סלובניה – מערת פוסטוינסקה יאמה והדג האנושי, ביקור במפל בוקא, טיולים באלפים היוליינים ואפילו לילה באוהל החדש!

חודש אוגוסט, זהו החודש האחרון בטיול שלנו, השיחות על החזרה לארץ הפכו יומיומיות, הבנות מתרגשות והופכות מיום ליום חסרות סבלנות. אנחנו, מואב ואני מלאים געגועים מצד אחד, ומחשבות ותוכניות מצד שני.

את האוטו שהשכרנו היינו צריכים להחזיר בהונגריה ב18 באוגוסט, אז היו לנו קצת יותר משבוע לטייל בסלובניה, החלטנו לשנות את הסגנון ולהגביר קצב כדי שנספיק לחוש את סלובניה או כמו שמיתגו אותה Slovenia.

אחרי פקק מטורף מעל 3 שעות בדרך למעבר הגבול, המשכנו עוד כשעה והגענו למלון דרכים נחמד בשם פורמן, שנמצא כ10 ק"מ ממערת הנטיפים בה תכננו לבקר למחרת.
מערת פוסטויקה יאמה. היא אחת המערות הידועות באזור ובסלובניה בכלל.

כבר שהגענו פגשנו המון תיירים וביניהם ישראלים רבים. המגניב היה, שהיה פלייר בעברית (!) וגם קיבלנו (בתשלום נוסף) מערכת שמע אישית עם הסברים בשפה העברית.

הטיול במערה מתחלק  לנסיעה ברכבת לעומקה, טיול רגלי קצר ונסיעה חזרה שוב ברכבת. המערה מדהימה, וראינו לא מעט מערות נטיפים בשנה הזו, (כמעט וויתרנו עליה), אנחנו כל כך שמחים שהגענו, כי מאוד נהננו כולנו. בעיקר בזכות מערכת השמע בעברית, הבנות למדו המון, התעניינו והרגישו בעניינים.

מלבד הנטיפים, המערה ידועה בזכות לטאה שנקראת "הדג האנושי" ובשמה הסלובני פרוטאוס.

על פי הסלובנים, זהו דו חי, צאצא של הדינוזאורים, שהתגלה רק במערה זו, בעל תוחלת חיים של למעלה מ-100 שנים, אשר העיניים והריאות שלו התנוונו לאורך שנות האבולוציה, הוא מסוגל לחיות כ-10 שנים ללא מזון.
עצם הימצאותו במערה חשוכה מאות מטרים מתחת לפני השטח, הביאה לשינוי בתפיסה הגלובלית כי אין חיים במערות כגון אלו. ומאז הגיעו חוקרי מערות רבים שהמשיכו לחקור ולחפש צורות חיים נוספות במערה ועד מהרה נמצאו למעלה מ-150 מינים שונים של צורות חיים מגוונות אותם מציגים בטראריום ענק, שהוא מעין מוזיאון תת קרקעי לצד המערה עצמה.

אחרי הסיור במערה נסענו לטירה מדהימה כ10 ק"מ משם, הטירה כאילו חצובה בהר, נראה מדהים מבחוץ. ויתרנו על ביקור בפנים והמשכנו לכיוון האלפים היוליינים.

הגענו לבית שלנו (ללילה אחד), בכפר קטן וציורי למרגלות ההר, התמקמנו ומייד הרגשנו בבית, עם סיר פסטה גדול לארוחת הערב.
בבוקר נפרדנו מבעלי הבית הנפלאים, שהעניקו לנו במתנה סט קפה וינטאג' מקסים, אותו קיבלו לחתונתם לפני שנים רבות (אחרי שרמזנו להם שמאוד אהבנו אותו…).

הגענו למסלול הראשון שלנו ליום זה (מתוך שלושה), מפל בוקא, מסלול רגלי, יפיפה לאורך נהר עם מים כחולים ובסופו מפל נסתר בין נקיקי הסלע, אפשר להגיע אליו דרך הנהר עצמו בתוך המים או מלמעלה על מדרגות עץ שנבנו לנוחות המטיילים.
לא נכנסנו למים כי היה קריר והבנות לא רצו, אבל בהחלט אפשר היה לרחוץ במים הקרים.
בדרך חזרה עצרנו בגשר תלוי מעל הנהר לצילומים וכיף.

בשלב הזה של הטיול שלנו, הבנות כבר מאוד רוויות מכל אטרקציה, מסלול טיול, רכבל, מפל ואפילו פארק מים. ואני מודה שגם מואב ואני מרגישים כבר עייפים, אך עם זאת אנחנו רוצים לנצל את הימים האחרונים למסע שלנו בטיולים וטבע. וכל עוד הבנות משתפות פעולה אנחנו אומרים תודה ומנסים להנות מכל רגע מהשנה המופלאה הזו יחד.

התחנה הבאה היה מפל מבין הגבוהים בסלובניה, זו היתה עצירה קצרה על הדרך, מואב ואני לא רצינו לוותר (אז רק אנחנו ירדנו מהאוטו) להנות מעוצמת הטבע, התפנקנו בסלפי לא ממש מוצלח, והופ חזרה לאוטו.
בעצירה הבאה כבר ירדנו כולנו, לצפות בנקיק יפה ומעליו גשר תלוי. חצינו אותו והגענו לנקודה יפה  בו הנהר מתחפר בנקיק ההר כ20 מטר לעומק האדמה, ירדנו למטה ואפילו פגשנו מטיילת ישראלית חביבה, שמואב שמח להעניק לה כמה טיפים להמשך המסלול…

סרטון של המסלול במהירות

התחנה האחרונה שלנו היום, הוא מעבר הרים, החוצה את האלפים היוליינים, שהיו בשליטה הסובייטית. זהו כביש בעל 50 פיתולים ממוספרים ומדודים בגובה, המתחיל בגובה 790 מטר, למעלה בפסגה ניתן לצאת למסלולי טיול רגלי, לשבת במסעדה, ולהגיע לבקתה שנשתמרה מתקופת השלטון הסובייטי באזור.

בשלב הזה הבנות כבר נרדמו באוטו, עייפות ומותשות. למואב ולי היה זה כמו נסיעה סולו (כמעט רומנטי), נהננו לדבר בכיף על כל נושא שעלה, עשינו עצירות לאורך הכביש לצילומים וסתם כדי לנשום את היופי ולהודות על מה שיש לנו ומה שיש בעולם.

סופסוף הגענו לקאמפ סובק המגניב, שנמצא בבלד בו נישן הלילה ב…אוהל! קנינו אוהל בדקאטאלון בהונגריה (כמו זה שנגנב לנו במוסקבה). קנינו מזרני ספוג, שק שינה, שמיכה ונשנושים.

מזג האוויר היה מצוין כששכבנו לישון בהתרגשות היה מאוד כיף באוהל, עד שהגיע הקור הגדול בלילה… קפאנו מקור עד הבוקר, ואז הדלקנו חימום ונכנסנו לאוטו, כי זה היה יותר מידי במיוחד לבנות. נראה לי שהאוהל יחכה לישראל…

למחרת נסענו ללובליאנה, היינו עייפים והבנות במיוחד, טיילנו בשוק פשפשים נחמד ואפילו רכשנו כמה מציאות ממש מגניבות.

לא ויתרנו על כמה תמונות בגשר הדרקון המפורסם ומשם המשכנו לחדר שלנו במלון קטן בהרים.

בבוקר נסענו לאגם בוהין היפיפה, איזור עשיר במסלולי טיול מגוונים.

אנחנו בחרנו טיול יום נחמד; עלינו ברכבל להר ווגל, (גם שם ישנם מסלולי טיול רגלי קצרים), אומגה, רכבל פתוח ועוד, אך הבנות העדיפו רק לשחק קצת במבוך האבנים ובמתקנים.

לארוחת צהריים אכלנו נזידים ממש טעימים ומחממים, טוב נו קריר שם למעלה.

ביקור בלוגרסקה דולינה, שמורה יפה עם כל מיני אטרקציות, יער האגדות הוא מסלול נחמד לילדים, הפוגשים ביער סיפורי אגדות ידועים (יש גם כמה אגדות שלא ממש הכרנו אבל שמחנו להכיר). כל סיפור הוצג במבנה קטן והדמויות שלו (בהתאם לאגדה) הכל מפוסל מעץ. 

מה שהיה עוד יותר נחמד זה שהיו משימות לילדים להעמקת ההכרות עם היער לדוגמא: לחפש סוגים שונים של מרקמים בעץ, להקשיב לקולות היער ולזהות אותם, להבחין בסוגי עלים ועוד. 

הבנות נהנו להראות לגלי את כל הדמויות, לספר לה קצת הסיפורים, ממש אחיות גדולות להתגאות.

קינחנו במסלול קצר למפל קטן בקצה הגבעה, שנחשב למפל הגבוה ביותר בסלובניה. העליה היתה קצת קשה, והבנות התעודדו רק כי ממש רצו להתקלח במי המפל כמו שהבטחנו… אך מתברר שבאוגוסט אין בו הרבה מים. וכשהגענו למעלה גילינו שמי המפל ממש קפואים והן ויתרו על התענוג.

אחרי יומיים רגועים חזרנו להונגריה היינו צריכים שוב להחליף אוטו, קיבלנו אוטו חדש והחלטנו על יעד חדש – רומניה!!! הטיסה שלנו לארץ היא מהעיר דברצן בהונגריה, אז החלטנו לנסוע לעיירה אוראדה ברומניה, שנמצאת על הגבול עם הונגריה וכשעה מדברצן.

בדרך "נתקלנו" בחגיגות של ההונגרים ברחובות העיר, לרגל החג הלאומי שלהם, בו הם חוגגים את התרבות במופעי פולקלור, דוכני מזון וכאלה. 

אז איפה הייתי? רומניה כן, העיר אוראדה, ידועה במרחצאות מים טרמיים (במרכז פליקס הידוע) והמוני אנשים מגיעים אליה להנות ממכוני הספא הרבים. 

אנחנו בחרנו מלון נחמד במרכז העיר ליד הכיכר המרכזית, (אינטרקונטיננטל פורום) במטרה אחת – לנוח לקראת החזרה לארץ.

במהלך השבוע טיילנו קצת בכיכר המרכזית, היתה שם תערוכת פרחים המוצגת בעיצוב דמויות מפרחים על עגלות, שיוצאות מדברצן לאוראדה (מואב היה בעננים).

ראינו את המבנים המפורסמים בכיכר, בניין העיריה, ארמון הנשר השחור, אפילו ראינו בדרך את בית הכנסה הגדול והידוע אך לצערנו היה סגור אז לא נכנסנו.

לקינוח, בקרנו בגן חיות קטן בעיר, ושאר הזמן הוקדש למזכרות ומנוחה…

זהו, על סיכום הטיול ובחזרה הביתה אספר בפוסט נפרד ואולי אחרון למסע השנתי שלנו. תודה ולהתראות בינתיים ♡