכמנו את הביקור הקצר בפראג כנהדר והחלטנו שנשוב אליה בהמשך ❤

מהרובע היהודי, חזרנו למטרו ומשם לאוטו ולקאמפ שלנו – הביתה. שאר השבוע בילינו בקאמפ. את הארוחות בישלנו בדר"כ, ולפעמים התפנקנו בפיצה – הפיצות מצויינות כאן.

מכינות כדורי שוקולד "בבית" בקאמפ

ואז החלטנו לנסוע לאזור הרי הענקים בצפון צ'כיה והתמקמנו בשפינדלרוב מלין (המכונה שפינדל), עיירת הסקי הכי מפורסמת באזור. ובימי הקיץ הופכת לבסיס יציאה לטיולים בהרי האזור ובעלת אווירה טובה של מסעדות וכמובן בירה הרבה בירה בכל מקום.

בתחילה לקחנו בקתה מקסימה בקאמפ ונשארנו בה 3 לילות, היה לנו שם אפילו תנור!! והיה כיף גם לאפות פיצה!

יצאנו לטיול בשמורת מדבדין – שמורת הדובים.


אחרי עליה ברכבל סקי פתוח, הנוף ירוק מקסים ורוח קרה בפנים. הקטע הוא שבאנו בסנדלים וז'קט דק ודיי רעדנו מקור כשהגענו למעלה. אבל מייד נכנסנו לבית קפה והתפנקנו בשוקו חם שחימם אותנו בצ'יק. אך לא נשארנו שם זמן רב, הבנות לא יכלו להתאפק ורצו לשחק במתקנים המגניבים ולהצטלם על אותיות העץ המפורסמות.

כשהתחלנו במסלול הטיול הבנות כבר קצת התעייפו ולכל אורך המסלול המקסים למפל, התלוננו וכעסו. הרבה פעמים זה קורה, כשתקופה ארוכה יחסית, לא יוצאים לטיולים רגליים, אז בטיול הראשון הבנות ממש מתנגדות ואז אנחנו מדובבים אותם וכך היה גם בפעם הזו.

הדרך חזרה כבר היתה במצב רוח מרומם, עם שירים והצגות ואפילו ויתרנו על אוטובוס שהסיע את מרבית הדרך חזרה ועשינו זאת ברגל במקום (גילוי נאות: אחרי המתנה של חצי שעה לאוטובוס ויתרנו בשמחה והלכנו חזרה בכיף).


המלון הבא שלנו בשפינדל, היה אקווה פארק, מלון ובו פארק מים מגניב ומקורה ומבצע של 40% הנחה! כ-70$ ללילה שכללו ארוחת בוקר וערב וכניסה חופשית לפארק מים, שוב יתרון כלכלי כשעדיין לא ממש התחילה העונה.

במהלך השבוע הלכנו לעוד שני מסלולים באזור הזה שנקרא גן העדן הצ'כי (צ'סקי ראז'); אחד יער האבנים פראחובסקי סקאלי, 

והשני מבוך האבנים שצמוד לעיירה בסידייס.