פורסם ב פיליפינים

ארץ זבת כוכבי ים, לוויתנים, דולפינים וצבי ים – הפיליפינים חלק א

הגענו לפיליפינים לגמרי במקרה. הכל התחיל כשפגשנו את משפחת טננצפ, בסיהנוקוויל בקמבודיה, הם היו עסוקים בתכנוני הנסיעה שלהם לפיליפינים. זו פעם ראשונה שחשבנו ברצינות לנסוע לפיליפינים, הסיפורים שהם סיפרו לנו, גרמו לנו להתרגש, ולחוות מעין תחושה לא מוכרת של יציאה מאזור הנוחות עם ציפייה למשהו חדש ושונה – אז החלטנו ללכת על זה!

בתאריך ה-15/01/2017, חגגו בסבו סיטי את פסטיבל הסינולוג המסורתי, ואנחנו החלטנו שאנחנו רוצים להיות שם, יחד עם הטננצפים. הויזה של וייטנאם הסתיימה בדיוק בתאריך הזה, אז החלטנו לצאת כמה ימים קודם וב-11/01 טסנו למנילה ומשם טיסת המשך לסבו.

התפנקנו בלית ברירה במלון יקר (כי לא היו חדרים בגלל הפסטיבל) ושילמנו למעלה -100$ לחדר במלון במרחק הליכה מכל החגיגות. העיר סבו היא עיר לכל דבר, מלאת קניונים עצומים ומרכזי קניות, איילה סנטר, אס אם, טיימס סקוור… בימים שקדמו לפסטיבל טיילנו בקניונים (אחחח כמה שאנחנו אוהבים קניונים, אני לא יודעת אם להתגאות או להתבייש… קפיטליזם משפחתי שכזה) אפילו מצאנו מסעדה לבנונית נחמדה שמוכרת פלאפל וחומוס מצוין, חמוצים כולל זיתים סורים מעולים (!!!!!) הבעלים לבנוני, נחמד ואדיב, אירח אותנו בשמחה והתרגש שאהבנו את האוכל.

הלכנו לראות את מפעלי הגיטרות בלופו לופו, כל כך פשוט, כל כך מקסים וברגע של חולשה גם רכשנו גיטרה אחת בינונית, כפי שאומר השלט: "אתה לא יכל לעזוב את סבו בלי גיטרה…"

הגיע היום הגדול, ה פ ס ט י ב ל ! הכבישים נסגרו, רשת האינטרנט נותקה למניעת פיגועים (מישהו מרגיש בבית?) והעיר כולה לבשה חג. אנשים ברחובות מקושטים, שמחים ושיכורים. גם אנחנו רכשנו לעצמנו חולצות וקישוטים (הכל במחירי קרנבל, וזה לא זול…)
הפסטיבל עצמו היה חוויה יוצאת דופן, המופעים, הלבוש, המוסיקה… הכל!

יום למחרת נסענו על הבוקר לבוהול, חוף אלונה. הגענו לרצועת חוף קטנה יחסית, המוני תיירים, מסעדות וגסט אהוסים במחירים שלא שווים את התמורה (העלובה יש לאמר), לפעמים גם ללא מים חמים. כבר בלילה הראשון, אלה העלתה חום, בלילה השני היתה זו גלי שהצטרפה ובהמשך גם אני… אז נאלצנו לותר על סיור בגבעות השוקולד ותצפית על קופי הטרייסלר המפורסמים.

הפעילות המפורסמת בבוהול, מלבד שנירקולים עצמאיים, הוא האיילנד הופינג – זהו טיול בסירה לכמה איים יפים ומיוחדים, אלה, גלי ואני נשארנו לנוח ורוני ומואב חזרו עם חוויות ותמונות מדהימות.

wp-1486083488144.jpg

היתה התלהבות במיוחד מהוירג'ין איילנד, זהו אי קטנטן, בו המים מאוד מאוד רדודים, בגובה של כ-10 ס"מ וניתן ללכת ולראות כוכבי ים, סרטנים, ועוד. מואב ורוני חזרו כל כך נלהבים ששכנעו אותנו לצאת לסיבוב רק לאי הזה. אז נסענו מואב, אלה, גלי ואנוכי. כשהגענו לשם, המים היו כבר בגובה חצי מטר פחות או יותר, בגלל הגאות והאפקט היה כבר שונה, אם כי עדיין מגניב.

אגב כל נושא הגאות והשפל, כל כך משמעותי במזרח הרחוק בכלל ובפיליפינים בפרט. אפשר לחזות באיים בתוך הים שצצים ונעלמים, חופים שמשתנים מקצה לקצה ואנחנו נהנים כל כך להגיע פעם בגאות ופעם בשפל ולהרגיש את ההבדלים לציין אותם ולהתמוגג מכל העולמות.

מבוהול המשכנו לסיקיהור, נסיעה במעבורת בסוף השבוע מתברר כרעיון פחות טוב. לא נשארו כרטיסים מלבד "ביזנס קלאס" – מה שייקר את המחיר מאוד כ – 1,200 פזו לאחד כ-25$ (!), הנסיעה עברה יחסית מהר והגענו לסיקיהור, אי שיותר מאוחר יתברר כפנינה אמיתית. חוף מהמם ביופיו, מסעדות טעימות ואנשים מקסימים, מה יכל להיות יותר טוב מזה?

כשהגענו, לא היה לנו מלון, ומואב יצא לתור אחר חדר. אלה, גלי ואני עוד היינו חולות, אך המעבר עדיין עבר יחסית חלק. ישבנו במסעדה איטלקית מקסימה בשם מרקו פולו, עם פיצות, פסטות ואווירה נעימה. המלצריות ניסו לעזור לנו והתקשרו לכל מיני גסט אהוסים/ריזורטים אך לא היה להם מקום. ואז…פגישה מקרית במסעדה עם 3 ישראלים חביבים שהיו בדרך למלון שלהם, מואב התלווה אליהם לבדוק את המקום וחזר בידיים מלאות! חדר ענקי כ-40 מ"ר עם מיטה זוגית גדולה ושני מזרנים על הרצפה. החוף ביציאה מהחדר היה מהמם!!

למחרת לקחנו טריסייקל, לטיול באי. הטיול התחלק ל3 תחנות:

תחנה ראשונה – המוזיאון התת ימי – הגענו למקום מקסים, כבר בכניסה, גדר יפה שעליה צדפות ענק, מצוירות, שביל צמחים ופרחים מטופח מאוד. אולם המוזיאון לא גדול במיוחד, הארונות גדושים כונכיות, צדפים, כוכבי ים והכל מסודר, נקי, מתוייג עם שם וגולת הכותרת במקום זה צוות, שתי מדריכות מקומיות מתוקות, שכל כך התלהבו שאנחנו הישראלים הראשונים שמבקרים אותם, וההתלהבות סביב רוני, אלה וגלי, הרעיפו עלינו שאלות בערך כמו שאנחנו הרעפנו עליהם. והן ענו בסבלנות, הסבירו ממה צריך להזהר, מה מסוכן ומה בטוח והוסיפו סיפורים מבית אמא. לבסוף נפרדנו בחיבוק ותמונה משותפת וכתבנו בספר המבקרים. החוויה השאירה בנו טעם של עוד.

תחנה שנייה – העץ העתיק, יש הטוענים שהעץ בן למעלה מ-400 שנים. ולרגליו בריכת מים מתוקים ובו דגים קטנים וגדולים שיעשו לכם פדיקור בתמורה ל-5 פזו לאדם. ודוכן/חנות שמכרה מזכרות, שתייה וחטיפים. בין המזכרות גם בובות וודו ומכשפות – סיקיהור ידועה בכך שאנשיה עוסקים בקסמים וכשפים. מבחינתנו מלבד אותו דוכן לא ראינו שום דבר שקשור לסיפורים האלו.

התחנה האחרונה, היתה מפל יפיפה שלוש מדרגות בכל אחת מהן יש בריכה שאפשר לשחות, וחבל טרזן לקפיצה בתמורה לכמה עשרות פזו… ההמלצה היא להיכנס עם מדריך מקומי, הם קוראים לזה – שומר ראש, ומשלמים לפי מה שרוצים. השומר שלנו, היה חמוד, השגיח על הבנות והזהיר במקומות המחליקים אבל יותר מהכל הוא היה הצלם שלנו, וזה היה מאוד נחמד ונוח 🙂

 


בדרך חזרה פגשנו את הטננצפים שהזמינו אותנו אליהם לארוחת ערב, אך כשהגענו לחדר גלי העלתה שוב חום. והחלטנו לגשת איתה לרופא.

נסענו במונית, לחדר מיון בבית חולים קטן. חיכינו המון ולבסוף לאחר בדיקת דם לשלילת דנגי, הרופא טען שיש חשש לדלקת ריאות לגלי ונתן לה אנטיביוטיקה וגם לאלה שהיתה כבר למעלה משבוע עם חום.

בימים הבאים גלי ואלה התאוששו במהרה, ובאנו לבקר אצל הטננצפים, הכנו במטבח ארוחת צהריים כמעט "כמו בבית" והבנות שחקו יחד בחוף ובחדר כהרגלן משחקים הכוללים מופעים, שירים וריקודים – מתוקות אמיתיות.

מסיקיהור המשכנו לדומגטה, עיר חביבה, ממנה יצאנו לאוסלוב, לשחייה המפורסמת עם כרישי הלווייתן. לאחר המתנה בתור של כשעתיים, עלינו לסירה קטנה עם 3 אנשי צוות, ומהר מאוד ראינו אותם, כ-5 כרישי לווייתן, עצומים השוחים אחרי סירות קטנות בהן אדם אחד, משליך להם אוכל, מזכיר קצת סצנות אילוף… ואז כשהלוויתן מגיע קרוב אלינו אנשיי הצוות עוזרים לנו לצלול ובמקביל מצלמים במצלמת גופרו. אצלנו מואב ורוני היו הנציגים האמיצים במשפחה. גלי, אלה ואני נשארנו על הסירה ונהננו מלמעלה.

מאוסלוב, המשכנו באוטובוס כשעתיים וחצי למוהל בוהל, עיירת חוף נחמדה, ממש קרובה לים. שם נפגשנו משפחת אברהמי (אותם פגשנו כבר בבוהול), בזכותם מצאנו חדר מקסים קרוב מאוד לחוף בריזורט שנקרא: פסיטאס. שילמנו 1,500 פזו לחדר עם מזגן ומים חמים. האטרקציה המפורסמת כאן היתה קודם כל שחייה עם סרדינים (!) המוני סרדינים, שעושים צורות במים ומגיבים לכל המשנרקלים סביבם וביניהם, וכן שנירקולים ספונטאניים לצפות באלמוגים ודגים מרהיבים ולברי המזל אפילו צבי ים (!) וכן, מואב והבנות היו מברי המזל האלה!

 

*את סרטון הסרדינים קיבלנו מבחור נחמד שפגשנו לנו לא היתה מצלמה מתחת למים.

חזרנו לדומגטה, וקבענו עם משפחת טננצפ יום טיול על סירה לאי אפו – שם מבטיחים שחייה עם צבי הים. מבטיחים ומקיימים! היה יום מקסים מרגש ובעיקר מלא בצבי ים!

זהו להפעם, את הפוסט הבא אקדיש ליום ההולדת לאלה המתוקה שחגגה 8!

לילה טוב.

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “ארץ זבת כוכבי ים, לוויתנים, דולפינים וצבי ים – הפיליפינים חלק א

  1. וואוו, כמה התרגשויות, הפיליפינים ללא רגע דל!
    והחוויות קסומות!!!
    אני מודה שקצת לא מתה על כל המזרח הזה וכנראה על הפיליפינים בפרט שכל כך מתפרנסים מתיירות באוצרות הטבע המופלאים שהם משופעים בהם.. רק מתוך חשש שתאבת הבצע עלולה לפגוע בכל היופי הזה..
    תמשיכו להנות כל כך!
    מחכים לחגוג עם אלולה, אויש אתם כל כך רחוקים.. ים געגועים!!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s